לפני 9 שנים. 6 באפריל 2015 בשעה 8:25
בעיניים שלך, מאיה, יש סוד. את מעניינת אותי ממש.
אני מתבונן בך כשאת מדברת וכשאת מחוברת את מחוברת. תני לי עוד מזה, מאיה, עוד ועוד.
אני מזהה את הסתירות במשפטים שלך, מאיה. אני כבר לא מפחד מסתירות. הייתי בארץ הסתירות והצלחתי לחזור.
הסימן הצרוב שלי על הגב יוכיח את זה. אחרת לימדה אותי אותנטיות ואני כבר לא מפחד משלך.
את לאט אבל בטוח נכנסת לי ללב עם ציפורניים חשופות. מכאיבה וקורעת לי את הדפנות.
למה אני מזמן את אותן הנשים לחיי? לא ייתכן שאני צריך לעבור הכל שוב בשביל לחפור החוצה אהובה אחת.
חפירת אהובות היא עסק מחורבן עם סיכון גבוה לנכות רגשית.
פאק איט, מאיה, אני שם זין על הפחד שלי ומחרבן על הבסיס המעורער שלי. אני תופס את חפירה, מאיה, את שומעת?
וכשאמצא אותך שם אהובתי המלאך הלבן בי ישלח לך כנף. תאחזי בה חזק, מבינה?
כי אם את שם, אהובתי, אני הפעם לא אוותר עלייך.
תבעטי, תשרטי, תצרחי לי באוזן את האמת הדפוקה שלך ואני לא אוותר. את תמריאי החוצה ומעלה איתי.
הביתה.
אבל תהיי חזקה כשיגיע המלאך השחור, מאיה. אל תתיאשי ואל תפחדי. צריך אותו בשביל לזעזע הכל. הוא רע הכרחי, מאיה.
תחזיקי מעמד כשהוא מגיע. הוא ייכנס בך בכל הכח. ישגע אותך. הוא ילך ויחזור, הוא יצעק ויעלם. הכאב שלו מעצבן והפחדים שלו מגעילים.
הוא אוהב לא פחות ואפילו יותר ומוכן לפרק הכל בשם האהבה, אפילו את עצמו ואותך.
תעמדי מולו עם רגל שמאל משוחררת ותבעטי לו עם הימנית חזק ישר באשכים.
תעמדי בזה, מאיה, בבקשה תעמדי בזה. ואז תראי.
אז סוף סוף תראי את מה שהאחרות לא נשארו בשביל לראות.
את המקומות הגבוהים באמת.
