ואני רוצה את זה גם

החתול שלי כזה מתוק ואני לא מצליחה להפסיק להציק לו, לצ'קמק אותו, להרים ולהניח עלי ואז ללטף
נראה לי שלפעמים הוא נהנה עד מעמקי גרגוריו ולפעמים הוא חושב חלאס!! @%^&%& באתי לנוח ומציקים לי, עדיף לי בחוץ

לא מצליחה לשלוט בזה*

לפני שהתקשרתי עברו לי המון מחשבות בראש.
האם יש לו עודף זמן ביחס לעומס הנקודתית (אינשאללה נקודתי) שיש לי בחיים, האם יהיו לנו מכנים משותפים, האם הסטטוס (ומה שנובע מכך) שלו בארץ יכביד על קשר זוגי..., מה הסטטוס שלו..
כשעזבתי חזרה לארץ, חשבתי שיהיה כייף לעשות סקס שוב בעברית, לתקשר בעברית אבל אני מוצאת שגם באנגלית, זה ממש בסדר לי.
אני לא מבטאת את עצמי באותה רמה, אני אוהבת את השפה בה נולדתי, את העומק שלה ואת יכולות הביטוי הגבוהות שלי אבל האנגלית שלי מוצלחת מספיק בשביל לבטא את עצמי כמו שאני צריכה אז גם זה בסדר לגמרי.
אז התקשרתי, פה ושם קשה לי להבין משהו בגלל המבטא (למרות שהמבטא שלו קל) ואני יודעת מנסיון שזה יהיה הרבה יותר פשוט כשנפגש.
הוא קצת מזכיר לי חיצונית את הבחור השחור הראשון שהייתי איתו. הבחור ההוא המיס אותי לחלוטין. ריירתי עליו גם כשהסתכלתי עליו, גם כשלא וגם כשנגענו. 
אני עוד לא במצב ריור עם הבחור הזה אבל הוא נאה ביותר.
ואם אני שמה את הזניחים בצד, היתה לי שיחה כל כך נעימה איתו שאני מוצאת את עצמי עם התרגשות עדינה, כזו שבא לי לפרוק בכתיבה.
הוא מפוקס על החיים, על מה חשוב בחיים. נשמע שבדברים החשובים אנחנו חושבים אותו הדבר, תופסים את אותם הדברים על אהבה וכיוון כללי בהתנהלות בתוך קשר.
הוא נשמע בוגר ורגיש. הוא כנה הרבה יותר מהממוצע ומשתף (אלו תכונות שתמיד מושכות אותי). קשוב. כל כך חשוב לי מישהו שישמע את מה שאני אומרת מבלי להיאבק או לחזור על עצמי בתקווה שיקשיבו לי. חוסר הקשבה, בכל אספקט בחיים שלי,  גורם לי לתרעומת (עניין שאני בהחלט צריכה לעבוד עליו! ועובדת עליו)
פחדתי שאם יהיה לו את המספר שלי, הוא יתקשר הרבה ואני אהיה במצב מתנצל או אם זה לא יתאים הוא לא ישמע שאמרתי שזה לא מתאים (זה קורה כל כך הרבה, כל כך כל כך הרבה עוד בשלב מסך המחשב שלא בא לי מישהו שעושה את זה בטל / במציאות)
כשזרקתי משהו בקטנה על העניין, הוא אמר שהוא מבין לגמרי, (אכתוב לגמרי במילים שלי) שהוא רוצה אהבה בריאה (ככה אני תופסת את התגובה שלו למרות שהוא לא הגדיר את זה ככה) ושיש לו סבלנות לבנות את זה לאט וכמו שצריך. הוא נשמע מכבד. שמחתי לתת לו את המספר שלי ואמרתי לו שירגיש חופשי. שיהיה הוא ומקסימום נגלה שהוא ואני לא מתאים והוא התחבר לזה. איכשהו הוא דיבר על הדברים החשובים שלי, מעצמו, מבלי שהעליתי אותם, איך שהוא תופס את החיים, עושה לי נעים לחשוב על אופציה, על פוטנציאל. הוא אפילו אוהב אומנות (וגם כדורגל. לא הקטע שלי אבל אין לי בעיה לעשות דברים בנפרד) והוא גר כל כך קרוב!
אין לי מושג לאן הדברים יתגלגלו אבל ככה צריך להרגיש אחרי שיחת טלפון ראשונה.
אולי כי לא באתי עם ציפיות, אולי כי באתי עם כל כך הרבה ספקות וככל שהשיחה התגלגלה נפתחתי בטבעיות וגיליתי בן אדם נעים ומקסים, יש בי התרגשות ראשונית נעימה בחזרה

