הרעש שבראש שלי..

היום עשינו הכל הפוך..

התחלתי לעבוד מהבית מוקדם מאד עוד כשפיצי ישן.. הפעם לא הערתי אותו בבוקר פשוט נתתי לו לעשות יקיצה טבעית.

כשהתעורר חיכה לו שוקו טעים ופנקייק עם בננה ותותים ומעט מייפל..

אין - לראות את השמחה שלו בגלל כל זה זה הכי שווה שיש..

ובעל הסופר התקשר אלי לשאול לשלומינו ואם חסר משהו.. וצחקנו בקול רם שחסר נייר טואלט (באמת נגמר) אז אמר שמחר יישלח לי 3 חבילות ועוד כמה פינוקים.. (למה מחר? כי מחר תגיע אספקה)

ואמא שלי עשתה מרק אפונה טעים טעים.. ובאה שמה לנו סיר על סף הדלת וכשהתרחקה יכולתי לפתוח אותה כדי לאסוף את המרק המחמם..

ורונן ראה אותה מהחלון מרחוק והם דיברו הוא כל כך שמח לראות אותה.. ואחרי שהלכה הוא נשבר לי שוב.. ובכה שהוא רוצה לצאת מהבית.. במקום לתת לו לצלול לרחמים עצמיים שמתי ברמקול הנייד בווליום של כייף ושמח את עומר אדם.. והתחלנו לרקוד. והוא שמח ונהנה, וזה לא פשוט לי ואני חנוקה מבפנים - זה קשה לי להיות כלואה בתוך הבית.. ואני מבינה שהכליאה הזו הולכת להיות לכולכם בזמן הקרוב.. אבל אני מבינה יותר שזה יאריך גם את הזמן לנו..

אבל אני מניחה לעצמי זוכרת רק אותו כרגע..

ובאחה"צ אח שלי דפק בדלת גיבור גדול שלי - צעק לי אל תפתחי חכי שאתרחק הבאתי לרונן 3 שקים של תעסוקה עצמית כשהתרחק מספיק (ראיתי מהחלון) פתחתי את הדלת והתרגשתי.. 3 שקים אמיתיים מלאי כל טוב של תעסוקה - לגו, יצירה עצמית, גבס לצביעה, שבלונות, מדבקות, חוברות תעסוקה של אותיות ומספרים.. בקיצור כל טוב של הפעלות.. אז ישבנו על לגו מגניב בטירוף שהגיע הישר מסין! ועשינו קצת שמח בלב לילד.. 

בשעה שמונה הוא כבר התרסק לשינה של לילה.. ואני כאן.. מודה - חנוקה בטירוף מרגישה שעם כל המאמץ שלא לאבד את זה אני פשוט מאבדת את זה.

ולמרות שמשתדלת לשדר עסקים כרגיל אז אני לא כרגיל.. הראש מתפוצץ לי, ואני מותשת.. לא יודעת מה עוד לעשות כדי לשרוד את הימים הקרובים שעכשיו מוטלים על כולם.

תנו לי בבקשה רעיונות בשביל עצמי איך לשרוד לא בשביל הילד.. כי בשבילו יש לי מספיק  רעיונות והפעלות..

תודה ובריאות עליכם..

אבל זה כמו שעון עצר ענק שמסתובב לו בראש שלי עם מספר הימים שנותרו.

ואני כבר מראה סימני שבירה ראשוניים שהולכים להשתרש להם..

אני משתדלת להקפיד על שיגרה עם פיצקי..

מתעוררים כמו תמיד כי אני לא בחופש (עובדת מהבית)..

בשעה 8 וחצי עושים קצת כושר - שנינו קופצים משתוללים מוציאים אנרגיה טובה וזה גם הפוגה לי מהמסך..

בתשע ורבע - אוכלים ארוחת בוקר מסודרת.

אח"כ פיצקי יושב עם עצמו לשעתיים וחצי בעבודה עצמית של למידת אותיות ומספרים - תרגול תרגול תרגול..

ומכאן ואילך זה רק מתדרדר..

אמא  אמא אמא אמא.. ואני משתדלת בסבלנות כי באמת שהוא לא אשם..

ועונה וקמה ומביאה ולוקחת, משתדלת להצחיק ולהפעיל מרחוק.. וקח את הטלפון והנה עוד סרט.. ולא עברה אפילו עוד שעה!! 

וכאן כבר מתחילה להחנק.. חייבת אוויר יוצאת לגינה קוראת לו.. "רונן בוא שב עם אמא.. בוא נשקה קצת עציצים"

ואני מגלה את הפוטנציאל החדש הוא ממש נהנה.. ואני חוזרת מהר למסך.. ומגלה שנשאר לי עוד 47 דק' לסיום היום הזה מבחינת העבודה, ואני מגלגלת עיניים.. נושמת עמוק.. 

