ואני רוצה את זה גם

כשיש מגמה חוזרת זה לרוב גורם לי לחשוב איך זה הגיע ומה העניין

לפני המון שנים, היתה לי תקופה בה חלמתי חלומות מסע. אלו היו חלומות שווים ומהנים במיוחד.

לרוב טיילתי בחלום במקומות בהם מעולם לא הייתי ולא הכרתי ואלו היו מהחלומות הטובים והמעניינים יותר שהיו לי.

לאחרונה היו לי מעט חלומות על כל מיני בחורים. חלקם מעברי. לרוב חלומות נעימים מאד, לפעמים מבלבלים למדי וחלקם גם אם חולקים לפחות את אחת התחושות האלו, הייתי שמחה לא לחלום כי יש גברים שצריך להניח לבליל המחשבות לגביהם להישאר בשלווה בעבר ולא להציף את ההווה.

בשני הלילות האחרונים, היו לי חלומות וינטאג'. אני לא יודעת להסביר את זה כי מעולם לא חוויתי חלום כזה ואני לא מבינה את התחושות אבל זה כאילו הייתי באווירה של שנות ה 70 או שהיתה תחושה שאני נמצאת בשנים האלו ממש בחלום. מוזר 

עוברת עלי תקופה עם אוקיינוסים של חלומות. אני מניחה שעם כאלו הצפות מחשבתיות לאורך חלק מהימים, המוח עושה את שלו ומנתב את המערכת בדרך שהוא יודע לעשות טוב.

2.0

אני צריכה חופש מהאנושות

יש לי יותר מדי טענות ותלונות וטרוניות וטרדות 

אם מישהו ישאל אותי, הרוב מוצדק נגיד סביבות ה 85-90%

השאר יתחלק בין חוסר סבלנות שלי ובין אי הבנות ובין דברים שאני לא מספיקה להגיע אליהם ובמקום שיגמרו בקטן, כמו בכל דבר מצטברים לעבודה גדולה יותר בשביל לעשות ניקוי שטח - את כל אלו אכנה האחריות שלי לתסכולי יקום

זה עדיין לא מונע מ 85-90% מלעצבן ואותי בטיפשות מרובה מלהתעצבן

יאללה, חודשיים ארורים או משמחים אבל חודשיים לאירופה

אינשאללה משמחים

ואם כבר אינשאללה - 

3.1

מבחינתי אללה, אלוקה, ישו ורוב דומיהם, יושבים על אותו מקום. משמחי לב, מתווי דרך, מקלי חיים, מנחי חוקים, מעוורי אנשים, מונעי ומעודדי חשיבה - זה כבר תלוי מי אתה, מעוררי מלחמות, מחלישי נשים, להט"בים והשונים ממך באופן כללי

אני מאמינה ומעודדת פלורליזם טוטאלי עד שזה מתקשר לפגיעה באחר (ולא מתחברת גם לענייני לוקי נפש עצמיים ולשיתוף פעולה שלי עם נזקים עצמיים) ופגיעה באחר מבחינתי כוללת שוביניזם, גזענות, סקסיסטיות, שנאת האחר - השונה..

ואז אני נתקלת פה היום בפרופיל 

(אני חושבת שאסור לעשות קישור לפרופיל, אחרת הייתי עושה את זה בכייף, למרות שאני מאמינה שהם בטח פשוט יפתחו פרופיל חדש, כמו שהם הורידו מספר מילות מפתח מהפרופיל שלהם אחרי שהתלוננתי לכלובי.

מבחינתי יש גבול גם באתר בדסמ לרמות גזענות שיכולות להשתחרר באוויר. דברים פחותי ערך מזה נמחקים, אין סיבה שזה יתקיים במרחב ציבורי)

אז 2 יבחושי הביצות האומללים (לאחד נתייחס בתור אות מס 3 ולשנייה נתייחס בתור אישיות על שם כבשה) שמרה נפשם משל רובנו כמרורי פסח המתקרבים, קופצים במוחם לימי הנאצים ובוררים אנשים על פי חלוקת גזע וצבע עור.

