סקרנות מאוחרת

משולש הברמודה שלו
הוא אחד המקומות האהובים עלי 
וגם עליו.
כשאני מניחה את הפה שלי שם אני יונקת שקט, יורדת עלי דממה כזו בה אני לא שומעת כלום חוץ מאותו.
אני נושפת אותי החוצה ממני ושואבת אותו אלי, עמוק פנימה.
מתרוקנת מרצונות ומחשבות, מתפשטת מכל כסות שהיא
אני מבחינה כיצד הנפש שלי מתפתלת על העמוד שבמרכז ומשילה מעליה גם את החזיה
ידו מועכת אותי אל אותו משולש לוהט
ורסיסי האגו האחרונים נמסים והופכים למיצי התשוקה שלי אליו
נוזלים מטה ומגלים בפניו את הצורך שלי.
את הרצון שלי ליהנות עכשיו מלהיות בשבילו, עבורו.
לגמור מהעונג שלו.

החופש הזה שאני מקבלת ממנו
הרשות לעשות אך ורק מה שהוא רוצה
ההרפיה מכל משא ומסע
זו אורגזמה בפני עצמה :)


תודה 💋

 ...."בכית" – אמר – "למה?"
"שום דבר, הכל בסדר" היא השפילה ראשה  
"את לא תשבי עד שתביטי לתוך עיני ותאמרי לי למה בכית."
היא מישירה מבט אליו ולוקחת נשימה עמוקה כדי לאלץ את הדמעות שעולות שוב אל גרונה לרדת מטה מטה.
"שדים מהעבר עלו, תחושות שאני לא מצליחה להיפטר מהן וגם הקלה מסוימת שלמרות הכל אני כאן. התמדתי." אמרה בשקט, בקושי שומעת את עצמה.
הוא התרומם מהכיסא וניגש אליה.
באצבעו ליטף\סימן את הקרחת שלה, משם ירד לכתף, ידו נכנסה אל מתחת לבגד הגוף שעליה וחפנה את שדה.
"כן את קצת קשה משחשבתי, קשה לך להרפות, לוותר על העכבות, אין לך בעיה עם עשייה, אבל היא חיצונית, היא לא באה מבפנים."
המילים היו כמו זריקה של כאב במרכז ביטנה. באותו רגע חשה כאב בפטמת שדה שנצבט בשתי אצבעותיו.
הוא, מרוכז בפניה, מחפש הבעה כל שהיא של כאב.
היא מנסה להרגיע את עצמה, לשחרר את כל כיווצי הנפש והגוף בשבילו, בשבילה...."



כמה שורות מסיפור ארוך מאד שכתבתי לפני כ 5 שנים.

כשחיפשתי איזה שהוא קטע אחר שכתבתי פעם דווקא זה קפץ לי לעין, הקטע הזה, מתוך הסיפור ההוא צרח אלי ממש :).
וחשבתי לעצמי 
כמה למדתי על עצמי מאז ועד היום בעולם הבדס"מ.
כמה גדלתי, התעצמתי, הבנתי, הרגשתי והעמקתי במשך השנים הללו.
כשהקשר של החבל הופך לקשר של הלב החוץ הופך מהר מאד לפְּנים
וכל המסיכות יורדות בשמחה ובששון מהפָּנים.

ושאני צריכה לחזור לקרוא דברים שכתבתי ולעשות זאת לא מעט, רק כדי לראות את ההבדלים, את ההבנות וגם כדי לראות מה ידעתי אז שאני נמצאת בו היום
ומה ידעתי אז שאני כבר לא יודעת היום :)

וגם שהיום אני כבר לא ממש כותבת ככה 😎

ההודעה, המיוחלת אך הלא צפויה,יש לציין, מגיעה כשאני לא בבית.

אני לא מאורגנת, לא מסודרת לקראתו בשום צורה ואופן, אבל המכונית נוסעת, בעצם דוהרת 😋

אני חונה, "בואי"
נכנסת
שניה אחכ מחובקת 

וברגע הבא אני מוציאה את כל הערגה כמהיה, צורך, געגוע שלי, אל תוך הגוף שלו.

"אני לא אוהבת לבוא אליך ככה, הכי לא מוכנה שיש."

"מוכנה?" הוא אוחז בשני צידי פני, מעביר עלי מבט ומחזיר את הפה שלי לצוואר שלו.

"כן, נו... לא לבושה כמו שאתה אוהב, לא מיד אחרי מקלחת, אתה יודע למה אני מתכוונת..."

הזרועות שלי מתהדקות סביבו, מנסות למעוך אותו עלי.

השפתיים יונקות מהעור שלו והאף שואף אותו לתוכי.

הידיים שלו מהדקות אותי עוד יותר, קצת בודקות לי את הקימורים נטולי הכיסויים ומחסומים {כשאני לידו} 

"זה נקרא לא מוכנה בשבילי❓ מה שאת עושה עכשיו, זה הכי מוכנה שיש עבורי."

אני מהנהנת בין קו הלסת שלו לשקע המחכה לי בצוואר שלו ונרגעת.

