מילים מלוכלכות

תמיד הייתי חולם בהקיץ, שלא לומר פנטזיונר, שלא לומר חי בסרט. הרצון שלי לכסות את העולם במציאות מדומיינת היה תמיד במרכז דרכי המחשבה והתקשורת שלי. וכמו חולמים רבים אחרים, תמיד היתה לי ליבה קשה ומנוכרת מתחת לחיצוניות החולמנית. רצון כמוס לסדר את העולם בקטגוריות ברורות וחדות. התעקשות בוטה להפריד בין מציאות לבין דמיון.

והרי זו הפרדה שאינה מסתדרת עם הדרך האומנותית, המקצועית והרגשית בה בחרתי בחיי. כמעט כל בחירה שבחרתי - איך לעבוד, איך ללמוד, איך ליצור, איך להזדיין - אתגרה את יכולתי להכיל ולהקשיב ולהתמסר. שמתי את עצמי על קרקע לא יציבה לעיתים קרובות. והניסיונות שלי להיפתח לדרכי חשיבה שונות ומשונות הובילו לא אחת להתרסקות על דפנות הגולגולת הקשה שלי.

אי לכך, הולם מאוד שהדלת הבאה שלי בדרך לשיפור עצמי היא תעודה ממכון אבחון רפואי.

-------------------------------------------------------

התרגלתי להתייחס לסקס בשפה מיסטית, לחפש דרכו את הנשגב והבלתי ניתן להגדרה. בחרתי לקבל את נוכחותו המאיימת והמאתגרת בחיי, לתאר את עצמי בתוכו כנסחף בתוך גלים של כוחות יסודניים חסרי משוא פנים, ולסחוף איתי מאהבות לתוך הזרם האדיר. איכשהו, התחום הזה בחיי שקע כולו באוקיינוס של התת מודע. עם הזמן לא נותר בו זכר לאור הקר של המציאות. המאהבות רובן טבעו או נשטפו אל החוף.

כפי שקורה לעיתים בתורות מיסטיות איזוטריות, מתברר שהזרם האדיר אינו אלא הדם הפועם מאחורי אוזני שלי עצמי. הפרעת קשב. נוירולוגיה תקולה ותו לא. הדבר חתום ושמור במאגר נתונים ויש כדורים לזה. וכעת עלי לחזור אחורה ולשחזר את כל האינטראקציות הקטנות והגדולות ולפרש אותן מחדש. להבין את משמעותן של החדירות, הגמירות, הסימנים הכחולים, השיחות המלוכלכות, האתגרים הגופניים ומתיחת הגבולות במונחים הקשים והחדים של המציאות.

אחד הדימויים שהשתמשתי בו לא מעט כאן בבלוג הוא של סקס מרפא. זו תחושה מוכרת שניסחתי לא מכבר במילים: כשגוף ונפש מתמסרים אלי ללא סייג אני מוצא את עצמי מסוגל למעשים אדירים, כמו גיבור על המגלה את כוחותיו בשעת משבר, ולאחר מכן נותר סחוט ומרוקן מחשק ומאנרגיה. אלה שני מצבים המרגישים לי כמו טרנספורמציה גופנית טוטאלית. זו נחמה לא מבוטלת לקרוא שסקס זו אחת הדרכים של הלוקים בהפרעת קשב קשה "לכבות" את המוח לזמן מה. "התנהגות היפר מינית". בסך הכל המוח שלי שמבקש להיות ממוקד לזמן מה במשימה אחת, מעשה אינטנסיבי מתמשך שלאחריו יוכל להירגע קצת, לשם שינוי. רפואה לנוירונים דואבים.

חרמנות לילה חיפשה את פורקנה בתיבת המסנג'ר שלך, ובמהלכה גיליתי שאת בקשר מונוגמי, ונילי, מוצלח - ולהפתעתי גיליתי שאני לטובתך. במקום לקבוע מפגש בין איברי המין שלנו העלינו זכרונות מהפעם ההיא שמצאתי את עצמי קבור בתוכך לשש שעות תמימות, זכרותי מוקפת לסירוגין בפיך, נרתיקך ומעייך. איך התדרדרנו למערום מבולגן ומטונף של איברים מכוסי לטקס וחומר סיכה והפרשות גוף, אתגרנו את עצמנו למצוא דרכים חדשות לחדור, דרכים חדשות למתוח את גופך עד לקצה, למרות שאת לעולם לא מבקשת שאפסיק.

