סקרנות מאוחרת

נכנסת לרכב וברדיו פתאום
מנגנים את השיר הזה
של האחיות פיק
לא שמעתי אותו שנים

אני מתחילה לנוע ולזוז בקצב המקפיץ שלו
והראש, איך לא, טס למקום אחר בכלל, רחוק מכאן.
אליך.
נזכרתי בפעם ההיא ששמת מוסיקה
שהזיזה לי את הישבן מצד לצד בעוד הפה שלי עסוק ומלא בזין שלך.
הסיטואציה גרמה לך לחייך אפילו הצחיקה אותך, אבל איפשרת לי.
הבחנת שיש מוסיקה שבכל לא שואלת אותי אם אני רוצה להזיז את הגוף שלי או לא.
הנשמה שלי סופחת אליה את התווים והקצב מכה באיברים שלי כאילו הם כלי הנגינה שלו.

אז החלטתי לשלוח לך הודעה שתתחיל לך את היום שלך עם השיר הזה
וסיפרתי לך במילים איך הייתי מחוללת עליך
לצלילי השיר הזה...
התגובה שקיבלתי כשהתעוררת היישר אל המילים שלי
גרמה לכל התאים החושבים והמרגישים שלי לפזז באושר.

העונג שלך אדון שלי, הוא העונג שלי.

 

https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%99%20%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%A1%2013.9.16.png

 {שושי קלאס}

 

אני קוראת אותה וחושבת לעצמי
אני היא הגשם המפנטז
להנשא ברוח
לחלחל, להיגמע, להיבלע
על ידו עד כלות
ואני יודעת שכמה שאתמלא ממנו
תמיד אשאר 
עם צמא בלתי נשלט
לעוד
ועוד
ועוד
ממנו

לילה טוב 
:)

 

בימים הללו שאין לו אפשרת לכתוב או לתקשר בדרך אחרת.
הימים ה"נוראים" הללו  :)
אלו הימים בהם אני נותנת דרור לכל מחשבה ורגש שמקפצים לי על הראש או הנשמה.
רגשות של זכרונות מתוקים בכאבם.
מחשבות שחונקות לי את בועות הדם נושאות החמצן משמחת ה-יש למרות הריק הריגעי.
אלו ימים בהם אני מתכווצת, הכל אצלי נושם פחות אוויר,
שומר את החמצן לרגע בוא אשמע ממנו באותיות מרקדות או,
לרגע ההוא שקולו מפתיע ואוסף אותי לתוכו, מרגיע, מזריק נשימה לאפי.
זו לא פעם ראשונה ואני מניחה גם לא האחרונה.
זה חלק מה"עסקה" מה"זוגיות שלנו" {כך הוא קורא לזה 😄 }
אלו הם חייו ואנחנו חלק מהם, כך הוא חוזר ואומר
חוזר ומזכיר לי, כל פעם שאני קצת נבהלת
ועוצרת לעצמי את הנשימה.
מדַמָה את המחסום כאילו הוא ידו הגדולה והחמה שנעה בין קנה הנשימה שלי אל פי.
סוגרת כאן פותחת שם.
לוחצת שם, משחררת כאן.
אבל תמיד משאירה את ידי, אצבעותי ונשמתי פעורות בפניו ולפניו.
אז אני כותבת וכותבת כאילו אנחנו יושבים אחד ליד השני, הוא בתוך אני.
וההוא למרגלות הראשון .
כאילו אני מדברת.
כאילו נפתחו כל מעצורי הביישנות שבי.
כאילו מיתרי הקול שלי קיבלו יכולות משל עצמם, ואינם שואלים אותי באיזו עוצמה לנגן ואם בכלל.
אינם שואלים אותי אם אני רוצה שהוא ישמע את מה שקורה בי או לא.
הוא כתב לי;
אני רוצה לקרוא ולשמוע מחשבות ותחושות בלי לחשוב פעמיים.

היום עשיתי זאת
הגעגוע הכניע כל מחסום
ופרץ כל מכשול וכתבתי;
את האהבה שבי, את הצורך הגדול שלי בו ובדרך שלו אלי, אלינו
גם את הדאגה שבי כתבתי
כתבתי בלי לחשוב פעמיים,
וכבר אני נושמת מעט יותר טוב, רק קצת
כאילו אצבע אחת שלו שחררה לי חצי פֶּה.

עכשיו תורך אדון שלי :)

 

אני מתגעגעת לתורי בתוך עורך...

אני רואה אותו מחייך כשהוא קורא משהו בטלפון.

יש לו חיוך מיוחד כשהוא קורא אותו.

אני מרגישה את הזרמים שנשלחים בוואקום שנוצר
ואז אני שואלת, הוא עונה לי בהנהון ובחיוך:

"הוא מרשה לי להשתמש בך, אבל אני צריך להיות יצירתי, כי את הכלבה שלו,
והוא רוצה דרך מיוחדת ואחרת שאני אשתמש ואזיין אותך"
הוא מוריד ראש וממשיך להתכתב איתו.
ואני....
הגוף חייך לי בגדול ובתוכי החלה התעוררות שמיד לחצה על כפתור הריגוש שלי.

