לילה לא שקט

התמונה הזו מספרת הרבה מאוד לטעמי ומאוד מחרמנת

העליתי גלריה של 20 תמונות תלת מימד של Rotrex

לפני שבועיים צלצל הטלפון שלי. מהצד השני הייתה מישהי שלפני כמה שנים יצאתי איתה במשך חודש וחצי. משהו בקשר בינינו לא הסתדר. מצד שני הסקס שהיה לנו היה נהדר רוב הזמן. היא אמרה שאני קשוב לה,  לגוף שלה, לרצונות שלה. באמת יכול להיות, אני לא חותם על זה. נפגשנו מאז כמה פעמים, בכל פעם כשהייתה צריכה סקס מפנק ולא היה לה מישהו אחר, קבוע יותר, או זמין יותר או משהו, התקשרה. לשנינו ברור מאליו שלא יהיה דבר מעבר לכמה מפגשי סקס, שהיא זו שתיזום את כולם, שתמיד אפנק אותה בהתחלה, באמצע, בסוף והרבה אחרי הסוף. אני מניח שלרוב האנשים יש ידידים שכאלו, נדמה לי שאפילו מכנים את זה - יזיזים. כשאני איתה, אני מדמיין לעצמי שאני צריך לשרת אותה, לגרות אותה, לענג אותה, לפנק אותה. אני קצת מפנטז שהיא שולטת עלי. 

לפני שבועיים, אחרי, דיברנו על זה קצת יותר וכשסיפרתי לה מה עובר לי בראש, נבוכה מעט. סיפרה לי שאחרי  שקראה את 50 גוונים של אפור הבינה שלא בכדי היא מחפשת גברים שנראים לה כזכריי אלפה ואם הייתה נרשמת לכלוב, הייתה מציינת לצד הכינוי שלה - נשלטת. בכל זאת, ולמרות הכל, היא מאוד נהנית איתי ככה.  

הייתי קצת מאוכזב, לא שטיפחתי ציפיות, אבל בכל זאת, משהו בתוכי קיווה שאולי אחרי השיחה הזו יתפתח משהו אחר וטוב. היא שאלה אותי אם אני באמת מחפש.

שאלה טובה. 

בכנות התשובה היא לא.

הזוג שפגשתי אותם, היה בסופו של דבר יותר מידי קינקי עבורי ובכלל, נראה לי שאני ממש לא מחפש מלכה/שולטת/דומיננטית, בטח שלא סשנים ו/או התנסויות חד פעמיות. נכון שלפעמים משהו מתעורר אבל בגדול, אני מאוד פסיבי בחיפושים. למעשה פעם אחת באמת חיפשתי, זה קרה לפני חודשיים/שלושה. ראיתי פרופיל ומודעת חיפוש שנגעו בי במקום משונה והחלטתי לנסות לפנות באמת. אני יודע, כשאני חושב על זה, זה נשמע לי כל כך טיפשי. כל כולי מתכוונן למישהי ספציפית שאין לי שום מושג מי היא באמת. אבל בכל זאת,  משהו שם נראה לי מעניין, שונה, אולי עם גישה קצת יותר שפויה ואולי אפילו מרתקת. בעצם הייתה שם הזמנה למסע.  

נרשמתי לכלוב, פניתי, ומשלא זכיתי למענה החלטתי לכתוב בלוג ובמקביל להשאיר פירורי לחם בפרופיל והעיקר לנסות ולהראות 'לה' שאולי אני מעניין בכל זאת. הבוקר כשהתעוררתי, חשבתי על זה שאולי גם הייתי צריך להזהיב אותה, או את עצמי בכדי שהפניה שכתבתי תגיע אליה במלואה. לא שבאמת אכפת לי מהכסף, שטויות, כסף קטן, אבל לא עשיתי זאת, כי משהו בתוכי אמר שאם אני עושה צעד קדימה, מנסה להציג את עצמי בפניה כמו טווס, אז אם היא מתענינת, היא צריכה לעשות צעד אחד קטן לקראתי.  

שלא ישתמע לרגע שאני בא בטענות, שייש כאן איזו אמירה כללית או ספציפית כנגד... חס וחלילה, חס ושלום. מן הסתם פנו אליה הרבה אחרים, אטרקטיביים ממני ואולי החיים הובילו אותה למקומות אחרים.  

בכל אופן, הנה הפניה שכתבתי לה ולא שלחתי (בניקוי דברים שלא אמורים להיות פומביים) 

*** 

שלום לך 

ראיתי את הפרופיל שלך, קראתי את הפוסט בבלוג, חשבתי והתלבטתי והחלטתי לנסות את כוחי ולפנות אלייך. אני בדרך כלל לא עושה את זה, כלומר, אף פעם לא עשיתי את זה (לפנות למישהי בכלוב) אבל גמד קטן שנוהג לשבת על כתפי וללחוש לי באוזן התחיל להטריד: "תפנה אליה" הציע ואני הסברתי לו שאני לא חושב שיש לי סיכוי, אני הרי לא הנשלט הטיפוסי, אין לי ניסיון, אני גם לא בראד פיט.   

"טמבל, תפנה אליה" המשיך בקול גבוה יותר. כשהוא מרים את הקול, הוא נעשה צווחני במיוחד ולא ממש נעים לאוזן.  "בראד פיט נמוך ובלאו הכי אנג'לינה ג'ולי היא לא הטעם שלך" אמר והיה צדק בדבריו. השתקתי אותו בכאפה,  נרשמתי לכלוב וכתבתי לך הודעה ומאז אני מחזיק אצבעות שתעני כדי שאוכל לשלוח לך את המייל הזה.  

