אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

DANGEROUS

©כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני, זכויות יוצרים והפצה וכל קנין אחר. תוכן בכתב או תמונות
כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך, לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
הקריאה באחריות הקורא בלבד.

קצת מהכתיבה שלי:Fantasy Land 1-22 (המועדפים עלי- מס' 7, מס' 11, 17)
לפני חודש. 13 בינו׳ 2020, 21:40

לפני חודש. 30 בדצמ׳ 2019, 19:39

סבתא אהובה שלי.

 

זה נורא לרצות למות קצת

כדי להיות איתך?

 

לפעמים אני מרגישה שאני רוצה

עוד קצת ממך.

עוד כמה שעות

עוד זמן.

 

אני רוצה למות קצת... רק לקצת...

כדי לחבק אותך שוב

כי לא חובקתי מאז שהלכת.

כי אני לא אאפשר גם יותר. עוד.

גם ככה רק נשבר לי הלב כל פעם כשאני נותנת הזדמנויות לאחרים. 

 

שנה עברה . היום.

ואני..

אני רוצה למות רק לקצת

כדי להרגיש בטוחה שוב,

איתך.

 

שנה עברה סבתא שלי

ואני עוד לא השלמתי עם לכתך. עם מותך.

לא מצליחה להשלים עם זה.

לא מצליחה.

אני עוד מחכה לאור שידלק שוב בחלון ביתך

מחכה שתדפקי בדלת כדי לטעום את העוגיות שהכנו מהמתכון שלך, שלימדת אותי להכין כשהייתי ילדה.

מחכה שתלטפי את לחיי ותחבקי אותי חזק

כמו שאמא שלי מעולם לא עשתה . 

גם כשביקשתי. התחננתי.

את זו שאספה אותי ונתנה לי כוח.

אני כל כך רוצה פשוט לשבת איתך שוב ולדבר לפרוק את הכאב החוצה כי אני יודעת שהלב שלך  חף מאינטרסים בצורה מוחלטת.

 

מאז שאת לא כאן, אני מרגישה שאני נופלת 

וזה ממש קשה לעלות בחזרה. 

ואני עולה. כל פעם מחדש.

אבל נשבעת לך ...זה קשה!!!

והגעגועים שלי ושל הילדים אליך

כבדים מנשוא.

 

 

אני מתגעגעת אליך

הלב שלי נקרע 

 

 

מאהבה שלעולם לא תחזור אליי.

 

💔

הביצוע הזה של שני אגדות

מוקדש לזכרה. 

 

לפני חודש. 29 בדצמ׳ 2019, 19:14

יום שהתחיל ככה:

ואז ילדים בבית עם וירוס בטן והקאות

נאלצתי להשאיר אותם לבד וללכת לעבודה

ב6 וחצי בבוקר כי עוד יומיים סוף שנה ואני חייבת לסיים דברים שאי אפשר לעשותם לאחר 31.12.19

חופש עומד להגמר ויש עוד מלא מטלות

שיעורים במתמטיקה

שיעורים באנגלית

שיעורים בשפה

מבחנים אחרי החופש שלהם

חזרתי הביתה

לומדים

כואבת לי הבטן 

מתפללת שלא נדבקתי מהם

יודעת שגם אם כן אצטרך ללכת לעבודה

כי יש דברים שרק אני צריכה לסיים

השבוע שבוע קשה. יום הפטירה של סבתא ז"ל

שנה עברה וההרגשה מחורבנת ממש

נזילה בבית

שואב אבק דייסון הלך לעולמו אחרי ששירת נאמנה במשך 10 שנים 

ילדים בקריז גיל ההתבגרות 

אני על תקן שוטרת/מנקה/מלצרית/מנקה/מורה פרטית/נהגת 

ואני....

 

מתמרנתתתתתתת 

 

מחר שוב קמה ב5 וחצי

לא מספיקה כלום

 

 

בא לי לתקוע את הראש בתוך המים

ולשמוע רק שקט

דממה

שאפילו אותם אין לי יותר כי יש לי טינטונים באוזניים

ומאז שהתחילו אפילו אין לי שקט יותר

הסיוטים חזרו

ואני מתחילה להרגיש את הגוף מאבד אנרגיות לאט לאט עם כל יום שעובר

 

מחר בבוקר יום חדש.

