סקרנות מאוחרת

בא לי לבוא לגוף הממוזג שלך.
למצוא לי קצת שקט בין הרגליים והידיים שלך
להיות ולעשות עבורך בלי לחשוב.
להסב לך איזה שהוא עונג
עם נוכחות הלב והגוף שלי.
כמהה
להתפתל על עמוד הדמיון
שאתה מעצב לי
לעגל שפתים סביב אונך
המתעורר לו מריקודָי
עורגת
להתרחב מהמבט המכווץ שלך
כשהגרון שלי משמיע קולות
על פי פריטת אצבעותיך
על מיתרי כלי הנגינה
הלא מוכרים שבתוכי.

אני רוצה
לשכוח ממני
לזמן מה. 
להרגיש אותך 
בחושים שעוד לא הכרתי

שיטלטלו ויערבבו נוזלים ברגשות

להזכיר לי כמה אני חיה 

לעצמי!!

לעצמי שבתוכי
זו שצועקת גם
כשהיא שותקת

מתגעגעת לעצמי
כשאני למרגלותייך
גוף בטוח
ונפש מעניקה

מתגעגעת לעצמי
נוכחת בקול
בכל חלק שבי שבך שבו
בתשוקה סוערת

צילום הגעגוע שלי

מלופפים זה בזו ובזה, על הספה.
אני מתמסרת, הפעם קצת אחרת.
מתמסרת לחוסר יכולת שלי להיות מי שאני רוצה להיות עבורו.
מי שאני בשבילו כבר מעל לשלוש שנים.
מתמסרת להקשבה שלו אותי,
את הגוף שמגיב, שרוצה כזה אבל מעט שונה
בימים השבירים שלפנינו.
אני לומדת על עצמי, עוד קצת. בימים הללו בצורה אחרת לגמרי.
במקום בו הוא יותר רואה אותי מאשר אני את עצמי.
אני רוצה להיות אני, הכלבה הקטנה, הנשלטת, השפחה. רוצה להעניק לו ולו 🙂 אותי במלואי לכל מה שהוא צריך ורוצה.
והוא בדרכו האיטית, השקטה והנחושה, מלקט תחושות, מילים ורגשות.
המגע מקבל גוון אחר. אני נמסה את תוך העָצמה הרכה של מפגשי הגוף שלנו.
מפגש שיש בו הרבה יותר כוח, ושליטה דווקא בגלל מה שאין.
מחבק ומביט בעיניים. אוחז ומקשיב לגוף שהופך להיות אחד עם ידיו. "אותך בכל מצב."
גם כשהמצב שונה מהרגיל.

תודה ❣❣😘
זה מאד לא מובן מאליו
גם לדונה פלור שאני 😋

בוקר טוב אנשימים
(אני במוד של תיאורי הלב ולא תיאורי הגוף, פחות פופולורי, אבל זה מה יש ☺)

השיר הזה הוא אחד השירים שמאז ומתמיד אהבתי ואוהבת
ובמקרה, הוא מאד מתאים לדרך שאנחנו עושים.
יש בכל מילה שלו הרבה מהמעמקים שאפשר להגיע אליהם
גם כשזה לאט לאט  :)
כל פעם שאני שומעת אותו 
אני מתחילה לרקוד מבפנים, למרות שלעתים זה קצת לאט לקצב הפנימי שלי.
והכי חבל שאני לא יכולה לרקוד את השיר הזה מולו
לשיר עדיף שלא, אבל לרקוד?
טוב נו הוא והוא בטח יגידו שאני רוקדת באופן קבע
גם כשאני קשורה
:)

שומע איך את שרה בשבילי 
רואה אותך רוקדת לפני 
דבר כזה במו עיני 
נוכחותך היא אש בעצמותי 

מתוך שאת שומטת את בגדי 
גופך נחשף בכל צבעי הקשת 
ואת רואה אותי רואה 
וכמה את יפה כשאת נרגשת 

את מתקרבת אלי לאט לאט 
בין לחישה למבט לאט לאט 
את מגלה מי אני לאט לאט 
את מגלה לי מי את לאט לאט 

מפתיע איך גופך כל כך מוכר 
ואיך נוגעת נפש בבשר 
מגע כזה לא יתואר 
אף פעם לא היכרתי בעבר 