דמוגרפיה: בן 48, גרוש, גר לבד, שלושה ילדים,  לא מנוסה בעליל בענייני שולטת /נשלט (למעט שניים וחצי ניסיונות עבר לא הכי מוצלחים). מה שכן, אני די אלוף בלפנטז על העניין וצפיתי בהמון המון פורנו שרק שכנע אותי שאני לא שם, אבל אני מאוד רוצה להיות איפשהו ליד.  

יש לי המון פנטזיות. כשאני אומר המון, אני מתכוון למלוא הסל. הוא גדוש והפנטזיות נשפכות ממנו ומרטיבות את הרצפה. עכשיו כשזה קורה אני רץ לקחת סמרטוט כדי לייבש. ביום שלישי מגיעה אלי עוזרת אז אני רק מייבש ולא מוטרד מעבר לזה.    

יש אומרים שאני לא טיפש ובענייני גובה אני בהחלט עומד בדרישות התפקיד, כלומר, לרוב אני מתנשא לגובה של  מטר ותשעים.  בשעות הערב כנראה שאני נמוך בסנטימטר וחצי, שניים, כך שאם תתעקשי למדוד, לא אצא שקרן.   

אני לא חטוב ולא מסוקס וגם לא הכי "יפה" בעולם  ועם יד על הלב, וכמו שאמרתי לגמד, אני ממש לא בראד פיט. מצד שני יש לי עיניים יפות, חיוך נעים והנשים שאהבו אותי אמרו שיש לי כריזמה וקסם אישי.   

אני עושה פאוזה קטנה ומתלבט, מה עדיף? משעשע? אינטליגנט? פנטזיונר?, ואולי מתרפס?  

הבה נודה על האמת, יש לי בדיוק הזדמנות אחת אם תתני לי צ'אנס או לא, ואם לא, אז... טוב, נו, אני עוד עלול להתאכזב כל כך עד שאקפוץ מהמרפסת.   

רדיו האינטרנט מנגן מוסיקה טובה (רוק מתקדם/קלאסי) ואני שוקע לתוך איזו הזיה נעימה שאני לא בטוח שהגיתי אותה לבד או שהושפעתי מעודף פורנו.  אני על הרצפה ערום למרגלותייך, מלקק את אצבעות רגלייך ואת כף הרגל. כשבא לך, אני מטפס עם הלשון קצת למעלה. עוד קצת...  

זה נחמד לך, בהחלט נחמד לך, אבל את רוצה לבחון אותי קצת יותר מקרוב, את רוצה לדעת כמה רחוק אני מוכן ללכת ות'אמת אין לי בדל של מושג כמה רחוק אני באמת מוכן ללכת. בדמיון תמיד הפלגתי רחוק, ואפילו גיליתי יבשות חדשות. במציאות כשהתנסיתי בפעמיים וחצי זה היה די פלופ, כלומר, הן לא ממש ידעו מה לעשות איתי וכנראה שהדמיון שלהן היה קצת מוגבל ואולי זה היה עניין של תזמון ו/או כימיה שלא ממש עבדה.  

ממש ממש לא אהבתי את הסרטים בהם "היא" דופקת אותו עם סטרפאון, אבל כשאת מניחה לידך מלפפון עבה ועסיסי אני מחייך, מלקק אותו, מורח אותו עם הרבה רוק ומסתובב, מגביה את הישבן ומתחיל להחדיר  אותו לעצמי. זה לא הכי נעים, הוא גם קצת קר ולמזלי יש לך בזמינות של "הכינותי מראש" חומר סיכוך ומאחר ואת קצת חסה עלי, את מושיטה לי אותו כדי שאשתמש בו.   

בניסיון שני הוא חודר יותר טוב לחור מסוכך. זה עדיין קר ועדיין לא הכי נעים אבל הוא בפנים ואת משועשעת לראות אותי מזיין את עצמי עם מלפפון.   

את זה ניסיתי לבד. לא היה כיף, אבל היה מעניין  

את קצת מנסה לחבוט בי. אני סופג את זה  באהדה אם כי כאב הוא לא כוס התה שלי. באופן כללי אני מעדיף קפה חזק. אבל כשבא לך לצבוע לי את הישבן באדום, אני אומר כן ותודה אחרי כל ... כל הצלפה? ספאנק? חגורה? (אימא'לה) ואפילו מבקש עוד (אם זה חשוב לך שאבקש עוד לפי כל כללי הטקס בסיפורים "תודה גברתי, אפשר לקבל עוד?" אעשה זאת כמובן בלי שום טרוניה)בכל אופן ואני נושך שפתיים ומקווה שזה גם לא ממש כוס התה שלך ואת עושה את זה כי אולי צריך, עבד צריך שיחבטו באחוריו,  ואולי את רוצה לנסות ולראות מה את אוהבת ומה לא  ואני כאן כדי לשמש כשפן ניסיונות.   

קשירות זה מתיש, האמיני לי. הייתי בצופים וגם היו בעבר פעמים שקשרתי. זה לא רק מתיש, אלא אפילו מתיש מאוד וחוץ מזה אם תקשרי אותי, איך אוכל לענג אותך? ואולי המראה של גבר קשור גורם לך עונג, מי יודע, את לא מנוסה ואת רוצה להתנסות בכל דבר.  

מה שכן אני מניח שמעניין אותך לראות שני כלבלבים שמריחים אחד את השני, שמלקקים אחד את השני. זה בהחלט נמצא בסל הפנטזיות שלי, עמוק, יש להודות. היו פעמים שפנטזתי על זה ורק על זה. שני גברים נשלטים מלקקים את רגליה של הגבירה ואז ברגע מסוים היא פוקדת עליהם לגעת אחד בשני. זה מביך, זה מביך רצח, זה מפיל. הם מסמיקים אבל נעמדים זה מול זה ותופסים זה את זה במקום הטקטי.   

