ואני רוצה את זה גם

גם פה וגם באתר ההכרויות הונילי שאני נמצאת בו יש כבר כמה שעות גברים שמתחילים איתי ואם אני אומרת שלא מתאים לי מהסיבה שלי מתחילים ויכוח של שעה, להסביר לי כמה אני טועה בגישה שלי או מתחילים לעקוץ בכמה שהדרך שלי דפוקה

לא מבינה את הקטע

אני רוצה להכיר בדרך אחת. אתה באחרת. לא מתאים לך להתגמש? הכל טוב אבל למה לבוא אלי בטענות או להציק שוב ושוב ושוב בהסברים ועוד משפט ועוד משפט על הטעויות שלי

טיפוסים מהסוג הזה הם האחרונים במילא שארצה להכניס לחיי. אדם שלא מכבד גישה ששונה משלו. לא רואה את האבסורד שבלבוא בטענות למישהי כי חשובים לה דברים שונים ממנו אבל היא לא בסדר והוא בגישתו צודק לחלוטין זה אדם שאני לא מוצאת עתיד רב לצמיחה משותפת איתו.

וכל זה היה גם חסר משמעות לחלוטין אלמלא זה היה ברצף

זה כמו הימים האלה (רק באתר הזה אנשים מקללים / יורדים / מעיקים כמו שאין בשום מקום אחר) כשיש רצף של אנשים שמקללים או סתם אומרים לי כמה אני דפוקה בדרך כזו או אחרת כי אמרתי שלא מתאים לי. אחד שניים אפשר לשים בצד בלי למצמץ. רצף יכול להיות לפעמים מעייף.. 

זה שכתבתי בפרופיל שלי את הגבולות שלי כמו שלא מתאים לי להכיר מחוסר פרופיל או שולט ושולט פונה ואני עונה בנימוס שלא מתאים לי ואז אני מקבלת ריקושטים / קללות חזרה זו רק דוגמא אחת אבל הרעיון הוא אותו רעיון.

זה כמו זה, שגיליתי במקרה שאנחנו מכירים. יש לי בלוג מאד פתוח פה ואני לא מרגישה בנוח לחשוף את עצמי ולערבב בין הניק פה לבין המציאות ומי אני בפני מישהו שיש סיכוי לא מבוטל שזה לא ילך בנינו. הבן אדם החליף כינוי והגיל שלו בכלל לא הגיל הנכון. אחרי תחילתה של שיחת היכרות קצרה בנינו, בשנייה שקלטתי שאני יודעת מי זה, אמרתי שאנחנו מכירים ושכדאי להניח להמשך ההיכרות. הייתי כנה באותו הרגע. איך יכולתי לנחש לפני זה מי הוא? זה בכלל לא משנה. עצם זה שאני לא מוכנה לחשוף מי אני, הוביל להודעות חוזרות ופניות חוזרות בצאט כבר כמה זמן. על פניו - אנחנו יכולים להיות מאד מתאימים. יש לנו הרבה תחומי עניין משותפים. במקביל - לבוא אלי בטענות מכאן ועד ניקרגואה שזה לא לעניין שאני לא חושפת מי אני כאילו אני חייבת לו משהו יחד עם הודעות מחמיאות מאד ורצון להכיר אותי ובמקביל ריקושטים של פאסיב אגרסיב מאד לא נעים ובעיקר מאד מעיק, עושה לי הרגשה של חוסר בגרות, חוסר לקיחת אחריות, תלונות לכככככככככולם כמה הם לא בסדר (אין כאן לא בסדר, יש ניק שונה. לא היתה כוונת זדון. צריך להניח לזה) ובאופן כללי, להיכנס לצאט לכתוב לי משפט אגרסיבי כמו "אני יודע מי את" ולהתנתק מיד שוב ושוב ושוב - וואלה - ויתרתי גם אם יש תחומי עניין רבים משותפים. לא רק שאתה כותב משהו לא נעים שאין סיבה שאספוג אותו, אתה גם מטיל פצצה ובורח? איזו התנהגות מיותרת, מעיקה ולא נעימה. לא רק שזה כל אלו, אתה עושה את זה שוב ושוב?