אני לא יודעת אם זה כי החלטתי לעשות שינוי חשיבתי ותפקודי מחדש, אולי זה כי אני מיישמת ודברים זזים אבל אני מרגישה שהיקום מחזיר לי את האנרגיה שנמצאת בתוכי.
מלאת הערכה ומודה על השפע שנכנס טיפין טיפין שוב לחיי

אני לא מאמינה באמונות ט/תפלות 

הדברים היחידים שנכנסו לז'רגון שלי הם דברים שהצחיקו אותי ונתקעו בתור בדיחה 

עם זאת, אני מודה שיש לי נטייה להסתכל על כפות ידיים של גברים, מבנה האצבעות וכו ולעשות השוואה / לדמיין אם זה קשור או לא קשור.
בנתיים לא נפלתי בתיאוריה ולכן היא ממשיכה לרוץ
לאחרונה שמתי לב שהתיאוריה / אמונה הזו, שנחמדה ככל שהיא תיהיה, מדעית היא לא, יצאה קצת מכלל שליטה.
הבחור שיצאתי איתו לא מזמן היה עם כפות ידיים כל כך קטנות שנראו כמו שלי (ויש לי כפות ידיים קטנות באופן יחסי) 
קלטתי שזה מעסיק אותי ומגיע למצב שלא בא לי לגלות אם התאוריה שלי נכונה או לא איתו. כמובן שזה לא היה הכל, האישיות שלו, הלבוש ועוד כל מיני דברים גרמו לי לחתוך לפני שזה התחיל אבל מצאתי את עצמי מסתכלת עליהן שוב ושוב ותוהה ביני לבין עצמי.
יצא לי לשמוע קיטורים מחברות על גודל הזין של מי שהן יוצאות איתו. פעמיים בחיי יצא שהעניין הפריע לי אבל עם אחד רק הייתי מופתעת וזה לא מה שהפריע ועם שניהם, היו להם ענייני תפקוד מיני וזה היה האישו היותר גדול. אין לי פאנטיות על גודל מסויים כל עוד לא מתקרבים למקרי קיצון. אני מאלו שהחיבור המיני חשוב להן פי כמה וכמה יותר מאשר עוד ס"מ או שניהם.

בכל אופן
מנגד לאופציית הפין הקטן, לפני שבוע וחצי נסעתי לחפש לי מכונית. מסתבר שיש את עיר המכוניות בגלילות. לא ידעתי שכל החברות ששמעתי עליהן וגם אלו שלא, יושבות באותו מתחם.
פתאום קלטתי ששלושה מתוך ארבעה מוכרים עימם דיברתי, בעלי כפות ידיים ענקיות מהממוצע ותהיתי

האם כדי להיות סוחר מכוניות מוצלח, עוזר שיש חבילה מכובדת בין הרגליים.