ברגע שהם מתגברים על הקושי, או אולי, אם תרצי, כשמופיע קושי מסוים, היא פוקדת על אחד מהם לרדת אל בירכיו ולאסוף את הקושי בפיו. השני נאנח קלות, מוחה זיעה לפחות הוא זה שנמצץ ולא מוצץ. לרוע מזלו, הגברת מתישהו פוקדת על שניהם להיכנס למצב 69 ואז הוא כבר לא יכול להימלט מהגזירה.   

מאחר והגבירה בחרה מראש גברים גבוהים וגדולים, והפרופורציות תואמות, לא קל להם, ממש ממש לא קל לאף אחד מהם וב"פה מלא" אני מודה שזו פנטזיה שפרנסה אותי לילות ארוכים. אם תלחצי חזק אודה שאחרי שגמרתי, התחלחלתי מהפנטזיות שלי (מה, אתה סוטה?)  בוואריאציה  אחרת של הפנטזיה (אחת מיני רבות) אני נמצא כדי לשרת את הגבירה ואת המאהב המועדף עליה, לדאוג לזקפה שלו, לרטיבות שלה.  הייתה לי התנסות מסוימת בזה אבל בחיי שמעולם, אבל מעולם לא נמשכתי לגברים.  

מה שכן, נשים תמיד אהבתי וגם תמיד אהבתי לפנק אותן עם הלשון והפה והידיים...  

מן הסתם גם לך יש מאגר פנטזיות לא קטן שמן הסתם מתבסס על סרטים, תמונות, סיפורים ובלוגים שקראת. אני תוהה אם קראנו/צפינו באותו חומר. אני די בטוח שלא קראת את הסיפור בו העבד עומד כשאחוריו פונים אל גבירתו והוא הולך צעד אחר צעד לאחור עד שהוא מגיע אל כפות ידיה המעורסלות, מתרומם מעט ומניח את החבילה אצלה ביד.  אני לא זוכר איפה קראתי את זה, אבל התיאור הזה נחקק בזיכרוני וכמובן נכנס אל הסל. אם יש פינת כבוד, אז הוא שם, בהחלט ובגדול.   

והחיים... החיים יפים. בניתי לי אזור נוחות שכשמו כן הוא,  נוח. הרבה מאוד חברים וחברות, קולנוע, תיאטרון, הופעות,  מוסיקה, בתי קפה, ספרים שאני קורא, אתרים שאני צופה בהם,  הליכה יומית  והמון זמן איכות עם הילדים.  

אני יכול להמשיך ולספר לך את החוויות האמתיות שהיו לי שכאמור, לא ממש היו הכי מוצלחות. גם אשמח לשלוח יד ולהוציא מהסל עוד כמה פנטזיות שאספתי במהלך השנים.  

כפי שלבטח שמת לב, אני יודע להתבטא היטב בכתב, ואם תרצי אני גם יכול להתפייט ולכתוב שירה, אבל היא תהיה קצת בסגנון ובאיכות של שירה ווגונית הידועה כשירה הכי גרועה ביקום.  אה, וחרוזים אני חורז רק כשאני בוועד הורים וצריך לצרף ברכה למתנת סוף השנה עבור המורה.   

איך אני עד עכשיו? 

***** 

אז זהו בערך. היא לא פנתה, המייל לא נשלח, ונדמה לי שאני צריך ללכת למחוזות אחרים. :) 

אתמול לקראת סוף היום נפגשתי עם זוג. זה משונה לכתוב את זה ככה באופן נונשלנטי שכזה וגם קצת יוצר איזשהו מצג שווא וציפייה למשהו שלא באמת קרה, אבל באמת שנפגשתי עם זוג אתמול אחר הצהריים, למעשה אירחתי אותם בביתי. פגשתי אותו באיזה אתר ברשת והחלפנו כמה מסרים הלוך ושוב ואז הוא סיפר לי שייש לו קשר עם מלכה והם מחפשים מישהו נוסף. זה סיקרן אותי גם ברמה האישית והמינית וגם ברמה האינטלקטואלית. החלפנו כמה וכמה מסרים ובסוף קבענו שהם יבואו לבקר אותי והם אכן באו. 

הוא נשוי והיא נשואה ושניהם לא נשואים זה לזו, לכן הייתה איזושהי מגבלת זמן. בהתחלה היה קצת מביך אבל אחר כך זה זרם. היא כבת שלושים ומשהו, אישה נאה ומלאה, הוא היה קצת יותר צעיר ממני אבל לא בהרבה. שניהם נראו כל כך "אנשים רגילים" כלומר, אנשי משפחה רגילים, מהסוג של השכנים מהדלת ממול.  כשהם ישבו איתי חיפשתי בדינמיקה ביניהם איזו קשיחות או לפחות אסרטיביות מצידה וכניעה או התמסרות מצידו, אבל זה לא היה שם אבל הם נראו סתם כמו שני אנשים שמנהלים רומן נסתר.  

זה מצא חן בעיני מאוד, זה גם באיזשהו מקום גם הפך את הכל לפשוט ואנושי יותר. הם סיפרו לי שהיא נענתה למודעת חיפוש שלו מתוך סקרנות, שלא היה לה ניסיון קודם. לו דווקא היה עם מלכות בתשלום ואז איכשהו השיחה הלכה והתמקדה בנושא של השפלות.  

השפלות זה עניין יחסי, זה ברור. מעשה שגורם לאחד לתחושת השפלה, יראה כהגיוני לאחר. אבל נדמה שיש דברים מוחלטים.  

תוך כדי שיחת רעים חביבה כאשר היה באמצע סוג של "נאום" וכנראה אמר משהו שלא מצא חן בעיניה, היא הסתכלה עליו מופתעת וללא כל הכנות סטרה לו על פניו.  

