סרטן הגדי

היא מתבוננת לשמאלה. למרות שהיא לא רואה כלום מתחת לרצועת הבד הנצחית שלה היא מרגישה עכשיו בנוכחות אחרת שנמצאת שם שלא הרגישה אותה קודם לכן.
היא רוצה לשאול אותה הרבה שאלות אבל מה שיוצא לה מהפה זה המהום אחד ארוך כסימון, כידיעה, כאישור על כך שהנה, אני פה ואני יודעת. ואת לא לבד?!
כל כך הרבה שאלות רצות לה בראש.
היא צמאה והיא רוצה פיפי. והיא רוצה שיניחו לה אבל שבאופן ביזארי משהו שיספקו אותה. היא רוצה לדעת מי ומה ואיך ולמה אבל מוצאת את עצמה מוצפת מהחוסר אונים וחוסר הידיעה. היא מבולבלת , מוצפת רגשות ומערבולות אבל מצד שני מאד מחוברת. למרות שעדיין חלקים גדולים ומרכזיים בפאזל הזה שלה חסרים.
מי את? איך הגעת לפה? היא מתה לשאול אותה. נחטפת? זה מישהו שמכיר אותך? פאק, איך אני לא זוכרת איך הגעתי לפה. כמו בחלום שלא זוכרים בדיוק איך התחלנו אותו, אנחנו פשוט כבר נמצאים שם. רגע, זה חלום?
כמה זמן את פה? מטפלים בך טוב? איזו שאלה מטומטמת זונה טפשה. אונסים? מתעללים? מכים? מצלמים? מה את יודעת יותר ממני? מכל השאלות הבסיסיות האלה אותה מטרידה שאלה אחת זניחה ויחידה.
האם התחתונים האלה בפה שלי אלו התחתונים שלך?
אם כך האם לך בפה דחפו את התחתונים שלי?!
פאק אני חייבת לגמור פה שזה פשוט לא ייאמן. היא זזה ורוקדת על הכסא. מנסה לזוז. מרב רטיבות היא חושבת שהירכיים שלה נדבקו לכסא. פליז פליז פליז שלא ירגיש. שלא יידע. שלא יגיד כלום. שלא ינצל את זה. פליז שיגמיר אותי כבר. אההה??? תשתקי טפשה. בתנאים שלך טפשונת. רק בתנאים שלך.
קולר עבה ממתכת נרתם לצוואר שלה ונקשר לשלשלת גדולה שאת סופה היא שומעת נופלת על הרצפה בחבטה מרעישת אוזניים.
היא נדרכת. בכל הזמן הזה הוא היה פה הבן זונה.
היא מהמהמת. מנסה להגיד משהו. לא יכולה.
היא מריירת המון וטועמת את המיצים של התחתונים המיוזעות שהיא בולעת. מצד אחד היא נגעלת אבל מצד שני, פאק יש אולי אלוהים. הבחורה גמרה! תשתקי כבררררר!
"well well well" הוא ניצב כרגע מולה ורוכן בכיפוף .בוחן.מסתכל.
היא משפילה את הראש ככניעה מוחלטת. הוא גילה את זה.
היא מסובבת את הראש לא בגלל שהיא חושבת שתקבל עוד סטירה.
היא מסובבת את הראש כי למרות שהיא מכוסת עיניים היא לא יכולה גם לא מתחת לרצועת הבד להישיר אליו מבט. היא פשוט לא יכולה. והיא רק מרטיבה מזה יותר. איך אפשר??
"מה יש לנו פה"
"המממממממממממ"!!!!!!!
"הוא בודק את הקולר החדש השלה.היא מרגישה את אצבעותיו מתחת לקולר. הוא לפחות בן 40. אלה לא אצבעות של ילד היא מנסה להאמין לעצמה.
"לזונה מס אחת לקח יומיים. את לא חיכית אפילו 3 שעות."
היא שוב מנסה לרקוד. זה מחרמן שהיא פשוט יכולה לחיות ככה. תשתקי אמרתי זונה!
היא מפשקת מעט את רגליה והיא פשוט לא מבינה למה היא עשתה את זה.
"יש לך עוד זמן." הוא אומר ופולש ביד אימתנית וגסה לתוך ערוותה.היד הגדולה פשוט אוחזת אותה באחיזת צבת . אוחזת את הכוס המבעבע שלה. משהו בה גורם לה לרקוד לו על היד. תן לי רק משהו לרקוד עליו. לזוז עליו. להזדיין עליו.
הוא מרחיק את ידו ממנה.
מה??????? תחזיר אותה לפה חתיכת חראאאאאאאאאאאאאאאאאא.
"המממממממממממממממממממממממממממממממממממממ"!!! היא משתוללת.
"תכף נטפל גם בך".
תביא משהו. לא משנה מה. משהו שיחפו בי. יתקע אותי. יפשפש.יידחף. ילוש אותי. יחפור בי. יסובב אותי מבפנים. כרגע היא היתה מסכימה אפילו לפיסטינג עמוק. לא משנה מה. תביא משהו."המממממממממממממממממממממממ"!!!
היא שומעת משהו מכני כבד משמאלה. הדבר בהחלט מטפל בזונה מס 1. זהיא שומעת את זונה מס 1 מתחילה לגנוח ורק נגמרת יותר מזה. זה הרבה יותר סיוט ממה שחשבתי.
הבחורה לידה גם כנראה מאותגרת מילולית כי אחרת אי אפשר להסביר את הגניחות ההמומות. היא שורקת ומייללת כאילו באמת מישהו עם כלי כלי או משהו מפלצתי אחר תוקע אותה בתוכה עד עמוד השדרה.
היא נחטפה. נכלאה.נקשרה. הוכתה והיא פאקינג נהנית מכל רגע. כמעט. חסר רק דבר אחד.
היא מקנאה.