תהיות שלא מובילות לשום מקום ועדיין תוהים אותן*

עם האיזון והשלווה והיעילות והשמחה הפנימית יש לי גם יותר חשק לסקס

עדיין פחות בא לי לעשות את זה עם מישהו שאני לא מכירה רק כי גם הוא רוצה
יש את הבחור השחור שפנה אלי. אין לי מושג מי הוא אז אני לא יודעת אם זה יחזיק יותר משיחה או שתיים

ואפילו למרות שיש לו זקן צרפתי (צורת כוס על הפרצוף לא עושה לי את זה) השפתיים שלו עושות חשק לטבוע בהן ולהתנשק שעות

אין כמו פנטזיות קטנות של התחלות

מיום שלישי, בו גם לא הרגשתי פיזית טוב (עוד יום כזה אחרי שבוע וחצי כאלו) מצאתי את עצמי נוסעת אל O כדי לעבוד אצלו כי בבית, כשאני מרגישה ככה, אני בטוח לא אעבוד בבית אלא רק אמרח.
את העבודה של הבוקר בכלל ביטלתי כי שוב לא ישנתי את הלילה כי הרגשתי רע ול O כבר הזזתי את עצמי גם כשלא התחשק לי.
באיזשהו שלב, יחסית מוקדם, החלטתי לחתוך הביתה כי אין לי מצב רוח ואני מרגישה רע.
כמה דמעות, קצת קיטורים, חיבוק חזק שלא מניח (משתנה לי מול העיניים הילד) וכוס קפה שחור ואני מתחילה להתאפס.
בדרך הביתה התחיל לו שינוי מנטלי קל ומאז כל יום אני מביאה את עצמי יותר ויותר למקומות שרציתי לשנות / לעשות ועד כה לא הצלחתי.
אני יעילה, מניעה דברים, שמחה ורגועה שוב
וגם תפסתי את עצמי עם עניין הבחורים - אי אפשר למצוא ולהכיר מישהו מתוך תסכול על אחרים או אכזבה ולכן עשיתי ניקיון פנימי שוב והלב שלי פתוח בשמחה להכיר.
אחד הדברים שאני צריכה יותר להקפיד זה לסנן יותר בשקט עם עצמי. אני משתדלת לענות שלא מתאים אם לא מתאים למרות שזה גורר המון פעמים תגובות דוחות / מייצר אשליה לאנשים שפתחתי דיון כשרק עניתי בנימוס. 
אדם שלא מכבד פעם פעמיים תשובה מנומסת עדיף בפעם השלישית לחסום מאשר לפתח שיחה על דעתי בנושא. דעתי לא חשובה פה.
אני מכניסה קפיצת השתדרגות עצמית עם דגשים מסויימים על התנהלות אחרת בין אם זה ביני לבין עצמי ובין אם מול אחרים

בנתיים מתקדם מעולה ומשתפר עוד יותר

מצפה שוב להכיר את הגבר שלי ושוב יש לי תחושות בטן נפלאות שזה יקרה בקרוב גם אם לא מחר

חלמתי שנסעתי לבקר בחיים שלי בחו"ל. החלום התחיל מביקור אבל איכשהו היתה תחושה מעורבבת של אני שוקלת לחיות שם שוב / חיה שם שוב משולב עם געגוע לחיים שם.
כשהחלטתי במציאות לחזור לארץ עשיתי את זה בלב שלם אז החלום הזה די מפתיע.

הנוף היה שילוב של עיר (שבחיים לא הייתי בה) עם כביש שצמוד לים שמוכר לי מהארץ. היו בתי קפה מעניינים שישבנו בהם ותחושה של המון אופציות שהעיר מביאה. הכל היה כל כך נפלא בחלום הזה. אנשים ממש מעניינים, המון אופציות לצאת כל הזמן, לעשות דברים. יותר אנשים ממה שאני יכולה לראות / להיות איתם (מפתיע שזה זלג לחלום?) וגם בחור שהיה קצת ברקע ובסוף החלום היה בנינו פלירטוט כייפי של התחלה.

