החיים בטריקולור

כשאת גם נמשכת ליותר ממגדר אחד וגם לא מונוגמית, זה כזה כולם בטוחים שיש לך יותר אופציות לסקס/הכרויות/קשרים וכו', כשמה שיש לך בפועל זה יותר אנשים לפתח עליהם קראש ואף פעם לא לאזור אומץ להתחיל איתם.

מאז 7/10 לא הצלחתי לבכות.

לא כשחטפתי התקפי חרדה מהאזעקות, לא כשהבנתי מה בדיוק קרה, לא כשהתחילו להגיע עוד ועוד ידיעות על מכרים שנרצחו, על חברים שאיבדו את כל המשפחה שלהם, לא כשהייתי צריכה ללכת בשלושה שבועות ליותר לוויות ממה שהייתי בכל חיי לפני כן, לא כשהייתי בלוויה של סאמר טלאלקה.

כל הזמן הזה, הרגשתי את הבכי תקוע בפנים, כמו אפצ'י שמסרב לצאת אבל לא מפסיק לדגדג.

ירדו לי כמה דמעות כשקראתי שקטלב שם קץ לחייו, אבל גם אז זה לא היה בכי ממש.

מאז 7/10 הרגשתי חסומה לגמרי רגשית וזה השפיע עלי בכל מישור אחר.

התחלתי להזניח קשרים, לישון פחות טוב, שגרת האימונים והאכילה שלי נהרסה וכל התחביבים שלי נזנחו.

פשוט לא הצלחתי להביא את עצמי לעשות הרבה חוץ מלהתקיים.

אתמול בלילה סוף סוף בכיתי כמו שצריך. אני לא יודעת למה דווקא עכשיו או מה שחרר את זה, אבל איך שלא יהיה, זה הגיע.

היום בבוקר קמתי בתחושה של כוחות מחודשים שלא היו לי כל הזמן הזה.

גם בעבודה שאלו אם משהו אצלי שונה.

אולי עכשיו יהיה לי כוח לחזור לחיות.

אני מתחילה פשוט לשלוח את זה בתגובה לכל הפניות המוזרות עם ההזמנות לסקס, אורגיות, הצעות לשרת אותי ושאר ההזויים שלא מבינים איך לא פונים.

מישהו נוסע או מכיר מישהו שנוסע מגבעתיים לבאר שבע ויכול לקחת טרמפיסטית?

היא חייבת להגיע לחתולה שלה שנמצאת בדירה בב"ש.

חזור כבר יש לה טרמפ.

6 שנים שהתחילו ממפגש ספונטני בבר והמשיכו להתאהבות מטורפת, לאהבה גדולה, לחברות עמוקה ובסופו של דבר למסקנה שאנחנו טובות יותר כחברות מאשר כבנות זוג.

אני תמיד אוהב אותך ואת תמיד מהיי חשובה לי, תמיד ארצה אותך בחיי, אבל הזוגיות הזאת הפסיקה לעבוד ולא הצלחנו להחיות אותה.

לימדת אותי המון על אהבה, על חברות, על אמון וכבוד ועל תקשורת בריאה.

עברנו יחד המון, צחקנו ובכינו יחד המון, רבנו והשלמנו וחגגנו והתנחמנו.

סיימנו יחד כמה סדרות, הרכבנו יחד כמה פאזלים, טיילנו הרבה, אכלנו כמויות גלידה לא הגיוניות, ישנו יחד ונשארנו ערות יחד. דיברנו, שתקנו.

שתינו ממשיכות הלאה כעת.

אני מאחלת לך למצוא זוגיות שתעבוד טוב יותר עבורך ושמחה שלא סיימנו ברע.

עם גבר שבאופן עקבי סירב להחמיא על חיצוניות ולאורך כל הקשר לא שמעתי ממנו פעם אחת את המילים "את יפה".

ההסבר שלו לזה היה שהוא חושב שהתעסקות בחיצוניות זה שטחי ורדוד ולא חשוב והוא מסרב לשתף עם זה פעולה.

מבחינתי, הוא ראה רק את עצמו, את האמונות שלו ואת הדרך שנראית לו נכונה והתעלם לחלוטין ממה שהיה חשוב לי.

באיזשהו מקום אני גם חושבת שהוא פשוט לא חשב שאני יפה ולא היה לו אומץ להגיד את האמת.

פעם גם היה מישהו אחר שהחמיא לי באופן הנוראי ביותר שאפשר: "את יפה בעיניי". 

השיא היה עם פרטנר מס' 3 שאמר "את לא הטעם שלי חיצונית, לא על זה הקשר בינינו מבוסס".

היום אני כבר לא בכל כך הרבה תסביכים סביב המראה שלי, היום אני מסוגלת לראות יופי בעצמי ודווקא היום, מי שרוצה להיות איתי, צריך לחשוב שאני לא פחות ממדהימה וגם להזכיר לי את זה. 

לא כי הבטחון העצמי שלי תלוי בזה (או רק בזה) אלא כי אני לא מוכנה יותר להתפשר.

מובן מאליו שאני לא הטעם של כולם ומי שלא רואה בי יופי מוזמן לא לצאת איתי, זה ממש בסדר.

מי שכן, שיקח את זה בחשבון.

אבל אני עדיין מרגישה סקסית אז קחו

מה גברים בכלוב חושבים שהם יקבלו כשהם נתקלים בחובבת אופנה? מישהי שלא יורדת מעקבים, מתלבשת צמוד וסקסי ותזרום על בגדי לייטקס ופטיש למיניהם.

מה הם מקבלים בפועל? מישהי שהלבוש המועדף עליה זה באגי ג'ינס, גופיית סבא ובירקנשטוק.

מה גברים בכלוב חושבים שהם יקבלו כשהם נתקלים בפרופיל חתולי? מישהי היפר מינית שאוהבת pet play ותרים את התחת לכבודם.

מה הם מקבלים בפועל? מישהי שיודעת לתפוס מיטה שלמה למרות גודל גופה הקטן יחסית, מעיפה דברים מהשולחן בעודה עושה עיניים חמודות ואז דורשת שיאכילו אותה.