ואני רוצה את זה גם

אין לי כח לפרוייקט הזה

אני מוצאת בו כבר יותר עניין ואני רוצה שהוא ידרוש קצת פחות מהמצב ההזוי אליו נכנסתי שלא באשמתי בהתחלה.
ההתנהגות הדוחה של הבוס שלי עושה לי חשק לקום וללכת. שיזדיין.
הבעיה שהוא לא היחיד שיפגע וברור לי שזה שאני אתקע אותו ואת המערכת ככה לא ממש עושה טוב למי מהצדדים.
מצד שני, זה לוקח ממני אנרגיה שלא בא לי להשקיע שם.
אני מוצאת את עצמי פחות עצמי. יותר עצבנית, יותר מתוחה, יותר נמרחת, בורחת להכל פרט ללעבוד. מרוקנת.
אתמול דיברתי עם מישהו נחמד. 

עד כה 2 צאטים ושיחת טלפון ובכולן היה שילוב מוצלח של תקשורת. מעמיקה, כנה, קלילה, מצחיקה וזורמת.
אין לי מושג אם זה ילך, לאן זה ילך אבל אתמול, כשדיברנו בטל שמתי לב שהילד חיובי ואני לא לגמרי.
יש לי עוד שינויים תודעתיים לבנות בעצמי.

בא לי מקום שקט של נחמה. או מקום של שמחה. בא לי בעיקר לא כאן כרגע.
אני צריכה כזה למקטע. לא ליומיים של קריסה על הספה בסופש.
עוד לא סיימתי את הפרוייקט שיכונה כנראה "טעות חיי". עדיין עוסקת בשאריות שלו והנה הפרוייקט הזה שלא מתקיים כמו שסוכם. בוס דפוק, קרי שילוב של דיקטטור שמתעלם מהמציאות ומנתב את השיחה לאן שהוא רוצה, כשהוא רוצה. לא מתאים לו לדבר? לא מתאימה לו המציאות? לא מתאים לו להגיב? פשוט לא מגיב. 

אז הדברים ישארו באוויר. על הזין שלו.

וואו כמו שהוא מתיש ומעצבן אותי עם כל המריחה וההתנהגות שלו.
זו אמורה להיות העבודה השולית שלי והיא גוזלת לי כמעט כל אנרגיה פנויה ולא פנוייה וכנל לגבי זמן החיים שלי.

אז יש את הפרוייקט שלא נגמר, זה שאני תקוע באמצעו ואני אמורה להתחיל להניע את הפרוייקט המעניין והכלכלי של השנה יחד עם זה שיש לי עסק לנהל ולהחזיר אל התלם.

אני חייבת למצוא לזה פתרון בקרוב. זה לא יוכל להמשיך ככה, זה מוציא ממני צדדים שאני לא אוהבת ולא נהנית מהם..

לשמוע את אושיק לוי (עושה לי נעים תמיד)

או לאכול פירות טחונים, כמו של ילדים. משתדלת שיהיה לי רסק תפוחים בבית.
לעשות לעצמי פרצופים כשאני עוברת מול הראי ועוד להיקרע לפעמים מצחוק

אפילו אני! יודעת שאלו סטיות שלא כדרך הטבע אבל איזה כייף זה!

זו לא הפעם הראשונה שאני משוחחת עם חברה שסיפרה שיש סקס כל יום או כאלו שסיפרו שיש סקס 8 פעמים ביום והמשותף הוא שהמינון ירד לפעם בשבוע או פעמיים.
אז בסדר, החיים, העומס, עייפות ועוד מיליון דברים אבל להגיע לפעם פעמיים בשבוע מכל יום תוך חודשיים או להגיע למינון של "זוג רגיל" מ 8 פעמים ביום?
איך זה קורה ולמה?
בעייתי

וכאן יכנס גם המשפט האלמותי - לא עלינו!

הלקח והמסקנה החשובים ביותר זה שאני חוזרת לעצמי מאד מהר

מר פרנק מנעים את זמני במחרוזת שירים, תוך כדי שאני מקלידה את התחושות והמחשבות הנוכחיים

התחלתי מ Fly me to the mooon

עכשיו הגעתי כבר ל

שאומנם מעט איטי אבל מאד יפה (:

הקול שלו כל כך מלטף. 