 

 

דנג'רס

לפני חודש. 25 בדצמ׳ 2019, 21:28

 

 

הולכת בדרך שלי 

עוברת תלאות ומכשולים

בדרכים שרק אני מכירה

רק אני יודעת מה עברתי

את הדרכים  בהן צעדתי

אחרים לעולם לא ימצאו.

לא יבינו.

לא אאפשר זאת.

לא רוצה שתתקרבו!

הודפת!!!!

מושיטה ידיי אל מול חזה נוקשה

הודפת לב פועם

נלחמת!

לא רוצה!!!!!!!!!!

רצה,

בדרכים שידועות רק לי

אף אחד לא יבין

איך נאנסה נשמתי!!!!!

איך נדקר לי הלב כל כך הרבה פעמים!!!!!!!

מדמם ומנופץ

עד שאני מכריחה את עצמי לא לרצות להרגיש יותר!!!! לעולם!

לקחתם את כל התמימות שבי

נרמסה תחת ידיים ומילים מטונפות, שקריות

מזוהמות באגו ותאוות סיפוק, 

רצחתם אותי!!!!! ואני לעולם לא אשכח.

אבל אני עדיין חיה.

שם. בחשיכה.

כשאף אחד לא רואה.

בדרך הידועה רק לי.

שם. בחשיכה,  בים, אני משחררת את הדולפינה לשחות

והזאבה שבי רצה על החוף למקום גבוה

ומייללת את כאבה לאור הירח.

*צולם. דולפינה.

 

שם. בחשיכה .

אני מחייכת לעצמי ומדמיינת חיבוק מידיים חזקות. מלב אוהב וטוב ומנפש שלא תפגע בי יותר.

תגן ותשמור עליי.

לעולם.

 

 

 

ועכשיו זדיינו מפה.

יש ברקים בים, בחייאת תנו לצלם בשקט.

לפני חודש. 23 בדצמ׳ 2019, 19:35

התנתקו ממירוץ היום והקשיבו.

כל 

מילה

מדויקת

סוף סוף מצאתי דרך להסביר את מי שאני.

בדיוק כך אני חיה את חיי.

נלחמת ומתמודדת 

כל יום מחדש.

גאה בצלקות שבי

גאה באדם שאני 

ובערכים הקיימים בי

גאה בכך שסוף סוף אני מסוגלת להיות...

 

גאה בעצמי!

 

לא מובילה. לא מובלת.

נלחמת רק כשצריך, לא מחרחרת ריבים.

שורדת. לא אוהבת את הבדידות אבל

בסוף הצלחתי ללמוד להכיל אותה

בתקווה לפגוש יום אחד

זאב בודד כמוני

מצולק, לא ממהר לבטוח

נלחם בעצמו 

כדי שבסופו של דבר , כשתגיע העת,

נוכל להלחם את מלחמות חיינו 

 

יחד.

 

 

דנג'רס.

לפני חודש. 21 בדצמ׳ 2019, 1:16

אני יודעת כבר שבתקופה האחרונה אני נמנעת מלהכנס לאתר המקולל הזה בכוונה.

מרחיקה את עצמי מלהשאב שוב. 

קוברת את הדחפים, התשוקות, הרצון לאפשר לחיה שבתוכי לפרוץ החוצה , קוברת צלקות, קוברת רגעי השפלה, ניצול, כאב נפשי, קוברת רגעי אושר ,אהבה ללא גבול, קוברת את כל מה ש6 השנים האחרונות הביאו איתן, כי אני צריכה למקד את האנרגיות בילדיי, בבריאות שלהם ושלי ,בבית ובעבודה  ובהתמודדויות הקשות שנוחתות שוב ושוב כאילו מישהו מלמעלה בוחן את החוסן הנפשי שלי.

אני יודעת שאני פה, כותבת, רק כשאני יודעת שנפלתי שוב. והבלוג משמש פורקן להוריקן שמתחולל בתוכי ואני לא יכולה לשאת אותו יותר.

וזה בסדר ליפול. 

אני יודעת שרוב הסיכויים שהפוסט הזה ימחק בשעות הבוקר, כלא היה, ואני ארגיש חזקה יותר ושוב איעלם מפה לתקופה, כי ככה עדיף.  אז עשו לעצמכם טובה ותזדיינו מפה כבר עכשיו.