ועלו במחשבתי שתי מחשבות - הראשונה, שכעת אולי לעולם לא נספיק לקיים את הבטחתנו אחד לשניה להיפגש פעם אחת בלי שיקולי לו"ז ולהזדיין עד שתצא הנשמה, לראות באמת מתי הגוף והנפש מגיעים לקצה גבול יכולתם; השניה, שגם בשעה שחדרתי אלייך באלימות שלא הייתה מביישת כתב אישום לא באמת שלטתי בך, אף לא לרגע, ולמעשה היית היחידה אי פעם שזיינתי כשווה אלי. לא מעלי ולא מתחתי. שני מאהבים שהחליטו להזדיין ועושים זאת כל עוד הדבר נוח, ואחת מהם נהנית להיצבט, להיחנק ולהידפק בכל בליטה ושקע המתאימים לכך. את אולי אחת משתיים בודדות שהעניקו לי את גופן בטוטאליות שכזו. גופך היה שרוע לפני ומוכן לשימוש כמו בובת סמרטוטים. ואת היחידה שהעניקה לי אותו מבלי לאבד סנטימטר מההדדיות שבאקט הטוטאלי. וכעת גם זו חוויה שלא תחזור, אולי לעולם. גם מאהבות וניליות משתוקקות לשלוט ולהישלט, לעיתים מתחת לכסות מצטנעת או מתחסדת, אבל כמעט תמיד משתוקקות לחווית כיבוש.

אמשיך להזדיין כך, בצורה שאצליח, וארשה לעצמי לכבוש גבירות מגונדרות ונסיכות עדינות שיעניקו לי מברכתן. אבל מדי פעם אזכר בזו שמולה היה מספיק שנהיה רק זין וזרועות וכוס ושפתיים וחור של תחת.

בסופו של דבר, הכאב הגדול ביותר הוא לגלות שמילים שחשבת שנכתבו בעבורך נכתבו בעבור מישהו אחר.

שליטה, ולעיתים קרובות כל סקס שהוא, זה שני אנשים המשפשפים שתי צלקות אחת על השנייה. הכאב מדליק ומעורר והגירוד מרגיע לזמן מה, עד שהצלקת נדלקת שוב וחוזר חלילה.

אצל רוב הנשים שזיינתי הצלקת פעורה ומדממת, חשופה לעיני כל. הפגיעות וריח הדם מטריפים אותי, וזה כבוד גדול לגשש פנימה לתוך פצע רגיש ולעסות בעדינות עד שהכאב חולף. יש מהן שפצעיהן ישנים וכבר התמלאו בכל זין שפגשו. הגישוש קשה אצלן, כי רוב כלי הזין גסים ולא מתוחכמים ורק הגדילו את הצלקת. יש מהן שפצעיהן טריים, וכמעט לא נגעו בהם. החדירה לתוך הפצע נעשית אצלן באיטיות אינסופית, כדי לא להחמיר את הכאב. אצל כולן הטיפול מסור וזהיר - בין אם בעזרת כף יד או מכשיר או מילה.

ויש אחרים. אצלי, רקמת הצלקת חבויה בפנים ללא סימן חיצוני. מעטות חזו בה. למעטות היו האצבעות הזריזות, הלשון החדה והאוזן הקשובה. רק הן זכו לחזות בי משתחרר ומתפרק. הן, ורק הן, הצליחו להרגיע את הרקמה הדלוקה ולראות אותי מחליק לשינה המרפאת. רובן נשלטות, כמובן, מהסוג הקשוב והרגוע. חלקן בכלל וניליות. כולן חקוקות בהיסטוריה שלי בסימנים שלא יימחו.

"אתה אוהב להכאיב," אמרת לי.

לא, יקירתי. אני לא אוהב להכאיב. זה פשוט שיש לך מתניים צרות שמתאימות בדיוק לזרוע אחת שתחבק אותך בחוזקה ותצמיד אותך אלי, חזק מדי, עד שלא תוכלי לנשום. יש לך צוואר דק שמתאים בדיוק לכף היד שלי שתחזיק עד שישארו סימנים. יש לך שיער עם מקום בדיוק לחמש האצבעות שלי, שייכנסו וימשכו לאחור עד שלא תוכלי יותר. יש לך כוס קטן שמצליח בדיוק לקבל את הזין עד שתגנחי מהתחושה. יש לך כתפיים לבנות וחלקות ועדינות מספיק בדיוק שאוכל לכרסם אותך עד שיישארו עלייך טביעות השיניים שלי. יש לך רגליים ארוכות בדיוק מספיק שאוכל לשלב בהן את רגלי ולרתק אותך למקום עד שתהיי חסרת אונים.