את מתקרבת אלי לאט לאט 
את נמסה בין ידי לאט לאט 
גולשים גלים אל החוף לאט לאט 
בתנועה לאין סוף לאט לאט 

את מתקרבת אלי לאט לאט 
בין לחישה למבט לאט לאט 
את תגלי מי אני לאט לאט 
את תגלי לי מי את לאט לאט

"אני מחכה לך" ארבע מילים וגם אם הם לא בהפתעה גמורה הן תמיד גורמות ללב שלי להישמע כמו סוס שמנסה להיות ראשון במירוץ, ואם מישהו יסתכל עלי באותן שניות הוא יראה ילדה בת 17 שלא ממש יודעת מה לעשות עם עצמה.
במקרה הזה אני מסודרת עם הוראות, יש כמה כללים בסיסים שעלי לדאוג שיהיו או שלא יהיו כשאני מגיעה אליו, וכמה זה מקל עלי כשההתרגשות שלי בשמים, כשהמוח לא מתפקד.
הסיטואציה הפעם היא מיוחדת במינה עבורי, עבור כולנו, אני לא בדיוק מי שהייתי שבועיים לפני כן וזו פעם ראשונה מאז שאנחנו ביחד שאני זקוקה למקום שלי. לתת לנפש שלי להיות על הברכיים, נטולת רצונות ואחריות.
אין לי מושג אם אצליח להתמסר לכמיהה הגדולה הזו שלי.
אם רק אוכל לשחרר הכל הכל. לתת לו את השרביט והכתר שלי כשאני נכנסת בדלת ולשכוח מי אני ומה עברתי כשאני כורעת על השטיח שהוא פורס לי, מולו.
הוא מעביר את הידיים, מחבקת בנחישות, בחזקה אבל עם המון רוך, עדינות וזהירות. זוכר מה מותר, מה אסור, היכן כן והיכן לא.
הוא נותן לכל מערבולת התחושות והרגשות להתמקם באין רווח של החיבוק שלנו.
הוא אוחז בפני בכפות ידי ומגיש אותי לעצמו לנשיקה, שפתיו על המצח שלי, יורדות לעצמות הלחיים שלי, הוא מרים את פני ומביט בעיני ואז שפתיו נצמדות לשפתי המצפות לו בקוצר רוח.
"אודם." הוא מזיז את פרצופי לאחור עיניו נעות בין עיני לשפתי, "את עם אודם?" פליאה מהולה ברוגז קל וחיוך, נשמעת בקול שלו.
"לא? זה לא טוב אודם?" אני מוציאה מילים מבולבלות מהפה, מרגישה כאילו אני מאבדת שיווי משקל. "רציתי להיות יפה עבורך, הרגשתי קצת חיוורת." אני מאפשרת להפתעה ולבלגן הריגשי והמחשבתי שלי לצאת עם המילים.
הוא מנגב עם אגודלו את האודם מהשפתיים שלי, מסובב אותי, מצמיד את הגב שלי אליו, מסובב את פני לכיוונו וממשיך לנשק אותי.
אני נמסה, ההתנגדות שלי אל עצמי מתפוררת אל תוך הנשיקות התובעניות שלו.
אני מתרככת, מרגישה איך כל הכיווצים בגוף ובנפש מתחילים להתרחב.
למרות היד על הגרון שלי והאצבע המנגנת לי על הושט, הגוף משחרר התנגדות.
המקום הזה חדש לכולנו, אני בשלבי קבלה את גופי החדש ובאותה זמן מנסה להרגיש עד כמה הוא באמת מקבל אותי ככה, קצת אחרת.
"זו את שמענינת אותי, זו את שאני אוהב, המהות שלך, העמידה שלך מולי, לא הגוף שלך הוא זה שירחיק אותי ממך."
הוא לוחש בין נשיקה לנשיכה וכף ידו מתקשחת על כתפי, מנחה אותי לרדת למקומי, על בירכי מולו.
"בשעה טובה." אני שומעת אותו אומר לדלת שנפתחת. "בוא להגיד שלום, כדי שנוכל להתחיל את ערב ארוך בו נתקן ביחד שבועות של חוסר."


חג של ניקיון בלב
ומעשי אהבה באהבה

חג שמח אנשימים

אני רוצָה
שתניח אותי על הזין שלך

ותזיין אותי כאילו אני

אך ורק כלי תענוגות עבורך

אני רוצה שהזין שלך

יכנס עמוק אלי
ויצא

ויכנס

ויצא
עד שכל הלכלוך

יצא ממני.

