לפני 8 שנים. 13 במרץ 2016 בשעה 12:56
מהבוקר אני בטלפונים שלא נגמרים. רובם מעצבנים או לא מתקדמים יותר מדי.
לקחתי על עצמי לעוד כמה זמן משהו קטן כי זה יהיה לי נכון שיווקית אבל זה הולך להיות שבוע מהגיהנום ואין לי מושג איך אני בכלל אפנה זמן לעבודה שמכניסה כסף כי אני רוצה להגיע לכנס הרצאות מקצועיות בנוסף להתחייבות החדשה + הבוס שלי ביקש שאני אחליף אותו וכנראה אאלץ לסרב לו.
אבל זה אי שם קדימה. אין טעם להתמודד עם זה עכשיו.
הייתי בטוחה שאני טסה אוטוטו לחופשה בפריז ועכשיו ידיד שלי האיר את תשומת ליבי שהמופע שאני רוצה לראות (אני כתבתי לו את התאריכים) והתאריכים עליהם דיברנו זה שני דברים שונים
א - לעזאזל!
ב - אוףףף כל כך רציתי בערך מחר חופש ועכשיו זה ידחה
ג - מזל שהוא שם לב אחרת הוא היה מזמין לי כרטיסים למופע בתאריך אחד ואני הייתי מזמינה טיסה לתאריך אחר :/
על הבוקר זה שהתחיל באיך אפשר להקסים אותי לפני כמה ימים וביקש שנדבר בטל, אבל לא כתב מס, כתב לי בתגובה לזה שהוא לא השאיר מס שאולי נפגש במקום שקט ונעים. אם זה גרם לי להרים גבה ולתהות מה הקטע ואם הוא לא מודע לזה שיש מן תהליך כזה מאנונימיות כמעט מוחלטת (פרט לגיל ותמונה +-) להיכרות ההמשך היה הרבה יותר מפתיע.
לא הספקתי למצמץ ולא הבנתי מה הוא רוצה. לשאלתי הוא הבהיר שנוכל להיפגש בבית מלון או משהו בדומה
אין כמו להתחיל את השבוע עם יציאה מינית דוחה, תחושה של שוק בשר וחוסר כבוד מינימלי או במילים אחרות - כדי להכיר מישהו, בארץ, צריך גם לספוג יציאות של סרטים של אנשים שכל אחת היא זונה או פוטנציאל לזונה.
למה לא פונים מראש לזונה? למה להטריד נשים?
פסיכי לגמרי. זה כבר מגיע למצבים שאנשים אפילו לא עושים או לא יכולים לעשות בכאילו.
תהליך -
איך אפשר להקסים אותך?
משפט ורבע שלי
אולי נדבר בטל?
בכייף
טוב בואי נפגש בכלל בבית מלון
אה????
באופן כללי יש לי תחושה שהמון אנשים בארץ לא מצליחים לבחון את ההתנהגות שלהם ואת עצמם ומאשימים את כלללללללללל העולם ואשתו כולל הסבתא והחיזר שהרגע נחת ממאדים פרט לאת עצמם.
דוחה ומפחיד אותי לחיות בסביבה אנושית כזו.
זה בעיני פושט בכל חלק וחלק של החברה שלנו ואני כמו רבים אחרים שאני מכירה, מרגישים שאנחנו בצניחה לבורות רבים שאין להם תחתית ומכיוון ואין להם תחתית שכרגע נראית באופק, אנחנו ממשיכים וממשיכים לצנוח.
זה תופס בעיני על חוסר לקיחת אחריות של הצד הישראלי על השלכות הכיבוש (יגידו מה שיגידו אנשים נמצאים בגדה תחת כיבוש ישראלי מאז קום המדינה) מה שפוגע לא רק בצד השני אלא יום יום גם בנו. פעם טילים על הדרום 8-10 שנים, פעם פיגועים של פיצוצים ועכשיו חצי שנה יום יום אנשים נרצחים.
לבוא בטענות מכאן ועד הודעה חדשה לא יעזור. לקחת אחריות על עצמי ועל מעשי או לצורך העניין לקחת אחריות כמדינה על מה שאנחנו עושים לאנשים שחיים בדת אחרת ובמקום שצמוד או / ו בתוכנו זה מבחינתי בסיסי.
מכאן הסיטואציה לא מתקדמת לשום מקום. האשמות יש בשפע.