רונןןןןן סגור את המים.. בוא לאכול צהריים. 

והוא בוכה לי למה הפסקתי לו את הכייף. איך אני יכול להסביר לו? איך אני יכולה לתת לו להרגיש נורמלי בתוך השיגעון הזה??

אוף קשה...

סיימתי את יום העבודה שלי ועכשיו כולי שלו.. אני מציצה עליו - הוא נרדם.

אני מלטפת לו את הראש והוא מחבק מתוך שינה.. גורם לי לחייך..

אני צריכה אוויר.. אחרת אשתגע.

עוד 11 ימים ובא לי לשבור את הבית..

איך אשרוד..

איך פיצי ישרוד בלי לצאת לגינה?

היינו חזקים בהתחלה אבל נשברנו.. כן כבר הפרתי את הבידוד כי השתגעתי.. יצאתי מהדלת לנשום אוויר צח.. ואז יצאנו לגינה להתאוורר..ואין איסור על התקהלות של 2 אז נהננו קצת בשמש הנעימה.. אבל יצאנו עם מסיכה.

זו מציאות שאני לא רואה את עצמי מסתגלת אליה. 

ולאותו אבא נחמד שחזר מחו"ל לפני שהמצב הסלים "ושכח" עלק לדווח על עצמו יש לי להגיד רק דבר אחד.. מה לעזאזל חשבת לעצמך כשסיכנת ככה את הילדים של כולנו וגם את שלך? באת לגן כמו שייח כמו פארוק הבאת את הילדה שלך וגם טרחת לאסוף אותה כל יום. אז תודה לך שחיינו הם בחרדה כרגע..

מודה שאני בפאניקה ודואגת לפיצי הקטן שלי , הוא משתעל אבל מזל שבלי חום.. ואני דואגת.  

ואם הקורונה המזורגגת הזו לא תיקח אותי אז עוד מעט מברבי יבואו לאסוף אותי..

עכשיו שאנחנו מרותקים יחד עם כולם לבית מרגישה סוג של חצי נחמה.. 

שיהיו לנו ימים קלים אמן ⁦❤️⁩

כמה התחנפת אלי.
כל כך רצית לגעת בי. לדעת אותי.. החרמנות כבר משגעת אותך. אני רואה.
זה כבר שלושה שבועות שאני מחזיקה אותך קצר, מה שנקרא בשפת העם "לא נותנת"..
ועשית לי עיסוי עמוק, וליטפת.. ולשת.. ניסית להגיע אלי בכל דרך ואני הקשתי אליך עורף ואתה גם יודע היטב למה.. ושוב התחננת ושוב ביקשת..
אבל נהניתי לראות אותך ככה סובל ולכן לא עצרתי את ההתחנפויות שלך.
בעשר וחצי שלחתי לה וואצאפ.. "יש מצב את באה להיות פה קצת? אנחנו חייבים לצאת - משהו דחוף."
כמה דקות אחרי קיבלתי הודעה "בדרך" מתה עליה שהיא ככה משתפת פעולה.
10 דקות אחרי היא כבר הייתה אצלנו על הספה מחייכת, סיפרתי לה שהילד ישן ואנחנו יוצאים ולא להרבה זמן.
"בוא בוא נצא ננשום אוויר, למה מחניקה לי האווירה" ויצאנו לגינה הציבורית שליד הבית.. אפילו לא הייתי צריכה להניע את הרכב ושקט ואין אף כלב ברחוב חוץ ממך וקר.. וחשוך.
ישבתי על הנדנדה חצי מתנדנדת ושאלתי אותך "אתה רוצה לשחק?" וענית "מאד מלכתי"..ובלעת את הרוק.. והוספת "איתך אפעם אי אפשר לדעת למה לצפות".
"אז הנה" אמרתי חייכתי והחוויתי עם האצבע שלי "יש לך כאן גינת שעשועים.. כולה שלך, תשחק"..
האכזבה הקשה ניכרה על פניך, אני רק נהניתי מזה. לראות את המושפלות שלך למרות המאמץ שהשקעת.
ואז ישבנו לשיחה רצינית, פתחתי בפניך את מה שאני מרגישה, ושיתפתי אותך בתחושות שלי וגם אתה אמרת את שלך, אז עשינו סדר בבלאגן שלנו ובעיקר בתחושות.
אחרי לא הרבה זמן כבר חזרנו הביתה, הקור הכניע אותנו. קצת לפני שנכנסו הביתה אמרתי לך "מאמי תזכור תמיד, כשמשחקים בי אני יודעת להיות זונה!"

אחרי שהיא הלכה הביתה באת לידי, בשקט.. בלי לדבר הורדת ממני את הרוע, את הרצון להשפיל.. הורדת ממני את הכל וקיבלת אותי נטו כמו שאני.

