ואני רוצה את זה גם

אמונה ראשונה:
היום, כשראיתי ילד קטן מחטט באף מכל הלב, קלטתי שכל אחד (ואחת) יכול להכניס את האצבע שלו לאף. לאחד אצבעות עבות יותר ולאחר פחות אבל כולם יכולים לחטט באף.

אמונה שנייה:

אפשר בערך לקלוט מה גודל / עובי הזין של גבר לפי כפות הידיים שלו / האצבעות

אמונה שלישית ומאחדת:

לחלק מהגברים האפריקאים, יש נחיריים רחבים כדי שהאצבעות הענקיות שלהם יוכלו גם הן לחטט באף

מסקנה -

משאירה פתוחה עם קרדיט לחוכמת ההמונים (;

כנראה שככה זה כשלא בא לי הרבה זמן.

זה מבליח מבלי שליטה.

מצאתי את עצמי מתרפקת, רוצה עוד. עוצמת עיניים ונמסה מכמה שניות נעימות כל כך.

תזכורת גופנית רכה.

כמה מסקנות קטנות על הדרך.

מחשבות.

כשנפגשנו שלושתינו וחיבקתי לשלום את כל גובהו של ל

זה היה כל כך נעים ולא רציתי שיגמר.

משהו בהפרשי הגובה, בחיבוק הנמוך שלי שמגיע לו עד לחזה, הטיס אותי פתאום לזכרונות של מגע וגעגוע

אתמול הוא אחז לי את הכתפיים ברוך ולא הבנתי ואני לא יודעת למה אבל הוא נשען עם הראש שלו  לכמה רגעים על עמוד השדרה שלי.

זה היה כל כך נעים שעצמתי עיניים ואימצתי את הרגע

כמו בפרידה מבן זוג רק שאני חשה צורך להיפרד בחלקים נכרים מאנשים באופן כללי.

אני מסוגלת: להסתדר אתכם, להיות מעניינת, רגילה, להתנהל כמו תמיד, לתפקד חלקית, כשזה הכרח אני עושה, כמו תמיד.
את אלו לאחרונה, אני רוצה לעיתים רחוקות.

עם החתול שלי אני דווקא מסתדרת ואוהבת יותר מאי פעם.

נראה שיש לי יותר ויותר זמן לעצמי אחרי שהיו חודשים עמוסים. הסופשים עברו כל כך מהר שזה לא הספיק לי. 

עכשיו יש גם חגים ויחד עם הסופשים זה אמור להיות נהדר

אבל גם זה לא מספיק לי

אני חסרת סבלנות לעצמי, לעולם, לאנשים. רק בא לי שקט. להיות עם עצמי. שהיקום יניח לי למספיק זמן.

זה לא קורה.

לא מספיק כמו שאני צריכה.

ביום ראשון בערב התקשרתי אליו.

מאז שהוא התקשר להתנצל ודיברנו ועלו דברים שלא היה להם מקום להישמע עד אז, מצאתי את עצמי בחוסר שקט, בהצפה של מחשבות, תחושות ורגשות

התלבטתי ובסוף החלטתי כן להתקשר.

זה היה רעיון טוב כי אחכ הרגשתי הרבה יותר רגועה.

שוב דיברנו שעות, עד שהתנתקה השיחה ונראה לי ששנינו היינו כבר עייפים וככה היא נגמרה.

פתאום אני מקשיבה לו, למה שהוא משתף סוף סוף יותר ולא שומר לעצמו ואני שומעת יותר את זויות הראייה שלו על דברים, על דברים שלא הצלחתי להבין של סיטואציות בהן הוא היה כי קיבלתי רק חלקיקי מידע.

וככה, בין ים של מילים לים של משפטים, הוא אומר שאני תמיד נרדמת ישר אחרי שאני גומרת. 
ברור אני משיבה וחושבת לעצמי שהסקס איתו מדהים אבל גומר לי את הצורה ואני לא קורסת ככה עם כל אחד אבל איתו, גם הרגשתי כל כך טבעי ונוח, האהבה היתה ברורה וזה היה כל כך עוצמתי שהייתי קורסת אחרי.

בכל אופן, אמרתי לו שנראה לי שרוב האנשים מתעייפים ונרדמים אחרי והוא אמר שזה לא תמיד ככה.