בדיוק כמו שאם רוצים לפטור בעיה זוגית כי חיים יחד ואי אפשר לעבור בית כרגע, אני אקח על עצמי אחריות ואראה במה אני יכולה לשפר ולהתגמש. מה יעזור לי כל היום לומר כמה שאתה לא בסדר גם אם אתה לא בסדר.
יש התעוררות של נשים של שיימינג / תלונות במשטרה על אישי ונבחרי ציבורי בעיקר על הטרדות - תקיפות - אונס.
מה חלק מהאנשים הפסיכיים שחיים פה עושים? באים בטענות ויורדים על האישה שהעלתה את הנושא / התלוננה עד לרמת איומים.
חס וחלילה לקיחת אחריות או רצון לבדוק האם באמת יש כאן קורבן לתקיפה. היא החצופה המטורפת לא בסדר בזה שהיא העלתה בכלל את הנושא או ביישה מישהו. איך היא העזה בכלל להתלונן או להאשים שתקפו אותה.
שתתבייש לה פעמיים!
מעולם לא ראיתי האח הגדול. מעולם.
איכשהו השנה יצא לי לראות פרק וחצי לפני כמה זמן והסתקרנתי, בעיקר כי ראיתי שם דברים שאין בכלל בחיים שלי. לא מוכרים לי. המשכתי לצפות.
יש שם (היה עד לפני כמה ימים) ייצור אלים, אגרסיבי שלא בוחל באמצעים ובמילים ויורד על כל מי שקצת יותר חלש ממנו, בעיקר כמובן נשים, טראנס, הומואים וכו וכו
אני לפחות (לא ראיתי את כל התוכניות) לא ראיתי שהוא מעז לכנות ולרדת על גברים באותה מידה שהוא יורד על נשים.
הבן אדם פאתטי עם מחסור מודעות היסטרי
ולמה זה מזעזע אותי?
כי אני פתאום רואה בפייסבוק (אין לי מושג איך זה הגיע אלי) צבא המעריצים של שי חי (שם הייצור) (אין לכם מה לעשות בחיים?) הערצה / התלהבות עיוורת ותומכת באדם אגרסיבי ואלים ובעיקר ילדותי שלא לוקח אחריות על ההתנהגות שלו. עידוד ותמיכה בהתנהגות אגרסיבית ואלימה תוך כדי ששוטפים להם את המוח מבלי שהם רואים את המציאות.
אכלו לי שתו לי, כולם לא בסדר אבל הוא בסדר. לא לתת לאנשים לנשום בשביל לקבל תשומת לב מצבא המעריצים שלו וכל הזמן לריב ולהעליב זה לגיטימי אבל כשלא רוצים להיות בסביבתך כי אתה פאסיב ובעיקר אגרסיב אז עושים עלייך חרם. נו באמת. אני יכולה להוסיף עוד מילים רבות למה זה מזעזע אותי ומה היה שם כל כך נוראי בעיני אבל הוא זה בכלל לא העניין, ההתלהבות שיש בישראל כלפי אנשים מהסוג הזה, אומרת מבחינתי מה קורה סביבה בחברה שלא אני בוחרת באופן אישי
זה מפחיד אותי
בדיוק כמו האידיוט מהכלוב, שיש לנו היכרות עבר שהתעצבן שאני קלטתי במקרה שאני מכירה אותו (זה היה במקרה, הבן אדם החליף ניק ו"הצעיר" את עצמו בכמה שנים) ואני לא רציתי לחשוף מי אני בגלל הבלוג האינטימי שלי פה.
אז הוא משחק פאסיב אגרסיב. פעם סופר נחמד ופעם כותב מילים שאין להן מקום.
אני, בגלל היכרותנו מעבר, הייתי מנומסת ונעימה כל הזמן, פשוט לא "זרמתי" עם הרצון שלו ללחשוף את עצמי.
"מה את ילדה קטנה?" (מה הקשר טמבל? ואני נשמעת לך בת 16 שמשפט כזה באמת יזיז לי משהו?) תגידי מי את
ועוד כמה וכמה וכמה וורסיות של הרעיון הזה
כותב משפט גועלי או בומבסטי בצאט כמעט כל יום יומיים (הוא כבר נחסם) ובורח
"אני יודע מי את" ואז מתנתק. להתמודד עם תגובה כמו כל הביריונים עליהם אני מדברת, הוא לא מסוגל.
