|
|
|
הרבה מילים נאמרו בפרק זמן יחסית קצר, חלקן נזרקו לאוויר באגביות. מצידי, לכולן התכוונתי. מתישהו העמוק התברר שטחי, האמת הסתברה שקר, הייחודיות התגלתה שכיחה, הפרקטיקה של אלימות וגילויי מיניות קיצוניים בתפר של גבולות המותר והאסור התגלתה משחק בעצימות מתמדת.
הכל - מתוך הנחה סבירה שאמות המידה המוסריות שלי נבחנות, בין היתר, בהתנהגותי המינית וכמה דברים שנחשפתי אליהם נשארו איתי וכנראה יישארו איתי לתמיד - מגיע לי.
אפילו לא למכור, לחלק בחינם
רק שיקחו את המשקל ממני, זה יותר מדי
וזו תקופה קצת מוזרה להיות בן אדם
הייתי מוותרת על הגוף, רק נשמה בעולם
עוד, אבא, עוד.
אני לא יכולה ללכת לאיבוד, כי כל הדרכים שייכות לך.
מאוויי הנפש מוצאים ערוצי ביטוי של הגשמה. וסימני הידיים שלך על הגרון שלי מעידים על אסקלציה שלא ניתן לבטא במילים.
כמעט שתיים עשרה שעות חלפו מאז שהלכת ואני עדיין מרגישה את הציפורניים שלך נעוצות בלחי שלי, את הידיים שלך לופתות את הגרון שלי, את האצבעות שלך נדחקות לחריץ הצווארי ואת הזין שלך בכוס שלי.
רציתי שתבוא בלי להסביר
בלי להודיע
בלי סיבה
ובימים קשים תתן לי גם לבכות?
תראי לי בדיוק איפה כואב לך, כדי שאכאיב עוד
תגידי לי בדיוק מה את רוצה, כדי שאדע לא לתת
ככה את יפה, תסתדרי אחרת
ככה את טובה, תתנהגי אחרת
ככה את חכמה, תתבטאי אחרת
תהיי אחרת
אחרת את יודעת מה?
אני רוצה להאמין בעצמי כי אין אחרת
אני רוצה להאמין שגם האבא שלי יחזור
אני רוצה להאמין שהוא יפתח לי את הדלת
אני רוצה להאמין שלא שכח אותי לזכור