עוד חלק אצלי מבין שאני תמיד מוכנה לו, גם כשאני לא :)

כי

להיות מוכנה זה, הצורך הפעור שמתחיל להתמלא בשניה שאני יודעת שתכף ארגיש אותו.🙂

להיות מוכנה זה, הלב הדוהר רק מהתגובות שלו, בעיקר אלו שמבהירות לי שאני באמת יכולה לשפוך אליו ועליו  הכל בכל מכל 🤭

להיות מוכנה זה להגיע אליו ולשכוח אותי עד שאני יוצאת משם, או עד שהוא מחליט שהוא רוצה לטעום ולשמוע מהחפירות שלי 😋


&feature=share">ככה זה - 

חג שמח אנשימים

את השיר הזה פירסמתי כאן לפני כחמש שנים כשהייתי בעיצומה של החלמה מסרטן השד
השנה נפגשתי בו שוב.
הוא בחר לחזור לאותו שד ואני בחרתי להיפרד סופית מהשד והדברים הפחות נחמדים שהוא מגדל בתוכו.
בזכות המעקב הצמוד בו אני נתונה הוא התגלה מספיק מוקדם גם הפעם.
אני נשארת בתמונה. 
בזכות בן זוגי שמצליח להיות איתי ולצידי גם בימים מאד מאתגרים ולא להפסיק לאהוב אותי על אף ולמרות שינוי המצב רוח והגוף.
אני נשארת בתמונה
בזכות האדון שלנו שדואג להזכיר לי שאני שלו בגלל מי שאני ולא בגלל איך שאני נראית. שידע שאני צריכה את המקום שלי יותר מכל, בתקופת ההחלמה.
אני נשארת בתמונה.

#אם_הייתי_ממתינה_לא_הייתי_בתמונה

איבר מחוזר

זרם מים חם ניתך על הגוף
מלטפת כל חלק
במים וידיים
עוטפת

הזרם חם עוד יותר
כל הגוף מבקש תחתיו להישאר
ידיי אוחזות חלקיו בחזקה
רוצות לעוף איתו

האם להישאר מחובר
תוהה איבר מחוזר
אולי להתבודד עדיף
ליהנות מהכאב החריף

האיבר השובב אינו בטוח
אם לצאת עם כולם
אל המרחב הפתוח

להיחשף יחד אל העולם.
****************

   מתי לאחרונה מיששת את עצמך❓

גילוי מוקדם מציל חיים, גם אם הוא דורש פרדה מהאיבר הנשי הכי מחוזר 😎 

לצערי כלובי לא מאפשר תמונה גלויה למי שלא מנוי אז תפתחו את התמונה. כדאי :)
https://albums.thecage.co.il/88409/normal_p5da7f76c3355e6.76305840.jpg

#אם_הייתי_ממתינה_לא_הייתי_בתמונה

רוצה אני להיות
מאושפזת
בסוכה שלך
אזוקה
קשורה
פעורה
ידיי פתוחות והן
קישוט לקירות הסוכה
רגלי הפשוקות רחב
מחזיקות אותה
שלא תיפול
בעוד אתה בא 
בין תפילה למנוחה
בין פגישה לארוחה
להיות לי
אושפזין
בגופי
ובליבי



חג שמח אנשימים

תכתבו ותחתמו בספר העינוגים

:)

תחבוט בי,
כמו שחובטים בשטיח עבודת יד אהוב
חזק, במקום הנכון, ביד בטוחה ואוהבת.
כדי שישתחרר הלכלוך, שיצא לו החוצה
ולא בגלים סוערים של נהר קוצף
אלא בענני האבק שאומרים את שלהם ומתפוגגים
פעם קטנים ופעם גדולים.
חבוט כדי שתצלחנה דמעות הפחד להגיע עד למעלה
ולשטוף אותו החוצה והלאה.
חבוט כדי לשבור את המתח השזור בגוף מכף רגל עד ראש
חבטה ועוד חבטה 
עד שהאנחה, הזעקה תיחלש לה
והמתח השזור לו על הגוף יתפורר אט אט
ויעלם אל תוך ענני אבק הכעס ודמעות הפחד
שישטפו את כולי.

1000 נשיקות לך
אדון שלי

אתחיל מאחת שואבת שפתיים

ומיד ארד אל חודו של הזין 

אחכ כל ביצה תקבל אחת גדולה

ואז לירכיים מלא נשיקות במורד השריר

ועד עד בהונות רגליך.

זקופה על ברכי אנשק לפלחי ישבנך המוצקים.

ואעלה אט אט בנשיקות צמאות דרך הטבור, הבטן

אל החזה הרחב והפטמות שמחכות לשפתי.

ולרגע אנשום, אותך.

שפתיים מתגפפות עם כפות הידיים ומטיילות במעלה הזרוע לבית השחי,

שם אשאיר טביעות קטנות של שפתי

ואמשיך אל הצוואר האהוב עלי ושקעיו

מידי פעם אנדב כמה נשיקות לגב אבל בצוואר אשתקע כי שם ביתי

עד שאתה תאחזו בשפתי ותוביל אותי למקומי.



