לכתוב משהו

יש פה בלוגים שמעציבים אותי.

עצב קל, נסבל בהחלט, אבל מאוד תהומי. עצב של תהליך מחשבתי, כמו תרשים זרימה במוח: 

מה היה יכול להיות, כמה היא הייתה יכולה להיות מאושרת אם קצת יותר מודעות עצמית.. בעצם לא. אין פה תקווה.

ככה זה. 

אני יודע. 

ואני צריך לעצור ולהסתכל בראי של ינפתא יותר, 

הראי של ינפתא שלי  הרבה יותר מגרה מכל פורנו.:)

סשן הפינדום נמשך...( 400 שח )

הפעם עלה משהו חשוב - הסיבה לכך שאני לא מעז ומדבר, ויוזם שיחות שישנו את חיי, או ומתקשר לאנשים כשאני רוצה. ידעתי את הסיבה כבר, ושכחתי, והנה נזכרתי.

כי ברירת המחדל היא שאני אפריע. עד שיכוח אחרת. ואין לזה גבולות. זה מגיע למצבים הזויים. 

- בי"א וי"ב אהבתי מישהי אהבה עזה בסתר, ולא אמרתי. לא מהפחד של הסירוב. אלט מהידיעה שאני אפריע לה אם אגיד. היא תצטרך לראות אותי כל השנה אח"כ... 

- בשנות העשרים המוקדמות הייתי עם ההורים במלון בים המלח. ירדתי לבר לבד, והוא היה ריק, רק אני ועוד נערה. ישבתי לידה. ושתקתי. ושתקנו. עשר דקות לדעתי. עד שהיא הלכה. לא יכולתי להוציא אפילו "שלום". כי זה כנראה יפריע לה. 

-הייתי הולך קבוע למסיבות בדנג'ן. נשאר שעתיים וחצי. לא מדבר עם אף אחד - כי כולם עם מישהו. כולם עושים בדיוק עכשיו משהו אחר, יותר חשוב. שחס וחלילה לא אפריע. ויוצא בוכה. עם דמעות. זה קרה שבוע שבוע,. חמש פעמים. 

- פעם הייתי במסיבה שבה הייתה בחורה שדיברתי איתה קודם שעות על גבי שעות בצ'ט. הייתי מאחוריה שעתיים בשקט, עד שהלכה. לא יכולתי לגשת להציג את עצמי. כי היא מדברת כרגע, כי כרגע היא מסתכלת על משהו אחר. יותר חשוב. אני בוודאי מפריע.( אוקיי היא היום אישתי. לא משנה. חשוב, העקרון)

וגם עכשיו. אם אגיד מה שאני רוצה וצריך, אפריע. 

עכשיו, לא ממש בא לי שתשפטו. זה הרי לא רציונלי, אבל כובש את כל ישותי. מאוד מעניין אותי האם יש מישהו או מישהי שמכיר את התופעה, ברמה הזאת? או מתמודד איתה? 

הפסיכולוגית שלי מותק, ועד היום נמנעתי מלדבר על בדסם בכלל ועל הנטייה הפמדומית שלי בפרט.

זה התאים לי *לא לדבר* על זה, מכמה סיבות. קודם כל לא בגלל זה הלכתי לטיפול, וממש לא רציתי שזה יתפוס פוקוס. הין גם סיבות אחרות, פחות רציונליות - חששתי להפתח למישהי מהתחלה כי שלא ידעתי אם בכלל אמשיך איתה, צריך היה לבדוק אם יש חיבור וכו'.

אז גם היום לא דיברתי על זה ולא נפתחתי עד הסוף. אבל היום דיברנו על משהו די משיק לזה.

היא העלתה את זה שאני שואל אותה בתחילת הסשן "מה שלומך?". ולמה אני חייב להרגיש שהיא חשובה יותר ממני, ולמה אני לא מרגיש שכאן זה נטו המקום שלי? 

אז קודם כל היה לי מוזר שזה בכלל אישיו :). למה לא כולם מתנהגים כך? אנושיות. אבל מילא.