 

 

שוב חוזרת לבית ריק. חשוך .

אחרי עוד סרט יפיפה על סיפור אהבה כנגד כל הסיכויים  . על בחור שנלחם להשיג את אהבת חייו וזכה בה. והיא בו.

אפילו בכיתי בסוף . 

גם כי זה ריגש.

אבל בעיקר בכיתי על עצמי.

יודעת כמה אני כמהה להעניק ,לחלוק, לשתף ולהיות האחת, של נפש אחרת.

יודעת כמה אני מדחיקה את כל מה שאי פעם הרגשתי, רק כי זה כל כך כואב

להרגיש.

זה עוד יותר כואב להרגיש, כשאני לבד.

והלבד הזה חונק

ושוב יגיע הבוקר בקרוב

ושוב אחזור למטלות הבית ואדחיק את עצמי.

אבל עכשיו אני בוכה על הריק הזה.

מותר לי. לכל אחד מותר להתפרק.

נמאס לי לנסות לחפש באפליקציות וניליות

להתחיל התכתבות שנראית מבטיחה ולהשאר עם תקווה ש.."אולי הפעם זה זה" ולמחרת להכנס בבוקר לאפליקציה, לכתוב לו בוקר טוב , ולגלות שהוא בכלל לא שם. הוא מחק אותי. ככה בשניה.

בלי לומר "תקשיבי זה לא מתאים לי. מאחל לך בהצלחה" . נדה. התפוגג. אויר.

כלום. ריק.

ואת מבינה ששוב השקעת וחשפת את עצמך וסיכנת את הלב שלך ושוב נתת המון ממך וסיפרת וחלקת גם כשקשה לך כי את לא בוטחת באחרים

וכל מה שנשאר זה כלום.

עוד אחד עלוב שברח עם הזנב בין הרגליים ולא מסוגל לתת כבוד. כמו גבר!

נמאס לי.

פשוט נמאס לי.

אחר כך מתפלאים למה אני לא ממהרת למסור פרטים או נייד.

אחר כך קוראים לי "לא זורמת".

לא. לא זורמת. נכון. 

וגאה בעצמי על כך!

מרימה את עצמי פעם אחר פעם.

נמאס לי ממשחקים. נמאס לי מחוסר רצינות. נמאס לי משקרנים ומתחזים. נמאס לי.

"לעיתים קרובות נדמה לי... אני לא פה אני לא שם..ובגוף שלי זורם לו .. חומר אחר במקום דם.."

כך היהודים שרים..

מרגישה לא פה ולא שם.

לא מצפה כבר למצוא משהו בעולם הבדס"מי החובבני / עלוב שהפך המקום הזה בשנים באחרונות

ולא מצפה למצוא משהו בונילי  כי אני לא באמת כזו.

יודעת מה אני שווה 

וגאה על מי שאני!

ופשוט בא לי לקלל את כולם

ולהוציא עצבים פה

כי נמאס לי!!!!!!!!!

תפסיקו להיות מניאקים מאחורי המקלדת.

האצבע קלה על ההדק ומילים רומסות. פוגעות 

תהיו בני אדם, ראבאק!

יש נפש מאחורי כל פרופיל. אדם שאתם פוגעים בו!

 

ואני..

אני הולכת לישון עכשיו

ולחלום שיום אחד יהיה מישהו שיעניק לי כמעט כמו שאני אעניק לו, שאהיה עטופה ומוגנת, נאהבת ונחשקת , מישהו שיהיה שם בקושי ובהתמודדויות וגם בטוב 

מישהו שלא יהיה זבל , ולא פחדן שבורח.

מישהו שקיים אי שם

פשוט עדיין לא מצאת אותי.

או שאולי מצאת אבל לא עצרת  לשניה את מירוץ החיים כדי להבין מי באמת נמצאת מולך ואם כך, ההפסד הוא שלך ושלך בלבד.

 

**פוסט ללא תגובות תחסכו ממני ומכם.

   פשוט תהיו טובים לאחרים. זה הכל.

 

דולפינה.

 

לפני 4 חודשים. 16 באוק׳ 2019, 23:01

אני לא מבינה.

אני לא מבינה איך אף אחד שסובב סביבי לא רואה.

