התאבלתי...
אפשרתי לעצמי להתאבל
על רצונות וחלומות שלא מומשו.
על כך שכ"כ רציתי,
והבנתי שזה לא יקרה.
אפשרתי להם להישטף החוצה
מגופי
מליבי,
דרך העיניים.
כמו הווסת שמנקה את הרחם
כול חודש,
כך הרחם מבשרת על התחלה חדשה,
מחזור החיים.
אפשרתי לעצמי להתאבל,
להיפרד מכול הסיפורים,והרצונות שהיו.
בקצב שלי.
התאבלתי,
כאבתי,
אפשרתי לעצמי ללמוד לאהוב
את כל מה שדמיינתי שיקרה ולא קרה
לאהוב את מה שרציתי ...
ואולי עדיין רוצה
אבל מבינה.
התאבלתי,
ולמדתי שזאת הדרך לאהוב את מה שאין
ולקבל הזרועות פתוחות
את היש.
❤
כיביתי
את
הלב
שלי.
❤
האוייבים הגרועים ביותר
של האדם הם הזכרונות שלו
❤
"מחשבה יוצרת מציאות"
וואיי כמה אני חושבת על כסף .
מציאות????
❤
אז הייתי כזאת,
היום אני אחרת,
אני שולטת בחיי!!!
לא רואה שוב את עצמי באותו מקום של
טוטאליות,
לקח לי המון שנים ,
המון כאב ,
צער,
ודמעות,
עד שהבנתי שרק אני שולטת בחיי,
הוא רק יכול לפתוח לי חלון שאראה דרכו,
יכול להאיר את הדרך,
להאיר את עיניי,
אבל אני מחליטה מה לבחור.
וכאב ??
וואי כאבתי מספיק!!
עכשיו אני בהפסקה.
עכשיו אני צריכה מקום ענק לנוח בו
מקום ענק שיכיל את כאביי
מקום מלטף ואוהב.
יקח הרבה זמן
עד שאחזור לשם.
יקח המון זמן עד שהתמסר שוב
עד שאהיה "של"...
היום יש לי את עצמי
וזה הכי טוב שיש!!
❤
❤
❤
אני קוראת לזה-זמן הסתגלות.
כול יום דף חדש נפתח
כול יום דברים אחרים.
יש מציאות אחרת...
אבל אני עדיין רק מביטה ,
מציצה ,
לא מתקרבת,
קפאתי .
לא מרגישה את בגוף שלי
לא מרגישה את הלב..
קפאתי.❤
כלום!!
והמון....
❤
מעטים הם האנשים שמכירים אותי
מעטים הם האנשים שאני חשופה בפניהם...
אפילו "הקרובים"אליי,
אלה שחושבים שהם קרובים,
אפילו הם לא מכירים אותי.
רוב הזמן אני "לובשת"מסכה"
של אחת חזקה,
למה ??
כי כזאת אני!
לא מבקשת,
לא לוקחת,
לא נחשפת ...
רק הוא ידע מי אני.
רק הוא!!
והיום אני מוצאת את עצמי
"לובשת" את המסכה 24/7
ואין לי איפה להוריד אותה.
אין לי איפה להיות אני האמיתית
החלשה,
הנזקקת,
המתלטפת,
אין לי איפה להניח את הראש
ולנוח.
לעצום עיניים ולדעת שיש מי שחזק,
שיש מי שירים אותי.
אין לי איפה להניח את הראש
ולהיות רגועה.
חייבת להמשיך "ללבוש" מסכה"
לעמוד יציבה ,חזקה... אחרת הכול יתפרק...
עכשיו הכול תלוי בי.
לא קל להיות -אני.
❤
