אני לא רוצה קשר של תבואי אצליף ותלכי..
אין בזה תכלית וזה חסר טעם. צריך את החיבור הריגשי, כשאצליף וארגיש את התמסרות שקורנת ממנה. את הידיעה שלה שאעטוף אותה לאחר מכן, ותמיד. שהיא כמו תינוקת שלי שאני מוביל בצעדים ראשונים. מלמד כל הזמן. מקשיב לנפשה ולגופה,מנגן עליה כרצוני, והיא משמיעה את המוסיקה שלי.
וישנם הרגעים השקטים שהיא לרגליי ראשה על ברכי..ואני מלטף, מדבר ומרגיע . פאזות שונות לקשר שהוא חזק ומחבר.
למדתי מנסיון שלי שאי אפשר ללמוד מנסיון. כל פעם זה שונה ואחרת, לא לפעול בסשן בהעתק הדבק. כי כל פעם צריך להרגיש את החוויה ואת העוצמות שחולפות באוויר בכל רגע ובכל פעולה.
עם התהליך של התנועה במרחב, הכי חשוב היכולת לדעת מה מתאים ומה הלאה, מבלי לשבור את הקסם שהרגעים המיוחדים האלה מעניקים.
הכי נמוך, הכי גבוה, שפל וגאות ריגשית.(השפלה וגאווה)
לכן יש משמעות לזמנים שביחד, לפני ואחרי, לא פחות מאשר הזמן שבסשן.