גילוי עצמי

שפת גוף אי אפשר לזייף. גם לא הלך רוח ושכנוע עצמי. אני אוהב את מטבע הלשון "רואים את התפרים", כלומר רואים האם משהו הוא נינוח וטבעי או עקב מאמץ. כאשר אני מגיע לשרת שולטת, הדברים הקטנים הם אלו שמראים האם התפירה היא איכותית או זולה.

10 השניות הראשונות לאחר שאני נכנס בדלת של שולטת שאני לא מכיר הן תמיד על הספקטרום הרגשות של מבוכה-חשש. קצת כמו גישושים של דייט ראשון. הפתרון שמצאתי לכך הוא שאני ישר אומר "טוב, אני אכנס לשירותים להחליף לבגדי עבודה ונתחיל, בסדר גבירתי?". זה הפך להיות האוטומט שלי, כדי ליצור רגע בו כל אחד יוכל להכנס לתפקידו. והנה, אני אומר לה את זה, והיא עונה "לא. קודם נדבר". היא יושבת על הספה ואומרת "אתה תשב כאן". היא לא מצביעה על מקום ספציפי, אבל לשנינו ברור היכן המקום הזה. חלקיק שניה של בלבול עקב היציאה מה"אוטומט" ולאחריו מפציצה את הראש תובנה - בום, אני לא בשליטה כאן. היא, לחלוטין.

******

"סליחה, גבירתי, יש לך אולי כפפות גדולות יותר?"

כאשר אמרתי לה לאילו דברים אני זקוק כדי לנקות היא אמרה שיש לה כפפות לייטקס. עכשיו מתברר שהן במידה S.

"לא. זה מה שיש. תתמודד".

ושוב, חלקיק של איבוד שיווי משקל. לא "אופס, חשבתי שזה יתאים לך" או איזו חצי התנצלות. זה מה יש, קדימה. ופתאום זה מרגיש מאוד טבעי, הרי עבד צריך לבצע משימה ללא קשר לתנאים. הנה, זה מה שביקשת זה מה שקיבלת. זה מה שהאופי שלך אומר לך לעשות. וזה מרגיע ומרגיש שכל פיסות הפאזל נופלות למקום.

זה נשמע חסר כל משמעות, סך הכל כפפות קצת יותר קטנות, אבל זה דורש מאמץ ללבוש ללא לקרוע וגם מגביל את התנועה. כפפות בגודל טוב הופכות להיות לעור שני מהר מאוד. כפפות קטנות מורגשות בכל תנודת אצבע, כמו אזיקים מלייטקס.

******

קבענו מראש שלא יהיה כל מגע פיזי, כפי שאני תמיד אומר מראש. זה הקו האדום שקבעתי לעצמי על מנת שזה לא יחשב לבגידה (ברור לי שלא יעמוד במבחן המציאות עם יתגלה, אבל זה הסיפור שאני משכנע את עצמי בו).

אני על הברכיים, מקפל כביסה. היא עוברת ליידי ומברישה את ידה על כתפי. האם בטעות? האם כדי לבחון? האם כדי למתוח גבולות? מותר לה, כמובן, היא השולטת. אני ממשיך לקפל, כאילו לא קרה. אבל קרה, ולפעמים נגיעה אחת רכה היא הרבה יותר משמעותית מחיבוק חזק.

******

הדרך הביתה אחרי ניקיון היא כמו אחרי יוגה (כך אומרות השמועות....) או מדיטציה. אני מרגיש נקי, רגוע, לא הולך על הקרקע. ברדיו יש רצף של שירי אייטיז וניינטיז, ואני שר ומתופף על ההגה. אני טעון באנרגיה חדשה.

יש מעט שירים הפזמון שלהם חורך לי את הנשמה כל פעם שאני שומע אותו. אתמול, פתאום שמעתי ב88 fm, וכרגיל כאילו נתן לי סטירה. 

ביום חמישי אני יוצא לחופש הגדול (למען האמת יש לי עוד קצת משימות לסגור אחרי יום חמישי, אבל בקטנה). אבל מה יעשה עבד בחופש? עבד אוהב חופש? זו ממש שאלה פילוסופית  😅.

בכל מקרה, אני פנוי לעבודות וניצול בשעות הבוקר, למי שזקוקה לכך. במה אני טוב? בראש ובראשונה, ניקיון. אבל גם דברים אחרים אפשריים, למשל, עזרה בעבודות אקדמיות או תרגומים. הזמן הפנוי שלי הוא לשירותכן.

שיהיה חופש נעים! 

