לפני 17 שנים. 26 ביוני 2007 בשעה 5:21
הדרך הסגולה מתחמקת מהשמש
ההרים והפסגות שואפות אל החמצן השמיימי
והעץ התחפש לעץ
.
ולי נותר לנסות
אחרת..
לא אטעה?
.
מבבלגת לעצמי את השכל
על הזין שלי אם אתם קוראים או לא.לפני 17 שנים. 25 ביוני 2007 בשעה 8:09
ישנה במצב רוח אחד
מתעוררת באחר
.
העיקר שמצאתי שיר שאני מחפשת בקדחתנות כבר שבוע.
מוסיקה משאירה אותי שפויה
לפני 17 שנים. 24 ביוני 2007 בשעה 22:34
תהליך של כמה שנים שאני שואלת את עצמי שאלות על עצמי ועל מהויות למינהן.
לאט לאט מתגבשת לה שמיכה אוריורית של אמונה.
תשובות על אמונה
בעצמי
באנשים שסובבים אותי
בעולם הזה שאני חיה בו
ובהוא שם למעלה שיושב ומשקיף בגאווה איך אנחנו עובדים כמו נמלים חרוצות גם כשאנחנו חותמים אבטלה בלשכת הסעד.
כל טעות,כל משגה בחיים שלנו,כל מכשול...
הוא שם כדי לקדם אותנו.
כן כן,אני יודעת שאני נשמעת קלישאתית לפנים עכשיו,אבל פאק ד'ה סיסטם.
בתוך כל התהליך התשובתי הזה,
בתוך כל העצמה שיש לי בדרך,
בתוך כל השביל הזה של הפאקינג חיים שלי,
אני מתחילה להתקרב.
עוד לא החלטתי למה
אבל אני מתחילה להתקרב
להבנה המזערית עד כמעט אפסית שיש כח מעליי שמכוון את התנועה.
ההבנה אפסית כי הגודל הוא עצום,עד בלתי נתפס.
בתוך כל התשובות האלו,שהן לא בהכרח תשובות בעלות הגיון,
זה לא תשובות חותכות בקו ישר,התשובות הן יותר בספקטרום רחב ,לראות מהלכים שלמים של נסיבות חיים ומפגשים שמולידים השתלשלות מטורפת.
והראייה הזו שומרת אותי אופטימית,רגועה
זו התשובה
כי כל מה שקורה צריך לקרות. הלא כן?
בתוך כל ההתקרבות הזו,יש מקום זעיר וקטן בתוכי שמתחיל להוליד בי שינוי
מושך להתקרב יותר לאור.
תמיד הרגשתי כמו סוג של פרפר.
(וחוץ מזה פרפר עלול להישרף מהאש,אז אני אוהבת סיכונים,תהרגו אותי)
.
חשוב לי לשמור על המקום היהודי שבי
לא בכדי למנוע התבוללות.
אלא כי זה נכון לי
אני מבינה את הסיבות לשמירת נידה למשל....
לא כי אסור
אלא כי יש שם משמעות סמויה מעיני עיוורים
יש שם עומק
יש שם כלים לחיים נכונים יותר
לחיים אמיתיים יותר
לחיים טהורים יותר.
אגב,למי ששואל את עצמו
התשובה שלי היא לא חצאית וכיסוי ראש
היא בדרך שלי.
דרך העיניים שלי
אז לכל התגובות הצפויות של "את חוזרת בתשובה?"
התשובה היא כן ולא.
לפני 17 שנים. 24 ביוני 2007 בשעה 15:10
עושה משהו שלא עשיתי איזה שנה וחצי בערך..
.
מחפשת את המוסיקה שתסתנכרן עם המוסיקה שפעימות הלב שלי דופקות
ומה שיוצא זה רגאיי.
מקליקה על אלפא בלונדי ורוקדת לי בבית
מול המראה.
באמת משהו שהמון זמן לא עשיתי
כנראה שיש איזו תזוזה עמוק בפנים.
הסיבה לכך כנראה תישאר לעצמי..
לפני 17 שנים. 24 ביוני 2007 בשעה 12:29
ימים חמים.
חמים מאוד
הכל קורה
הכל
.
לפני 17 שנים. 20 ביוני 2007 בשעה 23:32
בתור אינסומנית לשעבר,אני יודעת טוב מאוד איך מתמודדים עם השקט של הלילה
יודעת איך לתעל את חוסר האונים של הצורך והרצון לישון מול המחשבות שלא מרפות
היום אני בערך נגמלתי,מדי פעם חוטאת בלילות לבנים
אבל למה דווקא בלילה של לפני המבחן בה' הידיעה,מבחן קריטי ועמוס בחומר אני לא מצליחה להירדם??????!!!
אוף
אני כבר אחרי הנשימות,אחרי שעה וחצי של התהפכות במיטה,אחרי מקלחת מצננת,אחרי בקבוק מים
וכבר כמעט אחרי זיון שכל בבלוג
לישון לישון לישון!!!
לפני 17 שנים. 16 ביוני 2007 בשעה 4:32
שהרייטינג הגבוה הוא מקורא אדוק אחד.
אז גש ללישכתי אחרי שתסיים לקרוא את הקרביים שלי..
(נכתב בזכר ,אבל מן הסתם פונה גם לבנות המין המיני)
לפני 17 שנים. 15 ביוני 2007 בשעה 21:18
"הרפו ותדעו אותי"
משפט מרשים
לפני 17 שנים. 15 ביוני 2007 בשעה 1:01
הופעה של אהוד בנאי
אני וש' חברתי הטובה לומדות פורמולות סיניות לקראת המבחן המטורף שהולך להיות בשבוע הבא
מ' מתקשר.
אם תבואו כרטיס אחד יהיה בחינם
החיוך בלב כבר מתחיל להלהיב את הלב
בין קריאה של סינדרום "חוסר דם בלב" ל"חוסר יין בכליות" אני זורקת מילים משירי אהוד.
הצחוק כבר מתגלגל
ויאללה זורמות להופעה אחרי יום לימודים ארוך.
אח"כ גם רקדנו כמעט על אהוד
מחוייכות,מאושרות,מצמיחות כנפיים מצלילי הכינור והקונטרא בס,ומהאיש הקטן והממושקף שמפגין צניעות וכשרון במה בצורה הכי הרמונית שיש.
ההופעה נגמרה אחרי שהוא שר לש' את "אהוד-מה אביא!"
אח"כ התיישבנו לנו על הבר.
אחד עם זקן חלף על פניי ונעצר.
"הגומות שלך"
אבל אין לי גומות . התעקשתי.
החיוך שלך.
אח"כ הוא גם אמר שהמבט העוצמתי שלי מבריח אותם,בלי לדעת כמה הוא אומר דברים שאני צריכה לשמוע.
אח"כ גם בלעתי אותו.
ואז נעלמתי לו, כי אני לא בעניין של זרימה מינית.
כזאת אני.
היה אחלה יום.
ותודה לש' שהביאני עד הלום.
ועכשיו אנוח על זרי מרווה,או dan shen כמו שאומרים בסינית.
לילה...
לפני 17 שנים. 13 ביוני 2007 בשעה 8:10
שהעולם לא עושה לי דווקא.