זה היה כל כך מפתיע וכל כך תלוש מהשיחה ומהאווירה, סטירה מצלצלת שאחריה השתררה שתיקה מביכה.  לא ידעתי מה להגיד והוא... הוא השתתק, השפיל את ראשו ואחרי כמה שניות ירד מהכיסא כרע מולה על הברכיים, הוריד את הראש ו... זהו.   

היא כאילו כלום, לקחה וופלה מהצלחת, ליטפה את ראשן בעדינות ואמרה משהו לא מחייב.  

אני חושב שהרגע הזה המחיש את הכל, גם את השליטה וגם את ההתמסרות ובעיקר את ההשפלה. הוא היה מושפל לגמרי ואני חושב שהוא נהנה מזה מאוד.  

זה נשמע  אוקסימורון, השפלה מהנה, אבל אתמול בשיחה המחשבות התבהרו  לי עוד יותר. אני לא בטוח שאנשים נהנים מזה שמצליפים בהם אלא הם נהנים מהעובדה שהם מבטלים את הרצון העצמי ומישהי יכולה ... יכולה לעשות בם כל מה שהיא רוצה ובמיוחד דברים לא שגרתיים, להכאיב להם פיסית, לעלוב בהם בפומבי, לחדור לאחוריהם... כאן ההשפלה, הידיעה שאתה הופך לחפץ, לכלי למימוש הנאות של מישהי.  

זה מגרה אותי ברמות על.  

אתמול הוא זה שבסופו של דבר "ראיין" אותי. ממש בסוף הפגישה הוא פשוט שאל שאלות של מוכן לא מוכן. היא ישבה משועשעת קלות. כששאל אם אני מוכן שלפקודתה ימצוץ לי, ולהיפך, האדימו פניו מבושה. עניתי בחיוב וחשבתי על זה שהאקט הזה הוא שיא ההשפלה, אבל גם לשאול ולענת על כך בחיוב זה משפיל מאוד.  

כמה חודשים אחרי שהתגרשתי, פגשתי בחורה והתחברנו. יצאנו קצת, בילינו קצת,  נפגשנו עם חברים ומכרים שלי, שלה, היה ניחוח של התחלת זוגיות חדשה.  

איכשהו יצא שכמה ימים לא נפגשנו וכשהתקשרתי לקבוע הרגשתי פתאום שאני פשוט לא מתגעגע אליה. הקשר איתה היה אמנם מהנה ומענג, הסקס היה מוצלח, נהניתי מהבילויים, נהניתי מהשיחות ובכלל, היה כיף שייש מישהי לדבר איתה בבוקר ובערב על החיים ומה שעבר עלי ומצפה לי ולשמוע מה עבר עליה ומצפה לה, אבל בסה"כ לא התגעגעתי אל האישה הספציפית, שהייתה נחמדה במיוחד, אלא התגעגעתי אל דמות אמורפית שתפקדה באותם ימים כבת הזוג שלי, זה הכל.  היא מילאה פונקציה בחיי אבל באותה מידה גם מישהי אחרת אינטיליגנטית כמותה יכלה למלא את אותה פונקציה. 

התוודיתי בפניה על המחשבות הללו והיא הודתה שמחשבות שכאלו עברו גם במוחה. נפרדנו בלי הרבה כאב ועד היום אנחנו שומרים על קשר ידידותי. 

הבוקר כשציפתה לי הודעה אדומה נזכרתי בעניין. היה זה גבר שמשום מה לא טרח להציץ לבלוג, אלא זרק היי בתקווה שאני אישה, כנראה נשלטת שמחפשת.  

עניתי בנימוס שאני גבר וסטרייט ומכיוון שזו הייתה הפעם הרביעית או החמישית שגברים פנו אלי, הדגשתי בפרופיל שאני גבר.  

אז הוא חיפש פונקציה, לא ממש התעניין בתוכן ובמהות, אלא בעטיפה, העיקר שתהיה נשלטת אבל כשאני חושב על זה לעומק, אני מנסה לחשוב אם זה לא בדיוק מה שאני מחפש? פונקציה ולא מישהי?  

אני מניח שאילו הייתי מחפש את חווית השליטה בלבד, מן הסתם הייתי הולך למלכה בתשלום. יש כאלו לא מעט אפילו בכלוב. אני מניח שהייתי מסביר לה מה אני רוצה ומחפש ומקבל ב ד י ו ק  את מה שאני רוצה ומן הסתם לפחות אצל חלק מהן, אם הייתי מוסיף תשלום נוסף, הייתי גם מקבל מין. 

זה לא שאני מתקמצן על הכסף ובהחלט מוכן לשלם על הבילויים שלי, אבל לא נראה לי שאני רוצה יחסים שכאלו, שליטה תמורת כסף (ומי שולט כאן בדיוק זו שאלה טובה, הרי בעל המאה הוא בעל הדעה). אין לי בעיה עם זה ומי שרוצה להתפרנס משירותים שכאלו אני בעדה ומאחל לה בריאות ואושר ובעיקר עושר. לי זה לא מתאים.  

בשיא הכנות, כמובן שאשמח להכיר מישהי נחמדה ואינטליגנטית עם חוש הומור, אבל אני מעדיף שתהיה זו שולטת  שאוהבת את זה. כן, המוטיבציה היא גם מינית ולא רק אנושית ובאותה מידה אשמח אם מישהי תתעניין בי מלבד הפונקציה הספציפית שלשמה התכנסנו כאן. 

