דברי ימי מנזר

כל כך הרבה דברים רצים לי בראש ואין לי סבלנות לכתוב את כולם.

א. אני חייב לחזור לעבוד. משתי סיבות: הראשונה, כי כשאני לא עובד אני קונה כל מיני דברים אונליין שלא בטוח שאני באמת צריך. השניה, כי כשאני לא עובד אני קונה כל מיני דברים אונליין שלא בטוח שאני צריך ואני צריך איכשהו לשלם עליהם. יותר מידיי זמן פנוי לא עושה לי טוב. תמיד כשאני ככה אני נזכר בשיר חמוד של להקה בשם Jim's Big Ego - Stress:
Chorus:
I'm Addicted to stress
its the way that i get things done
if im not under pressure then i sleep too long
and i hang around like a bumb
and i think im goin nowhere and that makes me nervous

Repeat

everybodys out to get me but i feel alright
Repeat x3
Everybodys thinkin bout me

(its the little things that get you
its the little things that get you when you werent payin attention)

Repeat

tryin to cut down on my caffeine consumption
so when i get up i just have one cup of coffee
and id like to have another cup of coffee with my breakfast
and on the way to work i like to get a cup of coffee
i like the kind of cup of coffee you get with youre donuts
but i never get the donut i just have the cup of coffee
and when i get to work i have a cup of coffee
cause i like a cup of coffee when im talking on the phone
but it usually gets cold and i need to get another cup of coffee
and its lunch and i have an espresso

and when i get back its not morning anymore so i have
a diet cola and another diet cola
and by then im feelin fine im feelin pretty sharp
and feelin pretty wired and im gettin things done
but right about 2 i get this little tiny micronim
stuck behind my eyes and it moves to the back of my neck
and it moves to the bottom of my spine
but it doesnt get there til 5 or 6 o clock
which is the end of the day so im fine so im fine so im fine
except when i have to work late when i have to work late
which i usually do

Chorus

i love to work i love to run i love to play it real hard
i love to steal little things from the grocery store
like a piece of bubble gum or sometimes i just stick
my thumb in a peach and just leave it there
i love to work i love to run i love to waterski snowboard
jetski skydive parasail handglide rollerblade mountainbike
bungee jump well i mean i love to do these things if i had the time
i love to work i love to work i love to work after work
i love to spend a little time with this woman that im seein
cause we never get the time to spend together
so we call each other up and we talk about work
but i think id really love is to get up by myself on a tiny little island
in the middle of the ocean with just me a book and a cellular phone
and a personel computer in case something came up
and id eat and id drink and id run and id sleep
and do nothing but swim all day
except i dont know how to do laps in the ocean
where are the sharks where are the sharks
and theres this kind of eneminy that sticks in your foot
and the poison goes up to your brain and you die
and sand flies sand flies yuck!
but actually i think would be really relaxing
just me by myself in the middle of the ocean
and thats what id really like to do more than anything else
except id probably hate it

http://bigego.com/index.php?page=video&display=693

כל כך אני!

ב. עד עכשיו הייתה לי את הבחינה המחורבנת שיצרה לי סדר יום דיי צפוף (שלא עמדתי בו מעולם). פתאום זה נגמר. ועברתי את הבחינה. מצד אחד יש הקלה עצומה. המתח לקראת ובשעות עד שידעתי שזה באמת מאחוריי, היה בלתי נסבל. ופתאום כלום, אין למה לקום בבוקר (למעשה יש, אבל כשאין לחץ, אני בטלן- ראה סעיף א' לעיל), הכל באיזי והאמת קצת משעמם.

ג. מי שמכיר אותי יודע כמה השבוע הזה היה מרגש גם מהבחינה האישית. לקראת יום השנה השני, התחילו כל מיני טלפונים וגם הייתה את התגובה ההיא באתר שממש גרמה לי להתגעגע. נזכרתי בכך שמישהו אמר לי לפני כמה זמן, איזה כיף היה לבוא לחדר שלך ולספר על נצחונות וזכיות. איך היית מתלהבת. הוא לא היה צריך לתאר לי, אני ידעתי על מה הוא מדבר. בדיוק כמו צהלות השמחה שלך בכל פעם שהצלחתי במשהו. בדיוק כמו "יאאאאאא!!!" שלך שהיה מלא בשמחה אמיתית וגאוה על כל הישג שלי בלימודים. נזכרתי בזה שוב כי ברגע הראשון אחרי שידעתי שעברתי, את היית הראשונה שרציתי לספר לה (כמו שתמיד הייתי עושה). וכמעט שלחתי את היד אל הטלפון בהתרגשות ואז נזכרתי שאין לאן להתקשר.
מזכיר לי את הדיסק Magic & Loss של לו ריד.