איזה כייף להתעורר מכזה חלום במיטה המושלמת שלי

ואם כבר המיטה המושלמת שלי - ביומיים האחרונים הגעתי שוב למסקנה שאחרי שישנתי במיטות שונות ברחבי העולם, המיטה שלי היא אחת השוות ביותר אם לא ה

המזרון ענקי, רך - נוקשה במידה הנכונה, יש כריות מוצלחות, סופר שמיכי ועליה שמיכת פוך רכה ופלאפית.
לוקח לי לאחרונה בין חצי שעה לשעה להתעורר בבוקר מהצלצול הראשון ועד קימה מלאה.
הבוקר הגעתי למסקנה שאם זה זמן נעים אך מת ביממה, צריך לנצל אותו או ללהתכרבל עם עוד מישהו ולעשות את הנעים הזה ליותר נעים או לסקס של בוקר ולהתעורר עם מלא אנרגיות

כבר כמה ימים, יותר ויותר, שמחה לחזור לעצמי.
אחרי כמה ימים של אכזבה ותסכול, נזכרתי שאנשים לא מפותחים או לא נחמדים יש המון. זה חלק (עצוב / מתסכל / מאכזב..) מהנסיון להכיר.
אני לא גרה בעיר ומלאה בחיי כך שהאופציה הכי מוצלחת להכיר עבורי היום היא דרך האינטרנט / אפליקציות.
אספתי סבלנות מחדש, אני עדיין אוספת 

מצפה להכיר מישהו נפלא שיעשה לי טוב לא פחות משאעשה לו טוב ובריא בחיים.
אני חושקת בטירוף אבל טירוף בריא לשם שינוי ולא ממש רוצה להתפשר על הדברים החשובים אז עוד נשימה, עוד שתיים, דברים יגיעו

רק צריך לסנן את הפחות נעים בתהליך החוצה

ואפילו מרגישה פיזית יותר טוב

נעים להיות אני

בוקר טוב

אני אוהבת לשמוע שיר / אלבום במעגל חוזר. 

זו פונקציה שמשום מה אין ביוטיוב ואני תוהה איך עוד לא המציאו אותה.

בסופש האחרון אני שומעת המון את מינימל קומפקט ובעיקר את 

המחשבות שלי נעות בצירי זמן 

חשבתי על שנות ה 80. כמה שאני אוהבת את המוסיקה שיצרו שם. זה מקטע שעבר מהעולם. הגיוני. שום דבר לא נעצר. היום עולם המוסיקה שלי התפתח לכל כך הרבה כיוונים וזה נהדר ומרגש אבל האייטיז פוגעים שם במשהו שעובד על אוטומט של ילדות, נעורים, בגרות.
כבר חודש שלא עישנתי שום דבר. 

לטוס עם מוסיקה ועישון מוצלח זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות.
אני מוצאת את עצמי עפה עם המוסיקה גם מבלי האפקט המחוזק.
אני יכולה לעצום עיניים ולהרגיש במקום אחר, לנוע בחלל יחד עם המוסיקה. זה לא כמו שכשאני מעושנת אבל זה נעים מאד עדיין.
זה כמו להרגיש את הצלילים נוגעים פיזית או נעים בחלל ואני נעה איתם.

עם O יש לי זכרונות מוסיקה כל כך חזקים.
חשבתי עליו עכשיו כשטסתי לי עם הצלילים.
כמה מוזר השתי וערב שרקמנו האחד בחיי השנייה.
שנים עברו מאז שיצאנו לאותו דייט והחיים העבירו אותנו כל כך הרבה

ועדיין שני דברים עיקריים גרמו לי להתאהב בו אז, להתאהב ולהישאר כל כך הרבה שנים מאוהבת.
המוח שלו. אינטיליגנציה / כשרון זה סקסי בעיני ברמות בלתי נשלטות (כשזה מגיע עם טוב לב) והעניין השני זה מוסיקה.
כשאני אסיים את הפרוייקט הנוכחי אני רוצה לעשות לעצמי נגיעה מהעבר. לעשן משהו, לצנוח על המיטה עם O ולהזמין מוסיקה לבקשתי.
הוא תמיד היה קולע ואני טסה. נותן לי לטוס מבלי להפריע ומתקשר שיחות מעניינות אם מתאים

