נתי נותן לסוף השבוע לחלוף על פניו. ביום שישי הוא רואה את ליה מזווית העין לרגע קצר. היא בולטת בעיניו על רקע החצר והתלמידים בהפסקה הארוכה שטופת השמש כמו ונוס של בוג'רו. שאר הזמן מעצבן ומטריד. הילדים לא נחים לרגע ושירי עושה לו פרצופים, במיוחד אחרי שהוא נרדם ביום שבת אחר הצהריים ומשאיר אותה להאכיל ולרחוץ אותם. בלילה הוא מטייל בין המטבח לסלון כמו רוח רפאים, עירני לפתע, מקווה שיוכל לישון עוד טיפה לפני הבוקר.
* * *
"בוקר טוב!"
הקריאה קודחת בראשו. הוא הצליח איכשהו לחטוף האנגאובר בלי להשתכר. הוא מהנהן לעברה של גלית בחיוך חשוק שיניים ונותן לה לתקוף אותו בסופת שאלות סתמיות על הסופ"ש, ואז לענות עליהן בעצמה במקום לחכות לתשובה ממנו. מתישהו סדר המאורעות הכרונולוגי מגיע למוצ"ש, ונתי מוצא את עצמו מנסה לסנן את התיאור של אמבטיית הקצף שעשתה, למרות ההתעקשות שלה לפרט את תחושת בועות הסבון על עורה החשוף. כשהוא אומר לה שהוא חייב להתכונן לשיעור, זה יוצא רק טיפה חד יותר משצריך, והיא אוספת את עצמה משם במבט מופתע.
היום משתפר מעט. להיות בבית הספר וללמד יום מלא תמיד ממלא אותו באנרגיה; לרוב, הוא חוזר הביתה מותש פיזית, ועם ראש מלא במחשבות ורעיונות. היום לא שונה מהרגיל. בשלוש וחצי הוא הולך לכיוון הרכב, שקוע בעצמו, וכמעט נתקל בגלית, נשענת על דלת היונדאי שלו. היא מחייכת אליו בשעשוע.
"תגיד נתי, כמה זמן כבר אני אצטרך לרמוז לך לבוא אלי לקפה?" הקול שלה עולץ וענייני, כאילו הזמינה אותו ל... ובכן, כאילו הזמינה אותו לקפה. הוא מביט בה, מנסה לאסוף צרור של מחשבות שהתפזרו באחת ולדחוף אותן לפינה זמנית במוחו לפני שיצליח לנסח תגובה.
"גלית, אהה, נראה לי שזה לא לעניין שאבוא."
"כן, אני מבינה. נתי איש המשפחה המושלם." החיוך שלה קטן מעט. "כל המורות משתפכות על כמה שאתה בעל טוב ואבא מדהים." היא מזדקפת ומתקרבת אליו אפילו יותר, מורידה את קולה ללחישה. "גם אני חשבתי ככה, ואם לומר את האמת די התבאסתי. עד שראיתי את הרכב שלך פה, בחניה, ביום חמישי בערב, והחלטתי לחפש אותך. אמרתי לעצמי שאני חייבת לנסות ולראות מה יקרה, וכל בית הספר היה כבר ריק, ואמרתי לעצמי... שאני אנסה פעם אחת ולתמיד." עיניה מצועפות ומביטות הצידה, כאילו היא מתארת חלום. "ואז ראיתי אותך יוצא מחדר האמנות, והבנתי שפספסתי את ההזדמנות." החיוך שלה מתרחב שוב.
"גלית, אני... נראה לי שעשית טעות. רק עברתי לקחת... דברים. שהייתי צריך לסופ"ש."
היא לא מגיבה למה שהוא אומר. תחת זאת, היד שלה נשלחת וממששת את הזרוע שלו מעל לחולצה. נתי מביט מסביב לוודא שאף אחד לא קרוב אליהם.
"אל תדאג חומד, לא ראיתי מי זאת היתה. לא אכפת לי, גם. אני דיסקרטית. אני גרה לבד. אף אחד לא צריך לדעת." היא מביטה בעיניו שוב ומטה את הראש הצידה במחווה משועשעת, כאילו מילותיה הן לא פגיון של קרח בחזהו. "אני לא טועה, ואני לא מתכוונת לוותר. תחשוב על ההצעה שלי, נתי."
והיא פונה והולכת משם.
תחילת הסוף. הוא לא טורח להשתיק את הקול, שחוזר על שתי המילים האלה כל הדרך הביתה.