תאמינו או לא, זה אפילו לא עשירית ממה שחשבתי לכתוב.

ולקוראת היקרה להבה, אני מקווה שהכל בסדר אצלך. נשיקות }{

טוב, בעצם אין, אבל אל תגידו לו שאמרתי את זה...
עברתי את הבחינה המזויינת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
היה זוועה, אבל למי איכפת עכשיו?

" ?מי ברכב? מי ברגל
?מי יצעד בסך
?מי בראש ישא הדגל
?ובתוף מי יך

!הך בתוף, במצילתים
,בשליש, בצלצל
נעלה נא לירושלים
.שם נחולה כל הליל"

(מי לעזעזל כתב את השיר הזה?)

מחר אני עולה ירושליימה, לקראת הזוועתון של יום רביעי. דווקא חשבתי לקחת את הרכבת, אבל עם הבלגאנים שהיו היום האופציה הזאת נראית קצת מסוכנת, עכשיו אני צריך לבחור בין אבטובוס, או אבטומוביל (כמו שאומרים הייקים).
כן, אני לחוץ. אבל בעזרת קרישנה, הכל יהיה בסדר.

הקונצרט התחיל ביצירה של שלומית רן, מלחינה ישראלית. למרות שבנקודות מסויימות של היצירה מאוד נהנתי, קשה היה שלא לשים לב שהמלחינים המקומיים ("הצעירים"), אוהבים להלחין יצירות אשר עושות שימוש בכל כלי הנגינה הקיימים בארסנל. העומס על הבמה ועל האוזן הוא כל כך גדול, שקשה שלא להגיע לרגעים שהם פשוט רעש קקופוני (ככה כותבים את זה? נראה לי מוזר).
אחר כך, צמצמה התזמורת את היקפה בכחצי וביצעה באופן מרשים את "שירי שוליה נודד" של מהלר, עם מיאשה ברוגרגוסמן (סופרן). ברוגרגוסמן, היא זמרת שחומת עור, איך לאמר, "בעלת נוכחות" עם קול מדהים, שלעיתים נבלע קצת בנגינת התזמורת. ייתכן שבעיות האקוסטיקה של ההיכל, הן אחד הגורמים לכך. בתוכנייה, קשה היה שלא להבחין במרמור של נגני התזמורת (בסקירה של נסיעתם ליפן), על סרובה ועדת הערר המחוזית לאפשר את שיפוץ היכל התרבות ושיפור האקוסטיקה בו. הסיטואציה, מבחינת הנגנים, היא שכיום יש להם אולם שלכל הדעות בעייתי מבחינה אקוסטית, אבל אסור "לגעת" בו ולתקנו ומאידך בניית אולם חדש מוערכת בכ-140 מליון דולאר, מה שפחות או יותר קובר כל תוכנית כזאת. אף על פי כן, התזמורת הייתה במיטבה אתמול.
את הערב סיימה הסימפוניה ה-5 של צ'ייקובסקי, שהייתה מפוארת ומרגשת וזיכתה את התזמורת והמנצח גוסטבו דודמל, בתשואות ארוכות מהקהל.
ראוי לציון הניצוח המרשים (גם פיזית), של המנצח גוסטבו דודמל שהוציא לתזמורת את המיץ והיה מהפנט בפני עצמו.

הערות לסדר היום:

א. תודה ללהבה חשופה על המחמאות בבלוגה (וגם לאנסטסיה5, על התגובה המחמיאה שם). אני מבטיח להשתדל לא לקפח את סמייליי באפים 😄
ב. ב- 9.5 וב-10.5 יופיע הפסנתרן הנפלא פזיל סאי בהיכל התרבות. מאוד מאוד מומלץ!!!
ג. אני נמנע מלמיין את הבלוגים האהובים עלי, כי יש הרבה כאלה (אם אתם רואים מספר כניסות ביום, למרות שלא פרסמתם דבר, זה כנראה אני) וכי אני פולני ואני לא רוצה להעליב את כל אלה שאני לא קורא באדיקות....

