אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

DANGEROUS

©כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני, זכויות יוצרים והפצה וכל קנין אחר. תוכן בכתב או תמונות
כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך, לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
הקריאה באחריות הקורא בלבד.

קצת מהכתיבה שלי:Fantasy Land 1-22 (המועדפים עלי- מס' 7, מס' 11, 17)
לפני שבוע. רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 22:56

אחחחח מה אני אעשה איתה...

עם השולטת הקטנה בבית...

מי שלא מכיר או לא זוכר.. הנה קישורים לחלק קטן ממעלליה הקורעים מצחוק  :

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=77454&postid=862372

וגם כאן: 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=868821&blog_id=77454

ולענייננו.

לפני כמה ימים הכנו כדורי שוקולד.

השולטת הקטנה בדקה שאני זוכרת את הנוהל ..

"אמא! לי את מכינה קופסא בנפרד , חלק כדורי שוקולד עם קוקוס, חלק כדורי שוקולד עם סוכריות. תשימי אותה רחוק מהקופסא הגדולה של כולם כדי שלא יקחו לי וזה יהיה רק שלי, וחסר!!!!! למי שיגע לי בכדורי השוקולד" .

 

סבבה. 

שאני לא אבצע? אבצע!

בוצע, גבירתי.

 

הכל היה טוב ויפה עד שאתמול בערב אחרי שנרדמו הילדים  התחשק לי כדור שוקולד. ניגשתי לקופסא של שאר הבית , והחמודים השאירו אותה במקרר ...ריקה.

ואז בזוית העין קרצה לי הקופסא של השולטת הקטנה. היו שם מספיק כדורי שוקולד בשבילה.

בשושו אכלתי לה אחד עם הקפה של הערב.

הכל עבר חלק...

 

עד ש....

היום בצהריים קיבלתי בזמן העבודה טלפון זועם :

"אמא! אני עצבנית! אבל ממש ממש עצבנית! "

"מה קרה??" אני שואלת אותה..

"זוכרת שאמרתי לך לשים לי כדורי שוקולד

בנפרד מכולם?????? אז אחרי ארוחת הצהריים רציתי לאכול אחד , וידעתי בדיוק כמה כדורי שוקולד נשארו לי! ונחשי מה??? מישהו אכל לי כדור שוקולד אחד!!!!!!! ועוד זה עם הסוכריות!!!"

 

-דמיינו דולפינה מתאמצת מאוד לא להתפקע מצחוק-

 

"אהמממ.... נווו בטח אחד האחים שלך אכל...לא נורא נו נכין חדשים בקרוב."

אני זורקת לה בטון מרגיע..

"לא! אני חישבתי בדיוק כדור ליום והיו לי מספיק לעוד שישה ימים!!!! אני לא אעבור על זה בשתיקה!!!!"

ואני... 

"כן, כשתמצאי את זה שאכל.. מה תעשי?" (חחחחחח)

"אני אעמוד לידו במטבח ואכריח אותו לעמוד ולהכין כדורי שוקולד ר ק בציפוי סוכריות! והכל יהיה רקקקקקקקק

שלי!!!! ואם אף אחד לא יגלה שהוא זה שלקח אז אני אחשוב על דרכים לדעת את האמת!!!!!"

 

ואני... "אוקיייייי מאמי יש לי שיחה בעבודה... אני אחזור אליך".

 

 

ברחתי....

ביי!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

 

 

 

 

 

לפני שבוע. שבת, 7 בספטמבר 2019, בשעה 18:38

שוב התעוררתי מורעבת

זה הולך ומתגבר מיום ליום

החדר סגור והריח הזה המיוחד של הרעב והייחום

ממלא את האויר.

אני רוצה לסמוך עליך. 

אני רוצה שתקשור אותי חזק 

ואת הראש תכסה ותשאיר רק חור לכניסת האויר

ככה אני לא אוכל לשמוע את המחשבות שלי

אלו שמקלקלות לי את ההנאה

ככה אוכל לאפשר לך לפרק לי את הצורה.

ככה:

 

אתה יודע כמה הכוס שלי משתוקק להילקח כבר

דוחף 2 אצבעות לתוכי ואני מתכווצת עליהן

אתה מת על ההרגשה הזו שדפנות הכוס סוגרות עליך, וכשאתה בתוכי אתה מרגיש עקצוצים שמתפשטים בכל הגוף שלך 

ומעמידים לך את הזין חזק.

