צפוי לי סוף שבוע לבד בבית, וזה תמיד מזכיר לי את סופי השבוע שלנו יחד. היא היתה נוסעת כל הדרך אלי, או אני צפונה אליה. ראשית, היינו מתפרקים בכוח. הייתי מרכיב את צורת שעון החול המושלמת שלה עלי והיא היתה מטיחה את האגן שלה על שלי והיינו צועקים גסויות בוטות וגומרים תסכול של חודש בתוך דקה וחצי. כשהיא קמה הכוס בן ה-19 שלה היה נסגר ולא נותן לאף טיפה לברוח.
היומיים שאחרי היו ערפול מתמשך בלי התחלה או סוף. לא היתה לנו חובה או אחריות מלבד לא לגווע ברעב. מלבד זאת היינו אחד בתוך השניה כמה שיכולנו. היא יצאה מהמקלחת ומצצה לי במשך חצי שעה בזמן שקראתי ספר. ירדתי לה בזמן שבישלה את הפסטה. שתינו יין אחרי ארוחת הערב, וזיינתי אותה על השטיח מתחת לשולחן האוכל. התעוררתי באמצע הלילה וחדרתי אליה מאחור. היא היתה גומרת מאוד בקלות, ואני יכולתי לגמור פעם או פעמיים ולאחר מכן להמשיך שעות, בשכיבה, עמידה, ישיבה או כריעה. לשנינו היה ברור בשביל מה נפגשים.
הפרידה היתה קשה בכל פעם. ידענו שיעבור הרבה זמן עד לפעם הבאה - המון זמן, בשביל שני ילדים כמונו - וידענו שהחרמנות תחזור הרבה יותר מהר. הזיון האחרון קיבל גוון נואש, כאוב, כאילו רציתי לגמור את עצמי לתוכה ולהישאר שם. היא היתה משפדת את עצמה עלי עד שהתייפחה. התייחסנו לסקס כאל סקס בלבד. הבטחנו שלא נהיה "ביחד". רק הגופים שלנו ידעו את האמת, והתפוצצו יחד באקט של אינטימיות שהמשכתי לחפש שנים לאחר מכן.
המשכנו ככה לא מעט זמן; מדי פעם הרגשנו שנפשותינו לא יכולות לשאת את זה והחלטנו להפסיק ולהיפגש במקומות נייטרליים. יצאנו לסרט, והיא גנחה שאדפוק אותה חזק יותר במושב האחורי של הרכב של הורי בחניה של הסינמה סיטי. נפגשנו על הטיילת, והחזקתי אותה בזמן שהתכווצה על בסיס הזין שלי על הסלעים מתחת למעקה. טיילנו בפארק הירקון, והיא רכבה עלי כמו חית פרא. לא היה מקום נייטרלי בעולם בשבילנו.
הסוף הגיע רק כשחתכנו לחלוטין. הכרחנו את איברינו הקפריזיים להסתדר אחד בלי השניה, במיטותיהם של אחרים. שנים לאחר מכן הודתה בפני שלא חוותה אורגזמות כאלה מאז. ליטפתי את שיערה ואמרתי לה שגם אני. היא חיבקה אותי, והרטיבות בין ירכיה נמרחה עלי מעט.
