ראש השבט מספר...

שוכב על העשב הירוק,עוצם עיניים מרגיש את חום השמש,ואת ליטפת הרוח,שומע זמזום חרקים,יום אביב של חורף,מבלבל את הציפורים,שירי חיזור באוויר,מאבקי שליטה על טריטוריות,ואני מחייך,אני משמש כרגע גבול בין שתי נחלאות של אדומי חזה, הם עומדים על השיחים משני צידי, מאד קרוב,כחצי מטר מכל צד,והם משמיעים את זמר האדון השולט.
ולמטה לא רחוק מרגליי נמצאות שתי הנקבות בשקט ושלווה,בוחנות זו את זו,ונותנות לויכוח להמשיך והן ממשיכות לנקר,לחפש חרקים.
מעל חולפים העגורים,קריאתם החדה בתעופה לא מותירה ספק,לא צריך לפקוח עיניים,אבל מבנה הטיסה מעניין,אני פוקח עין זהירה,נמנע מהשמש ומביט עד שהם נעלמים מעבר לשורת עצי היער.
הבולבולים לא מפסיקים לריב,תמיד מתלוננים,תמיד לא מרוצים,רודפים זה את זה בצעקות רמות. השמש נמצאת מערבה לי,תחילת שקיעה,הקאקים חולפים בתעופה מעל ראשי מאד קרוב,להקה שבה כשלושים עורבים קטנים שחיים במערה בתוך צלע ההר,מחזה מרהיב לראות אותם נבלעים בחור המערה,כאילו נבלעים באדמה,ויוצאים בבוקר כעין גייזר של ציפורים,לעיתים חולפים בצעקות רמות של קשר בניהם,לעיתים כענן שחור שקט. נשען על המרפק,רואה שקיעה מרהיבה לתוך אופק ערפילי,שומע את התנים שחזרו לפעילות מאד אינטנסיבית בתקופה הזו,זו תקופת החיזור,הגורים יהיו באביב כאשר המזון יהיה זמין יותר,מזון שיהיה מאותם בעלי חיים שלא משמיעים קולות,אבל נמצאים סביבי לא נראים,אבל עקבותיהם ברורים,משאירים סימני ריח וסימני דרך.
גם תנים לפתע נשמעים,מרוחקים יותר,חוששים יותר,חשיכה,אני קם,מתנער,בין השיחים נשמעת מהומה קלה,נמייה מגיחה ונעלמת מעבר לסלע במדרון הגבעה זנבה הארוך נראה לשניות עומד,ונעלם.
יום שחלף ואני יורד מהגבעה הביתה,לפתע הרעב מתחזק.אביב גם אצלי..