"שנינו לבנים. מהגזע ההארי אני ממוצא הולנדי ספרדי והיא ממוצא גרמני  שלם"

    ואני אוסיף שלום טרום 1939. תהיתם איך הנאצים עלו לשלטון? מהרבה סיבות. אתם מוזמנים ללטף את אחת המרכזיות, זה כאן, במרחק נגיעה מכם.

ואם זה לא מספיק יש עבורנו הסבר לחלוקה הנכונה של היקום האנושי

"ישנם כמה סוגי אנשים אך נתמצת אותם לאלפות ובטאות רוב הגברים והנשים הם בטאות והם נועדו לשליטה והשפלה כדי לרצות את אדונם האלפא. לא לחינם פוטין הוא הדיקטטור של רוסיה מכיוון שכמה שלרוסים יש שכל טכני ומתמטי הם עדיין בגדר בטאות ועבדים סלאבים שנועדו לשרת את אדונם לכן הם לא מוכנים לדמוקרטיה בניגוד לאמריקאים"

הטיפשות של מי שכתב את זה משפריצה לי על המסך ואני מקווה רק לזכור בפעם הבאה שאפגוש מישהו שעלה מרוסיה, לברר איתו את כל הפרטים החשובים האלו. בכל זאת חלוקה! 

גם לא נימקו את הטמטום האין סופי אז אני אאלץ להאמין להם לגבי חלוקת האלפא והבטא שלהם, מה עוד נותר לעשות פרט לכך? הם גם ציינו עבורי שהם מלך ומלכה ושהרוב לא מתקבלים אז אני צריכה להבין שהם אנשים חשובים מאד ולכן יש להאמין להם באמונה עיוורת, 1939 כבר ציינתי?

- חיים בסרט הוא ביטוי שעבר זמנו בקשר לכמה מסכנים שנוכחים באתר

את המילים שכיוונו את שליטתם באנשים שחורים וצהובים (שחורים וצהובים אלו מילים מדוייקות) הם כבר מחקו. כאילו שהמחיקה של מילה וחצי ישנו את המהות של הפרופיל או עצוב מכך - את מהותו וחשיבתו של אדם

אני מודה, אנשים כאלו דוחים אותי, בתקווה שאת כולם. אני מודה, אני חושבת שהעולם היה טוב יותר אם התגובה לתוכן כזה היתה אגרסיבית באותה מידה בה התוכן אגרסיבי ופוגע ומעודד פגיעה באנשים.

אני רואה שאנשים מגיבים לפוסטים שאני כותבת על תסכולי האהבה / כמיהות האהבה שלי ויש יותר קושי עם פוסטים בועטים כשהנושאים שאני בוחרת קשורים להקטנה של האחר והתגובה והמחשבה שלי בנושא

פצפיסטית פצפיסטית אבל לא הולכת לשיר קומביה כשבמרחבים בהם אני חיה יש עדיין עיוותים כאלו 

נעים לקבל פרגונים מסוגים שונים ולקבל שוב ושוב תגובות מאנשים שנהנים לקרוא את מה שאני כותבת ועם זאת, משמעותי לטעמי יותר לדעת שאנשים ערים ואכפתיים לסביבה ולאנשים באשר הם אנשים, שאלו הדברים שמעוררים את נפשנו לא פחות מכתיבה על היום יום שלנו / מציצה טובה / מסיבה טובה או סתם מישהי ששמה תמונה של קליביג' או כפות רגליים כי אין לה משהו חשוב לומר והיא זקוקה לתשומת לב רגעית

וכן, אני יודעת באיזה אתר אני נמצאת

ובכל זאת

כאן אני בוחרת למרות הכל לבטא רבות מהמחשבות שלי לגבי היום יום, המיניות שלי, הרצונות שלי, העולם שאני מדמיינת כיותר אוטופי ועוד

אני מותשת פיזית. הגוף שלי כואב בכל כך הרבה מקומות. העייפות גומרת אותי. העומס חונק לקצוות הנשמה

אני מרגישה מרוקנת ובמקומות כאלו, העייפות מנדנדת אותי על קצה העצב

עוד שבוע וחצי לפחות שאני צריכה לקחת נשימה גדולה ולדעת שאוטוטו אני אחזור לקצב נורמלי והכל יהיה יותר קל.

