אני לא מתכוון לרדת לברכיי ולבקש ממנה שתסגוד לי, אבל כשהיא אומרת לי: "אני לא אהיה לך בובי פרייס," אני מתיישר ומנפח את השרירים אף יותר.
לא, איני מתכוון לזיין אותה עכשיו גם אם יש בה היכולת לספוג את מה שאני רוצה לקחת ולראות את מה שיש לי לתת.
אני הגעתי אליה הלילה כדי להציע לה להיות שלי והיא אמרה לי: "אני מזמן שלך. אבל בובי פרייס לא אהיה."
התכוונתי לסטור לפניה אבל תחת זה, בישלתי לנו קפה ומביט בה לוגמת ממנו ומעוותת את פניה מפני המרירות, חשבתי על דרכים להוכיח לה שהיא...
טרם עזבתי, ביקשתי ממנה שבפעם הבאה כשתרצה לסרס אותי תשתמש במשהו נדוש יותר, כגון: אל תשאיר את הנעליים בכניסה, זאת חניה של השכן; אל תירק מהחלון, החתול שטבע היה לו קולר; כשאתה משתין – תתקרב.
היא צחקה ועיניה ברקו. ליזט ואני מכירים מאז הייתה של דניאל וטרויה הייתה שלי, ולמרות כל מה שעברנו יחד, עודה, כלבה מטופשת, צוחקת מבדיחותיי.
לפני 16 שנים. 8 בנובמבר 2007 בשעה 23:18