אז קודם כל הוא נפלא (למרות שיהיה נחמד אם לא יטחנו שירים מסויימים שלו עד גסיסה) 

שנית, לענייני - כמה אושר ואיזו זכות זה לכתוב בלוג

לא רק שאני פורקת את המחשבות שלי. אני יכולה לעקוב אחרי עצמי. בשנים האחרונות ובעיקר בשנה וחצי האחרונות אני מלאת שינויים ומאמצת לעצמי עוד כאלו. משדרגת את המערכת הפנימית ונהנית מהנוף. האופציה של מעקב אחרי התהליך שלי, זה עונג

ולענייני היום או היום ופסיעה לפני

השבועיים האחרונים היו קשים ביותר. מעט מאד שינה, עומס גדול, כמה מקטעים של עשייה סימולטנית לחוצה.

O בהחלט הציל ומציל אותי. גם יותר קל לעבוד אצלו כשאין לי גירויים צדדים כך שאני באמת עובדת, גם הוא כזה שיכול שעות על גבי שעות לקרוא ולהתמקד בפעולה וגם הוא באמת עוזר לי להתמקד ולהעלות מחשבות שלא הייתי חושבת עליהן (את חלקן הוא מאכיל אותי) כך שהעבודה מתקדמת ברמה נאה למדי.

אנחנו מכירים שנים ועברנו כל כך הרבה גילגולים במערכת היחסים שלנו. אני חושבת שעם השינויים הפנימיים שהוא עשה ושאני עשיתי, אנחנו בתצורת הקשר הכי נעימה ובריאה שהיתה לנו אי פעם.

O פעם היה מתעצבן כשהייתי אומר נעים. אבל מה לעשות, אני רוצה נעים בחיי. אני צריכה לברר איתו באמת מה נסגר שם היום בנושא (:

אז אתמול בלילה חזרתי בעשר ומשהו. לא הספקתי לאכול כל היום פרט לבערך 5 ביסים אחרי הצהריים ואז נגמר לי הזמן גם לזה.
למרות שכמעט לא ישנתי, עשיתי עצירה בסופר ומילאתי את המקרר שהיה מעט יתום. המקפיא מלא אבל אני לא מבשלת עדיין אז זה לא ממש תורם. 

ואז נשכבתי על הספא בסלון ופתאום קלטתי שאני בהתחלה של אושר. התרגשתי לישון לילה שלם בלי שעון מעורר. לקום יקיצה טבעית אחרי שינה מספקת.
התרגשתי מלישון במיטה שלי בנוחות שיצרתי שם. אני לא טיפוס שקונה דברים גדולים שאין לי צורך בהם (נעליים לכלימתי, יש עד בלי די אבל גם קניות באשר הן קניות החלטתי לא לעשות. יש לי יותר מדי חפצים בחיי). הטלויזיה שלי ישנה ומספקת, אין לי אטרקציות שלכולם יש רק כי לכולם יש אבל לשמחתי, השקעתי במזרון שלי ואפילו השקעתי בבן זוג העתידי שלי כי כשקניתי אותו, החלטתי לקנות מזרון גדול מהרגיל (למרות הגובה הלא ממש מפותח שלי) רק בשביל האופציה שאכיר מישהו גבוה, שגם לו יהיה נוח.
אז המיטה כייפית בטירוף והשמיכי שלי, כל כך רכה שבא לטבוע  בתוך הליטוף הזה על הגוף. 

(אני בן אדם מאד תחושתי וזו סכנה בבוקר! הקימה יכולה להימשך כ 150 סנוזים +-   (:    )

אבל ברחתי למחוזות אחרים

מה שניסיתי לכתוב זה שמאתמול התחלתי להרגיש שאני חוזרת לעצמי

והיום, קמתי באושר וקלטתי את עצמי עם מקטעי אושר שמנמנים לאורך כל היום. חזרתי לשלווה פנימית ויותר מזה, קלטתי היום בפעם הראשונה שרוב הזמן, אני כל כך ממורכזת ושלווה 

בעיקר קלטתי את זה בעקבות 2 שיחות של אנשים שפנו אלי בצאט. אחרי שהם קראו את הפוסט האחרון שלי, כנראה היה צורך להאיר לי את הדרך ולחנך אותי למרות שלא ביקשתי ובאמת שאין צורך. שיחות עם משפטים מיותרים ודוחים. אבל התגובה שלנו לחוץ, יכולה לשים ראי פנימי בסיטואציות מסויימות. אם פעם זה היה בין פוגע למרים גבה, היום לרוב זה לא נוגע. צריכה להיות הצטברות ממש גדולה כדי שאני אגיע למצב כזה.
אני מסיימת את מה שלא נעים לי (מאד מהר יש לציין) אבל עם שלווה אדירה.

