|
|
|
אחרי עוד יום שהסתיים בשיטוט בחנויות רהיטים (מסתבר שלא קל למצוא מערכת ישיבה פינתית בשילוב של הגודל, האיכות והמחיר שאני מבקש למצוא). בדרך חזרה, התנגן לו השיר היפהפה הזה ברדיו.
אני מכיר את השיר הזה מזמן, בעיקר את הפזמון. הפעם, הקשבתי יותר למילים כמובן. והן לא בוששו להכנס ולגעת עמוק בפנים.
בתוכי, אני יודע. השילוב הזה של התמסרות ורגשות, זה הכי טוב שאפשר.
כזה היה לי,
כזה אני רוצה,
כזה יהיה לי
השיר הזה התנגן לו ברדיו, הזכיר לי את אלה שקראתי שליבן נשבר ע"י אחרים, את אלה שאת ליבן אני שברתי לצערי ואת זאת ששברה פעם את ליבי לאלפי רסיסים קטנטנים.
"אם היא היתה באה אליך היום, מציעה שתחזרו להיות יחד?" שאלה אותי ידידה טובה.. "היית חוזר אליה?"
"לא!!!" עניתי "לא הייתי חוזר. אני כבר מזמן לא מתגעגע אליה, אני רק מתגעגע לאיך שהיא גרמה לי להרגיש. זה הרגיש נהדר ואני בעצם מתגעגע לעצמי של אז."
ופתאום, התובנה שהיתה ברורה לי בפנים בתחושה שלא הצלחתי לבטא במילים, קיבלה צורה.
ההתמסרות הכי גדולה ועמוקה תגיע מזו שתתמסר אליך מהלב, גם אם היא בעצמה לא תבין זאת. אין התמסרות יותר אמיתית מזו.
אבל אם יגיע יום ודרכיכם יפרדו, היא תבין זאת בלית ברירה, אם לא הבינה זאת קודם. לב שבור הוא לב שבור.
ואם היה לה טוב איתך, היא תתגעגע. אולי היא לא תתגעגע אליך, אבל היא בטוח תתגעגע לאיך שגרמת לה להרגיש...
תודה לכל מי שהציע\ה כותרת. כל ההצעות היו טובות והיה לי קשה להחליט, אז פשוט הענקתי לפוסט כמה כותרות.
אתם ואתן מוזמנים להציע כותרת :)
אחד השירים הגדולים של להקת "ראשים מדברים" וגם אחד מהשירים שלהם שאני מאוד אוהב.
חשבתי לתרגם אותו כפי שפעמים רבות אני נוהג לעשות כאן בבלוג, אבל זה יהיה פשוט לעשות עוול למילים והשיר גם יחד. לכן, תיאלצו להסתפק במילים באנגלית :)
בשיחת ווטסאפ ידידותית שנערכה היום בשעות אחר הצהריים עם מישהי שפגשתי בעבר, פירגנתי לה בכיף מכל הלב על תכונות טובות מסויימות שזיהיתי בה.
השורה שהופיעה בתגובה, הפתיעה אותי, מאוד הפתיעה אותי.
אני רגיל לקבל פירגונים ושמח תמיד לקבל אותם בידיעה שעשיתי טוב (אבל באמת טוב, ולא רק במובן המיני) למישהי. אבל פירגון כזה.. זו פעם ראשונה.
זה מחמם את הלב לקבל פירגון כזה ולדעת שמתכוונים לכל מילה. וכן, זה בהחלט מחמם גם את האגו.
כשהצטרפתי לכלוב לפני שנתיים.. ידעתי שהשליטה בוערת בי וזורמת בעורקיי. אמנם היה לי נסיון מסוג קצת אחר של שליטה במערכות יחסים וניליות למדי עוד קודם הצטרפותי, אך עמוק בפנים - לא ידעתי איך זה יהיה במציאות.
כל ה"שולטים" הגדולים הצטיירו כרעים, אכזריים, אפלים, סאדיסטים ואגואיסטים.
ואני.. ניחנתי בשפע של טוב לב, חמלה, דאגה, הקשבה, הכלה והמון אהבה.
המרחק נראה בעיניי כה רב, עד כדי כך שנדמה היה בעיני שפשוט לא ניתן לגשר עליו.
בליבי גמלה החלטה ברורה. אם יש גברים כמוני, שהשליטה שלהם לא מונעת מאכזריות ורוע. אם יש גברים כמוני שהשליטה שלהם מעניקה מעוצמתם ושלוותם. אז ודאי שיש נשלטות שמתאימות לי כמו כפפה ליד. הרי כבר היו לי מערכות יחסים כאלה.
