סקרנות מאוחרת

בא לי מאד לכתוב
למלא כאן מילים מילים ועוד מילים
לכל מילה יש משמעות של עולם ומלואו
ואז אני מבינה שאין מצב שהמילים הללו יבהירו לי במדוייק את המצב, המקום, התחושה, המבט, הרגש
והדיוק הזה שאצלי צריך להגיע עם המילים  {גם עם מעשים אבל כאן כבר למדתי שעדיף לא לדייק}
מתסכל אותי ומשאיר אותי כורעת ברך מול עצמי מבקשת שמישהו יקח ממנו, ולו לרגע או לכמה שעות :)
את האחריות הכבדה הזו של הבהרת והבנת עצמי מתוך עצמי :)

אז
אני נכנסת לכלוב (מעט מידי) כדי להשתחרר, כדי לקרוא את אלה שמצליחים לגרום לי להרגיש ולחוות את המילים שלהם בדיוק במקום בו:
השעווה נוגעת בעור,
במקום בו הסיכה ננעצת.
בדיוק במקום בו הקצה של הקיין נמרח על הבשר. 
בדיוק של הורדת האטב מהפטמה או משִפתי הכוס.
בדיוק הזה שלא רק הגוף נפער ומבקש חדירה אלא בעיקר הלב!

תודה בכוח
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=51260

לפעמים כל מה שבא לי לעשות
זה להניח ראש 
ולבכות
גם לצחוק
אבל לבכות.

ככה סתם ללא סיבה
אני צריכה לבכות אותי החוצה
לשטוף את הרצפה הפנימית שלי.

הראש זקוק וגם רוצה את החזה, הכתף, הבטן והידיים שלך סביבי ברגעים הללו.
דע לך שעבורי זה מידי פעם, כמו לגמור :)





חג שמח 
💜

לשמוע את זה
מהאדון
שלי

ולא להאמין 
😋

אולי זה החום ❓

אני.
תקלף את העטיפה
לאט לאט
כאילו אתה רוקד סביב ה-טרף שלך
תן ללשון שלך לגעת
רק בקצה
רק טועמת
וכשהסוכרייה תתחיל לטפטף 
מתיקות
תעטוף אותה במלוא הלשון
תצפה אותה בבלוטות הטעם שלך
תסכך את כל גווני הטעמים שהיא
בך
תגלגל בין שפתך
תמצוץ,
ותשאב
את כל אנינות הסוכרייה
המבקשת להמתיק גם לעצמה
את המעטפת 

יש את הימים הללו שמאד קשה לי להתבטא
רכבת של תחושות ומחשבות עוברת בי. ובקרונות שלה יש גם לא מעט רגשות.
ואני לא יודעת למה להתייחס קודם.
בדכ אני מאפשרת לעצמי שקט. מתקפלת פנימה לתוך עצמי, מחכה שיגיעו מילים שיבהירו לי אותי.
מילים שיעצרו את הרכבת הדוהרת הזו ויאפשרו לי להבין, לפעמים זה אפילו ברמת הלדעת מה אני מרגישה.
מה התרחש או לא התרחש. 
האם זו תגובה שלי לאכזבה, או שמא זו תגובה שלי לתחושה שלי שלא התבטאתי - פיזית- כמו שרציתי?
אתם בטח תוהים איזה פוסט יומהולדת מדכא זה❓ 🙂
אבל לא אני בכלל לא בדאון, אני רק יודעת שעלי להוציא מתוכי את כל הקוצים הקטנים שדוקרים אותי.
אלה בתוכי שמתעקשים שאתן לכל דבר מקום וזמן.
אני רוצה להניח לדברים פשוט להיות. לחוות את החוויה מבלי לנסות להבין אותה.