אני קורא את מה שכתבתי עד כה וחושב שאם אפרסם זאת כפוסט, תהיה זו ירייה ברגל. אבל נדמה לי שאם יש אחת שבכל זאת תתעניין בי, הרי על פי ההיגיון שלי, היא תעדיף קודם כל ולפני הכל את הכנות. :) 

היא מעיפה לי סטירה מצלצלת. אני קופא במקום. אני לא זוכר שאי פעם קיבלתי סטירה ממישהו/מישהי, אני גם יודע בוודאות שמעולם לא סטרתי לאף אחד/אחת. סטירה זו לא עוד מכה, אלא זוהי אחת ה"נגיעות" הכי טעונות שיכולות להיות. זו לא חבטה לגוף, אלא חבטה לגוף ולנפש ומנגד, זו אולי המכה הכי משכנעת, בעלת הכי הרבה משמעות. לרגע אני רוצה לומר משהו אולי מתריס, אולי להבהיר שסטירות זה מחוץ לתחום, אני פותח את הפה, אבל סוגר, שותק. היא גוחנת מעלי, מקרבת את פניה אלי. היא בחורה יפה. היא מסננת כלפי, "עכשיו אתה שלי". אני מהנהן עם הראש והיא שוב אומרת בצעקה לוחשת, "אתה שלי, להנאתי, לשימושי האישי" ועוד לפני שאני מעכל את הסיטואציה עד הסוף, אני חוטף עוד סטירה חזקה בפנים.

אני מרגיש את העוצמה הנובעת מתוכה ואת תחושת הכניעה שממלאת אותי. כשהיא פוקדת עלי להתפשט, אני ממהר להסיר מעצמי את הבגדים, לא מתמהמה אפילו לא לרגע קטן. היא מסתובבת סביבי, בוחנת אותי ופולטת "שמן מגעיל ודוחה". אני מתכווץ ומתבייש. עד לפני שלושה חודשים לא רק שהייתי בסדר, אלא גם בכיוון הנכון. אבל החגים וגם העצלות הטבעית שבתוכי החזירו אותי לסגנון החיים הישן, לאכילת האוכל המשמין, לרביצה חסרת תכלית מול הטלוויזיה והמחשב ולזניחת חדר הכושר.

היא צובטת ונוגעת בי וגם מלטפת את הזין. על הבאת פניה אני מזהה איזו שביעות רצון. לפחות משהו אחד טוב בי. יש לי זין גדול. "נצטרך לשפר ולשפץ אותך" היא אומרת וממלאת אותי בתקווה. "תישען על הכיסא" היא פוקדת עלי ומזווית העין אני מבחין בשוט הזנבות שמופיע בידיה. אני נשען לפנים, מרפה מחכה, שומע אותה נוקשת על העקבים מסביב. אני מפחד להסתובב, להסתכל. "אני הולכת קצת להצליף בך" היא מודיעה לי כבדרך אגב ומלטפת את אחורי עם השוט ולאחר כך אני מתחיל להרגיש אותו נוחת על אחורי.

הכאב לא מופיע מיד, אלא רק אחרי כמה דקות, הוא הולך ומתחזק ומהרגע שאני מודע לו, הוא ממלא אותי לגמרי. אני לא יכול להגיד שאני לא נהנה. יש משהו מזכך בכאב הזה, הוא גם מערפל וגם מחדד את המחשבה. אני לא לא נהנה. זה לא שהוא מסב לי עונג, אבל אני קצת מבין אותו ויותר מזה, אני גם מרגיש את הנכונות שבתוכי לקבל את הכאב הזה. היא מחליפה את השוט במקל דק וגמיש שגורם לי לרעוד לשמע הוויש ומזעזע אותי כאשר הוא נוגע בי.

כשהיא עוצרת לגמרי ומושכת עלי לעמוד על ארבע מולה, אני לא מרגיש שום דבר, רק רצון עז לרצות אותה. זה משונה, הרי בסה"כ עברו אולי עשרים דקות מהסטירה הראשונה ועד עכשיו, אבל התהליך היה מהיר. מהמקום של גבר שמחפש סיפוק הפכתי להיות ... עבד, כן, עבד כנוע שרוצה לרצות את גבירתו. הנכונות הזאת מלאה אותי לגמרי אולי בגלל הכאב, אבל אולי גם בגלל העובדה שנתתי לה מראש ולאורך כל הדרך את הזכות לעשות בי כרצונה.

היא כורעת מאחורי, משחקת לי קצת בביצים ובזין ואז קושרת סביבם חוט, מהדקת ומורה לי להיעמד על ארבע ולהתחיל ללכת בחדר. מוזר, אני נהנה מזה, מהעובדה שאני ערום ומוצלף ומושפל, מהאופן שבו היא מושכת בחבל ועוצרת אותי, מהאופן בו היא ממשיכה להוליך אותי, מהכינוי כלב, מלהרגיש כלב.

כשהיא מתיישבת על הכיסא ומורה לי ללקק את רגליה אני מתנפל עליהן בשימחה, עושה זאת בחשק רב ונותן את כל כולי, אצבע אצבע, כף רגל, תחתית הרגל, עובר לפי הוראה לרגל השנייה. אחר כך היא מגביהה אותי, מושכת אותי לעלות עם הלשון במעלה הרגליים החטובות שלה וכשאני בין רגליה, מלקק אותה תחילה במפשעות ואחר כך ממש ממש בכוס המלכותי שלה, היא גומרת ואני חש מאושר כפי שמזמן לא הרגשתי.

אני חושב שקוראים לזה התמסרות.

כהקדמה לפוסט זה אני רוצה להדגיש שאני לא מתלונן. אני בסך הכל מהגג קלות, חושב בקול רם או ליתר דיוק מביא בליל מחשבות אל מעבד התמלילים.  

הרבה זמן אני חג סביב הכלוב ועד רגע מסוים, לא הרגשתי בצורך או ברצון להירשם ולהיות חלק מ... היה לי נוח לשבת מהצד ולקרוא. היה טריגר מסוים שלכבודו נרשמתי וגם התחלתי לכתוב את הבלוג הזה. מצאתי שאני נהנה, תמיד אהבתי לכתוב.  

