הכל תלוי באומץ

לפעמים הייתי רוצה לדעת מה אחרים חושבים עלי, באמת.

מתחת למילים היפות, מאחורי הקודים החברתיים. לראות את עצמי דרך העיניים של מישהו אחר, לרע ולטוב.

נדודי השינה שלחו אותי למרפסת, לנשום קצת ולחשוב. היה חם בלילה, והאוויר יבש ומלא באבק.

ודווקא בתוך השקט הצחיח הזה ניסיתי להתחבר לעצמי, להתמקד בכל מה שאני לוקחת כמובן מאליו.

אני בריאה, יש לי משפחה, יש לי עבודה שאני אוהבת. 

על המינוס בבנק אפשר להתגבר, את הבלאגן אפשר לסדר, ואת התקפי החרדה אני כבר מכירה והם יחלפו מעצמם. וגם התקופה המגעילה הזאת תעבור, בסופו של דבר.

יש לי כל כך הרבה סיבות להיות אסירת תודה. אני חייבת להזכיר את זה לעצמי בכל יום מחדש

מאסתי בערבי חג בזום

בבלאגן, בתסכול, בחוסר הוודאות

כל מה שנשאר זה להמשיך קדימה, הלאה. לעשות הכול כדי להיות במקום טוב יותר בעוד שנה

לפעמים צריך להקיא את כל הרגשות החוצה, כדי לקום בבוקר חדשה.

לצלול לתוך המים הקפואים, לעבר הקרקעית השחורה

לצלול לעבר הפחדים, הפרידות, הדיכאון,

לעבר חרדת הנטישה.

לתת לקירות לסגור עלי, לשמים להתרסק לרסיסים.

להתפרק, להתפרק, להתפרק. להתחבר לעצב הראשוני, הקיומי, שטבוע בי כל כך עמוק. לגרד אלף צלקות, לבקש אלף משאלות.

לחזור לפסקול שמלווה אותי כבר שנים, ולהיזכר שהנפילות האלה - הן חלק ממני. אבל הן יחלפו.

————

פעם אמרת לי שיש בדיכאון הזה אופטימיות, ולא הצלחתי לראות. רק אחרי שמצאתי את האופטימיות בתוכי, מצאתי אותה גם כאן.

יום אחד אני אהיה מאושרת, גם אם כרגע אני לא. אבל זה בסדר, בסדר קצת להתפרק, בסדר קצת להרגיש שהכל יותר מדי כבד, יותר מדי גדול. היום אני כבר בוטחת בעצמי, מחר אני אקום בחזרה.

זה יעבור

זה יעבור

זה יעבור

ככל שמאמנים את השרירים כך הם הופכים להיות טובים וחזקים יותר.

ככל שמורידים את ההגנות ונותנים לאנשים להתקרב - כך הנפש הופכת פגועה יותר, מצולקת יותר.

ובכל זאת, אין דרך אחרת...

ופתאום החום מתחיל להתפוגג, וכבר כמעט-כמעט קריר. מספיק כדי שאחבק את עצמי.

ואם עוצרים לרגע כדי להרגיש, אפשר לשים לב איך הכול נע לאט יותר. זה עדיין בשוליים, בקצוות.

והנה, בסופה של נשימה לאוויר הצחיח יש כבר טעם אחר.

פעם הייתי פוסחת על הסתיו, רצה קדימה והלאה לקור של דצמבר. אבל היום אני אחרת, נרגעת ביחד איתו.

עוד מעט אפשר יהיה לנגב את הדמעות. עוד מעט אפשר יהיה לנשום עמוק, ללכת הלאה

״כמה זמן

כמה זמן

אפשר להמשיך לפצוע

את המקום שכואב

לחפור לעצמי בלב״

בסוף אני אצליח לשחרר, לצאת מהלופ, להמשיך הלאה. למשהו טוב יותר, אמיתי יותר.

אבל עכשיו אני צריכה לצרוח את התסכול

ואולי איפשהו בעולם

יש מישהו שמחכה לי, מישהו שישלים את הפאזל

לפעמים כל מה שמתחשק לי

זה רק לפלרטט

לקבל מחמאות

להרגיש נחשקת

ולהמשיך הלאה