יומההולדת שלי היה בתחילת שבוע שעבר ממש בתום ההסגר בו הייתי נתונה בכל הימים הללו.
הצורך, הרצון, הגעגוע ה--- המון דברים זעקו מתוכי כולם כולם רצו להתפוצץ ולהתנקז במפגש יומהולדת עם האדון האהוב שלי, שלנו.
החיים הביאו אותנו למקום מעט אחר וחדש יחסית בקשר :)
אני אוהבת חדש, אני אוהבת שינוי, אני אוהבת מעברים.
אני אוהבת את הכאב שהוא מעניק לי.
אני אוהבת את הקול שלו קורא לי בכינויים שהוא בחר לי - אני לא חושבת שיש לו מושג כמה אני אוהבת אותם.
אוהבת להקשיב לטון ולמנעד בו הוא אומר אותם בין אם זה כשאנחנו נפגשים ובין אם זה בהודעות. בדרך בה הוא אומר את המילים אני מרגישה מה הוא מרגיש וחושב עלי באותם רגעים. 
אני לא אומרת לו את זה🤦‍♀️למרות שאני אומרת לו, לרוב, הכל. את כל נדנדת התחושות והרגשות שבי.
לפעמים, הרבה יותר מידי.
סלח לי אדון שלי 😄 וזה הזמן גם לבקש סליחה מבן זוגי שסופג הרבה יותר מזה...
כי בזמן יומהולדת {אני חוגגת מהלועזי עד העיברי או הפוך } זה ימים של להגיד תודה לכל אלה שמנערים לי את הלב ואת הגוף
להגיד תודה לכל אלה שמצליחים לאסוף לתוכם את החלקים הקשים והקוצניים שבי כמו את אלה המתוקים והרכים.
כי מאז שנתתי לאישה הנשלטת שבתוכי להיות מי שהיא, אני הרבה יותר אני.
הרבה יותר אישה, אוהבת, חזקה, חלשה, נותנת, מקבלת.
אני זקופה, ולא רק בגלל אימוני הכושר 🏃🏼‍♀️ אלא בעיקר בגלל אימוני האושר
אני יותר בטוחה ושלמה
מרשה לעצמי להיות רגישה, פגיעה ורטובה :)
רק בקשה אחת יש לי, שהיא תכלס האיחול שלי לעצמי השנה.
תפסיקי לחפור, לחקור ולנסות להבין הכל, לא כל דבר הוא תשובה ל-למה.
לא כל דבר צריך מילים.
תניחי, תרפי, תשחררי, תתמסרי ללב הפתוח ולכל הלחישות שלו.




בלגן? לא נורא תתמודדו או שלא 😋 אני פרקתי, לפחות חלק....

שבוע טוב 💚

הגוף שלי

רוצה שתחשוק בו

הגוף שלי

מבקש שלא תוכל בלעדיו

הגוף שלי

כמֶה לשמוע את עצמו גומר

הגוף שלי

רוצה אהבה, בדרך שלך

כן זה הגוף שלי

שרוצה להרגיש את התשוקה שלך בו

הגוף שלי

רוצה שתבער מהשד המזדקר

וגם מההוא שלא.

הגוף שלי 

זקוק לעונג הזה כדי שנשמה של הגוף הזה

תלבלב ותרצה עוד.

שבת שלום :)

מְלוּחָה וּמְיֻבֶּשֶׁת
מַמְתִּינָה בְּצִפִּיָּה
לְמַגַּע שְׂפָתֶיךָ
לְבַלּוּטוֹת הָרֹק הַמִּתְמַלְּאוֹת
לְקוֹלוֹת פִּצְפּוּץ הַשִּׁנַּיִם
לְפַצֵּחַ אוֹתִי, אַתָּה יוֹדֵעַ
יִהְיֶה לְךָ עֹנֶג שַׁבָּת
הִתְמַכְּרוּת בְּמֶרְחַק יְרִיקָה
טַעַם לַחַיִּים

כתבה - ליאת דרור- משוררת רשת שמצליחה לתאר מופלא רגשות ותחושות- 
והשיר הזה לגמרי מתאר את מצבי בימים אלו
🤨😎😊
         