פתאום אני חושבת על זה, אתמול תהיתי אם אולי עדיף להפסיק לנסות להכיר מכאן אנשים. להישאר בבלוג שעושה לי נעים או אפילו את זה להוריד אבל די עם ניסיונות ההכרות מכאן. זו כבר פעם שנייה שיוצא לי לחשוב על זה. זה עדיין בתהליך מחשבתי אבל כבר מתקדם יותר.
אנשים כאן נעים בקשת של לכאורה נחמדים אבל לא באמת. בודדים האנשים שמצליחים לעבור את המחסום של ההבנה שמאחורי המקלדות והטלפונים והמסכים יש אנשים. אולי זה בכלל. אין לי מושג. אולי אנשים פחות סופרים את מי שמולם. הכל הופך להיות קר יותר ועם פחות רצון להשקיע ולהתאמץ. אנשים לא רואים את נק קצה המירוץ כי כמעט כולם עובדים היום על אוטומטים מהירים ומצפים לאינסטנט כל הזמן. מערכות יחסים לא ממש עובדות ככה. זיוני לילה / חודש כן. לפעמים הזיונים האלו שורדים למשהו מורכב יותר. לרוב לא.
אז זה הצד הטוב של המשוואה

הצד השני של המשוואה צץ אתמול ובאמת נבהלתי. באמת שחששתי לעצמי. שום אופציה להיכרות כאן לא שווה את זה.
זה ידוע לכל, כמו בכל מערכת יחסים / קשר למקום, שיש חוקים בלתי נראים.
החוקים הבלתי נראים כאן אומרים שנשים פה צריכות לספוג עלבונות, קללות, שקרים (אני לא שולט בכלל, זה כתוב לי ממזמן בפרופיל ועוד לא שיניתי..) התעלמות מהרצונות שלהן והגבולות שהן כותבות (כל כך הרבה לא מתייחסים למה שכתוב בגבולות או אם מישהי כותבת שלא מתאים לה להכיר אדם X ועדיין, כולם יודעים שזה חלק מתרבות האתר) ואחרון חביב זה הנודניקים. את עונה שלא מתאים לך בנימוס, שעה חפירה, רק אל תשכחי את הבגד ים כי עוד שנייה את יוצאת באוסטרליה. 
מעיק, מבאס, שם לך בראש שאת צריכה לשמור על עצמך יותר מבאתרים אחרים
ואם את לא שומרת על עצמך, את יכולה להתבלבל ולחשוב שגברים באופן כללי זה לא הדבר הכי מוצלח להיכרות..

אבל אתמול פנה אלי מישהו שהרגיש כל כך אלים עוד לפני שהגבתי בכלל שטרחתי אחרי שחסמתי אותו, לחזור ולפתוח איתו שיחה שוב. כל כך נבהלתי שהוא יפנה אלי מכרטיס אחר שהרגשתי שאני חייבת לקחת את הטל שלו והשם. לא שאני אעשה עם זה משהו אבל אני לא רוצה שהוא יפנה אלי יותר או אם יפנה, שאקלוט את זה בזמן.

אני לא יודעת אם התגובה שלי פרופורציונלית או לא אבל הרגשתי לא בטוחה. אני לא זוכרת מתי / באיזו שנה טרחתי להמשיך שיחה כדי להשיג מס טל רק כדי שהאדם הזה יבין לא לפנות שוב.
אז בין הפסיכים המסוכנים והפשוט לא נחמדים, לאט לאט אני מאבדת את הרצון להכיר מפה

ואז פתאום כשאני עפה עם המוסיקה ונגררת למחשבות על O, אני קולטת שגם אותו הכרתי מפה.
אני לא בטוחה שאני יודעת מה נכון עכשיו.
במקטעים האלו, לרוב אני קצת מתכנסת יותר פנימה.
לפעמים אני מעירה את עצמי חזרה לעולם המציאותי, לפעמים משהו ולפעמים מישהו מעיר אותי

יקיצה טבעית ב 06:30 ביום שישי???