זהו לעכשיו, שבוע טוב לכולם.

אני מחכה ליום שבו מראיין ישראלי ישב מול פוליטיקאי ישראלי ולא ישאל אותו שאלות "יאיר לפיד", אלא ישאל אותו שאלות קשות כמו שנשאלו בראיון הזה.
האמת, גם בטלויזיה האמריקאית ראיון כזה אינו נפוץ, אבל זה פשוט היה ראיון מצויין והדיילי שואו היא התוכנית הסטירית שהייתי רוצה ש"ארץ נהדרת" תהיה. שנון, חד, ביקורתי ומצחיק (לפעמים גם דיי עצוב).

http://www.comedycentral.com/motherload/index.jhtml?ml_video=85762

http://www.comedycentral.com/motherload/index.jhtml?ml_video=85843

"יבואו ימים ארוכים של ציפייה, כי רק עכשיו יתברר אם הלב מתרגל לחתיכות הוריד המוטלאות, לעורקים החדשים ולתרופות.
אחר-כך אתה נרגע בהדרגה, ומוסיף ביטחון...וכשהמתח והשמחה לגמרי יפלו ממך-אז, רק אז, אתה מזכיר לעצמך איזו פרופורציה זאת: אחד לארבע מאות אלף.
1:400,000.
פשוט מגוחך.
אבל כל חיים מהווים מאה אחוז בשביל כל אחד, אז אולי יש לזה איזה טעם."

(להקדים את אלוהים - חנה קראל, אדם מוציאים לאור 1981)

כשחיים בעומס יתר, לפעמים הצרות והבעיות של אחרים נראות לך מגוחכות. ואז אתה נזכר, שלמישהו אחר, הצרות שלך נראות מגוחכות. אבל הן הצרות שלך. והן 100 אחוז צרות ומאה אחוז שלך. ועדיין, בעולם האכזרי הזה, לפעמים צריך לקחת צעד אחד אחורה ולהתבונן על החיים שלך כחלק בתוך תמונה קצת יותר רחבה. דברים מקבלים פרספקטיבה מעט שונה.
מאה אחוז של חיים. פעם בחיים.

http://www.iwantoneofthose.com/robogirlfriend/index.html



In a busy, work-hard, play-hard culture, one thing keeps us on track and makes our lives easier: technology. Just when you think you're organised enough, along comes a product that you suddenly realise you couldn't imagine life without - from the Blackberry, which has made it possible for us to work all the time, to MySpace, a service revolutionising our social circles and eradicating the need for real friends. Finally the last frontier has been conquered. Prepare to modernise your love lives with the RoboGirlfriend, exclusively from iwoot.com.

This pioneering product is designed for the MyPod generation, and is set to become as popular and well known as the laptop, the sat nav, and even the mobile phone. With interchangeable facial features and expressions to suit you, the RoboGirlfriend allows you to literally build your perfect partner. In addition to her beguiling exterior, state of the art technology gives her qualities that will eclipse your previously fallible and unreliable human girlfriends.

No trips to the gym to maintain her figure, no lengthy discussions about 'commitment', no irritating habits that can't be reprogrammed. This is the most convenient way to conduct a relationship for busy professionals. And no resentment or guilt when you trade her in for a new model!

The Robogirlfriend stands three foot tall and is available in three models: the Jolie comes with a large assortment of 'babies' (activation optional), while the Ritchie is a smaller model designed for easy storage, or for the vertically-challenged human boyfriends. The popular Spears model features a number of pre-recorded dance routines, ideal for lovers of the club scene, along with removable hair.

The features below list the awesome depth of her functionality, basically you'll never look back.
Features

