סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

וניליות, חגורה ומה שביניהם

תסלחו לי, אם לעיתים, זו פרובוקצייה
לפני 10 שנים. 7 באפריל 2014 בשעה 23:06

אני מתהפכת במיטה מצד לצד

מתיישבת מול המסך להקיא את כל המילים על הדף

"אני לא מסוגלת יותר"... -  אבל אני יושבת מול המסך והוא נשאר לבן

אני לא מצליחה לסדר את הכל בצורה הגיונית,

אני לא מצליחה לנתב את הרגשות למסלולי הנחיתה, איזה מסלולי נחיתה בראש שלי?

אפילו לנמל התעופה לא הכניסו אותי מרב הבלאגן שבמזוודת הלב שלי

אני מתהפכת מצד לצד והראש שלי מתפוצץ מכאבים

שום דבר לא עוזר, הדמעות מיותרות ומכאיבות והנשימה שלי כמעט ולא מורגשת

ואני? אני פשוט מתגעגעת אלייך

אני פשוט התאהבתי ביחיד שהיה אסור לי להתאהב בו

 

לילה טוב לך אהובי

מי ייתן והמטוס שלי יינחת בשלום, הרחק ממך

Honeyfinger​(אחרת) - אוי :(.... למה אסור??
לפני 10 שנים
nicollette​(נשלטת) - כי הוא לא שלי
ולעולם לא יהיה...
לפני 10 שנים
Truth Seeker - לא נורא. צריך לפחות אחד כזה בחיים. יש כאלה שזה לא מספיק להם והם חוזרים לסיבוב שני.

אני מאחל לך שזה יעבור לך מהר.
לפני 10 שנים
nicollette​(נשלטת) - כפרעלייך }{
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י