כשאני מפורקת כל כך פיזית, הנפש שלי נחלשת, בעיקר בסופי יום. למחרת אני כבר קמה מחדש לרוב בשמחה ומנהלת את היום שלי ממקום של הזדמנות מלאה לעצמי וליקום אבל אני בכזאת הצטברות שאני עושה את זה אבל קשה לי יותר

אני מוצאת את עצמי רואה את החולשות שלי באורות מנצנצים יותר. אין בזה טעם במקטע כזה כי עכשיו במילא אני לא יכולה לקדם את הנפש או סיטואציות. אני יכולה גג להניח לעצמי, להרפות ולרכך ככל שאני מצליחה וברגע שיש קצת יותר אנרגיה להמשיך לעשות עבודה מאסיבית ועמוקה מחדש

לזה מצטרפת התבוננות על איזה גברים יצא לי לפגוש בחודשים האחרונים. 

בהתבוננות של המצבור אני בשוק.

אין לי כח עכשיו למנות את כל הטירוף והגועל והמוזר שלא לטובה, חוסר הנימוס והכבוד והרגישות ובאמת, אנשים שהיקום צריך להפסיק להביא לחיי.

כולה רציתי מישהו לשמוח ולצמוח איתו יחד. אדם אינטילינגטי, מעניין, יצרתי גם יצרי (מילה שלחלק מהאנשים, ברקע שהיא מופיע, אין יכולת להבין את הלפני או האחרי והם נשארים רק איתה) אדם שרואה את האחר/ת, רוצה אהבה, באזור גילי ובאזור גאוגרפי סביר ממני. שיהיה לנו מן המשותף ומן החדש יחד. אדם כנה ופתוח, שיהיה כייף לשתף יחד בחיים

ינעל העולם אלו לא דרישות מוגזמות!. אני עומדת מאחוריהן בלב וחשיבה שלמים.

באמת שמבאס לפגוש כל כך הרבה דפיקויות וגועל בשביל להכיר אחד

זה חלק מזה, אני יודעת

וסבלנית 

ומלאת אמונה

ולפעמים גם באמת באמת מבואסת ומרוקנת מהשיט שצריך לנקות כל הזמן מאנשים אחרים שפוגשים, אלימים, רומסים בדרך או סתם לא נעימים ולפעמים פשוט לא מתאימים

הגענו לעולם הזה וקצת אחרי גלגלי השיווק כבר עובדים אלינו ובעיקר עלינו חזק היום. לרוב חזק מדי

נרצה או לא, זה מחלחל ובגיל צעיר - שוב, צעיר מדי, מחלחל אל התודעה שלנו התפיסה האגדתית של דמויות חיקוי.

צריך הרבה מודעות וחשיבה עצמאית מחוץ לעדר בשביל לחיות את חייך ולא מה שאי שם נכתב באגדות.

היום בדיסני (ודומיו) כבר מודעים לתפיסה השגויה של דמות הנסיכה הקבועה - זו שמתעוררת מנשיקת הנסיך (איזה גבר גבר?) שהציל אותה, השברירית, העדינה. היום כבר יודעים לתת גם אישיות מורכבת יותר לנסיכות כלומר מורכבת מעבר לתכונה העיקרית שלהן - היותן טובות לב באופן יוצא דופן (תכונה חשובה בהחלט, אבל אני בטוחה שאנחנו יכולות להיות גם קצת יותר מזה. עם אמונה בלב שגם לפני 200 שנה יכלו) 

היום אנחנו זוכות להיות גם אמיצות ולוחמות ומשנות תפיסות עולם, מצחיקות ועוד חלקי אישיות שמייצרים דמות עגולה יותר מאשר בעלת תכונה וחצי ממוחזרות שמפמפמות לנו איך עלינו להיות ולנהוג. 

