לפני 4 שנים. 29 בדצמבר 2019 בשעה 11:23
"הדלת לא נעולה, פתחי אותה" אני שומעת אותו לוחש לאוזני בעודי עומדת לבושה בשמלה ירוקה קצרה מאד, בוהה אל הדלת, שלידה אמר לי להמתין לו.
אני אוחזת בידית הדלת והוא מניח את כף ידו על שלי "ששש, אל תשמיעי קול, זו הפתעה" אני קופצת את שפתי לבל תפלט צווחת כאב מלפיתת ידו ונושמת אותה עמוק חזרה אל תוכי.
הדלת נפתחת אני נעמדת קפואה.
אני מכירה את הבחור שידיו כבולות למיטה, זהו איתן, אביו של אביאל מהכיתה של גל.
בעוד אני תוהה, האם להסתובב לאדוני ולבקש את רשותו להסביר לו שאינני יכולה להשתתף בסשן, ידו הכבדה מונחת על פי "אף מילה" הוא נושם לתוך אוזני, ידיו לופתות את מרפקי, מצמידות אותם לגבי וקושרות אותם בחבל.
קולר אדום נכרך סביב צווארי "רדי על ברכייך" הוא אומר ומניח יד על כתפי.
אני צונחת על ברכי אל מול המיטה בה שוכבים וככל הנראה ישנים להם, איתן ואישה יפה ואדמונית לידו.
"הילה" קולו של אדוני רועם ושניהם מתעוררים.
הילה מנערת את ראשה ומחייכת חיוך רחב לעברינו.
איתן מביט פי בעיניים פעורות, נראה כאילו הוא מנסה לומר משהו, אך נמלך בדעתו כשהילה משחררת את ידיו מהמיטה ומשאירה את העניבה קשורה על ידו.
"הפתעה" היא אומרת לאיתן.
עוטפת את עצמה בחלוק סאטן כחול שמונח לו בקצה המיטה ונעמדת ליד אדוני, תוך כדי שהיא מלטפת את ראשי.
לפתע, היא חופנת את שערי הקצר בידיה ומושכת אותו לאחור, אני מחניקה צעקת כאב,
"זכרתי כמה טוב אתה שולט, כמה יפה אתה כך, אז הבאתי לך שפחה" היא מתיזה לעבר איתן.
הוא מתרומם לאיטו משכיבה לישיבה, עיניו נעוצות בה ואיברו מתעורר לו שוב.
"היא שלך" היא ממשיכה "דן ואני נשתה יין, נאכל סופגניות ולביבות שתמר הכינה, תוך כדי שאנחנו צופים בכם, ואולי נצטרף".
אני זעה באי נוחות על ברכָּי, הגעתי רק עם השמלה לגופי, דן אמר מקום, שעה ועם מה להגיע וכך הגעתי.
איתן אינו מכיר את אבא של גל, רק אותי, לפחות זה, עוברים הרהורים במהירות בראשי המורכן.
"היא יכולה לענג אותך, בכל צורה שתבקש" אומר דן לאחר שהוא חולץ את הפקק מבקבוק היין "אבל אתה לא מפשיט אותה ולא חודר אליה ללא רשות ממני."
הוא לוקח לגימה ארוכה מהיין ונעמד מולי מניח יד מתחת לסנטרי מרים אותו ומשקה אותי, "קחי שלוק גדול", הוא אומר ושופך את היין לגרוני כשחלק מהנוזל האדום יורד לו מקצוות שפתי לכיוון שדי. "קדימה איתן", הוא פולט לעברו של איתן ומתיישב מאחורי.
גניחות הנאה של הילה נשמעות מאחור ואני מבינה שידיו של דן מטיילות בעוצמות הנכונות על ובתוך גופה.
איתן מרים את עיניו, מחפש את עיני שמזמן הושפלו לרצפה. הוא מתחיל ללקק את היין שנוטף לו לעבר המפתח העמוק של שמלתי, מצנן ומזקיר את פטמותיי.
ידו האחת צובטת ואוגרת את היין משד אחד בעוד השניה יורדת אל מתחת שמלתי ומגלָה שאני רק עם השמלה לגופי וכולי רטובה ומוכנה לכל שיתבקש ממני.
"הסופגניות שלך, טעימות מאד" אני שומעת את הילה ומרגישה אותה מעלי. "בא לי לבדוק אם את יודעת לענג גם אישה כמו שאת אופה, נשארה עלי מעט ריבת תותים שאיתן לא סיים"
היא נעמדת מעלי, אוחזת בראשי ומרימה אותו כך שדגדגנה הנפוח והמטפטף ריבה מונח על פי.
לשוני נשלחת, מעסה ויונקת את הריבה והדגדגן ביחד, כולי שקועה בתוכה, שומעת וחשה אותה מתחילה לגנוח ולהיאנק.
היא נשענת בגבה על איתן ומסננת לעברו; "אל תיגע בנר הזקור שלך, עוד רגע תמר תקבל אותו, כדי שגם היא תרווה ממנו".
אני שומעת את רעש הסטירה עוד לפני שאני מרגישה את לחיי אדומה וצורבת, "אמרתי לך להפסיק, לא שמעת?" הילה אומרת לי בקול מתכתי.
"סליחה" אני עונה בשקט.
ידיו של דן משחררות את החבל מעל ידי, "קומי" הוא אומר לי, אני מתרוממת.