עכשיו הוא תמיד היה נרדם לפני, כשראינו טלויזיה או סתם נמצאים במיטה. יש לו יכולת קסומה לעצום את העיניים ולצלול לשינה

אז שאלתי אותו, אתה לא נרדם ישר אחרי?
והוא השיב שלא, לא תמיד. 
מה? איך לא שמתי לב לזה?? (אני מבינה איך, אני כבר מזמן לא הייתי בפלנטה הזו תוך כדי ואחרי הסקס אז לא היה מי שישים לב) 
אז מה עשית בזמן שאני ישנתי?

לפעמים הייתי עם המחשבות שלי ולפעמים הסתכלתי עלייך ישנה

באמת??
באמת

איך אני ישנה? זה תמיד מסקרן אותי ואף פעם לא שאלתי

את חמודה ורגועה

הוא מעלה בי חיוך והמון נעים ומרגש

אני לפעמים הייתי מסתכלת עליו כשהוא ישן. זה היה לי כל כך נעים. מי היה מאמין שהוא גם היה מתבונן בי

המון סימפטומים מזכירים לי מצב של פרידה

מאז שדיברנו עבר שבוע 

בהתחלה הייתי בעוררות יתר

אני לא מפסיקה לחשוב עליו

החרמנות והפנטזיות הלא נגמרות אליו, עליו, אף פעם לא פסקו לגמרי. הן באו בגלים. לתקופות היה שקט ולפעמים היה קצת אבל באיזשהו מקום, תמיד התגעגעתי ללהיות איתו. ללהחליף אלף תנוחות תוך כדי תנועה, להרגיש אותו בתוכי, לאיך שעשינו אהבה משולבת בסקס עוצמתי, לחיבור איתו, ללגעת בו, להסתכל עליו תוך כדי, לטבעיות ולזרימה שזה תמיד היה בנינו.

אז עכשיו, כל זה, שהיה כבר על אש מאד קטנה ולעיתים אפילו הצלחתי לכבות אותה קצת, זה קפץ לרמות קשות. אני לא מצליחה לשלוט בכמיהה ובפנטזיות הלא נגמרות. אם עד לפני שבוע התהלכתי עם כמיהות וגעגוע, עכשיו יש כמיהות, געגוע ופנטזיות חדשות ואין כמו הדמיון שלי שתמיד יכול לבנות סיטואציות כייפיות חדשות. עכשיו הייתי רוצה שהוא יפסיק להשתולל.

גם אין לי זמן לזה

וגם

אני לא רואה כרגע את הדברים זזים. אולי מחר כן, אולי מחר לא אבל כרגע, זה לא זז ורק גוזל ממני אנרגיה שאין לי להשקיע.

שבוע ומשהו לפני שהוא התקשר, קפצתי לגינקולוגית שלי, לברר כמה דברים לגבי הריון עתידי, תוכנית מגירה למקרה הצורך.

יצאתי ממנה מלאת מחשבות. פתאום חשבתי על הזרע שלו וכמה יכול היה להיות נחמד לקבל את הגנים שלו.

זה הסתובב איתי ברמה מסויימת כמה ימים אבל לא הרשתי לזה לתפוס יותר מדי מקום כי הפחיד אותי לקבל משהו ממנו שיקשור אותי למצבי קיצון איתו חיים שלמים מבלי שאני יכולה לעשות הפרדה וגם חשבתי שזה יביא אותי לסוג של חד הורית, מה שעדיין לא מצאתי שבא לי.

בכל מקרה, 

השיחה הכל כך ארוכה ונעימה שהיתה בנינו, הדברים שהוא השחיל בין לבין, ישירות ובעקיפין חלחלו אלי ונגעו בנקודות שעדיין קיימות ומייצרות געגוע, כמיהה ויצרים.

אני יודעת שחלק ממה שהוא אמר היה מתוך חרמנות. למעשה הוא אמר את זה באופן מאד ישיר לקראת סוף השיחה.
וכשאני חושבת על זה, אחד הכיוונים הראשונים שהוא בירר איתי בעדינות אבל לא עדינות שמרפה מהר מדי. אם אני יוצאת עם מישהו, אם יצאתי, אם הייתי, מערכות יחסים? היה קטע מיני? 
אני יכולה להבין. אני יודעת שהוא היה קנאי לי. לפעמים במקומות סופר מובנים ולפעמים במקומות שהפתיעו אותי ויצרו בי קצת כעס על השקעת אנרגיה בדברים לא קיימים.
הסקרנות שלי יכולה להיות קיימת ויכולה גם שלא.
בכל כך הרבה שעות, הזכרנו גם את המיניות המדוייקת שהיתה בנינו והוא הפתיע במחשבות שהוא לא שיתף בעבר. תוך כדי גם אמר שהוא תמיד רצה אותי ושלא היה מספיק ואני הסברתי שהיה כל הזמן רק לא כ-ל הזמן כי יש עבודה וגם עוד כמה דברים שחייבים להספיק ואם המין תופס יותר מדי, זה מתיש את כל החלקים האחרים של החיים והופך הרבה לסבל כי יש עייפות ומותשות קיצונית