בכל אופן, אתמול ראיתי סרט הוליוודי - פנטזיה רומנטית. אפיצות של יום שישי, אחרי הצהריים בסלון עם שמיכות בעונג כשהעיניים לא מחוייבות לפזול אל השעון שמתקתק לי תמיד ברעש

אני רואה את הסרט ופתאום קולטת עד כמה גם לי בא כזה, כמו בסרט רק במציאות

ואז אני מוצאת את עצמי חושבת על הפמפום הזה שלא נגמר

נכון, יש גם כמה גברים כאלו בישראל ועוד 2 בפריז. השמועה אומרת שגם באלסקה נמצא הזן הנדיר בחורף של 93 ומאז נעלמו עקבותיו. יש גם סיפורי אהבה כאלו (סבא וסבתא שלי הם סיפור אהבה כזה שמתחרה בגדול בסרט שראיתי) 

אבל אם אשים בצד לשנייה את הנדירים נדירים האלו, אני אשאר עם מבט מפוכח של המציאות, זו שצריך לקום בה בבוקר לעבודה ולהתמודד עם בירוקרטיה ועליות ומורדות של החיים ובתוך זה לשזור את האהבות שלנו וליצור קשרים

בסרט הוא שנון ומחזר, מחזר מכל הלב, זורק משפטים מדוייקים שמפילים מהרגליים. הוא לא חי בתאטרון הבימה ולא מתרגש מדרמה, ממשיך לדבוק באהבה אליה (זו שהכיר לפני שנייה אבל כמובן יחיה איתה את כל חייהם) בסרט הוא גם אינטיליגנטי וגם עם אינטיליגנציה רגשית כל כך מפותחת שלא נשמע על כזה דבר לפניו או אחריו, הוא משקיען ומפנק ונעים. הכל זורם בלי שום בעיות

כמובן שצריך גם קצת דילמות או קשיים אבל אלו נעלמים תוך סצנה אחת או שתיים. הכי הרבה יש בו-הו של דמעות זריזות שמספקות את הירידה לצורך עליה והנה - חזרנו לאהבת אמת מתוקתקת ומושלמת. בכל זאת הוליווד וכמה זמן כבר אפשר לסבול בסרט?

הוליווד לרוב מאכילה אותנו בחשיבה פשוטה; גיבור ואנטי גיבור, רומנים קסומים, מי צודק ומי טועה ברור לכולנו מבלי להתאמץ לחשוב על מורכבות כלשהי. הרוב פשוט שם בגבעות של המפורסמים והיפים. מאכילים אותנו בקלות סרטים של בהייה אבל הבהייה הזו מחלחלת לתודעה, גם אם לשבריר שנייה ומשלה אותנו, גורמות גם לנו, פשוטי העם, לרצות ללכוד ולחיות פנטזיות, שמטבען כמעט ולא קיימות או בלתי אפשריות

כמעט תמיד זה יהיה בלתי אפשרי עבורנו לחיות במציאות כמו שמקליד ומכתיב תסריטאי הוליוודי ממוצע

אני תוהה אם גם זה, דופק אותנו ככה בקטנה, עוד שריטה פצפונת לחשיבה ולציפיות שלנו מהחיים

מי יודע, אולי בעתיד לגיבורות הסיפור אפילו יהיה מנעד של מבנה גוף מגוון יותר מ 90-40-90 ואולי לנו יספרו סיפורים ויציגו סרטים עם ריגוש ואהבה והמון קסם אבל גם מציאות, כדי שגם אנחנו נרצה כאלו ונזכה להגשים מבלי להרגיש שפספסנו משהו בזמן שהורדנו את הזבל בחלוק וכפכפים אחרי סקס טוב של שבת אחרי הצהריים

יום לא פשוט

ביטוח לאומי נזכרו באמאמשלם שהם פותחים את הארכיון הלא נודע ואוספים כל חודש / שנה בה לא הסדרתי תשלום איתם (משום מה חשבתי בתום ליבי שאני לא חייבת כלום כי יש לי מכתבים מהם שהחובה היא אפס) הם נדדו שנים אחורה בזמן והסכום המצטבר היה של 5 ספרות

חייבת - חייבת. פתחתי את פנקס הצקים וכתבתי את המספרים

לפחות זו שעבדה מולי, היתה נחמדה, נעימה ונתנה שירות עם חיוך.

ממש רק קצת מבואסת, אבל לא בתחושה של סוף העולם, הודתי לה על השירות וטסתי להמשך יום לחוץ עד אימה.