ועם ההחלטה והידיעה האלה, הצטרפתי לכלוב.
קיבלתי לא מעט מחמאות. חלקן החמיאו לי כאדם, חלקן החמיאו לי כשולט והשאר החמיאו לי כשילוב של שניהם - את חלקן ניתן לקרוא בפרופיל שלי, החלק האחר - נצור בליבי.
אבל מחמאה כזו, עבורי. זו לא רק מחמאה. זו אבן דרך. הוכחה שאין שניה לה כמה צדקתי כשהייתי נאמן לדרכי, ולא הלכתי בנתיבי העדר.
הוכחה כמה טובה ועוצמתית יכולה להיות שליטה שמגיעה עמוק מתוכי ומתפרצת החוצה בשקט ונועם.
תודה על המחמאה, היא הרבה הרבה הרבה יותר מהמילים עבורי.
שולט בחסד עליון.. אני מאחל לכל אחד מהשולטים כאן בכלוב ובכלל, לזכות למחמאה כזו מהלב.
עברתי קצת על הבלוג שלי הערב וכמובן דיללתי לא מעט פוסטים שהרגשתי שכבר אינם רלוונטיים כבעבר.
כשהגעתי לדף האחרון, שהוא בעצם הראשון. שמתי לב לתאריך: 21 בדצמבר 2013.
זה מרגיש כאילו זה היה לא מזמן.. איך חלפו להן שנתיים כ"כ מהר? קשה לעכל איך הזמן חולף כ"כ מהר.
כמעט שנתיים, ואני שוב מחפש נשלטת חדשה,כמעט כמו בהתחלה. רק שהיום אני בשל ומנוסה הרבה יותר מאז.
יודע שהיא תגיע ממש בקרוב.
יאללה, מתחילים כמעט מההתחלה
"שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב
שמלבדם אני עצוב גם בגללך.
ליד הבית שהיה ביתי, סללו רחוב,
אני יודע, משהו פה משתנה.
הנה ענן,
דומה לעוד עננים שכבר חלפו,
ובכל זאת עוד - אני רואה צורות."
התחלה חדשה במקום חדש. על הרצפה יש עדיין קרטונים שטרם סיימתי לרוקן ולארגן את תכולתם בדירה.
שינוי המקום, שינויי מזג האוויר ועוד כמה דברים הביאו גם אותי לחשוב על מה שמשתנה בי, על מה אני רוצה.
מאז הצטרפתי, זכיתי להכיר כמה וכמה מנשות הכלוב. בכולן הצלחתי לגעת, את חלקן אפילו מאוד חיבבתי והן חיבבו או אהבו אותי בדרכן בחזרה. זה טבעם של קשרים אינטימיים אמיתיים, הרגשות לא מאחרים לבוא משני הצדדים.
אלה שהכירו אותי, יודעות שאני לא "שולט" טיפוסי. מפגשים איתי אינם ריטואל קבוע של הפשטה, הצלפות, קשירות ושאר מרעין בישין.
אני אמנם משתמש באביזרים שונים (במיוחד בהתחלה) אבל הם לא העיקר. העיקר הוא להכנס פנימה, אל הנפש והרגש ולמצוא את השליטה שם.. עמוק בפנים. אחרת, זה רק תיאטרון עבורי.
מאורעות התקופה האחרונה הביאו אותי להבין כמה אני מתגעגע לעומק... להרגיש... לאהוב... לחוש תשוקה אמיתית...
לא רוצה "תיאטרון בדס"מ". לא רוצה "כאילו"
רוצה מישהי שתגרום לי לרצות לחבק ולעטוף אותה ללא הרף - ולהרגיש איך היא נמסה אל תוכי.
רוצה מישהי שתגרום לי לרצות לנשק אותה מתוך תוכי.
רוצה מישהי שתצליח לגעת בי עמוק בפנים ולפתוח את ברז הרגשות עד הסוף.
היא לא תצטרך להתאמץ, היא רק תצטרך להיות הנכונה, ופשוט להיות היא.
ובתמורה, היא תקבל את השליטה הכי עמוקה בעולם. השולט שבי מונע מהרגש, וחלק לא מבוטל ממנו עדיין נעול מאחרי הברז שטרם נפתח.
מתגעגע שוב להרגיש, ואין שיר מתאים יותר מהביצוע המדהים הבא של לאונרד כהן, האחד והיחיד לתאר זאת.
כבר פרסמתי בבלוג שלי בעבר פוסטים בסגנון של "אין הנחתום מעיד על עיסתו". חלקם היו בהקשר לשליטה, חלקם האחר היה פשוטו כמשמעו ונגע בזיקה והאהבה שלי לתחום הקולינרי.