ואם זה לא מספיק, אתה חושב שזה יגרום לי לרצות להכיר אותך??

אם לא הכרנו לכיוון זוגי כשידענו מי הוא מי, כנראה שזה לא התאים מאיזושהי סיבה. אין לי מושג למה. אני מניחה שעל פניו אני הטיפוס שלו חיצונית כמו שאני חושבת שהוא נראה אחלה ויש את העניין המשותף ועם זאת, זה לא קרה. אין צורך להיאבק. בטח לא כשלא בא לי לחשוף את עצמי וזה כנראה במילא לא מתאים.

השורה התחתונה היא באמא שלכם, תעשו קצת בדק בית לפני שאתם באים בטענות. מישהי אומרת לא? תעבדו על האגו השברירי שלכם ואל תחזירו בקללות ותלונות. פשוט לא מתאים. לא הכל אישי בעולם. לפעמים רצונות לא מתחברים. ואפילו אם זה אישי כי האישיות / מראה / משהו שלכם לא מתאים לה - תמשיכו למי שכן תרצה אתכם בדיוק. שחררו את האגו ושחררו את האגרסיביות.

אבל - כמו אלף פוסטים אחרים, גם שלי ילך לאבדון בין מלל זהה בתוכן רק עם מילים אחרות. מי שעושה עם עצמו עבודה - יכול להתחבר או להפנים ומי שלא, במילא לא יצליח להבין את מה שכתבתי, כמו שהוא לא יבין תגובה כשהוא פונה אלי

אבל שקשור לאבל - 

לפעמים זה כל כך כייף לפרוק, גם אם אני לא אשנה את העולם ואפילו אם אני לא אשנה אדם אחד (:

חלמתי על איש השוקולד הראשון שיצאתי איתו כשחייתי שם. הוא יותר מוקה משוקולד אבל גנים מובהקים של שוקולד

אני יכולה לרייר עליו במשך שעות וימים וזה לא יגמר. אני מניחה שאני ארייר עליו גם בעוד עשרות שנים בקטנה

לא יודעת מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות אבל חלמתי שהוא ישראלי וחי בארץ. בחלום הוא היה קצת יותר גבוה וקצת יותר רזה. נגיד יותר סגנון של שרירים של אנשים לבנים מאשר כמו שהוא במציאות. חלמתי שאנחנו מכירים ויש פלירטוט טבעי של משיכה והיכרות.

בחלום זה היה מהימים האלו שאכשהו נגררים מפעילות לפעילות, ממקום למקום. אני לא זוכרת הכל. אני זוכרת את הסולם חבלים על הצוק האנכי שהיה חלק מהטיול / מסע של יום שאני חושבת שהוא רצה להראות לי. ניסיתי לעלות על שני השלבים הראשונים ותוך כדי ירידה אל קרקע בטוחה, אמרתי לו שזה לא בשבילי. זה באמת לא בשבילי. במציאות אני מפחדת מעכברושים ודברים שדורשים ממני לעמוד שלא על הקרקע. אפילו בחלום זה היה לי מופרך (:

הוא אמר שאין בעיה והכל טוב ואז עשינו סיבוב של כמה מטרים ופתאום היו מדרגות לאותו המקום. אותה מטרה, דרך קצת שונה והרבה יותר קלה. באמת הכל טוב.

אני זוכרת את החלק הכי מוזר במעט ערפל. משהו שבאנו אליו לנוח ושמתי את הראש על הבטן שלו שהיתה בצבע שוקולד כהה יותר. זו היתה בטן של הריון מתקדם והיא היתה שעירה כמו בטן של גבר (למרות שהוא חלק לגמרי במציאות) ואני חושבת שהיא בכלל היתה בגב. אני רק זוכרת שזה היה נעים. לחבוק אותה, להניח את הראש ולהתמוסס לתחושה חמימה ובטוחה למרות שבחלום אנחנו רק בשלב הפלירטוטים שהרבה פעמים מרגיש מבלבל או לא בטוח עדיין.

היה גם את הקטע במקלחת המוזרה כשצחצחתי שיניים ושהגיע מנקה ועוד מקטע שדיברנו עם אמא שלו.