ויש לך מחשבות גדולות, יקירתי. מחשבות גדולות שאין להן מקום בגוף קטן כזה. ושתי הזרועות שלי, וכפות ידי, ורגלי, ושיניי, והזין שלי מספיקים בקושי - מספיקים בדיוק - לפתוח אותך ולתת למחשבות להישפך החוצה על הסדין. ואם בתהליך יכאב לך, יקירתי, אז לבי יצא אלייך, אבל אחזיק אותך חזק בכל האיברים בו זמנית ואתן לך להתפתל כמה שתרצי, ובסופו של דבר ארגיש אותך מתבקעת ונרגעת ונוזלת בחיקי. ואז אדע שנכנסתי לתוכך.

בפרופיל שלי כתבתי: "...תחילת הקשר תהיה בטקסט בלבד." נשים פירשו זאת כניסיון להאט ולבסס היכרות לפני שקופצים ישר למיטה. זו אמת, אבל לא הסיבה היחידה.

קשר משתנה אחרי הסקס הראשון. לעיתים נראה כאילו לאחר שביקרתי בגופה של מישהי, קשה להיזכר שהיו דרכים אחרות לחדור אליה לפני. שפה משתנה. דימויים ויזואליים הופכים למקובעים יותר במציאות. מילים מרגישות כמו צל חיוור לדבר האמיתי. ולעיתים קרובות אני נתקף געגוע, לפעמים ממש בעיצומו של קשר, לשלב הזה בו היינו רק מילים. השלב בו תקשרנו ברעיונות הנשלחים מנפש ישר אל נפש. שלב בו החרמנות שאחזה בגופי באה מבפנים; זקפה שהבשילה מתוך עיבוד של סיפורים, תיאורים, דעות, זכרונות. קרבה אינטלקטואלית המורגשת בעוצמה רבה, כמו חום גוף המונח לצידי.

אני מתגעגע לקשר כזה. מעוניין בקשר כזה. מעניין לאורך כמה זמן זה יעבוד.

הסקס הכי ארוך שהיה לי היה באורך שבועיים, בערך.

הבלוג שלה היה המגע הראשון בינינו. אני זוכר את הרטט שעבר בי ואת אצבעי על גלגל העכבר, מלטפת את הכפתור הרגיש. עם כל ליטוף נחשפה בפני עוד שכבה, כמו בד רפוי המכסה בקושי גוף קמור. לא יותר מרפרוף קל נדרש על מנת לחשוף אותו. לפתע היכתה בי ההבנה שעוד לא שוחחנו, אך כבר נשאבתי לתוכה, עמוק יותר משהייתי בכמה נשים שזיינתי בגופי.

יחד עם המילים על המסך שמעתי את קולה באוזני, מגלה לי תסכולים ותקוות. שמעתי אותה מגרדת צלקות ומלטפת בין הרגליים. שמעתי את קול הבכי שלה ואת צלילי האורגזמה.

ידעתי שאני לא לבד שם. הרגשתי שאיתי צופות עיניים חודרות של גברים אחרים. עשרות. מאות. לא היה לי אכפת. אקט הקריאה הזה הוקדש לי.

תיבת ההודעות שלה היתה הפעם הראשונה בה הרגשתי את גופה. אחרי שהכרתי אותו מבחוץ ומבפנים זכיתי לגעת בו. בה. בשלב זה הייתי מומחה לתוואי גופה ונפשה. לא ניתן לקרוא אותה בלי להיות. הגאיות והעמקים נפרשו לפני והלכתי בהם, שולח לה שאלות כמו אצבעות חוקרות. היא ענתה מיד. גופה התגמש והעניק לי גישה לעורפה, לשדיה, לשפתיה, לשורשי שערה, לגבה התחתון ולדגדגן שלה. הרגשתי אותה מתחממת ופועמת ונרטבת. השאלות החוקרות נישקו אותה, סטרו לה, צבטו אותה, נשכו אותה. היא לא התנגדה.

היא שלחה את ידה ואחזה בזקפתי. היא הובילה אותי ברוך, בצחוק, בכנות, בלי רמז לזדון בעיניים. ימים חלפו מסביבי בזמן הליטוף. הייתי שכל ועיניים ולשון מתהלכים בעולם, אך הסובבים אותי לא ראו שהזין היה בידיה כל אותם ימים.

התמזמזנו באמצע המשמרת שלי. התמזמזנו במשרד שלה. התמזמזנו בזמן שעשתה בייביסיטר, עם הילדים על הספה ליד. התמזמזנו בזמן הארוחה המשפחתית.

