בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סקרנות מאוחרת

מה-יתרון העושה באשר הוא עמל?
את-הכול עשה, יפה בעיתו ...

החוויות שאנחנו עוברים, מביאות אותנו להבנה עמוקה יותר של עצמינו, כל אחד בנפרד ושנינו ביחד.
כל אחד מאיתנו עובר אותם אחרת....לא פשוט הענין הזה אבל אפשרי :)
וכאן אני כותבת את עצמי ועל עצמי...
לפני 8 שנים. 29 באוגוסט 2016 בשעה 12:22

אני מנסה לצמצם מרחק וגעגוע
בצורה יצירתית
המעיין הזה מתייבש מידי פעם
שלא כמו מעיינות אחרים בגופי
אז אני בהיסוס מה
ספק שואלת ספק מבקשת
ליישם את הרעיון שמתגבש בי
ומחדש מעט את טיפות המחשבה והיצירה שלי
הוא עונה:
בימים שכאלו, זה יהיה מעניין,
תתחילי!
- מה תתחילי? כן או לא? - מזמם לי המוח
התחלתי...

אני והמשימות שאני מטילה על עצמי


לפני 8 שנים. 27 באוגוסט 2016 בשעה 18:55

בצעדי הראשונים כאן, אחד מהראשונים שהכרתי
ומהמעטים שיודע גם להביע את רגשותיו ואת תחושותיו במילים יפות ונעימות לאוזניים, אמר לי;
"המבט הכנוע הזה מקפיץ לי את הזין לעמידת דום"
( לא בדיוק במילים אלו, אם הייתה בגרות בזיכרון- מי אמר מה, מילה במילה- הייתי נכשלת)
הוא גם הוסיף שזה הופך את האישה (הנשלטת) יותר מושכת בעיניו.
מאז ועד היום אני תוהה מהו המבט הזה
מהו המבע הזה בפנים שנוצר בי מבפנים כשאני מול, או מתחת השולט שלי?
זהו משהו שאני אינני מרגישה בו כלל.
אני לא חשה את השינוי, הדי מהותי הזה בי; בהתנהגות, במבט, במילים שלי.
--------------------------------------------
שבת בבוקר, התעוררנו מוקדם יחסית.
אנחנו נהנים מהשקט בבית, נשארים במיטה ומשוחחים, על הגעגוע שלנו אל האדון.
על המקום שלנו מולו ואחד מול השניה, על מה זה עושה לנו.
אני מעלה את דיברי ההוא ומבקשת מבן זוגי שינסה להסביר לי איך אני נראית במקום הזה שלי.
במקום הזה שכל כך טוב ונכון לי בו.
"את סקסית בטירוף, כשאת ככה" הוא עונה לי.
"את צריכה לראות את החיוך של האדון שלנו כשאת במקום הזה" הוא ממשיך
זו כניעה טורפת, את יונקת כל חלק בגופו ועם זאת את פלסטלינה, כחומר ביד היוצר.

ולמרות שהוא המשיך לנסות להסביר לי
נשארתי רק עם התחושה.
עדיין אינני מצליחה להבין
מהו המבע ההוא, המבט המסויים הזה שגורם את הגרוי העצום ..

# אני לא באמת צריכה להבין ולדעת הכל
זו הסקרנות שבי :)

שבוע טוב :)

לפני 8 שנים. 27 באוגוסט 2016 בשעה 7:57

קרח מטפטף על גופה
הוא בלשונו עוקב
טיפה אחר טיפה
במגע שפתיים מתעכב

 

היא בידיה חוקרת
עירומה אותו משכר
לשונה אליו חודרת
למגעה הוא מתמכר

 

שפתיים מבקשות לדעת
טעמן בו לטעת
מגעו האחר והסוחף
אל גליו אותה אוסף

 

מגעו סוער מפתיע
בשפתיו אותה מרגיע
כבה גופי הבוער
יחד אתך הים סוער

 

ש ב ת  סוערת לכולם :)

לפני 8 שנים. 26 באוגוסט 2016 בשעה 8:16

בבוקר כזה

כשעננים מכסים את הירח

והשמש לא בשמחה זורחת

אני צורחת

 