כשקמתי זה הרגיש שהייתי בחלום ארוך, מעניין, מלא פרטים ונעים נעים נעים

עכשיו כשאני כותבת לעצמי את מה שהיה, אני קולטת שאפילו מהחלום הזה יש שתי מסקנות גדולות ברורות -

לא לעשות את מה שלא נעים לי. יש תמיד פתרון אחר

כשיהיה מישהו שירגיש לי נכון, זה יהיה מלווה בשלווה וריגוש ומשיכה ובטחון. מי שמולי ידע לפלרטט במידה הנכונה ולחזר כמו שצריך.

עדיין בטוחה בעצמי ובחוסר הפשרות שלי או אפילו בטוחה יותר ויותר בעצמי ובחוסר הפשרות על דברים מהותים שלי

בלי קשר - בא לי רומן קטנטן עם איש שוקולד מדהים כשאקפוץ לפריז אוטוטו

זה גורם לי לחשוב למה אני כבר תקופה ארוכה מאד לא בעניין של סטוצים / רומנים שלא מובילים לשום מקום ובחו"ל זה נשמע לי קסום ונעים ומושלם

הדבר היחיד שעולה לי לראש זה שהדברים האלו גוזלים ממני פוקוס על הבן זוג שאני רוצה לחיי וששנים הייתי בכל מיני רק לא בלחתוך את מי שלא מתאים ולהתמקד בלהכיר את מי שכן יהיה לי נכון לחיים. רומן בחו"ל הוא מושלם ויגמר שם כך שבארץ אני אמשיך לנסות להכיר את מי שאני רוצה לחיים רק אולי עם אנרגיה יותר ערה מתוך האש והניצוצות של היכרות זריזה ועוצמתית ונקודתית באירופה

הוא נחמד עד עכשיו

במקביל - הוא נראה לי מהורודים. הייתי עם אנשים בכל הגוונים וורודים פחות עושה לי את זה. פחות עושה לי את זה לבן ערפדי עם ביצים ורודות. לא אשלול על זה להכיר בן אדם אבל זה לא מה שיגרום לי לקפץ במגפי גשם בין השלוליות. אני מתגעגעת לאיש בצבע שוקולד.

התהלכתי עם O בדרום תל אביב לפני שבוע שבועיים ומצאתי את עצמי עם הרגל ישן; בוהה או מסובבת בקטנה את הראש אחרי אנשי שוקולד

בא לי עור שוקולד רך, חלק, ידיים חמימות, שפתיים בשרניות ואיש קסום שעוטה את המעטפת הזו

נעים לי עם עצמי, יש לי סבלנות, יש לי בטחון בהגיון הבריא כך שאם לא אכיר היום או מחר, אכיר מחרתיים. בנתיים, בוהה, חולמת בהקיץ, מפנטזת, משחקת בזכרון ובדמיון. מוצאת את עצמי עושה את כל אלו המון לאחרונה. באמת שנעים לי עם עצמי. מזמנת איש נעים שיצטרף

ועד אז, בעולם הפנימי העשיר שלי שמח ושליו רוב הזמן גם כשהעולם מנסה להרעיד ולו קצת (: 

עוד ערב בו אני נהנית עם עצמי. מדי פעם שיר נחמד ברקע ואני מפזזת ואוף, כמה שכייף לי עם עצמי. אני בהחלט צריכה עוד זמן חיים.

ואז יש שיר של הביטלס וברגעים ספורים אתה ישר קופץ לי לראש.

20 שנה +- 

אני בסוף תיכון(?). אתה מבוגר בעשור ממני וממנה. היית כל כך מדליק בעיניים שלי אז. אתה עדיין יפה ומושך. יש לך מראה ייחודי ובהחלט סקסי. האפור שלך שהתחיל בגיל צעיר הולם אותך יותר מאי פעם.

היינו בדירה המוזרה שחזי גר בה ברחוב שנראה מפוקפק בשעת לילה של העיר. אני חושבת שאפילו ליוותם אותנו כי זה היה נראה פחות בטוח ללכת באזור באמצע הלילה.

