תשוקה

הרגשתי בבית,בטוחה ומוגנת,

הריי גדלנו באותה שכונה

הוא היה בן בית אצלנו,

עברו 30 שנה ופתאום הוא הופיע...

לא חשבתי לעולם שאתאהב בו,

שארצה להיות איתו 

לנשום 

להרגיש אותו.

בילדות בכלל לא היה בנינו קשר.

מה לי ולו.

סה"כ חבר של אחי.

כשהוא חיבק אותי הרגשתי מוגנת.

הצלחתי לנוח בזרועותיו.

הייתי חשופה מולו

ולא רק בגוף.

לא הסתרתי ,

לא החבאתי ,

הייתי כמו שאני 

כנה וגלויה.

כול מי שהכיר את שנינו וידע

הזהיר אותי ממנו.

סירבתי להאמין ,אמרתי

"הוא שונה,לא אותו בחור שהיה לפניי 30 שנה"

ואני כמו שאני נותנת את ה100 % ממני

מתמסרת ללא גבולות,.

או כן או לא.

לא יודעת אחרת..

הלב והגוף .

הייתי עיוורת?

לא מבינה מה קרה.

לא יודעת היכן ?

לא יודעת איפה ולמה?!

מה קרה בדרך?

הזמן יעשה את שלו ...כן אני יודעת.

❤️

בדיוק שנתיים

ועכשיו כאילו כלום.

מה עכשיו??

זה היה עוד שיעור בחיים?

עוד שביל  ריק לעבור בו?

אבל די!

בבבקשה אלוהים לא רוצה יותר שיעורים

רוצה את החיים האמיתיים.

מתבוננת בשתיקה

ורק מהראיה מבינה.

לא אומרת דבר...

אבל עמוק בפניים יודעת...

כרגיל שותקת.

❤️

אני מי שאני!

אני הכי טובה לעצמי!

למה אני מתחילה בזה?

כי אני נותנת 

כי אני סבלנית

כי אני אוהבת

כי אני רוצה

כי אני מסתפקת במה שיש

כי אני מביטה

כי אני שותקת

כי אני קולטת

כי אני ברורה

כי אני נמצאת

כי אני רגועה

כי אני מבינה דבר מתוך דבר

כי אני לומדת

הכי פשוט לומר -

כי אני כנועה!!

לא כולם מבינים את זה

חלקם יאמרו פרייארית.עיוורת.

אז זהו שאני לא!!!!

תמיד האמנתי שאשה צריכה

להמליך את הגבר שלה.

תמיד רציתי גבר חזק,

כזה שיביט בי עמוק בתוך העיניים בשקט

ואני אשפיל  מבט.

הבדסמ חלק ממי שאני גם שאני לא בתוך  זה תקופה ארוכה,

מהפרידה הקשה שחוויתי,מאז השיברון לב.

עדיין שייכת לכאן

❤️

צוללת במחשבות,

אומרת לעצמי "תמיד ריצית את כול מי שסביבך,

תמיד נתת,חיבקת ,תמכת.

ומי היה בשבילך? 

מי היה הכתף החזקה  שנשענת עליה??

מי אמר לך "אל תדאגי אני איתך"?

המציאות מתנפצת לי בפרצוף,

זה רק אני ואני.

התעייפתי .

אני כבר קורסת.

כלפיי חוץ אני מתפקדת,

חזקה,

אבל בפנים אני ילדה קטנה שרוצה מנוחה.

❤️

שוב זה קורה,

לבד במיטה ..

הוא לבד במיטה?

אני במקום לא בטוח.

הביטחון בו התפוגג כלא היה,

מפחדת .

הייתי שם בעבר,

אלוהים בבקשה לא שוב!

❤️

לחשוב שאהבה זה הכול זה לטמון את הראש באדמה.

חשבתי כך.

באמת שהאמנתי בזה.

בעבר...

אני יודעת על בשרי,

על הלב המדמם שלי.

אהבה זה בונוס ענק 

אבל בהחלט לא הכול.

ההתמסרות שלי היא טוטאלית,

ויש אנשים שלא יודעים לבלוע את זה.

מזלזלים,לא מעריכים,מקטינים.

לא אין מצב שמישהו יקטין אותי!!!

ההפך-להיות טוטאלית זה מקום גבוה!

חזק!

ועוצמתי!

להיות טוטאלית זה לא אומר שאת טיפשה או חלשה.

ההפך..

להיות טוטאלית זה מקום חזק,גבוה ועוצמתי.

מקום שחלשים לא יבינו.

ואהבה???

מה בכלל רציתי לומר על אהבה? 

❤️

התאהבתי.

התמכרתי.

נתתי אותי.

חדרת לתוכי בלי לשאול

לגוף.

לנשמה.

ללב.

עברה שנה ואני עדיין כאן.

למרות כול הקשיים

למרות המרחק,

לפעמיים אני רוצה ללכת..

אבל הלב מתעקש להישאר.

צריכה אותך

את החיבוק שלך

את הנגיעה

אפילו סתם להיות לידך.

לישון כפיות

להתחכך 

להרגיש

את הזין שלך 

גודל ומתקשה

אוףףףף אני מתגעגעת.

❤️

אוהבת אותך

בגלל שאני אוהבת

אני עוזבת.

מתהלכת כול היום עם הצל שלך

בלילה מחבקת חזק ומבינה שזה רק צל,

אתה לא לידי,

אהבה אפלטונית.

שומעת את הכאב שלך

את הלבד

את הצורך של להיות ליד...

והרגיש ולנשום

לחבק לנשק

לאהוב.

ולא מרחוק.

רוצה שתפרח שתצחק שתגדל 

אני רוצה,אבל לא מצליחה להיות לידך.

אתן לך יד מרחוק...

אחבק אותך,

תדע שאתה יקר לי מאוד

אבל כואב לי לשמוע את הכאב שלך

רק שיהיה לך טוב.

אוהבת אותך עד סוף העולם

עוזבת אותך איש שלי 

מבקשת רק דבר אחד...

אל תשכח אותי .

אני לא אשכח אותך.

♥️

הרבה זמן לא כתבתי,

יושבת שותה קפה וחושבת..

התגברתי עליו ,לקח לי הרבה זמן .

הרבה כאב שגרם לי להתקף לב.

באמת ,כזה אמיתי ,בית חולים רופאים ,

נכנסו לי ללב והוציאו לי אותו .

לא את הלב 🙂

את הכאב.

אותו, את אותו אחד ששרף לי את הלב.

מאז אני אחרת ,עדיין מכורה לאהבה

פחות יכולה לספוג כאב,

הגוף נחלש.

היום אני במקום אחר.

נשארתי פה.

♥️

מסתכל עלי

מכיר אותי ילדה,

מכירה אותו נער,

עברו שנים.

מביט בי בעיניים ואני כמו שאני 

נבוכה,

משפילה מבט באופן טבעי,

מרגישה שהוא מפשיט אותי במבט ,

שהוא מת לגעת ,לדעת,לנשום .

האמת ... גם אני אותו  :)

זה חדש לו

הוא מכיר אחרת,

הוא רק  צריך לדעת

שהוא אומר 

ואני מתמסרת.

❤