יש איזו קונספציה שבדס"מ  חייב להיות קודר, שחור. מישהו צריך לזחול על הרצפה. לנשלטת קוראים "כלבה" או "זונה" ולנשלט "אפס". למישהו צריכה להיות חדירה כואבת. פרצוף סובל, מישהו נהנה לראות אותו מהצד השני. אני קורא כאן המון בלוגים שמספרים על התהפכויות הנפש, ייסורי הציפיה, "הו אהובי/אדוני/גבירתי מתי תשובי אלי" וכו'. אחלה, יש לזה מקום, כמובן. אבל אני חושב שזו תוצאה של מחשבה חברתית שבדס"מ זה (בעיקר) משהו מיני או סקסואלי ולא סגנון חיים. סשן, ולא משהו מתמשך. פריים מסרט שהוקרן בשנות ה90 בRTL.

חבל, זה מפספס. בדס"מ הוא בעיקר...... כיף! צחוק זה דבר כל כך משחרר ונעים. אחת ההנאות הגדולות שלי הוא לנקות בית של שולטת, משהו מצחיק קורה (למשל, גוש אבק ענק נוחת לי על הראש ממאוורר התקרה שאני מנקה) ושנינו נשפכים מצחוק. יש משהו מאוד אמיתי, אנושי כנה ובוטח כאשר שני אנשים צוחקים יחד. לא, וזה ממש לא פוגע ביחסי הכוחות (לא מצאתי תרגום טוב יותר לpower exchange).

ההמלצה העיקרית שלי למי שמעוניין בסגנון החיים היא לקרוא ולקרוא ולקרוא ולקרוא. תפתחו פרופיל בfetlife, זה חינם ומעולה, ופשוט תקרוא פורומים ודיונים מדהימים. ומי שמעוניין לראות מה זה בדס"מ שמח, יכול להסתכל בטמבלר הזה: http://happybdsm.tumblr.com

סוף שבוע שמח שיהיה לכולם :)

מצאתי את עצמי ללא שולטת לנקות את ביתה ביום שישי. זו הרגשה מוזרה, כי בשבועות האחרונים כמעט כל שישי שפשפתי וצחצחתי בית של שולטת, והנה השבוע אני נטול עבודה. אבל לא עבד כמוני ישב בטל. מה עושים? קולר לצאוור, אזיקי בד על ידי ורגלי וקדימה לעבודה, לסדר ולצחצח את הבית. אומנם העוזרת היתה לפני יומיים, אך כבר יש כלים, כביסה וכו׳. וחוץ מזה, לעוזרת משלמים ואני עובד בחינם. נשאר רק לדמיין את האישה (יצאה לעבודה) בבית, יושבת ומסתכלת עלי או בכלל בחדר השני עובדת. לפחות בדימיון אני נשוי לאישה שולטת :). לפחות אקבל חיוך כמו של שולטת כאשר ביתה מבריק.

זהו, זמן ההפסקה שלי תם. חוזר לנקות. שבת שלום.

אני באמת מאמין שנשים הן יותר נעלות על גברים (אגב, באנגלית זה נשמע טוב יותר: women are superior to men). לא רק שולטות נעלות יותר מנשלטים, אלא כל אישה, כאישה.

מי שקרא את הפוסט הקודם שלי יודע שאני מבחין בין מי שגילה את סגנון החיים לבין מי שזה הטבע שלו (זו לא הירכיה, אלא פשוט שני סוגים שונים של אנשים). אני חושב שהבחנה נוספת היא בין מי שמרגיש שכל הנשים נעלות לבין מי שמרגיש זאת רק כלפי השולטת שלו. עוד מגיל קטן, למשל, הייתי מסמיק כאשר מדבר עם בנות. חלק מהביישנות היתה לא רק בגלל "מה היא תגיד", אלא בגלל שהרגשתי שאני משני יחסית לזו שעומדת מולי. כאמור, בשנות התבגרותי לא ידעתי לתת לכך שם.

אני חושב שזה גם ההבדל בין נשלטים שמבחינתם בדסמ זה בעיקר משהו כדי לאונן עליו (סליחה על הבוטות. אגב, זה בסדר ויש לזה מקום, רק בואו נקרא לילד בשמו, כן?) לבין מי שבדסמ אצלו זה סגנון חיים וסט של ערכים שמהם נגזרות התנהגויות. זה ההבדל בין "יחסי מין" ל"סגנון חיים" (life style).

רגע, גם נשלטות הן נעלות? כן.  אקט הבחירה להשלט הוא כוח. אדיר. אבל על זה אולי כדאי שנשלטת תפרט יותר.

