חיים כפולים

- אני יכול בבקשה לשתות בירה בזמן שאני אופה?

- בוא קודם לנשק לי את הרגליים

- תודה מלכה שלי. אני בא

...כמה דקות אחר כך...

- סיימת. אתה יכול ללכת לשתות בירה

- אני חושב שאוותר, זה יעביר את הטעם של הרגליים שלך מהפה

- ככה חשבתי

הלילה היא הרשתה לי לישון לידה במיטה.

היא כל כך טובה אליי.

הבהירה שלא יקרה הלילה כלום (ואין לי תלונות. לילה לפני היא שמה לי באוזניות סרטוני היפנוזה של שליטה נשית ודחפה לי משחקים שונים מאחורה בזמן ששכבתי מהופנט על המיטה. וגם אם לא היה דבר לילה לפני אני לא צריך להתלונן. באופן כללי). 

אמרה לי להסתובב.

אז, כשאני עם הגב אליה ערום מלבד כלובון שסוגר על הזין שעליי ששייך לה, היא מתקרבת בלי לגעת וגונחת באוזן שלי כאילו היא מקבלת עכשיו את כל מה שלא יכלה לקבל ממני כשהייתי משוחרר. ואין לה עניין לקבל את זה ממני עכשיו כשאני נעול.

והגניחה נכנסת מהאוזן למוח ולכל חלקי הגוף. היא מתפשטת בדם.

היא מגיעה לכל חלק בעור החשוף שלי. עוברת דרך בית החזה לבטן ועד לחלציים. שם, בולבול מטופש, מגיב בניסיון להתרחב.

אבל אי אפשר. יש כלוב. ולנסות להתרחב בתוך הכלוב יכול לכאוב מאוד.

והיא גונחת שוב. והוא שוב מנסה.

וזה כואב. אני מתכווץ מהכאב ופולט יבבה קטנה שנענת בגניחה יותר חזקה שלה באוזן שלי.

ושוב. ושוב.

וזה כואב יותר ויותר.

ומהגניחות, שאני מנחש שמטרתן רק להכאיב לי, עם כל יבבה שאני פולט וכל התכווצות של הגוף, הן הופכת יותר ויותר אינטנסיביות. כאילו ככל שיותר כאב לי יותר טוב לה.

וכל כלי הדם מנסים להתרחב והפלסטיק השחור חוסם אותם. ואז היא עוצרת. אומרת לילה טוב. ומזהירה שאם אפריע לה לישון אני חוזר לרצפה הלילה.

לילה טוב מלכה שלי.

אני כל כך אוהב אותך.

מלכתי, בעלתי, בועלתי, מחזיקת המפתח או איך שהיא תחליט שאקרא לה, נתנה לי משימה לכתוב כאן על אחד הבגדים שלה.

וזו משימה קשה כי יש לא מעט בגדים שלה שמעוררים זכרונות ותמונות בראשו של פטישיסט שכמוני.

ומצד שני שנים של וויד בילבלו את החיווטים בין חלק מהנוירונים והזכרון שלי לא איי איי איי.

חשבתי לכתוב על מגפי העור שקנתה לעצמה בתמימות באחד החורפים הראשונים שלנו יחד (ואנחנו יחד כמעט 20 שנה).

איך אז הבינה כמה זה מדליק אותי. המגפיים שהוציאו אותי לחלוטין מהארון הסאבי והפטישיסטי מולה ופתחו צוהר לזוגיות מתובלת ביחסי שליטה שלה עליי, שמשנה לשנה הפכו מתיבול למנה העיקרית.

אבל יותר מהכל שמלת העור הראשונה שלה, שנקנתה בNOX אי אז כשהייתה להם חנות בפרישמן.

שמסתירה מקדימה הכל ועוטפת את הצוואר ומשאירה גב חשוף ונהדר.

שהייתה קצרה למטה וכמעט נפגשה עם המגפיים. הפעם כבר מגפי עור שחורות עם עקב סטילטו שעולות מעל הברך.

שלובשת אותם בת זוג מדהימה ומלכה נהדרת שהתמזל מזלי לחיות לצידה ושהיא מסכימה לחיות לצידי.

כשטסתי לבד לטיול הגדול שהיה אמור להמשך שמונה חודשים, היא שלחה לי בחודש השלישי תמונה שלה בשמלת העור הזו בתאורה מרגשת.

בחודש הרביעי כבר חזרתי אליה לזרעותיה כי הבנתי שאני לא יכול בלעדיה.

השמלה עוד איתנו, בכל זאת עור, ושרדה מעברי דירות ותנאים לא אופטימליים, כשאינספור פריטים, שרכשנו בחרמנותנו בחנויות בערי אירופה הקינקיות, התבלו, נקרעו, או סתם נהיו ג'יף.