קשה לי להאמין שאני חיה בתוך העור שלי.
בחיים לא הייתי מאמינה שזו תיהיה אני.

שנות השלושים הן בהחלט השנים הטובות בחיי ושוב, מאד מהר,  אני מוצאת את עצמי שמחה להזמין מישהו לחיי ולהצטרף לשלו.
אני לאט לאט חושבת יותר ויותר שאולי זה לא המקום להכיר מישהו.
יש כאן אנשים מעניינים ואינטילגנטים מהממוצע אבל אני חוששת להכיר מפה עד שאני סומכת וזה לא מובן או מובן ולא נוח לחלק מהאנשים שמולי בנוסף להמון מרמור / אנרגיה לא נעימה שיש כאן מחלק ניכר מהאנשים, ואני תוהה בשביל מה אני צריכה את זה?

נק למחשבה (:

אני לא היחידה  שנמצאת בסירה הזו וזה לא מנחם כלל.
אני מוצאת את עצמי מזה מס ימים צוברת כעסים. כמו שהם הגיעו, כך אדאג שהם יצאו מהמערכת אבל כרגע, חלקים ממני מתוסכלים.
קריאת העיתון ביומיים האחרונים וטיפונת טלויזיה הוסיפו עוד חלק ניכר.

אז זה מתחלק לאישי ולציבורי - 
הציבורי שמשפיע על חיי כולנו כל הזמן, ללא דד ליין כי משום מה במדינת ישראל אותו נבחר ציבור יכול להיבחר ללא הגבלה (מה ההבדל ביננו לבין אותן מדינות ערב ודומיהן להן אנו בזים?) ראש ממשלה שדואג לאורך שנים להוביל אותנו טיפין טיפין לדיקטטורה, מחזיק 4 תיקים, משתלט על עוד ועוד חלקים ודואג לשים אנשים קיקיוניים או תמוהים לתפקידים חשובים כך שלמעשה הוא שולט בעוד ועוד דברים.
הוא מחליט למי משריו אסור לדבר, מקציב מס דקות לשר להעלות נושאים, ממציא חוקים כדי להעיף את מי שלא בא לו טוב בעין כי יש אג'נדה שונה משלו ועוד כל כך הרבה דברים
ילדה שאתמול סיימה בית ספר הופכת לשרת משפטים.
בראש משרד החוץ הוא בוחר לשים דווקא את אלו שיכולים לייצר עוד ועוד בעיות בינינו לבין העולם כמו הר ליברמן

למשרד התרבות כמובן שצריך לשים כשרה את אחת הנשים היותר בהמיות שיש בממשלה הזו,

שר חקלאות קיקיוני שכנראה לא יודע מה לעשות עם עצמו (שיפור מצב החלקאים והחקלאות בארץ זה קטע פחות חשוב כנראה) כי הוא מתעסק עם חתולים ועכשיו כשהוא לא יכול לשלח חתולים מישראל הוא בוחר לקחת 60 מיליון ש"ח שמגיעים לחקלאים, כש 19 ומשהו מתוכם הם היו כבר אמורים לקבל אבל בשל חילוף הממשלה, הם לא קיבלו את הכסף. אז עכשיו הכסף הזה, במקום שילך לחקלאים, ילך רק לאיזור יהודה ושומרון וכדומה כשבנוסח החדש, ניתן להשתמש בכסף הזה לבניית מועדון לקשישים, מבני ציבור ועוד. איך זה יכול להיות?? איך הדברים האלו עוברים כל הזמן כל הזמן ואנחנו רק מתדרדרים
זה מבלי להעלות את נושא הביטחון שלא קיים בארץ כבר שנים ועדיין מירב הציבור באופן תמוה בוחר באותו ראש ממשלה, פעם אחר פעם כי הם טוענים שהוא זה שישמור על כולנו (וואלה? מורגש!)
אין תהליך שלום, אין כיוון לתהליך שלום, אין זמזמום לצעדים בכלל בכיוון. 
אז מה? ניהיה באותו מצב עוד שנים? כמה שנים? למה אין שום יוזמה? 
בטח בנייה בהתנחלויות תקדם את המצב! יאללה, בואו נשים עוד אבן, נקבל זריקת אבן. נפלא!
ואז אני קוראת על תנועת בני עקיבא  שאמורים להיות דתיים שפויים, ילדות בנות 12 רוקדות את מופע הסיום שלהן בחושך מוחלט כשלגופן מוצמדים סטיק-לייטים בשביל שיראו את התנועות שלהן. הבנים כמובן רוקדים באור באופן נורמטיבי.
איזה מסר מועבר לילדות האלו? איזה מסר מעבירים לנשים שוב ושוב ושוב בארץ?

