סקרנות מאוחרת

 

המילים שלי יוצאות

בריקוד מהוסס לעברך

סיבוב אגן, הצלפה

מתיחת חזה, צביטה.

אך כשאני ערומה 

ומדפי ליבי נקיים 

אני כותבת ואומרת

לך במילים ברורות

כיצד אני מבקשת

שתמלא ותסדר מחדש:

רגשות, ללא תחתונים

תחושות, ללא חזיות

רצונות, ללא עקבות

ואז נשמתי פרוסה לפניך

לעשות בי כרצונך

 

 

שתרצו, תבקשו

תאהבו ותסלחו בחיית, זה כואב לא לסלוח 😎

💚💜💙

גמר חתימה טובה אנשימים

כל שנה המילים נשפכות לי כאן
מסכמות {למרות שאני בד"כ לא מהמסכמות}
מתחדשות
משתנות
מודות
מחייכות
גם מתרגשות ודומעות :)
והשנה הן אינן
ממתי נגמרות לי המילים?
אז הנה הפתעה הראשונה לשנה החדשה
ובהחלטה מודעת החלטתי לזרום עם מה שאין 😎
אז אין לי סיכום לשנה שהייתה מהטובות שהיו לי למרות הימים האחרונים שלרגע חשבתי שלא.
ואין לי ציפיות חדשות או מטורפות מהשנה שכבר כאן.
רק שאצליח להיות בדיוק מה שאני רוצה להיות
שאצליח להיות היכן שאני רוצה.
שאמשיך לפתוח קשרי חבלים בתוכי על ידי קשירה מהודקת שלהם מבחוץ :)
אני רוצה להיות מסוגלת להתחיל, להמשיך ולסיים בדיוק היכן שזה מסתיים, בלי מחשבות.  
אני רוצה להיות מובנת לעצמי.
אני רוצה להרגיש את החיים, לחיות אותם. ליהנות מעצם היותי כאן ללא רגשות אשם על כלום.
ובעיקר שאמשיך לנסות להיות ולהביט על עצמי במראה ולחייך בדיוק אל מה שיש.

שנה מאד טובה אנשימים
שנה בה תפתיעו את עצמכם ותהיו מה שאתם באמת רוצים להיות

קמה
מחפשת את המפתחות 
לא בכיס
לא במנעול
לא ביד
לא על המדף
פותחת את הפה להתעצבן על הזיכרון המתעתע שלי
והן נופלות על הרצפה
אופסס
אני מדיימנת את עצמי כמחזיקת מפתחות
על ארבע, בפתח הבית הנכון...
חצי חיוך עולה לי על הפנים
רק חצי?
כן
כך אני מרגישה בימים אלו
מחזיקה את המפתחות
לא יודעת אם לפתוח יותר
או לסגור קצת
אולי להתרחק. 
אני אוהבת קרוב
פתוח
לא נעול !

חצי אני, לא תמיד אני יודעת איך חצי אני הופך לשלם :)
אז אני מחזיקה את מפתחות נשמתי והמילים שלי בפה
מחכה שמישהו יקח
יסובב
יפתח
והכל ישפך החוצה.




בכלל התכוונתי לכתוב חלום אירוטי - לא הצליח לי :)

שבת שלום 

רגשות מבעבעים

תופחים לבועות בזלת רותחת.

החום העולה ממקלעת השמש שבי

מתפוצץ בנקודות מסוימות בגופי

ומפשיר כל קובית ספק

שחשבה להקפיא בי

נוזלים גועשים

של תחושות

 

"איך אני מתגעגעת
לידו המיוזעת"...{הוא לא שריונר}

*יודעת שהבזלת היא לבה שהתקררה


מהמילים הללו שכתבתי פעם ומתארות אותי גם בימים אלו


בוקר חם וטוב אנשימים

 

אני קוראת על זה כאן לא מעט במשך השנים ואני ממש לא בטוחה שחוויתי כזה, כמו שמדברים וכותבות עליו כאן.

אבל, שמתי לב שאצלי,

אחרי סשן עמוק מהרגיל, כזה שלוקח אותי לעוד מחוזות בתוכי ובתוך הקשר.

אחרי סשן שמותח ומושך גדרות שיש מצב שלא ידעתי עליהם אפילו.

אחרי סשן שאני עוד יותר מבינה כמה אני שלו, כמה רחוק ועמוק הוא יכול ללכת ולקחת אותי ואותנו איתו.

אחרי סשן בו הוא מעמת אותי עם עוד סיטואציה שלא היה לי מושג שאני בכלל יכולה להיות בה.