רציתי לכתוב אבל המילים לא יוצאות אז
מביאה של אחרת :)

השיר הזה הוא בנשמתי, כל פעם שקצת הולכת לאיבוד...חוזרת לשמוע אותו
להזכיר לי שהאהבה והנאמנות היא קודם כל לעצמי ולקולות שיש בי.
ולמרות  ארבעת הקירות שסוגרים עלי, אני מזכירה לעצמי שכל העולם הוא בית לציפור הקטנה שבלב,
היא לא עוזבת היא רק צריכה לעוף לפעמים...

אתי אנקרי ודוד ד'אור
מילים ולחן: אתי אנקרי

קחי את החופש שביקשתי לעצמי 
את הכנפיים לציפור שבנפשי 
תקרתך שמיים לרגלייך אדמה 
את תטבלי גופך במים כשייבש לך בנשמה 

קחי את הדרך שבאה לקראתך 
תראי איך היא עוברת ומשנה הליכתך 
וכשאת אוהבת היי נאמנה 
לקול שגואה בך שגוהה בך 

קחי את החופש שביקשתי לעצמי 
את הכנפיים לציפור שבנפשי 
ואם את הולכת לא תהיה זאת עזיבה 
כל העולם הוא בית לציפור במעופה 

חג שמח
אביבי
וחופשי

:)

מכות, מה הן לי מזכירות
הצלפות של חגורה
חבטות עם מטרה ברורה
וברגע הכאב
הכל בי מתערבב
שעווה חמה עלי זורמת
ובבת אחת אני מוצפת
פס רחב אדום כדם
מבקש הישבן המורם
את המגע המוחץ הגוף מבקש
הלב מתגעגע למבט הכובש
ללחש ההוא שאת עור התוף מחורר
ואת כל גופי חודר
את כל מעצורי ומאווי משחרר
ועכשיו אחרי שסיימנו לנקות ולהתנקות
אפשר בבקשה לקבל ממך כמה מלקות?
:)


כתבתי את זה לפני ארבע שנים - החוסר, הצורך, הגעגוע לא מאפשרים למילים חדשות להגיע.
וזה כלכך מתאים למה שאני מרגישה אז....
כי כשמתגעגעים, אוהבים
ואהבה עושה שמחה בלב
אז 
חג שמח  💝🍷💙

לצבתות האש 😎
הציפיה יכולה להיות כואבת יותר מכל כאב פיזי ...הסבלנות שנדרשת היא לעיתים בלתי נסבלת עד לתחושת הבלתי אפשרית  :)
ועדיין - וכל זה מהול בהתרשות ובשמחה שיש למי ולמה לצפות :) 

בצבתות אש
רמי קלינשטיין
מילים: הנריך היינה
לחן: רמי קלינשטיין
תרגום: עדה ברודסקי 

בצבתות אש גופי צרבי נא, הצליפי על פני שוט.
בעקרבים בשרי סרקי נא, רק אל תתני לי לחכות!
המציאי לי כיד המלך, צרור עינויים מרים משאול. רק אל
תתני כי אחכה לך, לשווא, זאת לא אוכל לסבול! עד שש
ברוח מצועפת, אתמול חיכיתי, אללי! ואת לא באת בת
מכשפת, דעתי כמעט נטרפה עלי! אי סבלנות סביבי
ניפתלה, כנחשים עם כל צלצול, לבי הגיח מעלה מעלה
ואת לא באת, את לא באת, את לא באת, הו תעלול! לא
באת, ואנה אבוא אני.
שטן באוזן לי סינן, פרח החוטוס כמדומני, צוחקת לך
כסיל זקן!
בצבתות אש גופי צרבי נא הצליפי על פני בשוט,
בעקרבים בשרי סרקי נא, רק אל תתני לי, אל תתני לי,
אל תתני לי לחכות!