ועל הדרך הוא סיפר לי על מחקרים שהוא קרא על הביטוי הגברי, שמשיכה ורצון למין קשור לאהבה, שככה הם מביעים את עצמם. ואז מזכיר שוב בנקודה אחרת שהוא תמיד רצה ממני עוד (זה היה הדדי, תמיד נגענו) מציין שהחזה שלי הוא ככה וככה וכשאמרתי שהוא אוהב הכל תמיד ובכל מצב הוא התעקש שאיתי זה היה לגמרי אחרת ושאין מישהי שזה היה ככה איתה

ואני יודעת כי גם אני הרגשתי הרבה מזה, בטח בכמה שאהבתי אותו
כשאמרתי שהוא היחיד שהרגשתי איתו בית, הוא אמר שזה היה ככה גם עבורו
אני מכירה חלקים מהסיפור חיים שלו. אני יודעת שזה היה מאד הדדי בנינו, רמת האהבה, המשיכה והתחושה של הבית, עם בעיות ככל שהיו.

שמעתי על הסרט הזה.

מזל שיש את ערוץ 8 שמספק לי מעמקים לנפש.

אין לי מושג למה. גם נהניתי מהסרט אבל הוא גם ריגש אותי

ולעניין אחר לגמרי

כל יום שעובר מאז ששוחחנו לפני כמה ימים, מביא איתו רגשות אחרים.

לא דיברנו מאז. אולי נדבר שוב בעתיד, אולי לא. 

אני מאמינה שהוא צריך לעשות את התהליכים הלא פשוטים שלו ואם אני אקדים אותו, ניפול יחד לאותן הבעיות. אם אני לא אקדים אותו, הוא יעשה כשהוא יהיה בתהליך מתקדם יותר, משהו בעתיד, כדי להיות שוב איתי או ימשיך בדרכו כאדם שלם ומאוזן יותר

אני בנתיים מתבחבשת בין זכרונות רגשות ומחשבות. בשקט, בתוך מרכז יציב של עצמי יחד עם העוצמות שבגלים קטנים זה מגיע

שמחה לחשוב שאולי משהו יתפתח איתו ממקום אחר לגמרי או שאכיר מישהו אחר ואבנה לי משהו בריא וחדש אבל מוצאת את עצמי לא משקיעה כמעט בזה או בזה

עכשיו ראיתי שכתבתי לפני 2 פוסטים שלא אסכים להיות איתו שוב.

פוסט אחרי שמתי סימן שאלה

ולתפארת מדינת ישראל

קבלוווו

עמוד שדרה רציני

רק היום, כי יש מצב שמחר הוא יהיה פלסטלינה 

😄

לפנות ערב בחמישי האחרון.
תוך כדי עבודה אני רואה שיחה שלא נענתה. מזהה השיחות מציג את השם שלו. הוא החליף מספר.

אני לא יכולה תוך כדי העבודה לענות. ממשיכה לתפקד ותוהה מה הוא רוצה ולמה הוא מתקשר.

זה היום השני ברצף שעוברות עלי סיטואציות לא פשוטות, ימים ארוכים בתוך חודשים עמוסים.

אני עייפה.

מלחיץ אותי לחזור אליו לשיחה קשה כמו רבות שהיו בעבר. אין לי את האנרגיה לטירוף נוסף.

אני מסיימת לעבוד בשעה מאוחרת. מותשת.

מחליטה לא להשאיר את זה תלוי באויר ואני חוזרת אליו.

הוא ישר פותח בזה שהוא התקשר כדי להתנצל.

היה לי לאורך כל הזמן שעבר צורך ורצון מסויים שנדבר והוא יגיד שהוא רואה עכשיו את הדברים אחרת ושלא הגיע לי לחוות את כל מה שהוא העביר אותי.

שהוא מתנצל.

ופתאום המילים חודרות לי למציאות

וככה, מהתנצלות, אנחנו בתוך שיחה נעימה, פתוחה, כנה, מלאת תובנות שלו, שיתוף והקשבה של שנינו, שיחה עם מעט סימני אזהרה שאני שומעת אבל בעיקר כזו שמדברים בה על קשיים רבים שהיו ומדברים גם על המופלא שהיה.

והיה.