כשאני מדמיין את המלכה שלי בראש אני רואה אותה מגובה הרצפה כשהיא עם מגפיים גבוהים, השמלה הזו, שוט רכיבה ביד, וחיוך מלא זימה.

לפעמים, כשהיא יודעת לזהות שלמרות שאני נעול, ולמרות שזה יכאב לי, ולמרות שאני יודע שאסור לי להפריע לה לישון, אני עלול לשלוח ידיים.

אז היא שולחת אותי לישון על הרצפה עם כרית גדולה.

הלילה היא אמרה שהיא לא רוצה אותי חולה ולא רוצה אותי פחות מתפקד למחרת, והרשתה לי להביא מזרון דק שיחצוץ ביני לבין הרצפה.

כשסיימתי להכין את איזור השינה שלי למרגלות המיטה שלה, היא הזמינה אותי לנשק לה את כפות הרגליים, עד שבעה לי בפנים ושלחה אותי למיטה.

באישורה, הכנסתי אוזניות לאוזניים ונרדמתי עם

אני מכבד אותה באמצעות הנעילה

היא רוצה שאהיה מאושר

הנעילה היא אושר

היא רוצה אותי כנוע

הנעילה משאירה אותי כנוע

היא רוצה אותי קשוב

הנעילה משאירה אותי קשוב

היא רוצה אותי חלש

הנעילה משאירה אותי חלש

אבל באמצע הלילה המנעול החליק ונפל מהאיבר המתכווץ שלי. קמתי אליה בחש להעיר אותה ולהפריע והיא מתוך שינה שלפה את המפתח מהארונית שלה ושלחה אותי לנעול אותו בחזרה. החזרתי לה את המפתח. היא בדקה שנעול. ושלחה אותי חזרה לרצפה.

כשהשעון המעורר צלצל שמעתי אותה קוראת מהמיטה שהיא הפעילה סנוז ושהיא מצפה לקפה הצלצול הבא.

אחר כך עוד נתנה לי לנשק לה את כפות הרגליים ולהצטרף אליה לכמה דקות מעלפות של מגע ממנה במיטה. 

מחר בבוקר, היא אמרה, אתה כבר לא תחזור למיטה בבוקר. תתכונן.

אני אדם דיי ציני אבל נתקלתי בערוץ הזה, התחלתי להאזין והתמכרתי.

שמעתי את זה כל הפקקים, נתתי למוח להכנע לקול שלה ולהד שלו, וכל מה שרציתי לעשות כשהסתיים זה להסתובב חזרה הביתה ולחזור לשרת את המלכה שלי.

כלומר. חוץ מהכלוב שנועל אותי...

קיבלתי שלוש שריטות עמוקות מתחת לחזה

ננעלתי בניגוד לרצוני.

כבר תקופה ארוכה, בודאי על המצב, שהיא סלחנית ונעימה. אוהבת וחומלת.

היא הודיעה שנגמר, שאני חוזר לכלוב.

ביקשתי שלא. התחננתי.

תיארתי כמה אני אוהב את הציפורניים שלה עוברות עליו.

את האצבעות שלה מלטפות סוטרות לו.

את הלשון שלה עוברת עליו.

את השיניים שלה נושכות אותו.

ללא הועיל.

"אם באמת לא היית רוצה להנעל יש לך מילת ביטחון".

"אני באמת לא רוצה. אבל יותר מזה אני שומר את המילה הביטחון כדי לא להפגע. לא כדי לספק את מה שאני רוצה. אם בסוף תחליטי לנעול אותי למרות התחנונים אני אקבל בהכנעה" (טוב. זה בערך מה שאמרתי לפחות. עברו 24 שעות והיו לי ציפורניים נעוצות בבשר כשמלמלתי את זה).

"אז תנעל אותו. עכשיו".

וככה חזרתי להיות כולי שלה ובשליטתה.

ואיכשהו יצא שגיליתי דברים חדשים שמרתקים ונהנים ומשמחים אותי.

מצאתי את עצמי במקום עבד נשלט, כפי שהתרגלתי וסיפרתי לעצמי שרק כך טוב לי, נהנה ממסע אירוטי עם זוג לביאות טורפות שהעניקו מגע מעצים ונעים. חוויה חושנית ומטריפת חושים שנתנה בוסט עצום לאגו והרטיטה את כל החושים.

כיף לגלות דברים חדשים שגורמים להנאה.

כי כשנכנסתי לפייסבוק ראיתי בקבוצת ישראלים בלונדון מישהי שכותבת שהיא נוחתת בשעה שש בלוטון. ציפיתי שההמשך יהיה שהיא מחפשת נהג צייתן. היא סתם ביקשה המלצות לדרכים להגיע למרכז העיר.

*בעיני בכלל עדיף לשלם אקסטרה באקס ולנחות בהית'רו.