היא הכי אמא שבעולם.

אני מביטה בה בהערצה..

היא מביטה בגור שלה מוקסמת, מאוהבת, נפעמת...

היא עדיין לא מוצאת את המילים כדי לבטא את מה שעובר עליה.

ואני רק מחבקת אותה.

עדיין לא רוצה להתעסק איתה.. 

פשוט להיות שם - נוכחת בשבילה.

להראות לה את הדרך לכשתבקש

ואם לא תרצה, אז רק חיבוק אוהב.

ילד זה רגע קסום שלא חולף ורק מתעצם.

*** עדכון.

נולד בן ⁦❤️⁩⁦❤️⁩⁦❤️⁩

יושבת כאן בבית חולים מאיר..

מחלקת יולדות - אם וילד

ומחכה כבר לפגוש את הילד.ה שלה

זהו עברו 9 חודשים..

לא יאומן איך שהזמן טס..

כמה דקות לפני שנלקחה לחדר הלידה אמרה לי בשקט שהיא ממש מפחדת תיקנתי אותה ואמרתי לה את מתרגשת.. זה טבעי אהובה..

ועכשיו אני בחוץ ושוב אין לי שליטה על מה שקורה.. והיא בפנים מחכה ללדת..

אמא שלה מלווה אותה.

אני כאן בחוץ מתרגשת ממש כמו ילדה קטנה.. 

מחכה לפגוש אהבה נוספת..

מחכה להכיר את הילד.ה שלה - היא לא רצתה לספר לי מה יש לה.. וכל פעם שסיפרה אח"כ אמרה לא באמת.. שיגעה אותי חחחחח

ועכשיו תורי לאהוב אותה ולעטוף אותה.. 

לתת לה מנוחה..

בהצלחה ילדה יפה שלי.. תביאי לנו שמחה גדולה.. ⁦❤️⁩

סוגרת מערכות

משתיקה אפליקציות 

ובטעות לוחצת על הפליי של ספוטיפיי

כנראה שיש לו מה להגיד לי..

לילה טוב לכם..

אחרי שכתבתי את הפוסט מהבוקר שביקשתי לעצור את הרכבת הזו של האיכסססס, החלטתי שאני יוצאת קצת לאוורר את עצמי..

הייתה לי פגישה נחמדה עם שף מוכר על אירוע שאני וחברים עומלים עליו.

ישבנו ושוחחנו, וכמה שהוא ניסה לשכנע אותי לאכול אני סירבתי יותר ויותר.. פשוט לא רעבה.

הסכמתי לאספרסו קצר וכוס מים קרים ליד.

מעבר לזה זה טו מאץ׳ בשבילי..

סיפרתי לו על הקונספט הייחודי שלי ושל הקבוצה שמארגנת את האירוע והרחבתי קצת על מי אנחנו.. הוא ממש עף על הרעיון ושיתף פעולה, הוא אפילו הגדיל לעשות ונתן רעיונות שמתחברים לקונספט.

האמת שבאותו הרגע ההרגשה הזו של האיכס זזה הצידה ונתנה מקום וביטוי להרגשה טובה יותר מחייכת יותר.. אני חושבת שגם הוא הבחין בכך. כי נכנסתי למסעדה מעט זועפת - כמו כלבה שמחפשת לנשוך.. ואחרי חצי שעה התחלתי לחייך ולצחוק וזה זרם והיה ממש נהדר.

אז נכון לא כל תחושת הרעל עברה אבל היי אני בטוב יותר.. מחייכת יותר..

אז החלטתי היום לא לנשוך אף אחד 😁

תחושה של בחילה תוקפת אותי

המחשבות לא פוסקות

וכל מה שבא לי 

זה לעצור את הכל

לעשות פאוז

להקפיא את התמונה

לצעוק עד השמיים בקול חזק

להוציא את האיכס הזה שנצבר בתוכי ומרעיל אותי אט אט.

צריכה בחזרה את השליטה על כדור השלג הזה שסוחף אותי למקומות לא טובים.

אולי אקח לי כמה ימים של שקט..

אולי פשוט אשב לי בשקט עד יחלוף זעם.

אז אני במיטה.. מכורבלת כי קר לי.
הילד כבר מזמן בסלון
משחק עם כל המכוניות
המרעישות שלו 😁
והטלוויזיה דולקת בווליום מפגר..
והוא בעולם שלו מאושר..
ואני מאושרת כי חם לי במיטה שלי..
ויותר מאוחר נתארגן ונתלבש.. נהיה יפים וחגיגיים.. ונלך לרקוד קצת במסיבה של ילדים..
ואני אגחך לעצמי, לעולם המועדון הזה לא יראה לי אותו דבר אחרי שנהיה בו היום..
שבת בבוקר יום יפה...
עדיין לא שתיתי את הקפה..