סרטן הגדי

מירי עומדת מול המראה. היא אוהבת את מה שהיא רואה. האם היא תאהב ממחר את מה שהיא תראה?מעט אחד עמוק בעיניים. מבט אחד אחרון. מבט אחרון למירי של לפני. שלום.
שלומי בדיוק חזר מהעבודה. כמו בכל ערב. בדיוק בזמן שהיא כבר לא צריכה אותו.
היא מתנשפת ומאחל לעצמה בהצלחה.
באדישות האופיינית שלה היא ניגשת למטבח ומתחילה להכין לו קפה.
פעם עוד היה טורח לנשק אותה נשיקת נימוסין של אחרי יום עבודה אבל היום גם זה לא. הוא משאיר את התיק שלו בחדר העבודה וחוזר למטבח כמי שעוד כמה דקות רק יוצא לעוד יום עבודה.
בד"כ היא שואלת אותו את שאלת הנימוסין המחייבת 'איך היה בעבודה' אך הערב גם זה לא.
הוא מתיישב בדיוק כשהקפה שלו בספל שלו מוגש לו עם העיתון הכלכלי. כאילו שלא חפר בו מספיק במשרד.
פעם עוד היה מסתכל עליה. מגיש חיוך קטן. רומז לה 'תודה'. כדי שהיא תדע שאפילו הקפה שהיא מכינה לו אינו מובן מאליו. היום גם זה לא.
הוא לוגם לגימה עם השפתיים. כזאת ששומעים מהסלון. דברים קטנים ומעצבנים.
"אני עוזבת הלילה שלומי".
"בסדר" הוא מניח את דעתה וממשיך לקרוא.
העלבון צורב. גם זה הוא לוקח כמובן מאליו. כאילו זה עוד קריזת מימי מחזור ראשונים.עוד פעם עצבים עליו. עוד פעם זה הוא ולא היא.
פעם היא היתה מתרגזת ובוכה לאמא שלה, החברה הכי טובה שלה. היום גם זה לא. הערב זה בטוח לא.
"צריך להעיר את הילדים ב6:45. לניר נפתח הגן ב7:30 ויעל יש הסעה לבית ספר ב-7:20."
"בסדר" הוא ממשיך להתעלם ולוגם בשריקה מעצבנת עם השפתיים את הקפה.
"אל תשכח לצחצח לניר את השיניים. המברשת הסגולה היא שלו. זאת עם הפיל. הוא יראה לך.
ניר אוהב שוקו קר עם חטיף אנרגיה. יש במזווה מעל למדיח. את שם כפית אחת שוקו עם קצת מים חמים, מערבב ומוסיף חלב קר..."
"מה? מה? מה?" שלומי מרים את ראשו ומביט בה, לא יודע איך להגיב. לא בטוח אם שמע את מה ששמע.
"...יעל מסתדרת לבד. היא מכינה לעצמה קורנפלקס ושותה תפוזים."
"מה??? מה זה השטויות האלה? על מה את מדברת?!"
"אני עוזבת אותך שלומי.אתכם. אני טסה הלילה לאנגליה לח..."
"טסה לאן?!? מה את מזיינת את השכל? מה נפל עלייך??"
מירי שתקה לרגע. לילה קודם היא חשבה עוד שדמעות יציפו אותה ויקשו עליה אך שמחה כי טעתה.
"אני טסה לאנגליה לחיות עם האדון שלי".
"מה זה??לאן טסה?? איזה אדון?"
מירי ידעה את זה. היא הכינה את עצמה. היא לא תתן לו להשתלט על השיחה.הוא הרי במילא לא יבין. בחיים.
"תקשיב לי. זה חשוב. אתה צריך לדעת את הדברים האלה. ניר מסיים את הגן ב-16:45.בבקשה אל תאסוף אותו אחרון.ליעל יש צופים מחר כך שהיא תגיע הביתה רק בסביבות שמונה."
"על מה את מדברת?! לאן את הולכת?"
"זה לא משנה. אני הולכת. השיחה הזו היא לא כדי לשכנע אותי להשאר. כל הסידורים נעשו."
"איזה סידורים לכל הרוחות?!"
"תקשיב לי. השיחה הזו היא כדי שתדע להשתלט על כל זה".
"את לא רצינית. זו בדיחה. אני לא מאמין לך."
"בלה השכנה תכנס מחר ותלמד אותך איך להפעיל את מכונת הכביסה. אתה מעדיף ללמוד עכשיו?"
"רגע רגע...פסק זמן. מהתחלה. מה? למה? איך?"
"האיך זה לא משנה. אמרתי לך. יש דברים שאתה צריך לדעת לפני שאני הולכת. לניר יש חוג ג'ודו בימי חמישי במתנס.יעל בשישי עושה מסיבת פיג'מות עם חברות. קח את ניר לאמא שלך.מחר תבקש..."
"מה?! רגע...זה רציני? לא באמת. זה רציני?? זה באמת רציני? את הולכת? זה מה שאת רוצה להגיד לי ?את הולכת?"
היא לא שמה לב מתי הוא קם מהכסא וממש מדבר אליה כשהוא מסתכל עליה. מתי לאחרונה זה קרה.היא נזכרה. בשיחת ה'אנחנו צריכים יועץ נישואין' הרבעונית שלנו.
"כן שלומי. אני הולכת. אני עוזבת הלילה. ב-3:30 אני צריכה להיות בנתב"ג.אל תדאג הזמנתי מונית"
"מי יש לך באנגליה?!"
"האדון שלי.אני הולכת כדי להיות שפחה שלו. "
"מה זה עוד פעם השטויות האלה של האתר שאת גולשת בו?"
"זה כבר לא משנה. כך או כך זה לא עניינך. כבר ממזמן לא".
"אני לא מאמין. לכמה זמן?"
"לתמיד שלומי.לתמיד."
"מה לתמיד? לתמיד?? מה?! זהו?? אני לא מאמין. את לא יכולה להיות רצינית."
"את רב חיי הבוגרים הקדשתי לך שלומי.אתה הראשון שלי.את שארית חיי אני רוצה להקדיש לאדון שלי."
"תעשי טובה. תעזבי אותך מהשטויות האלה. בואי למיטה אני אפנק אותך במסאג'."
"זה כבר סגור."
"אני בשוק. אני לא מאמין. ככה את עוזבת אותי? ראבאק! ככה את עוזבת את הילדים?!"
"גם זה לא משנה שלומי.הילדים יבינו. השארתי להם מכתב מפורט אצל אמא שלי. גם היא יודעת."
"שאני אבין, את קנית כרטיס טיסה מהכסף שלי כדי לברוח ממני ולהיות שפחה של מישהו אחר כשפה היית מלכה?!"
"אתה לא תבין שלומי. לא הייתי מלכה פה. אני נוסעת להיות שפחה אבל שם אהיה מלכה יותר מכפי שאי פעם הייתי. ואגב, את הטיסה האדון שלי שילם.זה לא מהכסף שלך."
"את אוהבת אותו?!"
"לא נפגשתי איתו. ראיתי אותו במצלמה באינטרנט ובתמונות ששלח לי.אגב הוא מוסר לך שאתה גבר נאה.כשהטפסים של הגט יהיו מוכנים תשלח לי למייל ואשלח לך את זה חזרה חתום."
"אני אשבור לו את הראש!!!"
"יעל מחר תעזור לך להכין רשימת קניות. בימי שלישי יש מחירים של שוק אז אני ממליצה..."
"מה זה השטויות האלה?!?!?"
"אני מנסה להקל עליך. לא יהיה מי שילמד אותך."
"אבל אני אוהב אותך. איך את יכולה לעשות לי את זה?"
"אתה לא אוהב אותי. היה אגב נחמד לשמוע את זה מפעם לפעם וחבל שחיכיתי להזדמנות הזו אבל אתה לא אוהב אותי. אתה אוהב את מה שעשיתי ממך. מלך. ולא הגיע לך שלומי. אבל זה כבר לא משנה. זה לא האישיו ואני לא מתכוונת לריב איתך שלומי.אני מנסה להיות פרקטית.".
שלומי מתיישב ותופס את הראש.
"הכנתי מכתב כאורך הגלות על דברים שצריך לעשות בבית. איך להפעיל דברים. מתי לקנות. סדר היום של הילדים. רשימות של כל דבר שחשבתי עליו. אמא שלי הסכימה לעזור לך."
"למה את הולכת להיות שפחה של אדון שאת לא מכירה?"
"בחצי שנה הוא יודע עלי דברים שאתה בכמה גלגולים של חיים לא ידעת ותדע אי פעם."
"מה את הולכת לעשות שם?"
"להיות שפחה שלו. זה באמת משנה? האם אתה חייב לדעת"?
"כן."
"אני הולכת להיות שפחה שלו. לתמיד. רכוש שלו. כלי שרת שלו. לענג אותו. לשרת אותו. לעשות כל מה שהוא יאמר לי לעשות. גם אם זה לשכב עם גברים זרים תמורת כסף שהוא יקבל."
"אני בשוק ממך. אני המום. הוא הולך להפוך אותך לזונה.הוא הולך לסרסר בך.זה מה שאת רוצה?"
"זה מה שאני שלומי. ושוב.זה ממש לא משנה עכשיו. יש עוד משהו שאתה צריך לדעת? אני רוצה ללכת קצת לישון לפני הטיסה."
שלומי יושב בשקט.מעכל.חושב.
"אין יותר שאלות שלומי?"
"לא." אבל שניה אחרי פונה אליה, רוכן על בירכיו לפניה ומביט בה בעיניים שלא ידעה עד לרגע זה אם יש לו.
"זה בטוח? זה סופי? אני אשתנה. נלך ליועץ. אני אעשה הכל. מבטיח.מה שתרצי.אעשה שינוי. אתן לך את מה שאת צריכה. את מה שאת רוצה. אגשים לך את אחרון הפנטזיות שלך.הכל..."
"לילה טוב שלומי". מירי אפילו לא התרגשה.
היא פנתה משם לחדר השינה. שלומי נשאר על בירכיו במטבח.
עוברת על הסלון המרווח והבית המפואר.
לילה טוב בית. לילה טוב חיים קודמים.
מנשקת את הילדים ומהדקת את השמיכה לגופם.
לילה טוב ילדים. לילה טוב נכדים.
פושטת את בגדיה ונכנסת עירומה למיטתה.
לילה טוב מירי.לילה טוב בעל.

נכתב בהשראת 'night,mother' של marsha norman