שבת טובה חברימוס

ממש התגעגתי 💙😗

רגלי מסוכלות, עיני חולמניות

אוזני שומעות במעומם את צקצוקי הרחוב

אני כאן וגופי לגמרי שם.

התרחישים שחולפים על 120 קמ"ש אצלי בראש גורמים לי לעזוב את האטמוספרה ולשוט בחלל.

ממקום מעופי אני תוהה אם מישהו מהעוברים והשבים רואה את תוכנם המעשי של דמיונותיי.

אני כל כך קלה עכשיו, מרחפת בגבהים שלרוב היו מפחידים אותי כשבעצם במבוך ראשי ונשמתי אני ממוקמת במקום הכי נמוך שאפשר.

פשוטת איברים ובגדים, עירומה מרצונות, ממורקת משיברי האגו שמדי פעם צצים להם.

על בירכי, אפי ממוקם בנקודת החיבור שלו.

הפסיק במשולש שבין הזין, הביצים ומעלה חור הישבן שלו.

הלחי שלי, מבלי משים נלחצת לירכו כאילו לקבל מעט רוך, ידו נשלחת אל הלחי שנחשפת ומשתובבת למולו, מתהדקת עליה ותוחבת אותי עמוק לתוך השקע ההוא כאילו היה רוצה שאשאר שם לתמיד.

אני מתעוררת לפתע מצליל מצליף בווטסאפ , כמעט נופלת ארצה מהגובה בו אני שטה; "יותר, הרבה יותר, אני רוצה"

האוזן מבינה שהוא שמע את מחשבותי :)


מתגעגעת כל כך להיות שם, במקום המנטאלי והפיזי הזה שוב.

שבוע מהנה אנשימים

בלילה אתה
ישן לבדך
כל המיטה
מלאה בך

רק השקעים
שבגופך
מבקשים אותי
למלא אותך

כי צילום אירוטי טוב תמיד מוסיף, גם אם לא נדע של מי הישבן.😶

שבת אהבה אנשימים😊

אני זקוקה
לחבק
לאהוב
להעניק
את מה שיש בי.
אני זקוקה 
לחיבוק
לאכפתיות
לאהבה
למקום הזה שלוקח אותי במלואי
גם כשאני לא יכולה להיות על ברכי
מנטאלית ופיזית.
המקום הזה
בו אתה מעניק לי אותך
בלי שאבקש.

אני חושבת שקוראים לזה
שליטה 
לא?

לפעמים אני נעצרת במקומי
ותוהה
מה מהותו של סשן פיזי ומנטאלי עבורי?
מהי מערכת היחסים שאני זקוקה לה כשאני מבקשת לעצמי שליטה חיצונית?

אלו שאלות שמגיעות בימים בהם המרחק גדֶל 
ימים בהם הצורך שלי בהתמסרות וציות גדול
ימים בהם יש בי כמיהה לתקשורת מעט אחרת

יש רק פעם בשנה

אני זכיתי בשני ימי הולדת נוספים
 :)

רציתי לכתוב טקסט על מערכת היחסים שלי עם בדס"מ.
רציתי שהטקסט גם יהיה טקסט אירוטי,
רציתי לכתוב על מערכת היחסים האינטימית שלי עם השליטה לה אני זקוקה בחיי, דרך ההובלה אותה אני צריכה במקומות מסויימים בחיי.
אז רציתי :)
לרצות תמיד מותר
ועוד יותר מותר לבקש - כך הוא תמיד אומר לי
זה עדיין לא מבטיח שכל מה שארצה אקבל אבל לפחות אדע לומר את זה בקול, או לפחות לכתוב את זה בקול :)

לרוב המילים נשפכות ממני, היום קצת פחות
אבל בכל זאת יומהולדת 55 כשאת חמשת השנים האחרונות אני מבלה באתר הזה, צריך לציין לא? 

אז ביום שישי חגגתי את היום בו נולדתי
חגגתי וחוגגת את המשך השנים,
גם אם עכשיו מגיעים ימים וחודשים מאתגרים.
חגגתי את המשך חיי בעוד עולמות
שאני לא מפסיקה בתוכי לגלות.

לחיים
https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_DSC_4109.1.jpg
שבוע טוב אנשימים