אחכ קיבלתי שירות מזעזע, מלא בעצבים וגיליתי ששוב המחשב שלי לא יוכל לשרת אותי עד שאסדר אותו בפעם המיליון בחודשים האחרונים. כרגע נאלצת לעבוד על גרוטאה שיותר מכבה את עצמה מאשר מתפקדת.

אני זקוקה למחשב לעבודה ולמען האמת, כמו רובנו בתקופה הנוכחית, המחשב הוא חלק ניכר מהחיים ובלעדיו מעיק ביותר.

הטלפון ואני לא חברים יותר מדי גדולים, אני לא אשתמש בו כאופציה לעבודה והאופציה שלי לעבודה / אינטרנט זה בעיקר מהמחשב.

מעיק, מבאס, מתיש, מתסכל. יש עוד כמה תיאורים. אין טעם להכביר בעוד מילם בעלות אותו הקונספט שחוזר על עצמו

אני מוצאת את עצמי כל הזמן נתקעת בשירות דפוק בארץ. מזעזע. לא מובן לי איך זה ככה. אבל זה ככה. אז אני משתדלת שלא אבל מתמרמרת שוב ושוב ושוב כשכבר אין לי מאיפה לדלות באותו הרגע שמחה ורוך והבנה וקבלה. למחרת בבוקר פחות או יותר מתחילה שוב יום חדש עם אנרגיה חדשה אבל עד אז, ב 3 באמצע הלילה - לפנות בוקר, אחרי שרצתי בין סידורים למעט עבודה, לעזרה לאחותי, לשוב קצת עבודה בלילה והעיניים עייפות, המוח לא מפסיק לחשוב. כולי טרדות גדולות יותר ופחות.

אני רוצה להספיק מחר מלא דברים ואולי גם קצת לנוח ואם אני לא אשן בלילה כמו שצריך, הבוקר מחר יתחיל גם הוא במועקה של מלחמה פנימית בין לישון רק עוד קצת ללהתחיל לתקתק עניינים. כל מה שאני מקווה זה שאני לא אמרח את הזמן שאין לי על עייפות מחר.

כשחזרתי מאחותי, קלטתי כמה, כמו בנקודות שמחה, גם בנקודות שפל, מורגש לי יותר הצורך בפרטנר.

לא הכי בריא, אני מאמינה היום שבבסיס צריך לדעת להתמודד לבד ואני בהחלט יודעת

אבל במקומות האלו, שוב אני מוצאת את עצמי רוצה להיכנס הביתה, חיבוק ונשיקה וקצת לשמוע ולספר בכלל מה נשמע ואז לפרוק קצת, לשחרר קצת את התסכול והקושי ואחרי שהגוש הרציני יורד מהגרון, להתפנק ביחד, בנעים שמרכך וממוסס

לבנתיים, אני אשמח להניח למחשבות שמציפות ופשוט להירדם

מישהו מקודם שם את הקישור הזה

כמה סוטה, ככה טוב!

חיכיתי למסיבה כזו יותר מדי זמן

סוף סוף בלי מאמץ

O ואני מגיעים לאחד משני אזורי הטראנס וישר הגוף זז. שנינו טיפוסים עצמאיים וכל אחד זז לאן שהמוסיקה לוקחת אותו

נפרדנו אי שם יחסית בתחילת המסיבה ומאז לא מצאתי אותו שעות

אני בעולם שלי, עפה ורוקדת. מודה על הקצב והמוסיקה המוצלחים שגורמים לי לנוע בלי יכולת לעצור מאשר משהו שצריך להתניע

כמו כל דבר, כשזה מדוייק, זה זז מעצמו וזה טוב. טוב זה בקטנה. זה היה בן זונה. ככה קיוויתי וככה היה

אני מוצאת את עצמי עפה בין שם לכאן. חושבת על חברים שאין לי מושג אם יצא לי לראות שוב בחיי וכמה שהייתי רוצה להראות להם את הארץ ומה זה מסיבה משובחת פה

