צבע החיים

להיות כאן זו הזדמנות פז לקרוא את מילים של האדם הייתי.
לנבור בתוך נפשי שאינה כבר בצורתה.
להביט בהבדלים והניואנסים של ההתפתחות האישית שלי בלבן של העיניים.
המילים שמתארות קווים לדמותי על רקע שחור.
אלו שדיברו בקולי על שינויים שעשיתי, על אהבות שאהבתי, על רצונות ותשוקות שחלקן נותרו, חלקן קיבלו מענה וחלקן התמוגגו כמו אדים.

זה מדהים.
כמה מתוך האדם הזה נותר וכמה לא.
כמה צעדים פסעתי לעבר האדם ששאפתי להיות.
כמה שהאדם ההוא לא ידע בכלל מה העתיד מתכנן בשבילו.
איך מטרות, כוונות, רצונות, תשוקות, אהבות, משתנים יחד עם דפי לוח השנה.

אפילו חלק מהשירים נותרו וחלק מעלים שאלות של מה לעזאזל חשבתי לעצמי.

זה באמת אני היום.
זה באמת אני שהייתי.

האם זו תיבת פנדורה של שיפוט עצמי או קפסולת זמן שאוצרת חוויות יקרות.

תאהבו, בעיקר את עצמכן/ם.