משונה לי שכל כך מעט קוראים אותי, עוד יותר מוזר לי שכל כך מעט מגיבים לי,  בזמנים אחרים, במקומות אחרים, פונקתי ואולי גם זכיתי לכך שמילותיי נקראו על ידי רבים שגם הגיבו, שיבחו, ביקרו ובעיקר ניהלו שיחות.  

אני מניח שמיעוט התגובות והצפיות נובע מכמה סיבות: אני לא מוכר, ממעט להגיב בעצמי לאחרים; ניק לא מוצלח שבחרתי שלא ממש מעורר ליצירת קשר; הסטטוס - נשלט.   

"עבדים יש כאן כמו זבל" כתבו כאן יותר מפעם אחת, במשך תקופה מישהי ניהלה בלוג עילג בשם "זבלה של עבדים", הרוח הנושבת פחות או יותר היא שגברים נשלטים הם לא רק בתחתית הסולם החברתי, אלא כל ייעודם הוא לגרום לעונג לנשים שהכריזו על עצמן כשולטות.  

אני לא רגיל להיות 'זבל', מעולם לא חשבתי על עצמי או על מישהו אחר במונחים שכאלו, מעולם לא הייתי בתחתית הסולם החברתי , מעולם גם לא ראיתי את ייעודי בחיים לגרום לעונג ולספק אנשים אחרים, לבטח לא להיות מנוצל (אני קורא ולא מאמין למקרא עיני). אמנם תמיד היו לי פנטזיות על השפלות על התמסרות, על נתינה, אבל איכשהו תמיד הן עמדו על בסיס הדעה כי מדובר בשני בני אדם שבוחרים ליהנות זה מזו בדרך מסוימת, דרך שבתחילתה יש איזושהי התנסות ושיח ובמהלכה הולך ונוצר קשר שבו אחת למעלה, אחד למטה אבל בכל מקרה כל אחד מהצדדים צריך להיות מסופק, גם אם אנו מדברים על סיפוק מזן אחר.  

בפוסט מתחכם מידי, ניסיתי גם לתאר מוטיבציית כניעה גם לאחר גמירה. לא בטוח שהצלחתי להבהיר את כוונתי והאמת היא שאני לא בטוח שאכן תהיה בי מוטיבציה שכזו, לבטח לא בהתחלה. כן המניע לכל העניין הוא גם מיני.  

נהיר לי כי חוקי ההיצע והביקוש פועלים כאן במשנה תוקף. יש הרבה גברים שרוצים להיות נשלטים ברמה כזו או אחרת, מעט יחסית נשים שרוצות לשלוט על הגברים, על כל אחת יש בערך כמה מאות, אז מטבע הדברים כל אחת בוחרת את הטוב ביותר עבורה. כשאני כותב את זה, אני נזכר שלפני כעשרים שנה לערך, חיפשתי דירה בתל אביב. על כל דירה טחובה ומעופשת היו עשרות קופצים שעמדו בתור, העלו את המחירים, נכונו לחוזים דרקוניים, הסכימו לבצע שיפוצים ותיקונים על חשבונם, רק כדי להיות מועדפים על ידי בעלי הבית ואני... עברתי לר"ג שבזמנו שוק הדירות השכורות היה שם שפוי יותר.  

אני מאד נהנה לכתוב ולקרוא כאן, אין לי תלונות, וטענות, אני מאמין שאיש באמונתו יחיה, אבל נראה לי  שמתישהו במוקדם או מאוחר אחזור אל הצללים ו/או אולי כדאי לחפש מגורים ברמת גן.  

היה זה בלוג משונה. התכנים שהיו בו היו מאוד כנים וישירים והזמינו תגובה ופרגון. בנקודת זמן מסוימת הוא היה בלוג קבוצתי שריכז סביבו  קבוצה מרתקת של אנשים עם מיניות אחרת, קצת מוחצנת, קצת שונה מהמקובל. אנשים "נורמטיביים" בני שלושים וחמש עד חמישים שמצאו את תכני אותו בלוג כמתאימים לתגובה ולהשתתפות פעילה.  

פגשתי שם את דנה. היא הייתה חלק מזוג שניהל זוגיות פתוחה מאוד. ניהלתי איתה לא מעט שיחות ובעיקר קינאתי בה על הקשר הפתוח והכן שהיה לה ולבעלה. אני באתי מזוגיות שותקת, שומרת בבטן וחסרת חום ואהבה.  

גם דיברנו על בדסמ. סיפרתי לה על הניסיון המאוד מאוד מועט שלי, על הפנטזיות שלי, על מה עושה לי יותר ומה עושה לי פחות ופתאום היא שאלה אם אני רוצה להיות העבד שלה.  

המושג עבד היה משונה לי. אני עבד? זין בעין. יש לי פנטזיות בדסמ של כניעה והתמסרות, יש לי פנטזיות של השפלה אבל מכאן ועד המילה הזו "עבד" הדרך הייתה רחוקה ובכל זאת "זרמתי". כלומר, עשיתי את מה שאמרה לי שכלל בעיקר מטלות וירטואליות ועניינים מול מצלמה. זה היה מגרה אבל ברמות נמוכות יותר. 

אחרי שבועיים קבענו להיפגש. הגעתי אליה מלא ציפיות וגם לא מעט חששות. נכנסתי לדירה קטנה ומבולגנת משהו, היא הייתה כמו בתמונות ובווידיאו, רק הרבה יותר סקסית. היה שם הרבה מתח מיני באוויר. היא ביקשה שאתפשט ואשב למרגלותיה. 

עשיתי זאת, היא הניחה עלי רגל ותוך כדי כך שהיא משתעשעת בי ואני מלטף את רגלה החטובה, היא הרצתה בי את משנתה ה"מלכותית".  אני לא בטוח שהקשבתי לכל מילה, הייתי שקוע בתוך הפנטזיה שלי.  