אני עפה על מה היה שם, בליל מחשבות על האוכל שם והרחובות והמסיבות והמוסיקה וכל כך הרבה חוויות קטנות. זה מציף אותי. אני  חושבת על עצמי, מי אני, איך אני, המחשבות זזות בתחושת טריפ ואפילו לא עישנתי משהו

קצת שתייה וגם לא בהגזמה פראית. תדלוקי הפתיחה הספיקו לכל הלילה

יוצא לי לחשוב גם על הזיון שלא נגמר. על הדברים שהוא אמר לי. על זה שהוא לא הפסיק לומר לי כמה אני סקסית. אני רוקדת וברמה מסויימת מרגישה אותו, נזכרת - קולטת בלי שליטה בתנועות שלי במיטה וקולטת שחלקן כמו כשאני רוקדת. 

הערב הזה מעולה לי וגם קצת מוזר מרוב שהכל זורם. אני לא רוצה שזה יפסיק.

כשחזרתי הביתה, מאובקת, חומה יותר מאשר לבנה ונכנסתי למקלחת, עם כל העייפות, התחשק לי להיכנס למקלחת עם בן זוג.

בגובה שלי, צריך להיות שיאן בשביל לא לעקוף אותי כלפי מעלה

ולי מתחשק אותנו פושטים בגדים, זורקים את הטינופת מעלינו, נכנסים מתחת לטוש. אתה יכול להפעיל את הזה של הגשם שלא עושה לי את זה אבל כולם היום נהנים / מתלהבים מהם, אני מפרגנת. אני רק רוצה שלא יהיה לי קר מדי, עם העייפות וטוש על שניים. שתצמד אלי מאחור הראש שלי בערך בקו הכתפיים שלך ותסבן אותי מקדימה. שקצף הסבון יחליק, כמעט מדי, את שנינו האחד על השנייה. 

לצאת מהמקלחת, להתייבש ולקרוס ביחד במיטה

זה לגמרי כמעט תמיד הדברים הקטנים

אני בונה על מסיבה בת זונה!

מגיע עוד שבועיים

עונג

עוד כמה חודשים אני קופצת לבקר אותם

20 שנה. אין כמו חברים קסומים ויוצאי דופן

                                               הלב שלי מתענג בגלי אושר

כי לוקח מלא זמן

אני מקווה שזה בגלל שאתה עושה דרך עצמית ארוכה מספיק, כמו שאני עושה בחיי

בנתיים מוצאת את עצמי כבר כמה ימים כמהה לסקס וללהתנשק

פעם לא אהבתי להתנשק. עבר. היום אני רוצה שתבוא עם שפתיים בשרניות ומשורטטות ותהנה לבלוס אותי בלי הפסקה

היום אני רגועה בלי סקס ואז יש את התקופות האלו שאני טורפת אנשים במבט ומחשבה וכל אחד הוא פוטנציאלי

וזה כבר כמה ימים שבא לי גבר בתוכי. תחושה כאילו חסר משהו. זו תחושה נדירה בחיי כי אני כל כך שלמה עם עצמי וכל כך שלמה עם מישהו נכון, הכל באמת טוב, כך או כך

ואז מגיעה משום מקום אנרגיה שלא מניחה כבר כמה ימים, צורך בשלם הזה, במושלם הזה בתוכי

בלהימתח ולהתכווץ ולנוע יחד עם עוד גוף ולפעום התרגשות יחד, אהבה ופתיחות ואינטימיות

להיות בשני הקצוות יחד

בשליו ובמרוגש, בכל כך הרבה הפכים שנוצרים מחיבור מוצלח

אני סבלנית

ואני בטוחה

ולכן עוד יותר סבלנית

מוכנה להתפשר על כל מה שצריך חוץ ממה שבעיני חשוב

ובכל זאת, מרגישה שלא יזיק לו ליקום, לתת דחיפה קלה למפגש שלי עם אדם אחד שיהיה נכון

שאיתו להתגמש יהיה טבעי ונעים וזורם בלי מאמץ

אני רוצה אדם לנוע איתו ברגש, במחשבות, במטרות החיים, בתפיסות העולם, זה שאוכל לצמוח איתו, לרקוד איתו בנפש, בראש, בגוף ובמיטה