הריגוש הזה שמתגלגל וגדל כמו כדור שלג, גורם לי לצחוק פנימי,
כזה שהמביט בי לא יכול לפספס.

הרבה פעמים כשאני מתרגשת, בעיקר בענינים הללו, האינטימיים יותר,  
שמיכה דקה של מבוכה אורזת אותי.
מתלבטת האם לתפוס קצווה לקצה, לקשור ולהכניס אותי חזרה אל שלדת הצדפה ,
או להשאיר קצוות פתוחים כדי שאמצא את הדרך לעבור דרך המכשול הזה
שמעולם לא הצלחתי להשיל מעלי לגמרי.
עדיין לא הצלחתי לפורר את המבוכה השובבה שלי
לגיצים פיצפונים שאוכל לפסוע עליהם בדרכי לחוויה הבאה שמצפה לי.
אבל אינני מתייאשת.                      
וכן, הצלחתי להנמיך מאד את סכר המבוכה, או, לפחות,
לסדוק בו בקיעים כאלה שמאפשרים לי לזלוג לתוך הסיטואציה,
לעיתים בהרבה הומור וצחוק, או היידה לעשייה, לפעילות, לעבודה :)..

 

מבוכה היא לא צלע, היא נגזרת
לאט לאט לפיסות קטנות ושקופות

 

#שבוע נפלא ומלא צחוק לכולם :)

אני מלקקת את האצבעות
שטבעו במשהו טעים שאכלתי
ודמותו מתייצבת מולי.
ליקוק האצבעות הופך במוחי
למשהו אחררר לגמרי
אפילו כאן אני לא מעזה לפרט מה עובר לי במוח ובגוף....
אני שמה לב לעיני האנשים סביבי
ואני מבינה שתחושותי מוחצנות בגדול.

אני מחייכת ומנגבת במפית לבנה

את אצבעותי
כליידי מוחנכת מלידה.

מישו אמר שאני לא????

אצבעות שוקולד מריר הכי טעים שישי...

ן 

אצבעות שוקולד מלטפות את פני 
וזרועות שוקולד מחבקות 
את הגעת ממלכות רחוקה אל חיי 
יש לך פנים מתוקות ורכות 

כשפנייך קרובות ואת בי מביטה 
בעיניים כל כך עמוקות 
מתחשק לי לשיר ולצעוק בלי שליטה 
בין נשיקות ארוכות ארוכות 

את מקסימה את כל כך מיוחדת 
לצידך החיים כמו מסע 
יש לך תוכנית את בכלל לא פוחדת 
מה שצריך לעשות את עושה 

לא אמרתי הרבה, אז אגיד לך היום 
את אותי מנשימה 
לפעמים הימים עוד נוגעים בחלום 
יש לי איתך אהבה מדהימה 

 

 

הכתיבה אליך היא טיפות הרגעה לכמיהה שלי אלייך.

אז אני רק מספרת לך מה המילים שלך עושות לי;

הן מחייכות אלי ולוחשות לי ביטחון וגעגוע,

הן ממלאות אותי בסערה

ושולחות אותי לסיחרור בטורנדו שאני.

הן מלטפות אותי,

הן מצליפות בי,

הן חודרות לי עמוק לכל תא בגוף.

אני קוראת כל אות, נקודה וגם את מרווחי הנשימה שבנינו ובניהן

ואחרי שישקע רגש אחד והבנה נוספת, אני אקרא שוב וארגיש משהו אחר פתאום.
לפעמים אני מעבירה את עצמי  סשן עם המילים שלך.

אני חובבת מילים באופן כללי,
כתובות וגם מדוברות.
איתך אני מעדיפה את שפת הגוף והמילים הם ה side dish.
רק שבימים אלו בהם אין אפשרות לשפת גוף.

המילים הופכות להיות שתי שפות :)).

 

בוקר של שתיקת האותיות 

 

אני כותבת לו את אחד המיילים היותר טיפשיים, אפילו מפגרים שלי.
אינטואיטיבי כזה
משו שצץ לי פתאום
לא לגמרי משום מקום.
קוראת שוב
ומחליטה לשלוח למרות הכל
כי אני הכי אוהבת

 

שהוא צוחק מהשטויות שלי....

 

שבוע נפלא לכולם
:)

 

כי אני אוהבת קסמים ושירים 

חולמת על היום האחד שמתקרב בצעדי צב,  בו אתעורר ואתה בתוכי...