ופתאום בעלה הגיע הביתה. הוא נכנס כמו שבעל נכנס הביתה, הניח את חפציו, התפנה ואז התיישב בסלון, קיבל משפט של "תכיר את העבד החדש שלי". מתישהו הביא לה ולעצמו קפה. 

כאשר שלחה אותי לרחוץ כלים, נעמדתי שם ערום ופתאום הרגשתי אידיוט. הייתה שם ערימה לא גדולה, אבל גם לא קטנה ואני חשבתי על זה שפשוט לא בא לי.  

רחצתי ואחר כך גם סידרתי את חדר השינה שלהם, מתחתי וקיפלתי את הסדינים והשמיכות ואז היא ובעלה אחרי מקלחת קצרה נכנסו למיטה. התפקיד שלי היה להוסיף לשון כשצריך, פעם לה ופעם לו.  

אני לא יכול לומר שסבלתי נורא, אני גם לא יכול להודות שנהניתי במיוחד. בבית גמרתי כמו משוגע פעם אחר פעם אחר פעם.  

אחר כך נפגשנו עוד פעמיים וחזרנו על הסצינה הזו כשמידי פעם נוספו אלמנטים נוספים. בפעם השניה היא הצליפה בי קצת, בפעם השלישית הייתי קשור, במיטה איתם הם הלכו רחוק יותר איתי ואני... ... נתתי את עצמי עד הסוף.  

זה נגמר כאשר סירבתי לחדירה, כלומר כאשר היא רצתה שהוא יחדור אלי. זה משהו שלא הסכמתי להתנסות בו. איכשהו היא הייתה מאוד מאוד מאוכזבת ממני והפגישה הסתיימה בלא כלום ובפרידה.  

כמה שנים אחרי, אני מוצא את עצמי מפנטז פעם אחר פעם אחר על מה שהיה. גם עכשיו.  

פעם פעם, לפני המון שנים נהגתי לנסוע באוטובוסים ובלי משים הצמדתי סיפורים לאנשים סביב. איכשהו הסיפורים התקשרו למצב הרוח שלי, אם הייתי אופטימי באותו יום (נניח חזרה הביתה מהצבא) סיפורי החיים היו כאלו, ואם הייתי מבואס או עצוב כך גם היו  החיים המדומיינים של שאר הנוסעים.  

פעם נפרדתי מחברה שאהבתי. לא התאמנו זה לזו, בדרך כלל כשלא היינו עסוקים בסקס, היינו בעיקר רבים. שבוע שלם חשבתי על זה וביום שישי נפרדתי ממנה. כל השבת בכיתי וביום ראשון בדרך למילואים כל נוסעי האוטובוס היו בודדים, אחרי פרידה, גירושין ומה לא. 

השבוע אחרי מיליון שנה נסעתי שוב באוטובוס. הוא הגיע בזמן, היה לי מקום ישיבה, הגעתי מצויד בעיתון, ספר ואוזניות לסלולר אבל איך שהתיישבתי בכיסא ההפוך לכיוון הנסיעה (תמיד אהבתי את זה) התחילו סיפורי האנשים להתעופף מלמעלה.זה היה חזק ממני.   

החיילת השמנה ממול היא המאהבת של המפקד שלה. הוא נשוי ומרגיז והיא חשבה שהוא קיבל דווקא אותה, השמנה וקצת ילדותית מכל החיילות האחרות כי היה לו תפקיד זוטר יחסית לגילו ודרגתו והוא פיתה אותה כי הוא לא יכול אחרת. היא נענתה לו כי פתאום הרגישה מחוזרת והיא אהבה להיות אישה של גבר, גם אם הוא נשוי, גם אם הוא המפקד, גם אם הוא בתפקיד זוטר וגם אם הוא מעצבן. 

הבחורה הרוסייה שישבה שני כיסאות מאחור במערכת יחסים עם גבר שצעיר ממנה בכמה וכמה שנים. אחרי שענני הנוצות הוורודים התפוגגו היא חשבה שאולי זה לא היה הצעד הנכון להכניס אותו הביתה. נכון שהיה טוב עם הילדים מבעלה הראשון, וגם היה חתיך והעיקר, בכושר מיני גבוה בדיוק כמו שהיא אוהבת. אבל הוא עצלן שלא אוהב לעבוד קשה ופתאום היא מוצאת את עצמה עם עוד פה רעב בעל צרכים.  

הבחור המבוגר הוא עורך דין מתוסכל, לכאורה הגשים את החלום הישראלי, דירה, משפחה, שתי מכוניות (אחת במוסך), עבודה טובה ומכניסה אבל הוא לא מאושר. אושר הוא עניין יחסי ובזמן האחרון הוא בעיקר רואה חצאי כוסות ריקות.  

רציתי לקום אליו להגיד לו לפתוח את המכנסיים, להכניס יד פנימה ולוודא שיש לו עדיין ביצים ואם הן  אכן במקומן שיעשה צעד דרמטי, שייקח חופשה ארוכה וייסע להודו, שילך לטיפול, שישלח את אשתו והילדים לכמה ימים באיטליה והוא יזמין את החבר'ה הוותיקים לראות כדורגל, לשתות בירות ולגרבץ בייחד, אבל אז בדיוק הסיפור של הגברת המבוגרת שלידי התנפח מאוד ותפס אצלי את כל המסך. 