אני לא זוכרת מה היה העניין עם הדירה אבל זה היה ביזאר טוטאלי. איכשהו הוא גר בדירה של סבתא שעלתה מרוסיה עם כל החפצים שלה (הכל!!) מינוס הסבתא שאני לא זוכרת כרגע מה היה הסיפור שלה.

אני בעיקר זוכרת את זה ששנינו ישבנו על מיטה זוגית באיזה חדר והתחלת לנגן לי את  Lucy In The Sky With Diamonds על הבס

הקסמת אותי

אלו תמיד הדברים הקטנים שהמוח קופץ אליהם אסוציאטיבית

לפעמים ריח או מגע או תחושה או משהו

אבל זה הקטנים

אלו הרגעים שבסוף נחרטים אצלי

כמה כריזמה בבן אדם אחד. אין ספק שפער של עשור, שפע סיפורים הזויים, התום שלי והתפיסה שלך יחד עם אישיות, כבשו גם אותי באותה תקופה.

להוציא צלילי כינור מהבס, השריר של האגודל, יבלות גאווה, פשש של פיפי שלא נגמר (עדיין מצחיק אותי הסיפור הזה גם אם הוא ספציפי לא שייך לי) 

תכלס, כשהכרנו, אנחנו היינו בנות 16 ואתם בני 26. מעניין מה אתם מצאתם בנו. קשה לי לדמיין את עצמי בפער כזה ובטח ובטח בגילאים כאלו.

יכול להיות נחמד להיתקל בך פתאום בחיים. להתעדכן קצת מה קורה. אני תמיד סקרנית לאלו שהיו בחיי. 

אולי מיתשהו מתישהו אני אקפוץ להופעת ג'אז משובחת ועד אז, מקווה שטוב לך (:

ברדיו יש רצף של שירים משנות ה 80 בסגנון שאני ארצה לרקוד במסיבה (איפה יש מסיבות כאלו?)

אז במקום להתחיל לעשות לעצמי צלילים של עייפות ושינה ועצימת עיניים אני מוצאת את עצמי רוקדת בבית ולא יכולה לוותר על המוסיקה, שירים כל כך מוצלחים זה מרגיש כבזבוז זמן חיים לישון במקום לקפצץ איתם

ואם כבר קיפצוצים

כבר יותר משנה אני מקפצצת, רוקדת, נעה עם המוסיקה בבתים השונים בהם אני גרה. מדי פעם אני מסתקרנת לראות איך אני משתקפת מהצד. אני לא רוקדת כמו כולם אבל כמו בכל דבר, יש את הדרך שלי והיא נפלאה לי.

אני מניחה שאני רוקדת מוצלח מספיק כי שני ה-רקדנים שאני מכירה בחיי הזמינו אותי שוב ושוב להצטרף אליהם למסיבות

אה, גם היה את הקטע עם ההולנדית שלא אהבה לרקוד אבל עברה איתי למועדון השני ופשוט בהתה בי במשך חצי ערב לפחות 

???  
עומדת רבע מטר ממני ובוהה. ערב מוזר לחלוטין בחיי אבל רקדתי בטירוף. זה היה בהחלט ערב מעולה לרקוד אותו

בכל אופן, שמתי לב שכשאני רוקדת לבד בבית אני יותר משוחררת, יותר סקסית, זורמת בשנייה לתוך ריקוד ובמועדון רוב הזמן אני מתבאסת על המוסיקה כשהיא לא הסגנון שלי ואז לוקח לי זמן להתניע ולא תמיד אני משתחררת עד הסוף 

יהיה מעניין אם אשחרר גם את זה אבל בשביל זה צריך למצוא פרטנרים שאוהבים לרקוד ואז לצאת לרקוד מספיק בשביל שזה יהיה חלק ממני ורוב החברים שלי כבר לא שם וצריך גם רצף מוזיקלי מעולה וזה לא פשוט

לבנתיים הזמנתי לי מנורת דיסקו אורות הביתה (:

מסרבת לשבת לבד בחושך*

;P

נ.ב אני ממליצה בחום לא להסתכל על הקליפ. אני שמעתי דרך הרדיו ואני מהמרת רק מפתיח השיר שהזוועות הויזואליות של שנות ה 80 פושעות בו

אני לא רגילה לכל יום במשך שבוע שלם או לפגוש חבר/ה או שיש לי פעילות גדולה / מופע מעבר לעבודה 

זה נפלא ומצד שני מתיש. אף פעם לא הייתי כזו שצריכה לצאת 7 ימים בשבוע.

