סקרנות מאוחרת

"אין לי סימנים כחולים שאני רואה שהיא ראתה"
אני אומרת לו
והוא מתחיל לצחוק

לקח לי עוד שניה להבין
מה הניצוצות בעיניים שלו אומרות
על מה הראש הפושטק שלו חושב....

כיסופים
לסימנים

#ווטסאפ

שבת שקטה

אם מרבית חיי חשבתי שסטירת לחי, היא השפלה בשבילי
אז בימים אלו אני מבינה ומרגישה, השפלה מהי.
היא חונקת אותי.
כמעט כאילו הידיים שלך על הנקודה הזו בצוואר שלי
הנקודה הזו שאחראית על האוויר שנכנס ויוצא
נשאף וננשף.
כך בדיוק מדויק אני מרגישה.
רק שהידיים שלך לא על הצוואר שלי, 
העיניים שלך לא חוצות את העיניים שלי בהבזק שאומר "כך אני רוצה אותך"
ואין חיוך של גאווה ואהבה.
אני מרגישה הכי למטה שאי פעם הרגשתי
הנשימות שלי קצובות, מדודות, כדי שישאר בי אוויר עד הנשימה הבאה
עד האות הראשונה שתשלח אלי לומר לי;
"שם אני רוצה אותך, הכי למטה, מחכה רק לי, ללא ההבנה
ללא עונש וללא עונג."
מושפלת - רק לכתוב את המילה הזו כואב לי
הימים האחרונים מלמדים אותי את משמעות המילה במובן הכי נפשי ופיזי שלה.
ואם חשבתי שסטירת לחי היא השפלה, היום אני יודעת שהיא השפלה של כיתה ב
וכנראה שהגיע הזמן לעלות כיתה
השפלה של כיתה נון - כי ככה החלטת.
אז כך אני מרגישה;
אני על בירכי, ידי קשורות מאחור, 
עיני קשורות בצעיף משי סגול שדמעות העלבון נספגות בו כדי שלא תראה אותם,
וכדי שאני לא ארגיש אותן מלכלכות אותי במחשבות סוררות.
וקצוותיו תחובות לפי, חוסמות אותו 

דברים מתרחשים לידי, אבל בלעדי

אני לא קיימת בשביל עצמי.
בימים אלו, בזמנים אלו,
אני קיימת רק בשבילך
עבור הזמן והרצון שלך

אדון שלי.

שבת שלום
:))

לא אוהבת להיות תלויה בין שמיים לארץ
"תדייקי בבקשה" לוחש לי הקול המעצבן ההוא שבתוכי
"טובבבב" אני רוחשת לו כגחל בוער;
"כשהוא מערסל אותי בחבלים, או, מחבר אותי ללולאה משתלשלת מהתקרה
אני אוהבת את התלישות הזו מהקרקע, אפילו מאד. מרוצֶה ??"
אני מסננת לרעש הפנימי שלי.

ידיעה, הבנה הם חלק כמעט בלתי נפרד מהשפיות שלי.
"מי רוצה להיות שפוי?" - משתוללת הפסיכית שבי.
אני רוקעת ברגלי בימים אלו, כמו שור זועם
טבעות תסכול מצטיירות מהנשימות הכבדות שיוצאות ממני.
אני רוצה את הסוכריה היומית, אפשר חצי, אסתפק בשליש וגם בשישית
רק שתהיה.
אין מילים, אין קול, יש דממה, אין הסברים יש שקט.
אני ילדה טובה בדכ
אבל בסיטואציה שכזו, השובבה שגרה בתוכי, יוצאת להפגנה, נעלבת.
הלב מאיץ דפיקותיו והראש עובד שעות נוספות, מנסה להבין
מה אני, לכל הרוחות והשדים, אמורה ללמוד כאן???