אנחנו כנים, בין היתר משתפים ומסכימים שלשנינו זו היתה אהבה אחרת לטובה מכל מה שהיה לנו לפני ואחרי

יש גם מקום להגיד בנעים על הקשיים והכאב וכמה לא היתה לאהבה הזו סיכוי.

אחרי 6.5 שעות, אנחנו מסיימים את השיחה.

אני לא זוכרת מתי הייתי בשיחת טלפון כל כך ארוכה או שדיברתי עם גבר שעניין אותי אפילו שליש מזה.

מאז השיחה, כבר כמה ימים, אני בעוררות גבוהה, פחות ישנה, לא מפסיקה לחשוב עליו ועל האופציות שהעתיד צופן. אם זה אפשרי. יש פחדים. יש מודעות
ויש גם הרבה זכרונות שלא עזבו אותי לחלוטין, כאלו שרציתי בין היתר, להכיר מישהו אחר, בשביל להצליח להתנתק מהם.
זכרונות שהערכתי תוך כדי ולא הפסקתי להעריך גם אחרי כל הקיצוניות שחוויתי איתו.

הקושי היה קשה מאד אבל הטוב היה מופלא מאין כמוהו

בתקופה האחרונה כבר הצלחתי לחשוב עליו פחות ועדיין, הגעגוע לחבר הכי טוב שלי, לאדם שאני יכולה לחוות איתו עולמות שלמים וזה יהיה מעניין לשנינו, לפתאום לפעמים לרקוד סלואו בבית, לסקס מושלם ועוצמתי, תמיד. תמיד תמיד. לליטופים הלא פוסקים וללישון איתו. ללישון טוב. להירדם בקלות. מעולם לא ישנתי טוב כמו שישנתי איתו.
יש כל כך הרבה דברים שלא הפסקתי להתגעגע אליהם.

בשיחה הוא אמר שכשהיינו יחד, הוא רצה להיות איתי בלי הפסקה, לעשות איתי הכל.

אני זוכרת את זה. אני זוכרת שבהתחלה זה היה חונק ואחכ טבעי ונעים.

הוא ציין שגם לבשל יחד ולעשות קניות יחד היה לו נעים.

אני צחקתי.

לבשל היה לנו תמיד כייף יחד (מה שאני לא ממש אוהבת לעשות לבד) והזכרתי שהרבה פעמים, הקניות בסופר היו נגמרות בעצבים.

הוא צחק גם.

נראה לאן זה יוביל.

אחרי שיחה עם הע' הפריזאית, אני מרגישה יותר בטוחה בתחושות הבטן שלי.

אם לתת לזה עוד הזדמנות, זה לאט. לבחון איפה הוא באמת עכשיו לאורך זמן ולא רק מדיבור ותמלול שלו את החוויות שהוא עבר.

אני ארצה לבחון לעצמי אם זה ראלי ומה באמת קורה איתו 
וכמו שהע' אמרה, זה באמת לא מבחן, זה יהיה כדי להבין, כדי להחליט. היא אמרה את כל המחשבות שלי רק בפחות מבולבל

אני רק מפחדת לא לעמוד בו תוך כדי

משיחה אחת, אומנם עם המון תובנות ונועם, אחרי שאמרתי לעצמי שלעולם לא אחזיר אותו לחיי, אני כבר מתלבטת.

הלוואי ויש לזה מקום.

נראה לי שזה יהיה חייב להיות רק בדרך הזו.

כרגע אשאיר את זה גג בקשר חברי.

אתן לזמן להאיר את המציאות, בתקווה בסבלנות.

או אולי יותר מדוייק לכתוב
אוף, כבר מלא זמן שהלב שלי לא התרגש.
אפילו לא קצת, אפילו לא מיני רטט. כלום. 
אף אחד לא טילטל, שלא לדבר על הרעיד או הזיז משהו.

אני עדיין חושבת על האקס שלי רק כיום זה לעיתים יותר רחוקות. זה בטח ימשיך וימשיך עד שאכיר מישהו

בכל זאת, המוח צריך להתעסק במשהו (: (: 

כבר כתבתי על ההתעסקות שלי בו וגם כתבתי ש-ברור לי שלעולם לא אסכים להיות איתו שוב ויחד עם זאת, אני חושבת שהרטטנו כל פיסת גוף ולב ברמה יומיומית האחד בשנייה ולהיפך

היתה שם פשוט כל כך הרבה אהבה ומשיכה

זה עושה חשק לעוד כזה ובאמת שאין לי אפילו לא רבע עניין אמיתי כבר שנה באף אחד

יותר מדי זמן אם היקום שואל אותי*