הפעם הזו קשורה לשליטה והיא טומנת בחובה המון סיפוק אישי שלי.
הסקפטיים מבין הקוראים ודאי ימהרו לשפוט את הפוסט הזה כפוסט של גאווה. ואתם יודעים מה? אני מסכים. אני לא רק מלא סיפוק והגשמה, אני גם גאה בעצמי.
אני בהחלט גאה בעצמי על הנתינה שבי ועל היכולת שלי להבהיר לאחרים את ההסתכלות שלהם פנימה, אל עצמם. החוצה, על העולם שמסביב. וגם על היכולת להאיר את הדרך ולגרום לסיפוק ואושר שנובעים מהגשמה.
אז הסקפטיים שביניכם יכולים להניד את ראשם בבוז ולהמשיך הלאה. זה בסדר, אני לא מתרגש ולא נפגע מאלה שאינם מסוגלים להבין את דברי לעומקם.
לתפיסתי, רק שולט אמיתי, שיודע מה היא שליטה אמיתית ומהי אחריות אמיתית לנשלטת, ידע לקרוא את הדברים נכונה
ואני? כשאני קורא את הפוסט הזה של קאסגירל, אני מחייך בסיפוק. יודע שלקחתי אותה למחוזות שמעולם לא דמיינה שתגיע אליהם. ודברים שרואים משם, לא רואים מכאן.
אם עשיתם פעם משהו כזה למען מישהו אחר, אתם יודעים כמה סיפוק והנאה זה מסב. כמה מקבלים בחזרה.
ואם לא עשיתם, אולי כדאי שתתחילו לתת מעצמכם..
חלפו שנתיים מאז פרסמתי פוסט שכזה. והנה, שוב אני בנקודת ההתחלה... שוב מחפש. רק שהפעם אני הרבה יותר בשל ומנוסה מקודם, זה טבעם של החיים
ממוקם באמצע הדרך שבין חיפה לנתניה, ומחפש את האחת... אולי זאת את?
אם הכניעה וההתמסרות בוערות בתוכך, כמהות להתפרץ ולהיות מוגשמות.
אם הצורך לשרת, לרצות ולספק ממלא אותך.
אם הרצון להגשמה עצמית של המשאלות הכמוסות שלך מנקר בך ללא הרף.
אם את חולמת על קשר עם גבר שיודע לגעת ולערטל, לא רק במובן הפיסי.
אם את רכה ועדינה וחשוב לך לדעת שאת בידיים טובות, אמינות, אמונות ואחראיות של בעל נסיון. שיודעות להרים ולהוביל אך לא נותנות ליפול.
אם הפרופיל והבלוג שלי מדברים אלייך, בשורות ובין השורות.
אם יש לך אישיות ואינטיליגנציה רגשית, אם את קודם כל "בנאדם", אם ההתמסרות בוערת בך כמו גם הצורך להתערטל לחלוטין בפני מישהו שידע ויוכל להכיל אותך.
את מוזמנת לפנות בהודעה מפורטת ולהציג את עצמך.
אני מכור לקסם שבהתמסרות, ברצון של האשה להתמסר, לתת את עצמה, את כל כולה להיות ככלי, כחומר ביד היוצר.
אין לי העדפות גיל מיוחדות, גם אין לי העדפות לגבי נסיון וותק בבדס"מ אבל אני בהחלט אשמח אם יהיה לך פחות נסיון מאשר יותר. והסיבה לכך היא פשוטה. המנוסות הן מטבען פחות מתלהבות, פחות מוקסמות, פחות נרגשות. הכל כמובן, יחסי.
המנוסות פחות, יש בהן ראשוניות, התלהבות לנסות ולהתנסות, הן נרגשות ומוקסמות. לא סתם אומרים שהפעם הראשונה היא הכי טובה.
ואני? אני אוהב את הקסם הזה שבראשוניות. זה כמו לראות את הילדה שלך הולכת בפעם הראשונה, צוחקת בפעם הראשונה, אומרת "אבא" בפעם הראשונה. עבורי זה ליצור התפתחות, לראות את "הגדילה".. זה כ"כ ראשוני ואמיתי.. ואני.. אוהב דברים אמיתיים ולא מעושים ויש בי גם נתינה גדולה.
אם את מנוסה, זו לא סיבה לחשוש לפנות. מה שגורם לריגוש הוא לא האזיקים, הגאג או הקיין.. אלא האדם האוחז בהם (דגש על אדם).