השתיקות בינינו היו מבט משתאה וחיוך. כשהתעייפנו לרגע מלחקור ולטייל, הבטחנו אחד לשניה שנמשיך בעתיד. נתנו לעצמנו מעט מנוחה. צללנו לשינה, לעבודה, ליחסים ולעולם המהביל של יוני במישור החוף. עצמנו עיניים ודמיינו. למרות ששפתיים ואצבעות הפסיקו לגעת, לא הפסקנו להתבונן. מעכלים את מה שראינו. מכינים את משלחת המחקר הבאה.

ההצעה שלה היתה הרגע בו ביטאה הסכמה וביטחון. בכל התעלסות יש את הרגע הזה: הגבול בין נעים לאגרסיבי; הגבול בין מעשה אהבה לזיון. לפעמים הוא מגיע בבקשה מפורשת. לפעמים בהוראה. לפעמים במבט. איתה, הרגע הזה נמתח על פני כמה דקות. בהודעה אחרי הודעה פירטה לי בדיוק מה נעשה, באיזה מרחק נהיה כשניפגש ובאיזו צורה וסדר ניגע אחד בשניה.

ההתמסרות שבהצעה גרמה לי לזקפה, בהחלט. אבל התקשיתי כולי כשביקשה את מה שביקשה. הזדקפתי בכסא, בראש ובמכנסיים בעת ובעונה אחת. סקס הוא תמיד הפקדה של בטחוננו הגופני בידי אדם אחר. היא עשתה יותר מכך: היא הפקידה בידי את נפשה. אין אמצעי מניעה מזה, ולא יכול להיות.

הדרך אליה היתה התנועה הגלית של שני גופים המשתוקקים לחיבור. הייתי מקולח ונקי. הרגשתי את העירום שלה מצידה השני של העיר. לאט לאט, בדרך, במונית, התפתלנו עד שפנינו אחד אל השניה. עד שהמבטים ננעלו וידענו שאנחנו על אותו התדר. עד שהתנועה המחזורית של הגוף היתה מסונכרנת. עד שהזין החליק על פני הירך והתייצב בגאון בין הרגליים.

הודעת הוואטסאפ האחרונה ששלחה לי כשהודיעה לי שאפשר לעלות היתה כריכת הירכיים מסביב למתני.

הדלת החיצונית של הדירה המחולקת שלה היתה החדירה הראשונה של כיפת הזין. היא השאירה אותה פתוחה. לא הייתי צריך לחכות, להאט או לשנות את הזווית. נתתי לשרירי האגן לדחוף אותי קדימה ולמעלה והיא נפתחה בפני ברכות. הרגשתי רק את הרמז הקל שבקלים להתנגדות כשהתחככתי במסדרון החשוך. הדם זרם לכל אורכי ופעמתי בחום שהתפשט במסדרון הצר.

המעבר דרך הדלת הפנימית לדירתה היתה הרגשת הרטיבות החמימה אחרי החדירה. חמשת חושי עקצצו ונדלקו יחד: תאורה עמומה; מוזיקה מלטפת; שטיח נעים לצד המיטה; בקבוק בירה על השולחן הקטן; ריח ניקיון הנודף מדלת המקלחת. כל הסביבה החליקה מסביבי ונשאה אותי עמוק יותר פנימה. העולם החיצוני לא היה שם, ולו במילימטר אחד, מלבדי - גוף זר וקשיח המפלס דרך פנימה. תחושת היניקה התגברה, וכנגדה הליבה שלי התקשחה אפילו יותר. ידעתי שאצטרך לאחוז בה בחוזקה כאן, במקדשה הפנימי, כדי לא להישאב פנימה ולהיעלם.

המראה שלה שוכבת במיטה בגבה אלי היה עצימת העיניים שלה בזמן שהיא מתרכזת בתחושת העונג. היא בטחה בי מספיק על מנת לא להביט. שנינו ידענו מה עומד להתרחש. שנינו נשמנו יחד באותן השניות. לא היה צורך במבטים ובמילים כדי לחיות כגוף אחד.

ההתפשטות שלי מבגדים היתה אנחת העונג הנמלטת משפתי כשלא יכולתי לשאת עוד את התחושה. כשליטוף ורטיבות ויניקה של שפתיים פנימיות הפך לבלתי נסבל, נתתי לעצמי לנהום את חולצתי על השטיח ולגנוח את גרבי על הרצפה. לא היה ניתן עוד להסתיר דבר. כל נים וקצה עצב היו חשופים וכולם זעקו את גופה. נוזלי האינטימיות שלה ניגרו עלי. הרגשתי כמו חלק ממנה.