זה מקטע שני שפתאום יורדת לי התשוקה המינית לאחרונה.

בפעם הראשונה הייתי מופתעת. אחרי שהתעסקתי בזה קצת, קלטתי שזה לא רלוונטי. כשיש לי פרטנר הכל עולה. לפעמים לעודף תשוקה אז אני לא ממש דואגת.

זה יצמח מעצמו באוטומט כשאכיר מישהו.

לאחרונה אני בין עייפה למותשת ואני מוצאת את עצמי שוב, בפעם השנייה, כמהה להתכרבל במישהו, שיהיה בן זוג בחיי שיעטוף אותי בכפית כייפית ולהירדם.
את פנטזיית ההירדמות אני מבינה לחלוטין, אני באמת עייפה חלק ניכר משעות העירות הרבות שלי.
מהכמיהה לחצי לטפס על מישהו, שהוא יפרוס את היד ואני אניח עליו את הראש וארדם, אני קצת יותר מופתעת.
כשהייתי יותר צעירה היה לי את צורך אדיר בזה ש"יכילו אותי". רציתי את החיבוק, את העטיפה, רציתי הרבה דברים שהיום גם אין לי צורך בהם וגם לא מרגישים לי נכונים בצפייה מבן זוג.
היום אני נינוחה עם עצמי, שלמה עם עצמי (+-, כמו כולם) ומגיעה לזוגיות ממקום נוח ובטוח ומחפשת דברים אחרים בקשר. בטח לא שמישהו יעניק לי את מה שחסר לי בתוכי.
היום אין מחסור, אפשר לשפר אבל לשפר זה תהליך וזה יכול להיות עם זוגיות או בלי וזה במילא מתקדם כך שפתאום לרצות את ההתרפקות הזו זה נחמד אבל קצת מפתיע.
תכלס, בא לי את הדברים הקטנים והנחמדים. כולם קשורים לסוג של רביצה / שינה / מנוחה אם אני מתבוננת עוד רגע ותופרת חוט מקשר

להכין אוכל פשוט וכייפי ולצאת לפיקניק בשדות באזור נשמע לי תענוג

לנסוע לחמשושלים ולהשלים את מוזיאון האיסלאם שהתחלתי לראות ולא סיימתי (ממש מוזיאון מרתק ומומלץ!) ואחרי ארוחת ערב נחמדה איפשהו בדרך, לחזור ולישון עד מאוחר ביחד, כזה שקמים מהמיטה רק מתישהו כי 

או שלא קמים מהמיטה יותר מדי

בא לי מישהו שיהיה אפשר לדבר ומעניין ומצחיק וכייף וגורם למחשבות ובמקביל אפשר להיות בשלווה מוחלטת ובידיעה ששנינו מעסיקים את עצמנו באותו החלל אבל בנפרד

בא לי חופש, בן זוג ושינה. לאו דווקא בסדר הזה 

בסוף אני מסתבר לא מתפטרת אז שינה תיהיה חלקית ביותר בתקופה הקרובה, חופש לא יתקיים ובן זוג - אני מזמינה (:

סיימתי לאכול ((שוב). בסוף המתח הזה עוד יגרום לי לעלות במשקל) ועומדת לחזור לעבודה.

פתאום ברדיו יש את  personal jesus

אני רוקדת ורוקדת ורוקדת

וגם נחנקת

נכון אלרגיות, נכון על סף מחלה

ובכל זאת

חייבת לחזור לכושר!

לכושר ואז למצוא פתרון חלופי לחברי עלובי הישבן שלא מעוניינים לצאת למועדונים

וואו איזה עונג של כמה דקות

אני אוהבת לרקוד בבית

וכשאני חושבת על זה, גם לא בבית

שבוע הבא אני מוזמנת למסיבה בבית של חברה. אני בונה על מוסיקה טובה והרבה משמחי מוח ולפרוק עד כלות