הוא מרגיש שוב שיש לו משימה לבצע. הוא מבלה את השעות הבאות בשקילה מסודרת של כל האפשרויות, ומחשבה איך כדאי לגשת אליהן. ככה, במצבים כאלה, נתי מרגיש בבית; יש משבר להתייחס אליו, צריך לדבר עם האנשים הנכונים ולהזיז דברים ככה שהכל ייגמר בצורה המיטבית.
הוא ניגש לתקוף את הסיטואציה. בהפסקה הגדולה ביום שישי הוא מתיישב לצד גלית ומשוחח איתה על הא ועל דא, לא מזכיר בנימה או במבט את המפגש ביניהם בתחילת השבוע, ומוביל את השיחה בביטחון למקום הכי פחות סקסי: ילדים. הוא מדבר על לביא ויוני בלי הפסקה, ובין לבין מזכיר כדרך אגב את האיסוף בימי רביעי מהצהרון בשעה שלא היתה מאפשרת לו להיות בבית הספר. היא מצליחה להשחיל כעשר מילים מבולבלות ומגומגמות לפני שההפסקה נגמרת והוא קם וממהר לשיעור. במצב שהביא אותה אליו, אין סיכוי שאם היתה מבחינה בפרט השקרי הוא לא היה רואה את זה בתגובה שלה.
בדרך לכיתה הוא חולף על פני אמיר, שמחייך אליו חיוך מרוצה הרבה יותר מדי. לאמיר יהיה לו זמן ביום ראשון, אחרי שיעור ההיסטוריה עם הכיתה שלו. תלמידים מתנהגים אחרת אחרי 45 דקות של שיעור מולו.
מאוחר יותר, כשהוא מסיים את היום שלו, נתי תופס את חגי לשיחה בדרך החוצה. למרות שהוא מלמד את מגמת האמנות, הוא בקושי בקשר עם חגי, ראש המגמה. אין לו שיעורים בחלל האמנות ואין לו נגיעה – עד כמה שחגי יודע – לעבודה מעשית של התלמידים. נתי מתחיל לפרט את השאלות שהכין לגבי תלמידים ומצבם הלימודי. הוא דואג לדבר על ארבעה בנים ושתי בנות, מדגם אקראי לכאורה של אלה הזקוקים לתשומת לב מיוחדת, וחגי עונה באריכות האופיינית לו, יורד וחוזר לחוט השיחה העיקרי שלוש פעמים לפחות. בניגוד לשיחה עם גלית, נתי מוצא את עצמו שותק ומהנהן רוב הזמן. חגי הוא אמן לפני שהוא מורה, והחשיבות העצמית שלו תופסת נפח בהתאם. בסוף השיחה נתי טופח על כתפו של חגי ומודה לו על העזרה. חגי מחייך אליו בחום ופונה ללכת.
"אתה שומע?" נתי מוסיף שניה אחת לאחר מכן. "לקחתי את כרך ג' של האנציקלופדיה מחלל האמנות ביום רביעי, ולא הספקתי להחזיר היום." מדובר באחד מסדרת כרכים עבי כרס ומשעממים, שנתי לא נגע בהם מעולם עד היום בבוקר. הוא מוציא אותו מהתיק ומושיט לחגי. "אני מקווה שלא היה חסר לך או משהו."
חגי מניד בראשו. "לא נראה לי שמישהו היה צריך אותם." הוא לוקח את הספר והולך משם.
נתי מקווה שעשה מספיק, ועכשיו, אם חגי ישמע משהו מחשיד, יהיה לו הסבר אלטרנטיבי שיתן לו סיבה מספקת לפקפק. הוא יצא מבעיות קשות הרבה יותר כשהיה קצין בצבא עם הרבה פחות מאמץ. באמת? קשות הרבה יותר מאשר – הוא מנער את ראשו. לא. הוא יישאר ממוקד עד שיגיע לוודאות גבוהה מספיק שהוא בטוח. וחוץ מזה, בזמן שקשקש, חגי אמר משהו שנתן לנתי רעיון איך להימנע מסיטואציות כאלה בעתיד.