ואז מחזר אחרי יום אחרי
זה בדיוק זה - לא לקחת אחריות, חוסר בגרות, בעיה קשה בהתבוננות פנימה והבנה של השלכות על איך שאתה מתנהג ואיך יגיבו אלייך
שיא השיאים היה לפני כמה ימים כשהוא פתח במשפט נעים ונחמד. הגבתי בנועם בחזרה אבל אמרתי שהפאסיב אגרסיב הזה לא נעים ולא מקובל עלי. טרחתי והסברתי
הוא היה נחמד וגם אני
מהון להון פתאום חזר עניין האני לא רוצה לחשוף את עצמי (מתישהו אמרתי אחרת? מה חשבת שהשתנה בשבוע וחצי +- האלו בהם אתה כל יום פונה אחרי שאמרתי בשיחה הראשונה שבגלל אנשים כמוני אתה לא רוצה להיות בכלוב ואז המשכת לפנות כל יום (איך אני קשורה לזה? כולה לא הבנתי שהחלפת ניק והתחדשת בגיל - מי יכול לנחש את זה ובשנייה שקלטתי אמרתי. אני לא חייבת לך כלום))
שיא השיאים היה שבאותה שיחה אחרונה אחרי שהוא פתאום שוב התהפך משום מקום והתהפך בשניות, מאפס למאה מחצי מחזר אחרי ואומר לי שאני הכי אינטיליגנטית שהוא דיבר איתה מזה זמן רב ועוד מיני מחמאות, הוא כותב לי שלא אכפת לו שאני אמות ועוד כמה דברים מרגשים
אני נשארתי נחמדה מההתחלה ועד השנייה שבה הוא התהפך (אחרי שהוא התהפך הוא כמובן ברח מהצאט לפני שהגבתי כהרגלו כבריון כיתה ג שמעיף כאפה ורץ מהר מהר למקום אחר כי הוא לא מסוגל להתמודד עם ההשלכות של המעשה שלו). ההתהפכות שלו לא קשורה אלי אבל אני חיה בארץ ונאלצת לספוג אותה
קראתי היום פוסט על מישהו שנכנס במישהי בצאט על מה שהיא כתבה בפרופיל שלה
במקום שהמגיבים בפוסט יכתוב באופן חד וחלק שאין מקום להתנהגות שלו כי היא אגרסיבית אנשים (גם) מטיפים לה! שהיא צריכה לקחת בחשבון שזה המקום (סליחה? מי קבע שבגלל שזה אתר בדסמ לנצח נשים יצטרכו לספוג פה הטרדות ואלימות ואגרסיביות??) או שהפרופיל שלה כמו כל פרופיל מעצם היותו כזה, הוא פתוח לכל ולכן אפשר לעשות עליו דיון, לבוא בטענות וכו וכו (אני לא כותבת במדוייק מילה במילה ואם זה מעניין זה הקישור)
https://thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=36962
התירוצים והלגיטמציה להתנהגות אגרסיבית בכל מקום בחברה שלנו זו תפיסת חברתית שמפילה אותנו עוד ועוד למטה וזה נוראי בעיני בדיוק כמו התקיפות והאלימות עצמן. אנחנו הופכים לחברה חסרת מוסר ותרבות שמועדדת / תומכת / מעלימה עין ממה שעד לא מזמן היה מזעזע כל אדם שפוי שהיה שומע על זה. גם פעם היתה אלימות אבל לא במיימדים האלו ובטח שלא העזו לתמוך ולתת לזה לגיטימציה (וכן אני מודעת לפמיניזם וגזענות אבל מה לעשות, אני מקווה שאנחנו מתקדמים ולכן מקווה גם שאף אחד לא יקח את נק העבר הנמוכות כמקור השוואה)
ההתמודדות עם אנשים אלימים, שיש להם לגיטימציה בחברה, שלא נאלצים לקחת אחריות על ההשלכות של המילים וההתנהגות שלהם, עצם זה שכל כך הרבה מאיתנו צריכים כל הזמן לספוג את הדברים האלו מ- נשים שמוטרדות מינית ומותקפות מינית בארץ (יש מקומות שזה לא ככה, תתפלאו. יש מקומות שגם אם למישהי יש כוס בין הרגליים היא יכולה ללכת באמצע הלילה לבד והכל יהיה בסדר והיא לא תסתכל לאחור אם עוד שנייה תוקפים אותה) ועד אוכלוסיות חלשות - מזרחיים בהשוואה לאשכנזים (לעזאזל כמה שנים הם עוד יספגו את זה וכמה שנים לא יהיה כאן שינוי??) אתיופיים, ערבים ישראלים, פלסטינאים, בדוואים וכו וכו
זה כל הזמן לא נעים
אבל לפעמים זה כבר עובר את התסכול ועובר לייאוש ופחד