אז נשים, אתן נעלות. ואל תתנו לאף אחד לעולם לדרוך עליכן.

בגדול אני חושב שיש שני סוגים של אנשים בסגנון החיים הזה: אלו שגילו אותו בשלב כזה או אחר בחייהם, טעמו וראו כי טוב ואלו שזה תמיד היה טבוע בהם. אני שייך לסוג השני.

בתור ילד, אי שם בשנות ה-80, סרטים, סיפורים ותמונות בהם מישהו קושר מישהו אחר קסמו לי מאוד. כמה היה נדיר למצוא את זה בעולם לפני האינטרנט. דוגמאות שאני זוכר עד היום: סצנה בספר "מרוסיה באהבה" (ג׳יימס בונד) בה סוהרת רוסיה מענה אסיר, תמונות של אינקוויזיציה באינציקלופדיה (הייתי מתגנב לדפדף), ומשחק באזיקים זולים מפלסטיק בערכת משחק זולה של שוטר. כמובן שלא ידעתי לתת לזה שם,  אבל זה כל כך ריגש אותי.

הדבר הזה, שלא ידעתי איך לקרוא לו, המשיך גם בשנות הנעורים, בראשית שנות ה90. אז התפתח לי הפטיש (כמובן שלא ידעתי שיש בכלל מושג כזה) ל..... ברזלים בשיניים. משהו בזה היה נראה לי שונה, מוזר, סוג של בונדג׳ (עוד מושג לא ידוע אז) וגם קצת השפלה. אגב, בדיעבד היום אני מבין שהחברה הראשונה שלי גם נמשכה לתחום, אבל לא ידענו לבטא זאת במילים ובבקשות מפורשות. הכל היה כל כך מפחיד והרגיש סוטה. מי ידע שיש עוד אנשים כמוני?

את החשיפה הראשונה לפורנו מסוג זה לעולם לא אשכח: סצנה בסרט זול בשם "כלא נשים" בו אסירה נענשת על ידי תלייתה מהשיער, וחוברת בדסמ שהעזתי לרכוש בחיפה בכרמל כאשר נסעתי לצו ראשון. 

רק באוניברסיטה פרץ עולם האינטרנט, וגם אז הכל נעשה בהורדה איטית של תמונות בקבוצות דיון. אבל ההשפעה הפסיכולוגית היתה מדהימה, פתאום הבנתי שיש עוד אנשים כמוני בעולם, שאני לא לבד! כמובן שישראל איחרה בעשר שנים לפחות בהפתחות לבדסמ (וגם היום, אי אפשר להשוות את הדיונים בעולם, למשל, בפטלייף, למה שקורה בארץ. אולי אכתוב על כך בקרוב), אבל את השנים הללו ניצלתי לקרוא ולקרוא ולקרוא וללמוד. אני ממש מרגיש שדווקא היעדר המידיות של פורנו ברשת בשנים הללו תרמה לרמת הידע שלי בתחום. נדמה שהיום כל אחד שראה את 50 גוונים מרגיש כאילו יודע הכל......

לקח לי שנים לדבר עם אשתי על המשיכה שלי לבדסמ. אמרתי לה שאני לא יודע למה אני נמשך לזה, אני רק יודע שזה תמיד היה שם וככל הנראה תמיד יהיה. זה משהו שטבוע בי. ככל הנראה כך המוח של מחווט, זה לא משהו שבחרתי בו. שנים הרגשתי כל כך בודד, כל כך מוזר שזה מושך אותי וגם רגשות אשמה (למה שמישהו יתרגש מתמונות של יהודים מעונים באינקוויזיציה?). במידה מסויימת אני מקנא במי שמגלה את הסגנון חיים הזה היום, כמה קל לכם כאשר כל המידע זמין. במידה אחרת, פחות, כי דווקא כך קודם גיליתי את התחום ורק אחר כך הבנתי שקשור בסקס. לכן מבחינתי בדסמ זה יותר יחסים של אהבה ואמון מאשר חילופי נוזלים.

תודה שקראתם עד כאן. כל יום אני מקלף עוד שכבה ומגלה את האני האמיתי שבי. זו דרך ארוכה.

עומד בדירה, קומה שלישית,  לצווארי הקולר, מנקה מהחלון והתריסים המון אבק שהצטבר לאורך כל הקיץ. אני מתחיל בניקוי החלון. "תנקה גם מהצד השני", היא אומרת. רגע, אני חושב, זה אומר לפתוח את החלון ולהיות חשוף עם הקולר לכל מי שעובר למטה או מי שנמצא בבניין ממול ומסתכל בחלון...... אני נזכר איך השולטת הראשונה שאצלה ניקיתי היתה מוודאת שהתריסים סגורים וכל פעם שואלת אותי האם השכנים ראו אותי נכנס. כנראה הביטחון האישי של זו שבוהה לי בגב עכשיו, עושה את כל ההבדל בין אז לעכשיו. 