אני מזמינה במדוייק יותר - בין מפגש לשלושה עם חברים / פעילות תרבותית / מעניינת אחרת בשבוע
חוצמזה היה היום ים מו-ש-לם ברמות על ואני ממש מקווה השנה ללכת יותר

לבזיוני - נשרפתי בקטנה. 

*לגמרי חושבת שהייתי צריכה להיוולד עם כמה גווני עור כהים יותר, זה היה מונע ממני פעם בשנה להתאמץ עד כלות ולהזיע בשביל לספוג צבע

המון דברים טובים או אפשר לומר רק דברים טובים על השבוע שלי אבל וואו איך אפשר להספיק את הכל? וזה עוד אחרי סירובים לכל מיני 

אז במקרה נדיר השבוע יש (הוזמנתי) הצגה (גרועה ברמות מטורפות! יצאתי בהפסקה) ויש גם אופרה

קבעתי עם חברה טובה שבאה לבקר מניו יורק ללכת לים

חוצמזה יש הרצאה מקצועית שנשמעת מעניינת אז אני מקווה להצליח לדחוס גם אותה אה וגם מפגש חברים גדול - שגם אליו אני מקווה להגיע. 

זה הבגדול. זה מה שאני זוכרת עכשיו. אני ממש מקווה שלא שכחתי עוד דברים. אין לי מושג איפה הם ידחסו.
רק סיימתי לכתוב את המשפט ונזכרתי שקבעתי תור לרופא שיניים עם איש הסקס לשעבר שלי. הבטחתי שאני אבוא איתו לכל הטיפולים אם צריך. לשנינו היה קשה להאמין שהצלחתי לשכנע אותו לקבוע תור (פוביות - יכול להניע אדם בריצת אמוק בלי לעצור) אבל זה סיפור ארוך אחר.

חוצמזה ישבתי ועשיתי רשימת מטלות של חובות בעבודה / דברים שהייתי אמורה לסיים ממזמן ועוד לא הגעתי אליהם ואוטוטו מתחיל לי פרוייקט חדש - ישן ואני רוצה להיערך אליו בזמן.

אני בפירוש לא מספיקה את הכל. חלק זה דברים פשוטים שיעשו לי המון טוב ואני צריכה לקדם אותם ברשימה האין סופית הזו שהחיים מייצרים כל הזמן.

אני מודה שטוב להיות עסוקה / עמוסה

ונעים כל כך לקבל הזמנה מחברים לעשות דברים / להיפגש 

והעולם - כל כך מעניין ומייצר כל הזמן עוד ועוד אירועים / תחומי עניין / תרבות ואומנות שמרגשות אותי

והתחושה הזו שיש לי כבר הרבה זמן -- שערורייתי להיות בחיים עם הקצב והעומס שלנו היום ולא לקבל עוד זמן חיים בקופת הצ'ק אין

איך אפשר להספיק את הכל?

ואני באמת אוהבת לנוח ולהירגע אז זה מגיע על חשבון מטלות שרק נכתבות על פתקים שנערמים ונערמים ומדי פעם גם נמחק משהו (:

זו שהיתה כל כך חסרה לי ממלאה יותר ויותר חללים.

אני מאושרת ובאמת שלווה רוב הזמן לאחרונה.

החיים נעימים לי. אני מלאה במחשבות נעימות. מוקפת חברים, מפגשים עם אנשים שונים כל הזמן. מפגשים טובים. לאחרונה אני יוזמת מעט, מוזמנת הרבה. יש את החברים שאני מתגעגעת אליהם יותר ופשוט לא יוצא לי. בשאר הזמן אני כל כך נהנית עם עצמי, בעולם הקטן שלי.

קצת עובדת, הרבה נחה, קצת מקדמת דברים.