אירן זה כבר מזמן כאן.
בא לי להקיא.

ואז יש את שלי

הקטעים שמעצבנים אותי בעבודה 

פרוייקטים גדולים שלקחתי על עצמי שוואלה - לא בא לי עליהם אבל גם התחייבתי וגם זה דברים נדירים ונפלאים שלא בא לי לוותר עליהם אז אני צריכה לדחוף. עד יולי אני לא רואה את עצמי ממש נושמת.
והעניין הנוסף והגדול שמייאש אותי זה עניין בן הזוג.
הוא יגיע כמו שכל דבר בסופו של דבר זז

אבל אני כבר תקופה בארץ והאנשים שאני פוגשת בדרך וההתנהגויות הבזויות שלהם, הרמה, מתסכלים ומייאשים אותי בנקודה הנוכחית.
יצא לי כמה פעמים (בודדות לשמחתי) בהן דיברתי עם מישהו מפה, החלפנו תמונה או ששוחחנו מעט ואז הבן אדם נעלם (כשאלו האנשים שעוד הרגישו עם פוטנציאל חיבור)
חלקם אחרי זה פונים שוב כאילו כלום לא קרה. בלי התנצלות / הסבר אלא בגישה ככ טבעית שככה נכון להכיר.
לפני כמה ימים שוחחתי עם מישהו. שעה וחצי הבן אדם לא מפסיק לספר על העבודה שלו, על טיולים שהוא עשה ועוד ועוד. שיחה זורמת. בסופה מחליפים תמונות.
לא נראית לך? לא קרה כלום. נשבעת שאני לא מתרגשת. היו בחיי שסגדו לי והיו שלא הייתי הטיפוס שלהם כלל. אני עם ביטחון מספיק בעצמי. פניתי למחרת בצאט כי היתה לי תחושה שזה לא מתאים. כתבתי "היי" ואין תגובה. חצי שעה עוברת. אולי הוא לא ליד הצאט, אני אתן לו קרדיט, גם לי זה קורה. זה עדיף מאשר לחשוב שהייצור חסר עמוד שידרה בשביל לומר לא מתאים או שהוא בהמה. כך או כך אני סופרת חוסר יחס כשיש תקשורת אישית כהתנהגות בהמית. לפני שיצאתי מהצאט, אחרי חצי שעה שראיתי שאין תגובה, שלחתי עוד משפט כדי לסיים נעים - שאני מבינה שלא התאים, שהיתה לי שיחה נעימה ואני מאחלת לו בהצלחה. שום תגובה. התעלמות מוחלטת.
מי זה הבן אדם שמתחיל להכיר וכשלא מתאים, לא מסוגל אפילו להתייחס? 
איזה מן אנשים אני אמורה לנסות להכיר?
הוא דוגמא קטנה ושולית. בעיקר הדוגמא האחרונה ולכן מוזכר פה כרגע.