Your new RoboGirlfriend will:
# Enter silent mode at the press of a key, for times you don't feel like talking.
# Converse intelligently on any subject, using data provided by Wikipedia through Wi Fi connection (set her IQ to match yours, and never be outsmarted again).
# Learn about your family and friends, and store data for later discussion (she will even alter her behaviour according to your favourite and least favourite people).
# Advise you on information such as listings, train times, street maps, as if you were at your PC.
# Do your shopping for you, using online shopping and home delivery services of your choice (give her your credit card details and she will organise the rest - and won't overspend like your other girlfriends).
# Cook meals wherever you are, using her in-built microwave oven (scan the barcode on packaging for optimum cooking time).
# Navigate flawlessly with integrated GPS.
# Share your hobbies and interests - update her profile by selecting from categories including music, politics, sport etc.
# Demonstrate talents, from singing to chess (select a maximum of two from the Personality menu).
# Source any mains power socket for a 'rest' when charging is necessary - put her in Sleep mode at night, so that she can conserve power while lying next to you in bed.
# Act as an iPod dock (compatible with all models, using SpeakerButt) and Skype phone.
# Charge time of 4 hours, the equivalent of 8 hours music and talk, 20 minutes walking, and 1 minute of logical thinking.
# Suitable for ages 16 years+.

Size:-

* 91cm tall
* Weighs 12 kilos.

אני יודע, יצרתי קטגוריה חדשה בשושוס ליסט (בחורים שמוכנים להתפשר על מערכת יחסים עם מכשיר חשמלי...לכן יש ויברטורים, לא?).
אהבתי את משפט המפתח: "basically you'll never look back"

אמנם אני כורת את הענף עליו אני יושב....אבל זה מגיע גם בגרסת RoboBoyfriend שאפילו ידבר איתך על הרגשות שלך (אם תכווני אותו ל-"Let's Talk" mode". הוא אפילו ישנה את ההתנהגות שלו בהתאם לשיחות!


http://www.iwantoneofthose.com/roboboyfriend/index.html

"יש מלכות סאדו, ויש מלכות סד"א"
(shushu)

והדברים ברורים 😄

"' אני יודע שמן הסתם חלמת חלומות, עליהם אינך מספר לי. אינני רוצה לדעת עליהם. אבל אני אומר לך: חייה אתם, עם החולומות הללו, שחק אתם, הקם להם מזבחות! אין זה עדיין דבר מושלם, אך זוהי דרך. האם אתה ואני וכמה אנשים אחרים נחדש את העולם, זאת עוד נראה. אולם בתוכנות פנימה אנו חייבים לחדשו בכל יום, אחרת איננו שוים כלום...
...אסור לנו להתיירא מפני דבר כלשהו ולא לראות במאוויי נפשנו משהו שיש להטיל עליו איסורים'
נבהלתי והעלתי טענה משלי: ' הרי אי אפשר לעשות כל מה שעולה על דעתו של אדם! אסור להרוג אדם רק משום שאינך סובל אותו'.
הוא נתקרב אלי.
'בנסיבות מסוימות מותר גם זאת. אך בדרך כלל זהו משגה. הן לא נתכוונתי לומר כי עליך לעשות כל מה שעולה בדעתך. לא, אל לך להפוך רעיונות אלה,שבהם גנוזה משמעות של ממש, למשהו מזיק על ידי סילוקם והוספת נופך של מוסר עליהם...
...אם תרצה תרצה להרוג את מישהו או לבצע מעשה אדיר של תועבה, תחשוב לרגע קט על כך שזהו אבראקסאס שהתיר בך את רסן דמיונו! האדם שאותו ביקשת להרוג אינו לעולם מר פלוני אלמוני, אלא רק התחפשות כלשהי. כשאנו שונאים את מישהו, אזי שונאים אנו משהו בדיוקנו, השוכן בקרבנו אנו. מה שאנו מצוי בנו, אין בכוחו לרגשנו'.
...אין מציאות זולת זו השוכנת בתוכנו. זו הסיבה שאנשים רבים אינם חיים חיי מציאות - הם רואים את התמונות שמחוצה להם כממשות, ואילו לעולם שבתוכם אין הם מניחים להגיע לכלל ביטוי"

הרמן הסה, דמיאן, עמ' -104-106.

לפעמים צריך מישהו חיצוני כדי לשקף את התרדמה שנפלה על הנפש מתוך מירוץ החיים ושגרת היום יום.
אחד הפוסטים הראשונים שלי, היה ציטוט שאני אוהב מתוך שירי סוף הדרך, של לאה גולדברג (
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=28495&blog_id=7894 )

הציטוט שהבאתי שם הינו הרישא של הבית או השיר השלישי מתוך שירי סוף הדרך. הסיפא של אותו שיר הינה בעלות משמעות יחודית המתקשרת לציטוט של הסה ולדברים שאיתם פתחתי:

ל?מ??ד א?ת ש??פ?תו?ת?י ב??ר?כ?ה ו?ש??יר ה?ל??ל
ב??ה?ת?ח?ד??ש? ז?מ?נ??ך? ע?ם ב??ק?ר ו?ע?ם ל?יל,
ל?ב?ל י?ה?י?ה יו?מ?י ה?י?ו?ם כ??ת?מו?ל ש??ל?ש?ו?ם.
ל?ב?ל י?ה?י?ה ע?ל?י יו?מ?י ה?ר?ג??ל.