עדיין בתחושה טובה שבעוד מצמוץ וחצי אני אכיר את האדם הנכון עבורי ושאני אהיה נפלאה עבורו

שוב מלאת סבלנות ואמונה ובמקביל מסיטה הצידה מהר את מי שלא נכון לי.

מפוקסת.

בזמן האחרון התבוננות בקשרים שחברות שלי בנו, הרתיע אותי. אני כל כך לא רוצה לתקוע את עצמי בתוך קשר הרסני / מאמלל / לא בריא / תומך גם אם יש שם המון דברים.

גם אני נתקעתי במקומות כאלו שנים.

אתמול יצא לי לשוחח עם מישהי. פתאום קלטתי שיש גם המון קשרים סהכ טובים ובריאים ותומכים ומשמחים סביבי

לגמרי מרגישה את הורוד של החיים, אולי זה המשקפיים אבל נראה לי שזו בעיקר האני החדשה

כבר למעלה משבוע אני מרגישה שמחה יותר, נינוחה יותר, יותר ויותר אני יציבה ומאושרת

החלקים בעבודה שאני יותר נלחצת מהם כבר ממש ממש ממש עוד שנייה נגמרו ולפרוייקט הענקי של השנה יש דד ליין חדש אז אני יכולה לעבוד עליו לאט ובשקט

עבודות שאני כן אוהבת נכנסות ואני מודה על הדברים שאני מתברכת בהם.

אחרי שהעומס של התקופה הארוכה הזו ירד, אני מתכננת ורוצה להתחיל לסגור קצוות על קצוות על קצוות שלא הגעתי אליהם בחיים האישיים בעיקר. מלאי של משימות מלראות מה מס הכנסה שלחו לי (אני לא חושבת שאפילו טרחתי לפתוח את המכתב) ועד פרוייקט סידור בית ובשיא אני אתפנק בעיצוב הבית - לבחור את התמונות שאני רוצה לתלות, מנורה... 

אלו הדברים הקטנים של החיים שעושים לי אושר אדיר (כמו גם יכולים לבאס אותי)

עצם הרעיון שאוכל לעשות V על כל מה שנדחה, נאגר, הוסיף לחץ מתח ועצבים, עושה לי תחושות של אושר.

אני חושבת שעצם הרעיון של הורדת המתחים גורם לי לאושר.

אני בונה על שינוי דפוסי התנהגות מהיסוד ואני מודה גם לעצמי על מי שאני, שאני יודעת כל הזמן לשנות ולשפר את מה שצריך, לא משנה מה אורך הרשימה ולא משנה מה השינויים, אני לא בורחת ומשפרת את עצמי עוד ועוד, כמה זמן שזה לוקח זה לוקח וגם אנרגיה ולפעמים תסכול אבל וואלה, משתפר

אני אשכרה אוהבת את עצמי יותר ויותר, מה שלא היה קיים תמיד בצעירותי

והיום שוב יצאתי מהבית עם בגד נחמד והרגשתי עם עצמי כל כך סקסית / שאני נראית טוב

הסתכלתי על עצמי באותה שמלה שקניתי בשנה שעברה ואז נצמדה לי לבטן ופתאום קלטתי שהיא רפויה לגמרי ושכבר אין לי כל כך בטן. יש לי בטנונה (לא בטנונה של אנורקסיות שאומרות שהן צריכות לרדת במשקל אחרי שהן אכלו חסה כי יש להן "בטן", כשמהצד רואים את מבנה החסה..) שיכולה לרדת עוד אבל אני בין חיה איתה לגמרי לגמרי בשלום לבין מסמפטת אותה

היום גם למדתי דברים חדשים

ובכלל, כבר כמה זמן שאני מקבלת כל הזמן / יוזמת מפגשים עם חברים ויש רשימה די ארוכה של אנשים / קבוצות חברים שאני מתכננת לפגוש בשבועות הקרובים

שיחות טובות עם חברים ותחושה של מלא אהבה 
הדייט שהיה אמור להיות השבוע עם הגבוה בסוף לא התקיים ולרוב התנהגות כמו שלו בעיקר מעצבנת אותי ליום עד יומיים או גורמת לי לתחושה לא נעימה