העניין הוא שכל כך הרבה נכויות ריגשיות של אנשים צפות עוד בשיחה ראשונית כך שלהכיר לעומק ממש לא עושה חשק.
על זה יש את האנשים שעוד שנייה ישפיכו לי בעין מרוב שהם לא מחזיקים את עצמם. מזל שמפריד בנינו מסך מחשב
וכמובן שיש את כל הדברים הרגילים כמו גיל / מרחק / סטטוס / משיכה וכו שלא תמיד מותאם

אם עד כה הצלחתי לקחת מלוא האויר ולסנן את כל ההתנהגויות הגסות והדוחות, את כל ההצקות, דרישות ההסברים ללמה לא מתאים לי רק כי עניתי בנימוס ועוד מיליון דברים אחרים

עכשיו, אני מרגישה שהמים מתחילים בקטנה לגלוש מהסיר ושאני עוד רחוקה אבל מתחילה לעשות צעדים לקראת רתיחה.

מיואשת 

חושקת בחופש

יודעת שזה לא יקרה בחודשיים הקרובים לפחות
ואני עייפה. אני עייפה פיזית ועייפה נפשית

ועצובה. כל כך הרבה אנרגיה וסבלנות יש בי. יש בי באמת שפע של שמחת חיים ואהבה לאחרים ולעצמי, למצוא את עצמי מיואשת, מתוסכלת ומאוכזבת מהאופציות, מרגיש שהמצב דוחה למדי אם הגעתי לתחושות האלו.

ומכיוון ואין ברירה אחרת, גם אני אמשיך לנסות למרות שלא ממש בא לי

החיים דבש.
אתמול הלכתי לישון מאוחר מספיק ביחס לשעה שקמתי ולמרות שעבר כבר מספיק זמן, עדיין יש בי את הצורך לתקוע קיסמים בעפעפיים ולעזור להן להיפתח עוד קצת 

אבל אם אני שמה את העניין השולי הזה בצד, אני עם מצב רוח מרומם.
קבעתי לעצמי עבודה היום ברצף כך שלא יצא לי לאכול עד אחרי הצהריים. 

פינקתי את עצמי בארוחת בוקר נדירה ולכן גם ככ משמחת

עגבנייה ומלפפון פרוסים, פרוסת לחם עם טחינה ושתי ביצים עם פטריות, בצל ירוק עם בסיס חמאה.
מה עוד אפשר לבקש?
חברה שהייתי אמורה לעבוד איתה, הקדימה (קבענו מראש) כדי שנספיק לקשקש קצת.
קפה, עוגיות משובחות של סבתא ושיחה כייפית ומעניינת.
בסוף דחינו את העבודה ליום אחר כי זה לא היה ראלי לעשות את הכל יחד.
צפוי לי יום עבודה ארוך ואני מקווה שאני אזיז את עצמי חזק כדי שלא יוותר לי לחץ תהומי ולא הגיוני ביומיים הבאים.

דבש מלכות אמרתי?

אחרי סופש בו לא זזתי כמעט (מצב קיצוני של הימרחות טוטאלית) בכלל ורק ניסיתי לאפס מחדש את המערכת

קמתי היום ליום בו אומנם לא התקדמתי המון אבל רוחבית התקדמתי, זזתי והזזתי

חוצמזה, חברה קפצה בהפתעה ועוד שיחה עם חברה מאד מאד קרובה שגרה בצד אחר של הגלובוס ששתינו חיכינו לה.
התחלתי להזיז דברים עסקיים שלא כל כך נוח לי להתמודד איתם ואפילו הספקתי עוד קצת בין לבין.
אני עדיין מוצאת את עצמי עובדת (סוג של) בשעה הזו
אבל מבסוטה מהחיים לגמרי (:

מתכננת לתרום את השיער שלי לפיאות לחולות סרטן השבוע וסהכ - השבח ליקום

מצפה ומאחלת שיהיה שבוע מבורך כמו שזה מרגיש עכשיו

התחיל אתמול ונגרר גם להיום.