"תתפשטי" אני מרימה את עיני לרגע איליו כדי לקבל עוד אישור ומסירה את השמלה מעלי.
"ממש שווה" הילה מחייכת אל דן "נכס נפלא יש לך, היא גם יודעת לטפל בתאווה רבה בשפתיים המלאות תשוקה שלי".
שני אטבים מוצמדים אל הפטמות שלי, אטב לכל פטמה, אני שואפת את הכאב פנימה וזרמים נעימים מתחילים לעבור בגופי.
איתן ודן מתיישבים על המיטה, "הנר השישי שלך, תמר, מחכה לטיפולך, קדימה" אני נעמדת על ארבע למולם, האטבים שעל שדי מטלטלים ומעבירים בי תחושה של עונג כואב שיורד עד לאיבר מיני שמתחיל לטפטף ולא ריבה.
אני מכניסה את איברו של איתן עמוק לתוך גרוני, יונקת, מוצצת, מלקקת את הריבה שהילה מרחה עליו
בתאווה רבה, מרגישה איך איברו מתמתח ותופח עוד ועוד, שומעת אותו גונח, ידיו אוחזות בשערי ומניעות את ראשי במהירות גוברת למעלה ולמטה על איברו העומד להתפוצץ בתוכי.
"יש כאן עוד נר שמחכה לטיפולך" אני שומעת את דן "אל תפסיקי, תשתמשי בידיים שלך"
ידי מתרוממות פותחות את מכנסיו של דן, שולפות משם את איברו שכבר מוכן לקראתי,
כשפי ממשיך לענג ולינוק את הנר התפוח מאד של איתן.
דן מושך באטבים שעל פטמותי "יותר מהר" הוא דורש. אני רואה את עיניו מביטות קדימה ומרגישה
את ישבני שורף מכאב חד של הצלפה.
הילה ממשיכה להצליף בי בחוזקה במחבט עץ עטוף עור, "תספור לה 20 ותוסיף, תודה גבירתי, אחרי כל הצלפה". היא פוקדת על איתן.
איתן מתחיל לספור.
אני מתרכזת ושוקעת באיברים הזקורים של דן ואיתן, חונקת את זרמי הכאב כשאני מאוננת בעצמה לדן ומענגת את איתן בהעברת לשוני לאורך אברו הזקור והמוכן ואז שואבת אותו לעומק גרוני.
"היא מוכנה" אומרת הילה לאחר שסיימה את עשרים הצלפותיה ותחבה שתי אצבעות לאיבר הרטוב והתאב שלי, היא נותנת לאיתן לטעום את אצבעותיה והוא יונק אותם בתשוקה. "היא טעימה אני מבינה" מוציאה הילה את אצבעותיה מפיו של איתן, מחדירה אותן שוב אל הגומחה המשתוקקת שבין רגלי ומכניסה אותם לפיה, מתענגת מהן.
"בא לי עוד קצת ממנה" היא אומרת לדן.
"עצרי" אומר לי דן, אוחז בשערי ומזיז אותי באחת מבין רגליו של איתן.
"אל תשכחי שאת שלי" הוא מקבע את עיני לתוך עיניו הירוקות והבוערות, "כל מה שתעשי ויקרה עכשיו, יקרה בשבילי ברור?"
"ברור, אדוני" אני עונה, יודעת שאם אסית את עיני מעיניו, ידו תנחת על לחיי.
הוא מסיר את האטבים מעם שדי ושיני נושכות את שפתי לבל תשמע קריאת הכאב שלי.
"תכיני את הילה לקראתי" הוא ממשיך ואומר תוך כדי שהילה נשכבת על המיטה ברגליים פסוקות.
דן נעמד לידינו, זורה אבקה לבנה על בטנה התחתונה ומפשעתה של הילה, כשאני מתחילה ללקק אותה אני מרגישה כאליו אני מלקקת את הקרום המתוק של הסופגניה.
אני עולה למיטה, נעמדת על שש מעל הילה וידי ממוללות את פטמותיה מוציאות ממנה גניחות קולניות.
פי ולשוני יונקות ומעסות את פתח תשוקתה המתוק מאבקת הסוכר שעליה, היא אוחזת בראשי, מצמידה אותו אליה כדי שאגיע עמוק יותר לתוכה.
תחושה של עקיצת דבורה מקפיצה אותי, אבל הילה לא מרפה מראשי ואני מבינה שדן משתמש בי כחנוכייה,
ומסמן לאיתן את השביל בו מותר לו לגעת בי על ידי שעוות הנר האדום.
הכאב צורב לרגע ואז מגיע הכאב הבא ולפתע נרו של איתן ממלא את גומחת תשוקתי המתאווה, הוא אוחז במתני, כולו בתוכי ואני כולי בתוך איבר מינה הבוער של הילה.
גניחותיה של הילה מתחילות להיות רמות יותר ויותר, ותחושת העונג הנבנית בתוכי גוברת בהתאם.
הילה סוגרת את ראשי בין רגליה בפתאומיות ואוחזת בפני;
"בעלך ואדונך, יגמיר אותי, בזמן שאת תענגי ותגמרי עם איתן, נר לא מוכר לך ונר חדש לי"
היא אומרת לי בעינים מעורפלות מתאווה ועם חיוך נעים.