מכניס ומוציא אותן ממני , שולף אותן ומכניס אותן לחור שבקופסא

"תמצצי! עכשיו!" ואני מלקקת אותן בלשוני ומכניסה אותן עמוק לשפתיי.

אתה מרגיש את זה?

את הייחום ?

את התאווה?

כמה אני רוצה שתמלא אותי

שתשתמש בי בברוטאליות

שתקרע אותי , עד שאבכה כשאתה לא בתוכי ואתחנן שתמשיך 

אתה מרגיש.. הוו אני יודעת שכן.

וכשנשב לקפה מתישהו

אתה גם תדע על חלק קטן מהמחשבות שלי

ואיפה אני רוצה שהראש שלי יהיה .

 

דנג'רס מחייכת לעצמה וקמה להכין שיעורי בית עם הילדים .

See ya!

לפני שבועיים. שלישי, 3 בספטמבר 2019, בשעה 00:21

אתה ישן עכשיו.

וחושך בחדר. 

רק אני והנשימות הסדירות שלך

אה..

ונהמות החיה.

היא מתהלכת בתוכי מצד לצד בחוסר שקט ורעב שמתגבר מיום ליום.

אני לא מצליחה לישון.

 

ואתה...ישן שנת ישרים.

זו לא אשמתי שהיא התעוררה לה בניגוד לרצוני!!

ובסוף מי שסובל מזה זו אני

שמסתובבת ככה 😠

בא לי להפליק למשהו!!!!

בא לי....

אני צריכה לעשות משהו ...!!!!!

לא יכולה לישון!!!

אני יודעת, אעיר אותך ומהר אעשה את עצמי ישנה...

אהמממממ

אולי אם אהיה מספיק טובה ולא אתפס על חם אתה תהיה נחמד, תתמתח קצת , תסתובב לכיווני תכאיב לי קצת, תפלוש לתוכי באצבעותיך, עד שכבר לא אוכל להבין כמה מהן בתוכי,  תגרום ללחיי להאדים מהאדרנלין, תתפוס בגרוני, תכריח אותי לחכות לך על 4 לצד המיטה בלי לזוז ובלי להוציא מילה, תקום, תצא מהחדר, תחזור ותמצא אותי לא במקום בו הורית לי להשאר, אלא עומדת בעמדת תקיפה, מחייכת אליך  את החיוך הזה שלי, מאוזן לאוזן, החיוך המתמרד שלי :) הוא יהיה גדול עוד יותר כשהפרצוף שלך יזעף והגבות שלך יתכווצו ויצרו קמט קטן ביניהן..

אחחחחח אני מתה על זה!

השניות הללו לפני שאני סוחטת תגובה ממך... השניות הללו בהן אני מרגישה הכי אני שאפשר.

השקט שלפני הסערה.

 

סעעמק,

חושך פה..

והצד השני של המיטה בכלל ריק.

ואלו הנשימות הסדירות שלי, לא שלך..

ונהמות החיה שבתוכי, שמפריעה לישון.

לילה טוב , ביצ'ז.

לפני שבועיים. שבת, 31 באוגוסט 2019, בשעה 11:58

החיה שבי. דנג'רס.

היא מסתובבת לה בתוכי.

והיא כבר לא רדומה.

כל יום נוסף ללא מענה לצרכיה 

מעורר אותה יותר ומקשה עליי להחזיק אותה רגועה.

 

בין כל המחשבות שמתרוצצות להן בראשי 

על כל מה שיש לעשות בעבודה, בבית, לקראת השנה החדשה בלימודים של הילדים, התחילו לחדור ללא רצוני מחשבות מטונפות, סוטות, כמו פעם .

 

מחשבות עליך. למשל.

חוזר מיוזע הביתה.

ואני? אני יודעת בדיוק מה אתה צריך.

ניגשת למקלחת, מכוונת את המים למים פושרים כדי לצנן אותך מהחום שבחוץ,

אתה במטבח, לוגם משקה, אני ניגשת אליך עם מגבת נקייה מקופלת בידיי, מתיישבת על ברכיי לרגליך ומושיטה לך את המגבת, ללא מילים.

אתה שומע את המים זורמים ,שולח יד חזקה לגרוני ומרים אותי ממקומי לרגליך , לוקח אותי איתך למקלחת.

אתה מתחיל להתפשט  ואני מתכוננת להתפשט ביחד איתך אבל ללא מילים אתה אוחז בידיי ומוריד אותן לצידי גופי ובראשך מניד לשלילה. 

עומדת כך, צופה בך מתפשט,  ללא מילים.