על ליל שימורים שבו נפרק ונפרוק אחד על השניה ועל השלישי
את הגעגוע הגדול והמצטבר של השבועות הארוכים בהם אנחנו חסרים אותך.
לילה ארוך בו תיתן לנו לענג אותך, לאט לאט לאט, בדיוק כמו שאתה אוהב.
תשתמש כאוות נפשך, תמלא אותי בך.
את גופי תנקד בשעווה לוהטת בדיוק בקצוות הרגישים שלי כדי שאכאב אותם בשבילך.
כדי שיגרמו לי הצפה של הלב בקו ישר ומקביל עם הכוס הפעור והמצפה שלי.
תדרוש ממני להשאר עם עיניים פקוחות כדי שאראה את עינך הזורחות בגללי.
כך שאוכל לראות בגופך כמה אתה גאה ושמח ביכולת שלי לספוג ולאהוב אותך כרצונך.
לילה {אפשר גם יום שלם} בו הגעגוע יתרסק לפרורים של מתוק חריף, חמוץ ומר,
יתפוגג בתוך איחוד הפיות שתשתתקנה כשהשפתיים יפגשו, ילטפו, יכאיבו
וישאבו את הערגה עמוק פנימה לפינה רחוקה.

בור ענק של חוסר שיתמלא בסערות נפש וגוף.
לכמה דקות נרגע בשיחה מחויכת עם כוס קפה ועוגה שאכין במיוחד.
שיחה שתראה לנו איזו דרך מיוחדת ונפלאה עשינו גם במרחק ואולי אפילו בגללו.
מילים וגוף שיבהירו לי כמה נפתחתי ונפרשתי לפניך וכמה זה קרב והפחית את מרחק הזמן.
אתה מכיר אותי היום הרבה יותר טוב מלפני שנסעת
וכך גם אני מכירה את עצמי יותר טוב איתך, מולך, תחתיך וקשורה אליך.

מוזר לי שאני לומדת אותך טוב יותר בתקופה הזו.
הלמידה אותך ללא אישור פיזי, מבט, מבע גוף, חיבוק, או סטירה, היא אחרת, מאתגרת.

בין וויסקי, ליין אדום, לטקילה ובירה
תקשור ותחדור
תצליף ותגמור
תחנוק ותגמיר
אותך בי תחרוט ותשאיר.

 

שבת מנוחה ומחייכת :))

את ההשקעה.

אני בוהה במילים שלו

מחפשת ברווחים עוד מידע.

אין, הם רק מחייכים אלי.

ואני מסיקה שאת התוצאה 

הוא פחות אהב.

אני רוצה שהוא יהיה מרוצה

ויאהב את כל החבילה, כולל הסרט בו היא עטופה;

הרעיון,  המחשבה וההשקעה, העשייה ואת התוצאה.

אז אני מעזה ושואלת אותו לדיוק רצונותיו.

(בדכ הוא נותן לי לנסות ללא הנחיה ועל פי התגובות אני למדה מה נכון, מה לא נכון,
מה הוא אוהב, מה פחות, מה בכלל לא.)

להפתעתי הגדולה הוא עונה במילים ספורות שמבהירות לגמרי את רצונו.

ואני כולי גאווה ושמחה שהעזתי שוב לשאול

ויותר מזה,

האדון שלי, אמר מפורשות.

 

יש!!!

הילדה הקטנה שבי מרקדת בצהלה

:)

 

שיחותי עם נפשי #3

למילה להתפשט יש שתי משמעויות
להתערטל
ולהתרחב
או שזו בעצם משמעות אחת רחבה
כי כשאני מתערטלת
אני נאספת למקום רחב אחד שנקרא בתוכי, התמסרות.
כשאני כולי מתמסרת הכל אצלי פתוח; הנשמה והגוף.
הם נפתחים לרווחה ברגע שאני מבינה ומרגישה שיש מישהו שההתמסרות שלי היא הצורך שלו.
כשאני בטוחה שהצורך שלי בלשחרר, להתמסר ולהכנע מתקבל בהנאה ובעוצמה,
אז אני מסוגלת לתת את כל כולי, עד הגרם האחרון של הלב והנפש שלי.
שם במקום המדויק הזה אני הכי רחבה, פשוטה ופרוסה לפני ובשביל האדון שלי.

ואתה אדון שלי מספק לי את הקרקע הזו בדרך וצורה שאיננה מובנת לי

אבל כל כך מורגשת מהבפנים שלך אל תוך הבפנים שלי.

אתה לא חוסך במילים ולא מתקמצן בלהראות את ליבך.

וכל מה שנשאר לי זה להודות ולחכות.

להיות פשוט על כל משמעותיו זה סוד שמתגלה כשהכל פשוט :)

סוד הדברים הפשוטים
מילים: נועם חורב
לחן: לאה שבת

לא קל להאמין 
הרגעים מעטים 
וצריך את הזמן להבין 
את סוד הדברים הפשוטים 

יש חור בלב 
שאנחנו רצים כדי למלא 
בלי לשאול למי זה כואב 
וכמה עולה 

אם נדע לתת 
בלי לבקש להחזיר 
עוד נגלה את האמת 
שלמדנו להסתיר 

פזמון 
תן לי להעביר את היום 
בלי שאלות מסובכות 
ואל תפרש לי את החלום 
ככל שהבנתי, הבנתי פחות 

לא קל להאמין 
כשהפחדים משתלטים 
וצריך את הזמן להבין 
את סוד הדברים הפשוטים 

יש בור בלב 
שאנחנו רודפים כדי למלא 
אני נשארת גם כשכואב 
לא משנה לי כמה עולה