בבוקר כזה

שקול כואב את גופי מפלח

אני מחפשת את היש

ממנו מיד אתרגש

#אז אני מתרגשת מהדברים הקטנים של החיים :))

https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_IMG_20160825_185126.jpg

 

לפני 8 שנים. 25 באוגוסט 2016 בשעה 13:29

 

הכל מתנהל בקצב השלו שלו
כל בקשה או דרישה
כמעט תמיד מלווה במילים;
לאט ובנחת
כשהגבריות שלו זקורה בתוך פי
הוא מנמיך מבט
"תתענגי עליו לאט, תחקרי אותו בנחת"
והקול שבתוכי מוסיף:
"תחנקי ממנו עמוק ולאט, תדמעי טיפה
אחר טיפה"
ואני מתמקמת ועושה כדבריו
עד שפתאום יד אוחזת בשערי
ומשנה בי תנוחות וללאוו דווקא לאט....

אני מוסיפה עוד ומהר
קולות, תמונות, מילים,
מבטים ומבעים
לאוצר הדברים שמפעילים אותי בשבילו
שמחרמנים לי את המוח ממנו
כך שקצב צרכי הגוף ופעימות הלב
מואטים למענו.

הזין טען שלא מתאים לו הפוסט הזה אז נשארתי עם הגבריות המעונבת :)

 

את מתקרבת אלי לאט לאט
בין לחישה למבט לאט לאט
את מגלה מי אני לאט לאט
את מגלה לי מי את לאט לאט

לפני 8 שנים. 25 באוגוסט 2016 בשעה 6:10

אני לא פולניה

לא באופי ולא ביופי !! :P


אני דואגת לשלומו
מקווה שהוא בריא ושלם
כותבת לו

"לא, אני לא פולניה דאגנית בכלל"
אבל כשהוא כלכך רחוק וגם נוסף שקט ארוך
אז כן, אני קצת דואגת לו
כשהוא משיב סוף סוף
הוא סונט בי
ומילותיו מוציאות ממני צחוק פסיכי
"פולניה, אבל שלי"
ואני יכולה להרגיש ולשמוע את השחוק בעיניו
והחיוך המקניט.
אני צוחקת בקול ונושכת את שפתי
ואת אצבעותי כדי לא להקליד תגובה מחוצפת.


אני לא פולניה
שתדעו!!!

יום חמישי מחוייך עד מאד לכולם :))

לפני 8 שנים. 22 באוגוסט 2016 בשעה 7:52

את ליבי ונשמתי כותבת
בדיו ובשעווה רותחת.
את גופי בפניך פורסת
כשערגה את עורי קודחת
"מילים מילים
מילים מילים
הוא בדה מליבו הקודח "
כך כתב ירון לונדון,
אך בשבילי הן בועות של חמצן.
אתה מספק אותן במשורה
מזלף בי אות אחר טיפה
מלחלח את ליבי וגופי
ברסיסי רטיבות ברוכה.

 

בוקר רטוב וטוב :)

לפני 8 שנים. 17 באוגוסט 2016 בשעה 7:36

"לא להעצב...הכי חשוב שאנחנו ביחד"
הוא כותב מיד אחרי שמיידע אותנו שההמתנה נמשכת והוא עדיין לא חוזר.

אדון שלי
המילים שאתה בוחר להשתמש, מפליאות ומרגשות אותי בכל פעם.
מילים שמדברות גם את הרגשות והרצונות שלך מחד
ומאידך עוטפות ושומרות אותנו קרוב אליך.
מילים שמעלות את ווליום הכמיהה לצווחות דולפין
אך מדביקות את סדקי הלב הנכסף.
"וגם במרחק אני כאן בשבילך, קטנה שלי...."
אתה כותב לי
ואם יש מישהו שכל המהות הקטנה שלי פורצת לידו
זה אתה.
והמילים הללו גורמות לגלידת שוקולד מריר מעורבבת בפונץ בננה שאני
לצאת מהמקפיא ולהנמס.


הציפור הקטנה שמנגנת לי בלב - תודה לך על המילים }}{{

{בא לי את בשן הישן!}   בוקר אור

לפני 8 שנים. 15 באוגוסט 2016 בשעה 11:23

 

והנה אני כאן
מלאה אך חלולה
עצובה בשמחה
ריק שתוהה
כיצד בעצמו 
יטווה 
את תשוקת
החוטים
הנעלמים



https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_IMG_20160806_185015.jpg

{צילום - אני }

לפני 8 שנים. 14 באוגוסט 2016 בשעה 7:28


ככה התעוררתי....
ניזכרת בפעם ההיא שקיפלת אותי ונשכבת מאחורי נוגע לא נוגע כדי שארגע.
אני,( שלא יודעת לשתוק ולא יודעת להיות ללא תזוזה)מתחילה לנוע עליך, הגב נמרח על החזה והבטן שלך והישבן נדחק ומעסה את הזין שלך שמזדקר וגדל.

אתה מקרב את פיך לאוזני נושך חזק את הפינה ההיא מתחת לתנוך אוזני ואומר לי
"תפסיקי לזוז"
ידך מונחת על צווארי ואצבעות היד השניה נעות בין הדגדגן לכוס שלי, מעסות בחוזקה, תוך כדי שאתה ממשיך להניע את הזין היפה והזקור שלך בין פילחי הישבן שלי.
קשה לי ללא תנועה ואני מנסה להתנועע איתך.
אתה צובט לי בחוזקה את הדגדגן, אחכ בפיטמה, עם סיבוב קליל שמרגיש לי כאילו היא עוד רגע יוצאת ממקומה, לבסוף מניח יד עוטפת בחזקה את הצוואר.
"לא לזוז" אתה חוזר ואומר בלחישה מצליפה.
הנשימות שלי באחריותך ואני מנסה להשאר ללא תנועה, להיות לשימושך בדיוק כפי שאתה רוצה עכשיו.
אתה מחדיר אצבע לחור התחת שלי ואני גונחת עם המעט אוויר שהיד שלך מאפשרת לי.
הזין שלך, מתוח, גדול ואני כבר כלכך רוצה אותו בתוכי
אתה חודר בפתאומיות לכוס המוצף שלי כשידך ממשיכה לצבוט בחזקה ולעגל לי את הדגדגן.
כמה נעיצות חדות, עמוקות
אני נאנחת, גונחת, לא זזה.
אתה שולף עצמך מהכוס שלי
מעביר את ידך לעורף שלי, וחודר בבת אחת לישבן שלי.
הכאב החד של החדירה המהירה נהפך תוך רגע לעונג בלתי מובן.
אתה מועך את הצוואר שלי מכרסם אותו בשינך ונע לאט ועמוק בתוך הישבן שלי.
ידך השניה בעיגולים עצמתיים על הדגדגן שלי.
הוא יושב וצופה, גם לו אמרת לאונן בשקט תוך כדי שהוא מסתכל, "אתה מביט בנו כל הזמן, לא להוריד עיניים ממני" הדגשת בפניו.

אתה ננעץ בי שוב ושוב, אצבעותיך נעות בין חפירות עמוקות בתוך השפתיים התחתונות המאד רטובות שלי לדגדגן הנפוח שלי שעוד רגע יתפוצץ
"אני יכולה לגמור, אדון שלי" אני שואלת.
"מה את בשבילי?"
אתה נוהם אחרי נעיצה כואבת , עמוקה ומענגת בתוכי.
"הכלבה השובבה והרעבה שלך"
אני גונחת, בקושי מצליחה להוציא מילה מפי.
"תגמרי" אתה מאשר לי
וחודר כמה חדירות מהירות בישבן ידך לא מניחה לדגדגן שלי
וכולי מתכווצת על היד והזין היפה שלך.
רגע אחרי אתה משמיע גיגורי הנאה חרישיים
ואומר לו "עכשיו תורך לגמור"
שניה אחכ הוא נאנק בגמירה מטורפת על הכיסא.
ואז אני שומעת נהימות גמירה שלך.
אני מרגישה אותי מתמלאה בנוזל האהוב שעושה אותי לגמרי שלך.

#זכרון מתובל בפנטזיה

בוקר טוב עולם
❣❣❣