אין לי כח לפרוייקט הזה
אני מוצאת בו כבר יותר עניין ואני רוצה שהוא ידרוש קצת פחות מהמצב ההזוי אליו נכנסתי שלא באשמתי בהתחלה.
ההתנהגות הדוחה של הבוס שלי עושה לי חשק לקום וללכת. שיזדיין.
הבעיה שהוא לא היחיד שיפגע וברור לי שזה שאני אתקע אותו ואת המערכת ככה לא ממש עושה טוב למי מהצדדים.
מצד שני, זה לוקח ממני אנרגיה שלא בא לי להשקיע שם.
אני מוצאת את עצמי פחות עצמי. יותר עצבנית, יותר מתוחה, יותר נמרחת, בורחת להכל פרט ללעבוד. מרוקנת.
אתמול דיברתי עם מישהו נחמד.
עד כה 2 צאטים ושיחת טלפון ובכולן היה שילוב מוצלח של תקשורת. מעמיקה, כנה, קלילה, מצחיקה וזורמת.
אין לי מושג אם זה ילך, לאן זה ילך אבל אתמול, כשדיברנו בטל שמתי לב שהילד חיובי ואני לא לגמרי.
יש לי עוד שינויים תודעתיים לבנות בעצמי.
בא לי מקום שקט של נחמה. או מקום של שמחה. בא לי בעיקר לא כאן כרגע.
אני צריכה כזה למקטע. לא ליומיים של קריסה על הספה בסופש.
עוד לא סיימתי את הפרוייקט שיכונה כנראה "טעות חיי". עדיין עוסקת בשאריות שלו והנה הפרוייקט הזה שלא מתקיים כמו שסוכם. בוס דפוק, קרי שילוב של דיקטטור שמתעלם מהמציאות ומנתב את השיחה לאן שהוא רוצה, כשהוא רוצה. לא מתאים לו לדבר? לא מתאימה לו המציאות? לא מתאים לו להגיב? פשוט לא מגיב.
אז הדברים ישארו באוויר. על הזין שלו.
וואו כמו שהוא מתיש ומעצבן אותי עם כל המריחה וההתנהגות שלו.
זו אמורה להיות העבודה השולית שלי והיא גוזלת לי כמעט כל אנרגיה פנויה ולא פנוייה וכנל לגבי זמן החיים שלי.
אז יש את הפרוייקט שלא נגמר, זה שאני תקוע באמצעו ואני אמורה להתחיל להניע את הפרוייקט המעניין והכלכלי של השנה יחד עם זה שיש לי עסק לנהל ולהחזיר אל התלם.
אני חייבת למצוא לזה פתרון בקרוב. זה לא יוכל להמשיך ככה, זה מוציא ממני צדדים שאני לא אוהבת ולא נהנית מהם..