להגיד שהיה לי מאד נעים אני לא יכולה כי זו רמה נמוכה של התנהגות כלפי מישהו שמנסים להכיר, לצורך העניין אני, אבל למען האמת, נתתי לעניין פתח מצומצם וכשראיתי מה הכיוון, שיחררתי

פעם לקחתי את זה אישית. היום מצאתי את עצמי שמה את זה בצד במצמוץ ובעיקר עברה לי מחשבה לרגע מי הוא אותו אדם שמתנהג ככה אבל גם לזה הנחתי כעבור עוד מצמוץ פחות או יותר. לא הבנתי אותו כשהוא ניסה להכיר אותי ולא ממש מעניין אותי לנסות להבין מה הקטע אם אנחנו לא מכירים

אז גם זה משמח! לראות את עצמי מרפה בכזו קלות מאופציית הכרות זה ההכי בריא שיכול להיות

גם תמיד יש מישהו אחר שנשמע פוטנציאלי במקום מי שקולטים שלא מתאים.

הממוצע הוא 3 ימים.

ההבדל הוא שהיום אני היא זו שפנתה אל מישהו. אין שום דבר מיוחד בפרופיל שלו ובכל זאת הרגיש נעים ומזמין

ואכן השיחה זורמת, נעימה, קצת מחמאות, קצת פלירטוטים, אני חושבת שהכל זרם כשלא היה צריך לשים יותר מד גבולות גם אף אחד לא ניסה לפרוץ אותם

מי לעזאזל יודע מה יהיה אבל אני משאירה לזה פתח בגישה חיובית ובאופן כללי אני אופטימית

אני בעיקר כל כך מסטולה מכדור השינה ככה שלא מצליחה לקרוא אם כתבתי באופן הגיוני (מקווה שכן ובלי שגיאות הקלדה)

קבענו למחר דייט בצהריים המאוחרות

לא שעות רומנטיות במיוחד

באמצע יום עבודה אבל בשביל לקבל רושם ולראות אם יש חיבור זה יאלץ להיות מספיק

אני מאמינה שיש לנו המון במשותף וגם תקשורת בגדול בוגרת ומעניינת משני הצדדים

צריך לראות אם שנינו ניהיה סבלניים לשוני שיש בנינו ואם ניתן לחיים להוביל אותנו במקום למוח ולנסיון העבר.

הוא מחמיא לי בקטנות. זמן ההיכרות שלנו קצר בשביל שזה יהיה יותר מזה ולמען האמת טוב שכך. אני אוהבת לטבוע במחמאות כשאני יודעת איך לאכול אותן, אחרת זה מביך אותי מאד ואני לא יודעת כל כך איך להגיב רק אחכ זה עושה לי נעים, כשאני לבד בשקט של עצמי בלי להיות מחוייבת בתגובה

כשאני מרגישה נינוחה עם מישהו, כשאני יודעת שיש משהו בנינו, אני גם מרגישה בנוח לזכות בשיתופים (מחמאות) על מה נעים / מדליק ... בי

בכל אופן, היום הוא כתב ואז אמר בשיחה שאחרי שהקול שלי מאד נעים לו / עושה לו את זה או משהו בדומה

הוא לא הגבר הראשון שאומר לי את זה. מלא פעמים בשיחה ראשונה מגיבים לקול שלי (אתם מגיבים לקול של כולן?)

ואני, ביני לבין עצמי חושבת שבכלל יש לי קול ציפציף, בכלל לא ציפציף קלאסי גבוה ומעצבן / שנשמע כמו ילדים אבל משהו בקול שלי לא מסתדר לי בדרך כלל כשאני שומעת את עצמי בהקלטה

כשאני שומעת את עצמי מדברת אז אני נעימה לעצמי אבל כשאני מקשיבה לעצמי מוקלטת / מוסרטת זה לפעמים מעלה צורך לסגור

למדתי כבר לאהוב מלא דברים בעצמי או להעריך דברים בעצמי כי קיבלתי שוב ושוב פידבקים ספציפיים מהיקום ואז התחלתי להסתכל על עצמי מזוית אחרת

אולי הגיע הזמן כבר לחבב את הקול שלי אם כי עדיין עדיף שלא אשיר בקול רם מעבר למקלחת (: