סרטן הגדי

"במקום שבו לחיים אין ערך-למוות לפעמים יש מחיר".
זה המשפט הפותח את המערבון הכי אהוב עלי ולמעשה גם הסרט שהכי אהוב עלי הוא מערבון הספגטי בשם "הצלפים" שהוא החלק השני בטרילוגיית 'האדם ללא שם' של סרג'יו ליאונה בכיכובו של קלינט איסטווד אליל נעוריי.
זה שהפכנו למדינת מערב פרוע כבר כולם יודעים. אין דין. אין דיין. הכל מותר. הכל אפשרי.
אם ברצונך להרוג מישהו הכי כדאי שתדרוס אותו למשל. נהגים רוצחים אינם מקבלים את היחס של רוצחים רגילים. הם בקושי זוכים לעבודות שירות.
רצח זה כבר לא רצח. זה הריגה.
אונס זה כבר לא אונס. זו הטרדה מינית.
ואנדליזם זה כבר לא ואנדליזם.
כשאתם בוחרים לטייל לכם על שפת הים או בטיילת בתל אביב האם אתם באמת בטוחים שתחזרו הביתה בשלום?
אני לא זוכר מתי השיקום הפך לערך בפני עצמו. איך מוקי שר פעם? כולם מדברים על שלום. אף אחד לא מדבר על צדק.
בכל פעם שאתה נתקל במעשה אכזריות בחדשות אתה כבר בטוח שזהו. שמעת את הכל. זה הקש ששבר את גב הגמל. איך האבא ההוא מסוגל?? על מסטיק הם רצחו אותו??
זה כבר מזמן עבר את הקש האחד. זה כבר הרבה קשים. עשרות. מאות. אלפים. דיונות.
אתה כבר לא מכיר את המדינה. זה לא מה שהבטיחו לנו.מה אני בדיוק משאיר לילדים שלי.
שני בני 20 סרסרו דרך הפייסבוק בעשרות קטינים בני 12-16. שכנעו אותם להיות זונות ממין זכר וכמובן לקחו את רב הכסף לעצמם. מה הטעם? למה שייעצרו? מה כבר יעשו להם?? שוב פעם הע"וד מזור יגן עליהם. עוד עסקת טיעון וזהו. הקטינים נאנסו ושני הצעירים יצאו לחופשי.
אנחנו ה-מדינה שבה הפשע באמת משתלם. אבל באמת משתלם. לא תשכנעו אותי אחרת.
המדיה מלמדת אותנו שהחיים קצרים. העתיד הוא הטווח הקצר ולא הארוך. ולכן כל מה שאי פעם תהיו זה ברבע שעת התהילה הקרובה. עד הפסקת הפרסומות הבאה.
ולכן תנצלו עכשיו, תשדדו עכשיו, תגנבו, תרמו, תשקרו, תרמסו, תאנסו, תדרסו ותברחו.
למה להתמודד? למה לכם להשקיע בבנייה? בחינוך? בהתמדה?
בואו נחשוב על הטווח הקצר. איך אפשר להיות עשירים כבר בימים בקרובים. בואו נשדוד זקנות.בואו ננצל ניצולי שואה.בואו נרצח ונירש.
מקסימום נקבל עסקת טיעון טובה וחצי שנה עבודות שירות. אפשר קרוב לבית של החברה?
המינגווי פעם כתב שבסופו של דבר זה עולם יפה וששווה לשמור עליו.
זה לא שאי פעם האמנתי שהעולם הזה יפה אבל אם האמנתי ששוה לשמור עליו,
היום כבר לא.
ועכשיו לפרסומות.