אתה פותח את הדלתות של המקלחת מתקרב אליי  ואני מרימה ידיי כדי שתסיר את החולצה ממני אך במקום זה אתה דוחף אותי למקלחת ככה עם הבגדים.

"החיה שבך רוצה לצאת, נכון, דנג'רס?" אתה צוחק בקול והצחוק שלך מהדהד. 

'נו? למה את מחכה? את רוצה לשרוט אותי? אה? לתפוס את ידיי? למה את מחכה, דנג'רס??"

אתה אומר בחדות תוך כדי שהיד שלך מחזיקה את הפרצוף שלי מתחת לזרם המים והיד השניה סוגרת את דלתות המקלחון.

אני מנסה לענות לך אבל כשאני פותחת את הפה נכנסים לי מים לאף ולפה וקשה לי לנשום ונוצרה סיטואציה לא הכי מאיימת מצידי :)

אני נאבקת ביד הישרה שלך שעדיין נאבקת להחזיק את הפרצוף שלי בזרם המים ובמקביל מנסה לשלוח את היד השניה שלי כדי לסגור את הברזים

אני מגששת אבל אז אתה תופס היד שלי ומתקדם צעד נוסף קדימה ומדביק את הפרצוף שלי לקרמיקה הקפואה. אני המומה וממשיכה להיאבק בך ובמקביל להסדיר נשימה. 

"את אוהבת את זה ככה, דנג'רס, נכון?

ככה את אוהבת ! קשוח, חזק !'

"תזדיין!!!!!!!" אני צועקת עליך ונאבקת בך 

"הווווו אני בהחלט אזיין היום!" אתה מסנן לעצמך

תוך כדי שמוריד אותי על ברכיי מתחת לזרם המים אוחז בעורף שלי ודופק לי את הפה חזק בלי לעצור. 

 

"תזדיי@_@_@_@_@_!!!!!

שונאת  #_@_@@_@_@ אותך!!!!"   

אני צועקת לך בין לבין....

 

 

כוסאומו יש למישהו מסרק? מכל הבלאגן הזה נהיו לי מלא קשרים בשיער..

😈

 

.The beuty of imagination

לפני שבועיים. שישי, 30 באוגוסט 2019, בשעה 20:12

כשאני שולחת  אימוג'י של שפתיים אדומות, זה לא כי אני רוצה למצוץ את הזין שלך או להצמיד את הלשון שלי מטה, לביצים שלך ולענג אותך שם. ללקק את הזין שלך מהבסיס עד לקצהו ולהכניס אותו עמוק לגרון שלי עד שהעיניים דומעות והגרון מתכווץ עליו בתנועות חוזרות ונישנות.

אולי. :)

אבל לא.

לא זו הכוונה.

כשאני שולחת לך אימוג'י של שפתיים אדומות זה אומר שאני מנסה להתקרב אליך לאט. במבט בוחן, בצעדים איטיים, אני מנסה לסמוך שוב. באופן כללי.

אבל אתה לא מבין.

אתה לא מבין שאני כבר לא חיה בעבר.

העבר הסתיים לפני שלוש וחצי שנים  ומאז אני מביטה קדימה. נשבעת.

עברתי תלאות בדרך, ניצחתי בקרבות בהמון מישורים בחיי והוכחתי לעצמי כמה אני חזקה! 

השתחררתי מהשלשלאות שכבלו את נפשי וגופי, וגרמו לי לדמם, תרתי משמע.

חציתי את היער ואני צריכה לקפוץ כעת מעל תהום עמוקה.

אתה נמצא בצידה השני מושיט את ידיך פעם אחר פעם ואומר לי שוב ושוב שגם אם הקפיצה שלי לא תהיה מדויקת , אתה תתפוס אותי. אתה תשלח את ידיך ותמשוך אותי מעלה.

אין לך ספק בזה. 

אבל לי יש.

יש לי ספק בכולם.

ופה אני תקועה.

אני לא תקועה בעבר.

אני לא חיה את העבר יותר.

 

אני תקועה במקום.

 

💋💋💋💋💋💋

לפני 3 שבועות. שני, 26 באוגוסט 2019, בשעה 18:13

 

 

לא נותנת לאף אחד להתקרב ללב

כדי שלא אצטרך לנעוץ 

סכינים.

 

צריכה להיות זו שמדממת לאיטי למוות לבד

בכל יום שעובר 

אחרת אגרום ליקיריי לדמם,

בגללי.