איך הם לא רואים את הכאב שאני נושאת בתוכי כמו בלוקים כבדים שעליי לסחוב מידי יום .

איך הם לא רואים את העיניים הדומעות.

איך הם לא רואים את השפתיים רועדות

איך הם לא רואים את נשיכת השפתיים כמסווה לכך.

איך?

הם לא רואים שאני לא מחייכת?

הם לא רואים את הכאב בעיניים?

איך אף אחד מסביבי לא רואה????

 

נאטמתי לחלוטין 

אף אחד לא מבין

אף אחד לא מכיר את נבכי נשמתי

אף אחד לא יודע את כל התמונה

אף אחד לא נושם את הנשימות שאני נושמת בכבדות

אף אחד לא חי את העבר 

כל לילה ולילה!!!!!!!!

 

ואני לא עומדת בזה יותר.

 

הלבד הזה.

יגמור אותי.

יום אחד.

ואני לא יכולה לאפשר לאף אחד 

להתקרב!!!!!!!!

 

לפני 4 חודשים. 16 באוק׳ 2019, 5:18

"אמאאאאא!!!" היא קוראת לי לבוא מהר לראות מה מצאה...

אני מגיעה אליה ורואה אותה מצביעה על זה: 

ואומרת :

"יאאאאאאאא מתקן בועות סבון ענקקקקקק!!!!!!"

"תקני לי.......פליזזזזזזזזזזז"

ואני מתפקעת מצחוק מתגלגל שמסובב מבטים לאחור..... ומנסה להסביר לה למה זה משמש....

והיא מתבאסת... "שוב פעם העניינים האלו של הזקניםםםםם...." 

 

ואני...

אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות ...

מרגישה זקנה לידם, בכל כך הרבה סיטואציות..

מרגישה יותר כמו נשמה מיוסרת שמחפשת את מקומה בעולם הזמני הזה :( 

 

בוקר טוב זונות.

לפני 4 חודשים. 15 באוק׳ 2019, 0:22

הולכת עם הילדה ברחוב..

זוג  מאחורינו . עוצרת איתה ליד הגלידה והם נעצרים לידינו..

ואז הבחור שהלך מאחוריי שואל אותי : "תגידי מה אומר הקעקוע שלך?"

אני עונה לו " לא מעוניינת לענות"

ומסתובבת לילדה שואלת אותה איזה גלידה רוצה..

הוא ממשיך " אבל אני רוצה לראות את כולו ולדעת"

עונה לו "לא עניינך!! תניח לי! לא מעוניינת לענות"

קולטת אותו ממשיך לבהות ולא זז ממקומו ומתעצבנת אבל נושכת שפתיים. מרגישה את העצבים מבעבעים בגללו .

הוא: "אז למה שמת אותו במקום בולט כזה?"

ואז אני : "גם הפרצוף שלך במקום בולט...אני באה ושואלת אותך למה הוא נראה ככה??"

 

אמרתי. ....וברחתי😂🤣😂

לפני 4 חודשים. 11 באוק׳ 2019, 16:51

נוסעת ברכב עם הילדים...

"אמא... מה צריך לעשות כדי להוציא רישיון נהיגה?"

שואל הבן.. 

"אתה צריך לעבור וללמוד למבחן בכתב  וללמוד שיעורי נהיגה ולעבור מבחן נהיגה  שנקרא טסט ורק אחר כך תוכל להתחיל לנהוג כמה חודשים בליווי מבוגר"

 

"אוקיי אמא. ובאיזה גיל אפשר להוציא רישיון נהיגה?"

"בגיל 16.5 אני חושבת שאתה יכול להתחיל ללמוד נהיגה ..."

"וכמה עולה ללמוד?"

"בערך  120 שח לשיעור.. בערך 40 שיעורים תצטרך"

אבל מאמי ... אני לא מבינה.. יש לך עוד כמה שנים .. מה הלחץ פתאום?"

 

"אני לא יודע איך להגיד את זה......" אני רואה אותו מתפתל בכסא לידי ונהיה אדום בלחיים.

 

"פשוט תגיד...." אומרת כשאין לי מושג מה הוא רוצה לומר...

 

"טוב.... אז ...זה בגלל ..... שאת נהגת גרועה!!!!!!!!!! אפילו באקס בוקס אני נוהג יותר טוב ממך!!!!!!!!"

 

😂😂