כתבי לאה גולדברג, שירים, כרך שני, ספרית פועלים

במה משלימה הסיפא את התמונה?
לדעתי, בעוד הרישא מדברת על הכוח שאנו שואבים מתוך הכישלון, מתוך הכאב , מתוך קשיי היום יום והעולם הזה, הרי שהסיפא מדברת על המחר. מדברת על הברכה שבל יום חדש, בכל הזדמנות חדשה שיש בידינו לנער את אבק הבית שקרס עלינו ולהמשיך בחיים, להלל את החיים. ולזכור את הייחוד שבכל יום, בכל שעה, בכל שנה לבל יהיה עלינו יומינו הרגל.
בחיינו, יום רודף יום והשגרה ולוח הזמנים הצפוף מאלצים אותנו לכלוא את חיינו בכלובים של אבן וזכוכית. כלואים בתוך האילוצים של קריירה ומשפחה ולאט לאט אנו מניחים לחלומות שלונו לדעוך, כלפי חוץ אנו קוראים לזה "התבגרות" או "ריאליות", אבל כלפי פנים אין אלה אלא תירוצים שעוזרים לנו לחמוק מהתמודדות עם אותם חלומות, עם אותן מחשבות על מי שהיינו רוצים להיות ועל השינוי שהיינו רוצים לחולל. אינני מדבר על שינוי העולם (זה שינוי לעיתים נדירות נמצא בהישג ידו של אדם), אלא השינוי הפנימי אשר יחזיר את החלומות לחיים.
הפוסט הזה יצא מעט ניו אייג'י והוא איננו כזה. לצערי, עד כה לא הצלחתי להגיע לאותם מקומות עליהם אני מדבר. בימים טובים הצלחתי להציץ אליהם מבעד חרכים וסדקים בדלת הסגורה, אך טרם מצאתי את דרכי פנימה. הפוסט הזה ובכלל הבלוג הזה, אינו בא ממקום של "הצלחתי! עכשיו אתם!", אלא מתוך הכרה הכך שמה שאני שואף אליו הוא רחוק והדרך אליו אינה קלה, בייחוד לאוד הבחירות והדרכים בהם אני הולך.

היא חיפשה אותי ארבעה ימים כל יום, שלוש פעמים ביום, אחרי שלא דיברנו כמעט חודשיים. ידעתי בדיוק מה היא רוצה לאמר וגם ידעתי שהיא כועסת. מאוד כועסת. מבחינתה, אולי אפילו בצדק, למרות שלצרה הזו היא הכניסה את עצמה ברשלנות פושעת (ואני לא מתכוון בצורה מטאפורית).
יש לי הרבה סיבות ללכעוס עליה, לא לא, יש לי הרבה סיבות לשנוא אותה, היא הזיקה (פיזית, נפשית...כמעט בכל צורה אפשרית) לי ולקרובים לי במשך שנים כשהיא מסתירה את התועלתנות שבפעולותיה בתחפושות פילנטרופיות שונות. עם זאת, ידעתי תמיד שמתחת לטירוף ולפראנויות, והמריבות הקולניות אל תוך הלילה, היא באמת חושבת שהיא "חברה טובה".
ועדיין, לא היה לי כוח לשמוע את ההטפה הטרחנית והבלתי נגמרת שלה. ידעתי כשהעברתי את החומר למישהו אחר במשרד שהיא עובדת בו, שהיא תתפוצץ מכעס והיא אכן התפוצצה.
נתתי לה להתבשל בעניין יומיים נוספים ובנתיים קרו מספר דברים אשר סיפקו לי את האפשרות לנקוט בטקטיקה שאיננה התקפה, אלא "ריכוך" ויצירת אמפטיה שבסופו של דבר הפכה את הכעס שלה לדבר כל כך זניח, שהיא כמעט התביישה להעיר משהו בנושא.