אז אני פותח את החלון לרווחה, מושיט יד ארוכה ומנקה מצידו החיצוני של החלון. הרי פקודות יש לבצע. תוך כדי אני מביט למטה, על האנשים שעוברים. מה היו חושבים אם היו מביטים למעלה? מה היו חושבים על הגבר עם הקולר שמנקה חלון? האם היו מבינים? איך הייתי נראה להם?

הנה אני בפנים, בתוך הדירה, מנקה. רק בתוך הדירה אני מראה את הפנימיות שלי, כעבד הזקוק לשרת. עוד מעט, בסוף עבודות הניקיון, אצא החוצה ואהיה כמו אותם אנשים ההולכים ברחוב. בחוץ אני משחק את במשחק, לא מראה את הפנים.

שעה וחצי לאחר מכן אני מסיים לנקות. היא מרוצה ואומרת שעשיתי היום עבודה טובה. בראש מורכן (אסור לי להסתכל בעיניה) אני מודה לה על שאפשרה לי לנקות ולשרת. אני לוקח את שקית הזבל ויורד לרחוב. זורק את הזבל לפח ומתחיל ללכת. מתחת לחלון, אני מרים את הראש להסתכל למעלה.

שלום לכולן,

אני פנוי לנקות ולקרצף את ביתך היום אחה"צ (17-19) לקראת השבת.

למי שעדיין לא מכיר אותי, אני עבד ניקיון, אקדמאי ומורה במקצועי. אני קיבוצניק, חרוץ ועובד קשה. כפי שאפשר לקרוא בבלוג שלי, אני ממש לא מחפש מגע מיני, סקס או כל דבר אחר, אלא רק את חווית הניצול והשירות. יש לי ניסיון כעבד ניקיון אצל מספר שולטות מהאתר. 

אז, אם מישהי מעוניינת בשירותי ניקיון היום, דברו איתי כאן (בהודעה) או במייל או האנגאווט (Blahblahblah5868 של גוגל).

ההיררכיה היא כזו: הכי למעלה - שולטת. למה? כי הכי נדירות. אחר כך, נשלטות. גם מצרך נדיר אבל מעט פחות. אחר כך שולטים, טוב כמה קשה להיות גבר שולט, ובתחתית מי נמצאים? כמובן, הנשלטים. יש אותנו כמו חול על שפת הים.

רגע, אבל יש בתוך עולם הנשלטים תתי-קטגוריות. נשלט סביב גיל ה-30, חתיך ורווק? אתה בראש החבילה. ומי הכי נמוך? כן, הנשואים (לדעתי אפילו נשלטים טראנס מעלינו, נו דיס ריספקט כמובן......). כי מי מעוניינת בעבד נשוי, אחד שלא זמין תמיד וזמנו מוגבל? פייר, מבין לחלוטין. וזה כמובן לפני שדיברתי בכלל על ההיבט המוסרי, שהוא חשוב, האם להיות שותפה ל"דבר עבירה" (למרות שאני תמיד מבהיר שאני לא מחפש שום מגע פיזי. ואכן מעולם לא נגעתי בשולטת בשום אופן שהוא. בגדול אני מאוד משתדל שלא יהיה שום דבר מיני באופן מפורש בזמן השירות שלי).

אז כן, אני בתחתית ההיררכיה, אני מבין זאת. ועדיין יש כמה יתרונות לעבדים נשואים. אני חושב שבכך שאני לא מחפש משהו פיזי זה דווקא משחרר לחץ אצל שני הצדדים, והמפגש הוא יותר "טהור". כלומר, אני אשכרה בא לנקות. אני אשכרה בא לעשות את החיים שלך קלים יותר, ללא מניע נסתר. לא, אני לא מחפש "להכניס רגל אחת בדלת" ואז ברגע שבפנים לדרוש יותר. לא, ממש לא. האושר שלי מגיע מהמחשבה שאת נהנית מבית נקי, שהרצפה עליה את דורכת מבריקה, האסלה מטוהרת והאמבט מפנק. האמת, שההנאה שלי בכלל מתחילה כשאני בבית, חושב איך השולטת נהנית עכשיו בזכותי.

אז כן, בתחתית ההיררכיה. אבל כדאי לתת גם לנו צ'אנס.