מן נפילת אנרגיה ומצב רוח

לא סוף העולם וגם קצת מובן לי עם השבוע המטורף שהיה.
ניסיתי לחשוב קצת יותר למה יש בי ביני לבין עצמי רגשות מעורבים והמסקנות מעיקות מבחינתי לא פחות מהמציאות

בחלק קטן של העבודה שלי בו אני פרילנסרית, שמשפיע על העבודה היום יומית שלי, יש זלזול, ניצול ותחושה שאפשר לתקוע אותי בפינה ואני אתמודד עם זה.
זה לא מתאים לי.
המבאס - פרט לתחושה ולאנרגיה וההשקעה הגדולה שזה מצריך ממני, זה שאני לא מאמינה שיש עם מי לדבר וכל ההתמודדות הזו מול הבוסים שלי, מצריכה ממני ים של אנרגיות ומעלה בי תסכולים...
על זה קלטתי שאני כבר תקופה בארץ ועוד לא מוצאת אף אדם שנראה לי.
אני מרגישה שהרבה מגיעים בחצאים - נראה טוב אבל יכולות ריגשיות / ראיה של מי שנמצאת מולך של תולעת גינה מצויה

אופציה פופולרית נוספת זה "החרמנים" - אשכרה, באזור גיל 40 אתה לא מסוגל להתאפק מלעגוב עם הפנטזיות והרצונות והחשקים המיניים שלך עד שזה יהיה מתאים? באמת נשמע למישהו (מסתבר שנשמע) הגיוני במשפט שלישי לשאול אותי על חיי המין שלי? (אז מה אם אנחנו בכלוב? איזה מן בן אדם אתה שככה אתה מתנהל, לא משנה איפה אתה מנסה להכיר)
אנשים שישר מושכים לכיוונים האלו, לרוב מבחינתי פסולים. אדם שאין בו קשב וסבלנות בשלב הזה, מבחינתי לא יהיה לו קשב וסבלנות גם במיטה או בחיים ואז לאן אפשר לפרוח יחד?

אלו שלא מחפשים קשר רציני שאפשר להתקדם איתו לחיים אם זה מתאים

יש את אלו שלא בגיל המתאים / גרים סופר רחוק ועניינים טכניים שכאלו

ויש גם את אלו שאני לא נראית להם מן הסתם

אז היה את זה שיצאתי איתו השבוע. לדייט השני הגעתי עם מירב האויר שיכולתי להכיל ומודעות להכנסת שמחה ללב ורצון להכיר למרות שהיתה לי תחושה שזה לא זה. החלטתי בכל זאת להיפגש כך שהחלטתי לייצר את האנרגיה המתאימה בתוכי.
ייתרונות - אינטילגנטי ללא ספק, איש שיחה, אדם נעים, ישר, כנה ועם ערכים. מבין שהייתי עמוסה ומוכן להשקיע את ההתאמה אלי - מבחינתי זה אומר קשב ורגישות. אלו דברים שעושים לי את זה. מביע בצורה סופר ישירה בדרכים שונות, כמה פעמים שמצאתי חן בעיניו - אכן נקודה לטובתו. משחקים או אנשים שמרוגשים ממרדפים לא ממש הקטע שלי. זה תמיד מצטייר לי כיכולת הכרות נמוכה יותר, בזבוז זמן ואנרגיית חיים..
חסרונות - 

פחות נמשכת אליו. יבש ברמת ביסקוויט שנשכח במקלט משנות ה 50 (נשבעת ביקר לי שאין כאן הגזמה. אחד היבשים שפגשתי בחיי) שיחות כבדות ביותר ומלאות במרמור על התנהגותם של אחרים. זה הכיל 98% מהשיחה.
חתכתי ובצדק

אני לא אוהבת להזדיין עם אנשים שאני לא מכירה.
יותר מזה, אומנם היום פחות אבל אני נקשרת ברמה כזו או אחרת פעמים רבות למי שאני איתו בצורה אינטימית אם היה חיבור במיטה ויש חיבור מעבר, יש סיכוי גבוה שארצה שיתפתח מעבר. לא נכון לי להכיר מישהו לחפוז / סטוץ / סטוץ קבוע שיתקע אותי מלהכיר בן זוג....

מנגד - כבר יותר מדי זמן שלא הכנסתי מישהו חדש לחיי. עברתי בין מדינות, הייתי עסוקה כמעט 24 שעות ביממה חלק מהזמן ועוד ועוד.
אני מרגישה ככ מוכנה להכיר אדם שיהיה גם וגם. גם אינטילגנטי ועם שיחות עומק וגם כזה שאפשר לשתות בירה / ללכת לרקוד / לצחוק שעות / לשבת עם חברים ולהינות.. שיהיה גם גבר וגם ישמור האל, קשוב לסביבה / רגיש / עם יכולות רגשיות גבוהות מספיק.
אחד שירצה את השלב הבא כמוני
זה עוד לא קרה וזה בסדר

יש לי סבלנות לתהליך

נקודתית - מבואסת וחווה תחושה ילדותית של "נו כבר, איפה אתה?"