פעימות הלב שלנו לאחר שנכנסתי אל המיטה היו התנועה והקצב המתגברים לקראת הסוף. לא יכולנו להכיל עוד את ההתרגשות. גבה החשוף זז מעט. שמעתי את נשימתה. כמעט התחרשנו מהפעימה המסונכרנת, עוצמתה חזקה מכל חדירה אגרסיבית שאי פעם חוויתי.

הרגע בו הבל פי נפל על עורפה והיא הסתובבה והביטה בי במבט מצועף היה הרגע בו אורגזמה מתגברת בשני גופים ומתפרצת בעת ובעונה אחת. כשקצות האצבעות שלי נגעו בגבה וחייכתי אליה נוזל זרע פעם ופרץ ומילא נרתיק רטוב; כשהיא נשמה נשימה עמוקה ונאנחה בקול קטן, נרתיק התכווץ שוב ושוב מסביב לזין זקור.

היינו במקום חדש. אף אחד משנינו לא חווה כזה אקט מיני מעולם. הבטנו אחד בשניה. ידענו מה עומד לקרות: המבטים, הלחישות, המגע, הנשיקה, הליקוקים, המציצות, הזיונים, הגמירה. את כל אלה חווינו עוד פעמים רבות. אך בזכרוני נחקקה הפעם ההיא, הראשונה; הסקס שעשינו לאורך שבועיים.

אחרי ששחררתי אותך צנחת על המיטה והתנשפת והתחת שלך היה אדום והחור ורוד ופתוח וריר נזל לך על הסנטר והחזה ואת השתנקת וניסית להסדיר את הנשימה והבטתי בגופך העירום מלמעלה עדיין לבוש כמעט לגמרי ואת לחשת שוב ושוב "אני בוטחת בך אני בוטחת בך אני בוטחת בך" והמילים היו מוזיקה שערבה לאוזני יותר מכל הגניחות בעולם.

יש לי הזדמנות להצטרף לקבוצה של הגשת פנטזיות מיניות. מצד אחד - רוצה. מצד שני - מה הסיכוי שלי למצוא מישהי לרקוד איתה בבוץ, באמצע היער, בעירום, בזמן הגשם הראשון?

לא, יקירתי, אל תבקשי ממני "לצאת גבר". מאז גיל 15 לא עשיתי זאת ולא הרגשתי את הצורך. העובדה שאנחנו שוכבים לא נותנת לך את הזכות לתת לי נקודות, ובטח לא לצפות שאני אעשה לך טובות רק בשביל להרגיש כמו גבר.

תני לי לגלות לך סוד: עבדתי קשה על הגבריות שלי. התמודדתי עם הבעיות שלי בדיוק כמוך, אני שרוט בדיוק כמו כל השולטים, ולקח לי הרבה זמן להשלים עם הגבריות שלי כמו שאני רואה אותה. כמו שאני רואה אותה. אני לא מתכוון לזרוק את כל זה לפח בשניה שאת מפעילה עלי את המניפולציה הזו.

ואם את חושבת שאת הראשונה שמעמידה לי תנאים ומחסומים ואולטימטומים - את טועה. כבר עמדתי מול מחסומים גבוהים מזה. אני רואה את המניפולציה: את מקווה שהעובדה שאת נותנת לי אתגר תגרום לי לרצות לעמוד בו, להביס אותו כמו "גבר" וככה, בלי לשים לב, להתאים את עצמי להתנהגות הגברית שאת רוצה שאני אתאים לה.

פעם, כשהייתי צעיר וחכם יותר, עמדתי מול כמה מבחנים כאלה. הייתי שם סכין בין השיניים, משנן מפות וסיסמאות, מחדד את שכלי עד שהיה נשק מכוון ומשומן. הייתי מתאבד על המבחנים האלה, ולפעמים הייתי עובר. לפעמים גם בהצטיינות.

מאז זקנתי והאטתי. אל תעמידי אותי במבחן, אני לא טוב בזה; אני מעדיף לרמות. לא משחק איתך משחקים של גבריות. נכשל מראש. במקום זאת, אעטוף את הכוונה שלי במילים ואגיש לך. תבלעי או שתקיאי, הבחירה תהיה שלך, ותצטרכי לבחור בכנות, יקירתי, כי אני לא מתכוון לרדוף אחרי קצה החוט הזה. אני רק גבר.