-

תמיד לפני שאתה הולך, אני אוהבת לשבת על השטיח בין הרגליים שלך בזמן שאתה נועל נעליים. אלו רגעים שמשלבים בין הצורך לאחוז ברגליים שלך עוד קצת ולהיצמד חזק, לבין הרצון להביט בפנים שלך, לספוג כל קמט, כל שערה לבנה בזקן, לשנן את המתאר של השפתיים שלך, של האף. של כולך.

תמיד אחרי שאתה הולך, מתחיל המאבק הפנימי בין כמה שאני מתגעגעת אליך לכמה שאני אוהבת אותך. אבל לא מיד, כי לוקח לי כמה זמן לחזור לעצמי מהמרחב האחר ששלחת אותי אליו אחרי חניקות ארוכות ואגרופים שמותירים בי כאב ממך.