מאז החתיך ההיסטרי והמאד מאד מתוסבך, לא מצאתי את המקום שלי בחזרה.
משהו שם עשה לי קווץ גדול ולפעמים אחרי כאלו, לוקח לי זמן להתאפס.
קצת הפכתי למכונסת. סוג של אנטי תזה לעצמי.
החתיך חי בסרט ואני בכלל תוהה אם היה לנו סרט משותף בנוסף לסרטים שלו עם עצמו שמונעים המשכיות כלשהי
או אולי הדברים שהיו היו מבוססים על שקרים ובדיות שהוא האכיל אותי.
קשה לדעת מה המציאות האמיתית עם אדם כזה. מעולם לא פגשתי מישהו כמוהו. אין לי אפילו על מה לבסס מסקנות כך שאין מסקנות.
בכל אופן הוא לא בריא ובטח לא לי.
ואז תוך כדי שלא התחשק לי להכיר, מישהו התחיל לדבר איתי בצאט של האתר.
כמות הנושאים המשותפים שלנו יוצאת דופן. הוא תפס אותי ביום של בכי אחד מתמשך באופן נדיר.
ככל שעבר הזמן מהרגע שסיימנו את השיחה, תהיתי אם הפסדתי היכרות מיוחדת עם פוטנציאל נפלא.
אני קשה בהתחלות כשזה מהאתר הזה. אני יודעת.
צריך סבלנות. אבל אחרי הסבלנות הראשונית יש אותי.
אני מאמינה שאני שווה את הסבלנות. לא מושלמת אבל נהדרת.
החלפנו מספרים בסופו של דבר.
תוך כדי היו בי תהיות אם הניואנסים הקטנים שלו מצביעים על התנהגויות שלא יהיו לי נעימות בהמשך אבל נו, פוטנציאל וכאלו. לא חבל?
אז ניסיתי לזרום כמיטב יכולתי ויכולתי לא היתה מרובה.
הערב תהיתי על העקשנות שלי, על איך אני שמה מקל בגלגלים, על האיטיות בה נוח לי להכיר, על כמה שאני לא סומכת, בטח לא מהאתר והעציב אותי לראות שניסיון החיים שלי עם הרבה גברים גורם לי להיות כל כך פרנואידית ובמקביל התבאסתי על עצמי שאני מקשה כלכך
ואז פנה אלי בפייס מישהו שניסה להכיר אותי מאתר הכרויות ונילי לפני די הרבה זמן. (מה יש להם שהם או אני חותכים ואז אחרי איזה שנה או שנתיים הם חוזרים ומנסים כן להכיר אותי שוב?)
לא התאים לי להכיר אותו מאלף ואחת סיבות.
כתבתי בנימוס שאני לא רוצה לסנן אבל אני לא מעוניינת לחדש קשר וכמובן שבתמורה חטפתי אלף ואחד ריקושטים ומיני מחמאות על האישיות שלי ועוד
הבחור חי בסרטים קשים תוך כדי שהוא מודיע לי למה לא רציתי להיות איתו (אין קשר בין הסיבות - קשיים שלו עם עצמו והמציאות שלו לבין ההחלטות שלי) מודיע לי שהוא יודע שאני כן מאד רציתי אותו ובין הרגע בו הוא ניסה ליצור שוב קשר לזה שאמרתי שלא מתאים לי הוא הספיק כמובן להודיע לי שהוא מזמן עבר הלאה והוא יצא עם כל מיני ובכלל לא רוצה אותי כמו גם שהוא הודיע לי שאני רציתי אותו או רוצה אותו או משהו בדומה והספיק לטנף עוד קצת וכמובן שבסופו של דבר הוא חזר בו והתנצל על הכל אבל התחושה הדוחה נשארה איתי.
הבחור הראשון החליט שבכלל לא מתאים לו להכיר בקצב כזה כך שגם זה ירד (נראה לי שלא התאים לו מסיבות אחרות אבל הסיבה לא משנה את התוצאה וגם ככה התלבטתי טיפונת אז הנחתי לזה)
אני נותרתי עם מחשבות על כמות הדפוקים שאני פוגשת
על הדפיקויות שזה מוציא ממני ואיך אני מצטיירת מהצד
ועל כמה לא בא לי להכיר. זה עושה לי יותר רע מטוב כבר הרבה זמן. יותר מדי זמן.
כל כך הרבה זמן שאני מכילה לאחרונה הרבה אנרגיה שלילית תוך כדי שאנשים מנסים להכיר אותי ואני בעצם חוסמת כל אופציה מבלי להצליח כרגע להתנהג אחרת.
העניין הוא שזה לא מחזיק מעמד. אחרי כמה זמן כן בא לי להכיר מישהו ולעשות דברים מעניינים יחד ולשוחח ולהכיר ולגעת ולהעלות את החושים לקצוות עם גבר
נקודתית הייתי שמחה פשוט לשחרר את הצורך ולשמוח בחיים שלי עם עצמי.
כשאין לי טלטלות דרמטיות מדי סהכ אני די מרוצה