הרבה היא עברה בחיים ועכשיו היא בתקופת סיכום. כמה שנים טובות עוד נותרו לה? 10? וכפי שמסתמן היא תבלה אותן בעיקר בבתי חולים, עם בעלה. ככה צריכה לנהוג אישה טובה. כל השנים דאגה לו ולכל המשפחה. הוא היה בן יחיד והיא זו שטיפלה באמא שלו כשהייתה חולה. השנים היו ברובן טובות, היו עליות וירידות, היו נסיעות לחו"ל, מנוי קבוע לתיאטרון, ערבי שישי עם חברים וסופי שבוע בטבריה, כן, גם היו שלושה מאהבים שלימדו אותה שיש סקס אחר. הילדים ברוך השם בריאים ומסודרים, יש גם שני נכדים קטנים מקסימים שממלאים את הבית באור ועליצות ועוד אחד בדרך.  אבל זהו? אלו החיים? 

אני די בטוח שרוב האנשים שהגיעו לכאן, לכלוב, הגיעו עם מטען פנטזיות גדול שרובו ככולו עוצב על ידי תעשיית הפורנו. אני לפחות כן. צפיתי בהרבה, גם קראתי לא מעט, התגלגלתי לכאן וגם כאן קראתי בלי סוף. היו דברים שאהבתי, היו דברים שפחות אהבתי והיו דברים שממש הפחידו אותי. את סרטי הזיון בתחת לא ממש אהבתי. לכן גם שמחתי כשהגיבה לי על מכתב הפתיחה המושקע וכתבה לי שענייני ישבן הרבה פחות מרתקים אותה. לא שהיא לא מתכוונת לנסות את העניין, אבל בגדול, היא מעדיפה את מה שבין האוזניים, מוח, דמיון ו... לשון.  

לכן קצת הופתעתי כאשר הודיעה לי שהפעם היא מתכוונת לבדוק את הצד האחורי שלי . נדמה לי שהתכווצתי, כלומר, אני עם כל ה-190 שלי הפכתי לגמד ממוצע. כשסיפרה לי שהיא הזמינה ידידה לצפות יחד עמה במופע  שאני אמור להיות הכוכב הראשי וזו אמורה להיכנס כל רגע, גם הגמד שהפכתי הלך וקטן עוד ועוד, ממש כמו בסרט "מותק הילדים התכווצו". אם אכתוב שנמכתי לגובה דשא זו לא תהיה הגזמה. 

הידידה שאכן הופיע בתזמון מושלם, לבשה את מיטב מחלצותיה. הוד גבירתה שלבשה את בגדי היומיום, חזרה מהמשרד ונראתה נפלא, אם יורשה לי להעיר, ואני... טוב, אני לא הייתי לבוש בכלל. 

אני מניח שאת הסיפור המלא היא הקדימה בטלפון, כי אני הייתי נוכח רק בתקציר. "היום אני רוצה לראות עד כמה הוא מוכן ללכת רחוק בשבילי", כאילו שהערום המלא וליקוק הרגליים של האורחת הלא מוכרת וידועה לא המחיש את המרחק והנכונות.  

הידידה גיחכה קלות ולרגע אפילו צחקקה. הרמתי את מבטי והבנתי. בידיה של הוד גבירתה היה מלפפון גדול וירוק. אמא'לה חשבתי לעצמי וחזרתי ללקק רגליים, מנסה להדחיק את המחשבה.  

הדחקה או לא הדחקה, כמו קלישאת הקולנוע, מלפפון שמופיע במערכה הראשונה יחדור בשלישית לישבן לפחות כך תכננה במאית המופע.  

בהתחלה ליקקתי אותו. הוא היה קר ויותר משיהיה רטוב רציתי שיתחמם קצת. קיוויתי שתוך כדי שאני מחדיר אותו לפי היא תימלך בדעתה, אולי האורחת תתמלא בתאווה פתאומית לסלט, אבל לא, היא נתנה לי איזו תנועה של "נו כבר" ואני, על ארבע, התחלתי להחדיר אותו לתוכי.  

זה לא היה הכי נעים ואת זה אני כותב בלשון המעטה. זה היה ממש לא נעים. היה קר, היה גדול, היה מפחיד ובעיקר היה לי קשה לעבור את רגע האמת, כלומר לעבור מהרגע שהמלפפון מגשש את הפתח האחורי לרגע שהוא נתקע פנימה ועמוק.  

"אה, שכחתי" היא אומרת, "הכינותי מראש" היא אומרת ומשליכה לעברי שפופרת של חומר סיכוך. חצי נחמה. 

 אני נוטל אותה, ומתחיל למרוח ולמשוח את עצמי. קטע משונה להחדיר לעצמך אצבע מלאה ג'ל קריר, אבל כנראה שזו הכנה בהחלט מתאימה, כי בניסיון השני הוא חדר הרבה יותר טוב. זה עדיין היה קר, עדיין לא הכי נעים, אבל הפעם הוא נדחף פנימה עמוק יותר ועוד יותר ואחרי כמה דקות, שתי נשים מחויכות צפו בגבר שדפק את עצמו בתחת עם מלפפון ירוק גדול שבימים כתיקונם היה נגזר גורלו להתערבב עם עגבנייה, גמבה, בצל וקצת חסה בשמן ולימון. 

אני מניח שזה היה מחזה מרנין לראות אותי עם פלג גוף תחתון מוגבה מזיין את עצמי, כך לפחות הקולות שנשמעו מהספה ובמיוחד מצד הידידה הלא מוכרת.  

התקשיתי קצת כשביקשה שאשכב על הגב ברגליים מפושקות וכאשר שפכה עלי שמן והתחלתי לשפשף התקשיתי לגמרי.  

היא שיחקה קצת עם ה-'לא', 'עוד לא', 'אוי ואבוי לך אם תעשה את זה ללא רשותי', וגם אישרה לאורחת הכבודה להתיישב לי על הפנים וליהנות מהיכולות הלשוניות העשירות של שחקן המופע ובסוף כששתיהן היו מסופקות קיבלתי אישור לגמור וגם להוציא את גאוות החקלאות הישראלית מהתחת שלי.