אחרי סשן שבו אני מרגישה כמה הוא סומך ואוהב ויודע שאני גם.

אחרי סשן שבו אני חווה ציות, בלי מחשבה, רק מתוך אהבה, והרצון הגדול לעונג המרגש והמתרגש שקורה סביבי, בנוכחותי, איתי.

אחרי סשן בו אני חווה נדנדה של התנתקות והתמסרות שמשחררת את המוח ומאפשרת לגוף וללב להיות שם בדיוק לצרכים ולרצונות שלו ושלו וגם לשלי.

אחרי כזה מפגש אני בסאב ספייס משלי לפחות כמה שעות אם לא מעבר לזה.

מרגישה מהלכת בתוך בועה בחלל העולם שעושה לי נעים בכל הגוף, ספייס כזה שממשיך את הניתוק הזה שבו אני רק מרגישה ולא חושבת, כזה ששנת הלילה בו עמוקה יותר והמעוף גבוה יותר.

זה הסאב ספייס שלי 🙂

 

 

בוקר טוב אנשימים 💙

 

 

המילה הזו לא מפסיקה להדהד בי בעצמה מאז נפגשנו.

אתה מושיב אותי על הזין התופח שלך, הסטירה שלך מזכירה לי לא לעצום עיניים.  ותוך כדי שעיני מתקבעות לתוך עיניך, והזין היפה שלך חופר בי עמוק כמעט נוגע בלב, אני שומעת שוב "עקשנית"

"איפה אתה רואה עקשנות מולך?" ואתה רואה על הפרצוף שלי פליאה.

אתה מתחיל להסביר ואני מבינה שהעקשנות שלי היא דבר חיובי עבורך, עבורינו.

המילים שאתה ממשיך להגיד מרגשות אותי, מביכות אותי, משנות לי את החשיבה וההבנה של המושג, עקשנות.

כל זה קורה תוך כדי הקפדה שעיני יביטו בך, תוך כדי הקפדה שאשמור על הזין שלך זקור, תפוח ועמוק עמוק בי.

 

כי כזה אתה, עקשן וקפדן.

 

אני מוצאת את עצמי טסה אחורה מעל חיי עד כה ומביטה על העקשנית שאני, מבינה שחלק גדול ממנה היה ההבנה מה נכון לי ודרכי השנויה במחלוקת, לא לוותר על מה שאני אוהבת ושחשוב ונכון לי.

כן אני גם סתם מתעקשת לפעמים 🤭😋

כמו למשל על האיש שאיתי, על האיש שאיתנו, על לחיות בחלום 😎

את המילה הזו לא שמעתי כל כך הרבה זמן, אולי אם יותר אנשים היו ממשיכים להתעקש על העקשנות שלי, לא הייתי צריכה להתמיד בכלום.  שונאת את המילה התמדה, לא יודעת מה זה 🙈🙊

 

הכי יפה לנו שמח 💙

 

זו הדרך שלי

והנה אני מוצאת את עצמי כבר תקופה מאד ארוכה לא כותבת כאן כמו שהייתי פעם.
כן, אני כותבת במקומות אחרים.
מתעסקת בהבעה בכתב בכל מיני צורות
אבל איכשהו זה חסר לי כאן.  עובדה, אני כותבת על זה :)
מציק לי שפתאום נעלמו לי המילים המביעות בדס"מ.
כאילו יכולת התחושה במילים, בענין הספציפי הזה, אולי אפילו בקשר הקיים, לא באמת מצליחה להיות מובעת במלא העצמה שלה
במילים שצצות לי מידי פעם.
ואולי, רק אולי, ההבעות שלי מאד ברורות וערומות לי מול עצמי ואולי גם מול מי שצריך ורוצה אותי ככה, אולי?

הריקוד המוזר של הלב 

היא כותבת לי שורות קצרות
אני, אני עונה במגילות
המחוות שלה מאופקות
ושלי עולות על גדותיהן

היא מזמינה אותי לארוחת בוקר
אני מזמין אותה לחנוכת בית
היא אף פעם לא תהיה שלי
אולי תהיה קצת לידי
וגם זה לא בטוח

כמה מתוק ומריר הכאב,
רק בגללו אני מוכן להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב...
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב

החיבוק הזה משתנה מאחד לאחד וגם לאחת :) 
יש את החיבוק החזק, המועך המוחץ המוריד. החיבוק שלא מפחד שאשבר לרסיסים כי יש בו גם את הכוח והעדינות להדביק אותם בחזרה,
או, להיות לידי כשאני מחברת אותי בדרך שלי 😄 .
יש את החיבוק שנזהר שלא אשבר לרסיסים בידיים שלו ואיך יחבר אותי חזרה? :).
רק לא לשבור אותך. 
יש את החיבוק השואב - זה שמחבק אותי כדי לקבל את הכוח שהוא רואה בי. חיבוק שלוקח את מה שאני רוצה לתת.
ויש עוד...
וכן הם כולם יכולים להיות באחד, כי אני חושבת שברוב האנשים הם נמצאים, כי כמעט בכל אדם יש את כל הצדדים הללו.
אצל כל אחד כל צד מגיע בכמות ואיכות אחרת.
אני חושבת שזה חלק מההסתכלות שלנו כבני אדם על אחרים.
המקום הזה שאני רואה מישהו באור מסוים ואחרת רואה אותו באור לגמרי אחר.
זה מה שנקרא בעיני המתבוננת\ן 😄 איך כל אחת מאיתנו מרגישה, רואה ושומעת את האחר\ת.

חשבתי על זה בהקשר של נשלטת, שולט.
האנרגיה שנשלטת מעבירה, יכולה לא פעם להיות אנרגיה מבלבלת, גם את עצמה.
אצלי, לפעמים, יש אנשים שאני רוצה להיות גם וגם באותו רגע בדיוק
ויש מישהו שמולו אני רוצה להיות רק ככה
ומול האחר אני רוצה להיות רק אחרת.
הוא בדיוק המקום הזה בו אני מרצה מהמקום שעושה לי טוב ולא מהמקום המרצה כדי לקבל אהבה או כל דבר אחר. אני שם כי אני באמת אוהבת להיות שם ולא כי זה יגרום לאחרים לאהוב אותי יותר או בכלל :)
(אולי ההבדל הקטן בין שליטה ל - ABUSE }
מניחה שתאמרו לי שאצל כולם זה ככה, וזה גם יהיה נכון, אבל אני כחלק מכולם :), חושבת כך כיוון ששנים רבות שמתי את המהות הספציפית הזו, מולי במראה. את החלק הזה של האישיות שלי, החלק הנשלט, הסתרתי מעצמי לא הבנתי את הצורך בחלק הזה כדי להיות שלמה עם מי שאני.
לא התייחסתי לכך שאנשים מזהים ורוצים להיות במקום הזה שיאפשר לי להוציא, לשחרר ולהיות החלק הזה שבי. לא חלמתי בכלל שאני יכולה להיות במקום הזה.
אולי מהמקום הזה שלי, אני מבינה כמה הנראות שאני רואה אצל אחרים ובעיקר שאחרים רואים אותי, את כל הדמויות והנשים שאני, היא משמעותית.
וכמה זה היה קשה לי כשמישהו לא יודע מה לעשות עם זה ומערבב את כל שלוש או ארבע או אולי יותר, הנשים שאני באחת.
כמה זה קשה ולפעמים לא נעים כשהוא לא מצליח לעשות את ההפרדה והוא לא מצליח לראות מתי אני כאן ומתי אני שם, או יותר נכון איך להגיע למה שהוא {אותו אדם} ואני צריכים מולו.
וכשאני מוצאת מישהו שיודע לראות ולהרגיש את זה ועוד יותר יודע מה ואיך לעשות עם זה. יודע איך לקחת אותי משם לכאן והפוך ומתי. בשבילי זה המון אויר לנשימה, ממש.
זה גם מאפשר לי לזכור שנשלטת היא חלק ממני, חלק חשוב כדי שאהיה מי שאני באמת.

הרהורים בעקבות מילים של שיר שאינני זוכרת את שמו וגם לא את הזמר ששר אותו.
מחשבות ישנות ומתחדשות מדי זמן, שלי עם עצמי.

שבת שלום ושתהיה כאן שלווה :)

הוא חדור בתוכי
השני
מביט בו
אח"כ בי
ואז
בחיבור שלנו
מושיט יד
לנקודת החיבור של שלושתנו



לחיות! 
ולחיות בלי חרטות
או לפחות לנסות
להיות מאושר
עד כמה שאפשר
ולחיות את הזמן שנשאר
לפני שהשער נסגר

חופים הם לפעמים געגועים לנחל

או לנהר 

או לבית...

ולפעמים הם מקום

להרגיש כמה חשוב הביטחון

באדון.

כי כשהוא רואה את גלי המוח

בעיניים שלי

השמלה יורדת מעצמה לפקודתו.

והגוף החשוף

מרגיש בבית

לצידו על החוף...