"I hurt myself today

To see if i still feel"

 

That's all

!Fuck off , now

לפני חודש. שבת, 17 באוגוסט 2019, בשעה 02:59

(היהודים -"זוג יונים")

יום ועוד יום

יום ועוד יום

יום ועוד יום

כבר שלוש וחצי שנים.

אני לא חיה

אני לא נושמת

כלואה.

זועקת לעזרה,

יום ועוד יום.

לעיתים שומעים אותי,

לעיתים מושיטים ידיים לעזרה,

ולעיתים אני אפילו נאחזת 

אבל...

זה לא מספיק.

זה מעט מידי,

ואני עדיין כלואה.

כל יום עוד חלק בי,

נמק.

 

"בוא.

אליי.

לטף את גופי

נשק את שפתיי

בוא.
נשכח את כולם 

נברח אל הים 

נשחה לנו שם 

נשוט בין גלים 

יום ועוד יום."

 

עצור!!

הבט בעיניי!!

אחוז בידיי ואל תרפה גם כשקשה!!

הילחם עליי!!!

כדי שאלחם  בעצמי-

 

עליך.

 

לפני חודש. שלישי, 13 באוגוסט 2019, בשעה 18:32

 

צולם 12.8.19 . דולפינה

 

המקום שלי בים.

כמה זמן לא הייתי בו.

אתמול הצלחתי לעצור את מירוץ החיים וללכת לשם.

למקום שלי בים. 

אחרי חודשים רבים שלא הייתי.

ההרס הסביבתי תרם את חלקו ולצערי הרב החוף שלי נראה רע. בניית הנמל גרמה לסחף רב של חול  וכעת הים מחסל את רצועת החוף שהולכת ונעלמת.

מפלס המים עולה ובחורף בסערות מאמינה שיגיע עד לקו הבתים הקרובים.

גם המקום שלי בים יהרס. המקום הבטוח שלי. 

 

ישבתי שם אתמול. עמוסה במחשבות.

מתבוננת בשקיעה מדהימה 

בגווניי אדום כתום וכחול 

ואז הוא נדחף בין מיליון המחשבות שחגו מעל ראשי..

קראתי עוד הודעה ממנו, והשתקתי את הנייד.

ניערתי את ראשי כדי לנער את המחשבות

אבל הן המשיכו בשלהן.

חשבתי על הידיים שלו.

אבל הפעם רציתי אותן עוטפות אותי חזק.

ממש כמו בחלום שחלמתי.

רציתי רכות וחום.

השתוקקתי להרגיש עטופה ומוגנת.

אבל

התכנסתי בעצמי  בחזרה.

 

אני מפחדת להרגיש!!!

זה כואב להרגיש!!!

וזה כואב לי לכאוב

יש לי יותר מידי התמודדויות בחיי כדי לכאוב שוב!! להפגע שוב !!!

אני מפחדת להרגיש שוב!!!

אז אני הודפת את כולם ממני.

"אחלה שיטה".

רק ש.....

גם לא להרגיש זה כואב. מאוד. חותך מבפנים.

הלבד סוגר על הנפש,

ונוצר מעגל של ריק שלא קורה בו כלום.

רק מוות איטי , תאים שנאכלים לאיטם על ידי מחשבות חוזרות ונישנות.

 

 

עזבו אתכם מהחפירות שלי, בחייאתתתתת

תתמקדו בתמונה היפה.

עדיף..

 

יאללה ביי!

לפני חודש. שני, 12 באוגוסט 2019, בשעה 18:39

"אני אוהבת אותך, אמא" הילדה שלי אומרת..

"גם אני אוהבת אותך מתוקה שלי" אני עונה לה. מחבקת אותה.

"אני אוהבת אותך יותרררר!" היא אומרת

"אני יותרררר!" אני עונה לה.

"אבל אמא, את לא יכולה לאהוב אותי יותר ממה שאני אוהבת אותך!" היא אומרת בנחרצות.

"למה??" 

"כי את אוהבת שלושה ילדים באותו זמן ואני אוהבת רק אותך בכל הלב שלי!!"

---שתיקה---

"אבל הלב שלי גדול יותר ולכן אני אוהבת את שלושתכם עד אין סוף יש בלב שלי המון מקום לאהבה שלי שלי לכל אחד מכם" אני עונה לה.

"לא אמא. עדיין את צריכה לחלק את האהבה שלך לשלושה ילדים. החלטתי! אני אוהבת אותך יותר ואת לא תתווכחי!"

 

"טוב."

 

 

 

 

לפני חודש. רביעי, 7 באוגוסט 2019, בשעה 05:49

 

צולם 7.8.19 דולפינה.