ורק לפעמים
לפני יום הכיפורים
דווקא בא לי
לתת כמה ביסים 😋

גמר חתימה טובה אנשימים

אז הלב יענה.  

השאלה הגדולה היא, הלב שלי מי?
:)

אולי בקרוב, אולי אחרי החגים
מי יודע, מי יודע
אולי במקרה כשכבר לא תצפה
מי יודע, מי יודע
בדלת הזו או מחוץ לחלון
עוד הכול מחכה
בבוקר אחד או בערב כמו זה
אתה בטח תראה

ברגע חולף או בגשם שוטף
מי יודע, מי יודע
כשכולם ישנים אף אחד לא רואה
מי יודע, מי יודע
וגם אם נדמה שהיה ונגמר
עוד הכול מחכה
גם אם רע וקשה וקרוב לקצה
אתה בטח תראה
אם תשאל אז הלב יענה

ובלילה, בלילה
בשעות הקטנות
התפילות הפשוטות מבקשות
בלילה, בלילה
לחכות לתשובות
כדי למצוא עוד סיבה לקוות

רגע לפני שבכלל לא תרצה
מי יודע, מי יודע
ולפני שתגיד שכבר לא משנה
מי יודע, מי יודע
ואם הטעם קצת מר ושורף בחזה
אז הכול יחכה
אתה כאן, יש עוד זמן והכול ישתנה
אתה בטח תראה
אם תשאל אז הלב יענה

אני לרגע נעצרת
ואל השנה שעברה מסובבת ראש ובעיניה מסתכלת.
היית שנה מאד מעניינת
מלאת את ימי באתגרים
מכל הסוגים האפשריים
את לילותי גדשת בחלומות
על מה אני רוצה להיות.
במחצית הדרך הגיעה הצלפה 
כזו שהכריחה אותי לשחרר עוד יותר שליטה
הגיעה עוד התמודדות
שגורמת לי לכרוע ברך מול המהות.

ולצד האתגרים הללו
נתת לי מתנה, שנה יקרה
להרגיש סקסית, אהובה ורצויה
כשזה לא מה שאני רואה במראה
השארת אותי חושקת ונחשקת
ולא על ידי אחד אלא על ידי שניים
זה שאיתי מעל ל31 שנים
וזה שאיתנו מעל לשלוש שנים.
ימים מאד לא פשוטים
עברו עם חיוכים.

שנה אהובה
אני רוצה להודות לך על הטלטלה והכאב
שביקשת ממני לחוות
רוצה להודות לך
על שיעור בשחרור
מודה אני לך 
שעזרת לי לשמור על אופטימיות
והזכרת לי שמה שאני אוהבת
מצויין לי גם כשאני כואבת.

תודה אדון אהוב שלרגע לא הפסקת להיות מי שאתה עבורי
שאתה מקבל אותי על כל צורותי וגווני
על מצבי הרוח העולים ויורדים
על מצבי הגוף היורדים ועולים ⏫⏬
משאיר אותי על בירכי מולך
גם כשאין שערה אחת על ראשי לאחוז
וגם כשאני מקולקלת 🤭
תודה שלא ויתרת לי ועלי 💜

תודה לך אישי היקר
שאתה אוהב אותי
על כל חסרונותי ומעלותי
צועד איתי בכאב ובצער
ורוקד איתי בשמחה ואושר
תודה לך על שאנחנו
חיים את החלום שלנו 
😘🥰


שנה טובה ומתוקה אנשימים
שנה שבה נדע להודות על מה שיש
להכיר בטוב שבנו ושסביבינו
שנאהב בכל דרך שטובה לנו 
ושנזדיין בסובלנות מול העולם
ותשוקה אין סופית ומתמסרת אל החיים שאנחנו בוחרים לחיות.

היום הוא ה 1.10 היום הראשון של חודש המודעות לסרטן השד
אבל המודעות הזו צריכה להיות חודש בחודשו
כי גילוי מוקדם, גם כשהוא מגיע בפעם השנייה
מציל חיים ויכול להציל גם את האיברים הנשיים ההולכים לפנינו 👀

https://albums.thecage.co.il/88409/normal_p5d9340647eb0d5.45423084.jpg

מה הן המילים אם לא שתיקה
תמיד נוסעים איתן לארץ רחוקה.
מגדל נופל, הגשר הוא חבר.
לעוד גשרים - אותם אתה עובר לשווא.

מה הם הגשרים אם לא עכשיו?
עכשיו ועוד עכשיו
הוא זמן, הולך ושב
על עקבותיו.

אם אני ברורה ללא מילים
אם אני מובנת ללא מילים
איך אומר את שעל ליבי ?
איך אבקש רצונות נוספים ?
איך אבטא את עומק הצורך ?
איך אבין את עצמי ?
ללא מילים
איך תדע את עומקן של הרגשות
מרחוק ?


מה הן המילים - אם לא לזכור
אתמול ועוד אתמול, הזמן שיעבור איתך,
תמיד הולכת לפניך שתיקתך.