אני מעדיפה מילים מוכיחות על פני שקט מטושטש.
הכלבה המגועגעת שאני
מלקקת את הדם שגועש בי ורוצה לאַכֵּל לי את המוח.
"תרגעי" היא מיללת בקול חורק
"ידיעה והבנה לא תמיד הכרחיות, הנה אני בתוכך שנים
לא ידעתי מתי תשחררי אותי, מתי תוציאי אותי ואותך לחופשי
להיות מי שאני ומי שאת. חיכיתי בדממה ובסבלנות מופתית
עד שיום אחד ראיתי קרן אור קורצת לי והיא הפכה לשמש מחממת ומחייכת
הוצאת אותנו לטיול חייך."
"נו טוב" - אני ספק נאנחת, ספק גונחת
מסתבר שגם מכלבה אפשר ללמוד.

אז אשאר תלויה בין שמיים לארץ
יודעת שידך העסוקות ופיך השותק
מאתגרות אותי בהליכה באפלה
ואחכה בעיניים כמהות למילים וקולות
ככלבה המחכה לאדונה האהוב.

( אני אוכל משו בנתיים....ממתי הפכת פולניה אני תוהה לעצמי....)

...."מהאור לאפלה עוד תלויה השאלה
     מי שפוי מי משוגע"...??? 

אני משתגעת
את שומעת?!?!?

אני מתגעגעת
בעצמי נוגעת
ולא נרגעת

אני צרה צרורה
אני יודעת

בעליצות את עולמי צובעת
ובצבעיו לעיתים טובעת
אותך אני גומעת
משתיקותיך נקרעת

את צרכי בולעת
רצוני קוטעת
אהבתי בך נזרעת
את מהותי היא בולעת.

מה אני רוצה
לא יודעת

למה?

כי אני
משוגעת :))

תרגיל ב - עת -

# לצחוק זה הקפה של הבוקר
הכותבת יצאה מדעתה
מקווים שתשוב מתי שהוא אליה בחזרה

בוקר טוב !!

מפולת מילים
נסורת אותיות
ואני רוצה
מפולת של התרגשות
שתגרום לי חנק בגרון
כזו שלא אצליח לומר מילה.

כל הגוף יגעש
כשאראה אותך מחכה
בשערי ביתך.

נסורת דמעות תטפטף מעיני
תחרוט שביבי געגוע בלחיי
כששפתותך יטרפו
את פי.

והעיקר לא לפחד כלל!!!

"לא לפחד להתאהב
שיישבר הלב
לא לפחד בדרך לאבד "...
השיר הזה, כל מילה בו!!
"מכל הרגעים בזמן
למצוא אחד לאחוז בו
להגיד שהגענו "...
הגענו זה בכלל אין ספק :)

"עמוק עמוק העצב בעיניים"
שר אריק לביא.
וכשהעצב נראה כך
הוא מגיע ממעמקי הגוף והנפש
מה מייצר בנו עצב
האם זה רק תוצר של כאב הנפש?.

געגוע, יוצר עצב? כואב?
גם אם הוא געגוע למשהו מתוק שהיה ?

כמיהה יכולה להיות כואבת ומרגשת כאחת
ערגה, כמיהה
המילון {ויקיפדיה} מסביר:
"תחושה סובייקטיבית של מחסור פנימי אל מול אובייקט חיצוני וצורך עז לקבלו או להיות קרוב אליו.
אל הכמיהה מתלווה פנטזיה, דימוי תודעתי של האובייקט ה"חסר".
למשל; סיגריה, ידיעה, איש או אישה, מקום."

אז אני כבר לא מתגעגעת ( למרות שהיא במסגרת המילים הנרדפות)
אני נכספת, עורגת וכמהה
זה נעים, מחייה מרגש.
מרים את הציפייה למרומי האוורסט
והפנטזיות...צוללות אל מעמקי האוקיינוס
נוסעות על 140 בכבישים, ומצמיחות לי כנפיים של משוגעת.
הן מתועדות כדי שלא ישככו
וכדי שישמרו אותי במקומי
אוהבת, מתרגשת ומצפה.
אבל
זה גם צורב צביטות קטנות של כאב
בלב.
הצביטות הללו עושות אותי עצובה מידי פעם.
אני מרשה לעצמי לשמוע נוסטלגיה
ואולי
פה ושם לדמוע, טיפה ועוד טיפה.
"אני לא בוכה, רק מתגעגעת"
אני שרה עם חוה
וטעם מלוח עובר לי בגרון.

"צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם:" (תהילים ס"ג ב')
#בלוז_של_יום_ראשון

"בני אדם נולדו לשתוק ולחייך"
האומנם?

#שיחותיעםנפשי

רגשות מבעבעים

תופחים לבועות בזלת רותחת.

החום העולה ממקלעת השמש שבי

מתפוצץ בנקודות מסוימות בגופי

ומפשיר כל קובית ספק

שחשבה להקפיא בי

נוזלים גועשים

של תחושות

"איך אני מתגעגעת
לידו המיוזעת"...{הוא לא שריונר}

*יודעת שהבזלת היא לבה שהתקררה

"מה הם המילים
אם לא שתיקה
תמיד נוסעים איתם
לארץ רחוקה"

שבת שלום

של שקט
לא הפרו את השלווה והבטחון
שצרבת בשעווה סבלנית, צבעונית וחמה את ליבי.
לא שברו את הרוגע, הידיעה
שהצלפת והחדרת לתוך גופי, שאתה כאן להישאר.
גם במרחק וזמן בלעדייך, אנחנו שלך, איתך.
ואתה, כל כך איתנו.
זה מרגש אותי כל כך, ומקל ולו במקצת,
על לחות הגעגוע הבלתי נסבלת
של הלב והגוף.

הקול שלך מבליח;
מתגעגע, רוצה, אוהב, שומר.
מספר כמה גם אתה חסר
אותי, אותו.
המילים שלך, מקבלות משנה תוקף
ואני מתחילה ללמוד להקשיב לאותיות,
למשמעות שהן יוצרות.
להרגיש את הקול והנשימות
שמנגנים על מיתרי גופי.

פעם גופי היה נמתח לדום,
מקשיב למילים הכתובות והמדוברות
דרך כל אות ששרקה כל תנודות הפסיקים.
מתפתל אל כל ניואנס קטנטן שחשבתי שאני מרגישה.

איתך זה פשוט
אתה כותב ואומר בדיוק מפליא, ובלי שום מחסום שהוא
לא מולי וגם לא מולו,
את הרגש, את הרצון, וגם את הגעגוע.
את הכמיהה שנמצאת עכשיו בחוטי הזכרון ונימי הגוף.

ציוץ ציפורים, רעש עיר
המיית הים, נשיפת העצים
נרות דולקים, עלי...
הוא מנויילן היטב!
אתה לבוש מלא או חלקי
לא משנה המצב
פיך מדבר את ליבך וגופך, צרכיך, רצונותיך
ולא מפסיק להגדיל את החדר שלנו בתוכך
ואיתך זה נראה שאין פשוט מזה
( תלמדי, אני חובטת בעצמי, תלמדי!!)

ואם חיפשתי  להתרגש מכל יום שמפציע
אתה בהחלט מספק את הגחלים הבוערות לכך.

רגליים למעלה
צחוק שמרעיד
כל תא שחור
אצלי. 
ראש למטה
דמעות עולות
נשארות תלויות
צריכה מכות
כדי לבכות.
רגליים מקופלות
חיבוק שמאחֵר
אותי לשחרר.
תנופת חזה
קדימה למעלה
ידיים תופסות
את ליבי מועכות
מספרות לו
שמותר
לצעוק רגשות.

#נדנדת מצב רוח

ואני...רק רציתי חיבוק :)

נפתחה הרשמה לביס לאוננויות

כך כתוב שלט חוצות ענק

היתכן???
משפשפת עיניים

כן עיניים

כי שפשוף בין השפתיים התחתונות
מסוכן באמצע נהיגה

שניה לפני שהרמזור מתחלף

מציצה שוב

עם העיניים

לא עם השפתיים

אה זה בי"ס לאומנויות

נו טוב זה הרעב הזה
שמשפיע

שישי שמח :)