הרבה דברים טובים הביא האתר הזה לחיי מאז גיליתי אותו באמת לפני מספר חודשים -
פחות הדחקה, פחות בושה, יותר הבנה של מה מושך אותי ומה לא, מה נשאר ברמת הפנטזיה ומה אפשר לממש, כל שניה עם וויצ', כמה חברים מדהימים - כאלה שאני רק מתכתב איתם וגם כאלו שאפשר ממש לקבוע איתן לקפה ולהתכווץ קצת בכיסא כשהן מרימות טונים במהלך שיחה נלהבת על בדס"מ בציבור. (ואז גם רואות שאני נבוך ונקרעות מצחוק)
ויש אפקט אחד שלא צפיתי.
היות והתודעה שלי פתוחה, הפנטזיות שלי פתוחות לעיני כל בבלוג. ולאחר מכן גם בארבע עיניים.
אני מגרד מהמוח דברים שהעלו אצלי אבק שנים ארוכות.
דברים ששכחתי מרוב הדחקה מסיבות כאלה ואחרות, ופתאום אני מאוורר את המקומות האלה במוח.
לפני חודשיים יצא לי לספר איזו פנטזיה נשכחת מימיי הדתיים שוב ושוב בשתי הזדמנויות שונות, יום אחרי יום. משהו שכמעט שכחתי מרוב שבזמנו לא היה לי נעים לפנטז. משהו שהדחקתי עמוק עמוק בזמנו מרוב שהיה נמוך ובוטה עבור מי שהייתי.
ופתאום ניערתי מזה את האבק, נתתי למחשבות האלו חיים חדשים, קצת פוטוסינתזה וחילוף חומרים. ניקיתי את הבושה.
והתוצאה? חלומות.
לא סתם חלומות, אלא חלומות אירוטיים. ולא סתם חלומות אירוטיים כאלה שבאים מדי פעם, אלא כאלה סביב שליטה, וכאלה מדויקים שנוגעים עמוק עמוק בבדס"מ שיש לי במוח.
כאלה שגרמו לי במשך שבועיים להתעורר באכזבה וללכת לישון בציפייה כל לילה.
מאז התדירות ירדה, אולי קצת התרגלתי. המוח למד לסגור את עצמו חזרה.
ולי נשאר להמשיך לשתות קפה ולהמתין בסבלנות לגל הבא שיטביע אותי.