אני תמיד בעד לבחון את עצמי. לגלות מה צריך לשפר (ברוב התקופות בחיי, אני עם אנרגיה לשדרוגים עצמיים) ולעשות עבודה לשם.
עכשיו אני תוהה אם אני שמה לעצמי מקל בין הגלגלים בצפייה שלא תגשים את עצמה.
יצאנו לדייט. היה סופר קצר כי הימים שלי מאד עמוסים עכשיו ואת הדייט דחסתי בסוף עוד יום מאד ארוך בעובדה ואת המקום סגרו בזמן סינדרלה.. 

היה בסדר. הוא נראה בסדר אבל לא לגמרי מושך אותי.
בא לי לעוף על הפרטנר שלי. לרצות להפשיט אותו באמצע הרחוב ולעשות בו מעשים. כאן אני לא ממש מצליחה לדמיין את זה.
הוא באמת לא נראה רע אבל לא מעיף אותי. 
אין כאן שום דבר קיצוני או מזעזע אבל אין כאן שום דבר שעושה לי את זה.
זה מרגיש ככמה דברים יחד שפחות עושים לי את זה.
השיחה היתה בסדר אבל קצת כבדה, בלי שום דבר קליל.
אני לרוב מתמזגת עם האנרגיה שמולי ככה שאם מישהו כבד נדבר רק על פילוסופיה ודברים כבדים וזה נפלא. אני באמת אוהבת שיחות עומק ומחשבה אבל אני רוצה גם לצחוק ולהינות ולהקליל את החיים העמוסים גם כך ואני לא בטוחה שזה יקרה איתו יותר מדי. יש בו משהו כבד בתחושה שלי. 
למחרת הוא התקשר ואמר שנדיר שאחרי דייט מישהי מוצאת חן בעיניו ככה אבל שמצאתי חן.
נקודה לזכותו - משחקים עושים לי טארן אוף אוטומטי ונעים שמישהו רוצה ומביע את זה.
אני עוד לא יודעת. מרגישה שהולכת יותר לכיוון הלא מאשר לכן אבל קבענו עוד דייט מחר. אני רוצה לראות יותר מי נמצא מולי לפני שאני מחליטה על סמך מצמוץ וחצי
אני מקווה שהוא לא ינסה לנשק אותי מחר אם לא יתחשק לי עליו. 
הסיטואציות האלו מביכות אותי בטירוף.

O, שהייתי השבוע איתו המון אמר לי שאני מצפה ליותר מדי.
גם אינטילגנטי, גם אינטילגנציה רגשית גבוה, גם אדם עם תוכן ויכולת שיחה וגם שיהיה מצחיק וקליל.
לגבי עניין המשיכה הוא חתך בלי למצמץ ואמר שאם לא נמשכים, צריך לחתוך.

אז אני מקווה להאמין שכן יש את האיש הזה או יותר נכון אני מאמינה שיש את האיש הזה. ברור לי שאני אתפשר כמו שהוא יתפשר. השאלה על מה ועד כמה מתפשרים.

קיוויתי לחיי מין תדירים ומרגשים שוב. יותר נכון בניתי על זה. אני זקוקה לסקס משובח בחזרה בחיי.
עוד לא מספידה אבל מרגישה ש"אוףףףף" מתחיל לבעבע בתוכי

אני לא מצליחה להתפקס על חלק מסויים בעבודה שלי.
התקשרתי ל O. 
חשבתי שהוא רק ייתן איזה משפט או שניים שיפקסו אותי קצת אבל הוא אמר שאני אבוא אליו מחר ומחרותיים ואעבוד אצלו. הוא גם הציע שאם אני צריכה לעשות את זה כל שבוע עד שאסיים את הפרוייקט הזה, זה בסדר.
איזה כייף שיש לי חברים כאלו בחיים
תחושת הקלה משמעותית. שווה לי את תיזוזי הנסיעה.
שביב תקווה של התקדמות בכיוון הנכון