מהר מאוד הגענו לזה שאני תופס אותה קצת מעליי, כי היא עוזרת לי, וזאת בעצם אמירת תודה. ושזה כמו לפזר אדמה בתחילת הסשן הפסיכולוגי, להרגיש שזו טריטוריה שאני יכול לצמוח ממנה - מהמקום של כיבוד סמכות נשית. 

ואני כנראה צריך עכשיו לשכנע אותה שזה דווקא המקום *הבריא* שלי. 

הצעות? 

יצא לי לצפות בפורנו פמדום  לא מזמן ( לפני 5 דקות).

אני תוהה מדוע תמיד מספר הנשים <= מספר הגברים. כלומר או שיש אישה שמתעללת ושולטת בגבר, או שיש מספר נשים במסיבה שמתעללת בגבר אחד. 

אף פעם בפורנו אין אישה שנערצת ושולטת בכת של מספר גברים? אם אתם/ן מכירות/מכירים אנא שלחו לי, לשם המדע.

כי איכשהו נראה לי שסיטואציה בה אשה שולטת בכת של כמה גברים, ויכולה לבחור מהם, כשהם עומדים כנועים, זאת סיטואציה שבה לאישה יש הרבה כוח. כוח השוק:). יש היצע, יש תחרות, הקריטריונים מוחמרים והגברים צריכים להתאמץ יותר כדי לזכות בתשומת ליבה. 

ובכן, למה אין? האם: 

א. כי רוב הפורנו מבטא פנטזיה גברית, והגבר האחד רוצה להיות במרכז. 

ב. כי מספר גברים על אישה זאת סיטואציה מאיימת באופן גנרי. בגלל הכוח הפיזי העודף

ג. כי לאף אחד אין פנטזיה כזאת - או להיות חלק מכת שנשלטת על ידי אישה, או לשלוט בכת כזאת.. 

ד. כי אני לא יודע לחפש ויש מילת חיפוש מתאימה בדיוק לסיטואציה הזאת. 

? 

אני מזכיר שאני גם בן 46 וגם במין זכר. ככה שזה לא מתאים. 

ולא, עובדה זו לא משתנה גם אם סיימתי היום בינג' של על חמש העונות של  שי-רה ונסיכות הכוח, והזלתי דמעה בסוף. 

האם זה רק אני, או שהאייקון של כל משתמש שני פה נופל להגדרה הבאה:

(הכנס עצם אהוב או חשוב למשתמש) מצולם בזווית שהוא נראה כמו איבר מין נשי.

כאילו, פעם ראשונה מגניב, פעם שניה אוקי מגניב, פעם שלישית אוקי, פעם עשירית נו יאללה?! 

בעקבות צ'אט אתמול, 

אני תוהה אם מישהו מתרגש ומטפטף מזה פה כמוני.

מבקרה של השולטת  על השיח, דרך המילים שנשלט צריך להגיד, או שאסור לו להגיד.

כמובן יש את "גבירתי הנאווה" כרפרנס. הפוך לצערי (מיילדום). הייתי נורא מתלהב ממצב הפוך.

יש את הקלאסי - עמידה על אמירת תודה לעיתים קרובות בשיח. "נתחיל באמירת תודה שאני בכלל מדברת איתך". "תודה. את מהממת" 

הכרתי עוד שתי דוגמאות נורא חזקות, של מניעה. הם אפקטיביות מאוד כי הן יוצרות מצב מתמשך מדהים של מודעות כפולה אצל הנשלט: גם של יחסי הכוח והמרות בשיחה, וגם של הפגמים בעצמו.

הדוגמא האחת היא צ'ט, או דו שיח, שבו לנשלט אסור להגיד את המילה " אני". זה אפקטיבי מאוד כדי להבהיר לשלט כמה הוא מפוקס בעצמו יותר מדי בטעות. הוא אקטיבית צריך להחליף בסקס וירטואלי, "אני יורד לך ומלקק לך את הדגדגן" ל-"את מתענגת מליקוק שלי את הדגדגן שלך" 

השנייה באה משולטת ממש מדהימה מארה"ב - שכתבה באתר שלה שיש שלוש מילים שנשלטים צריכים למחוק מהמילון שלהם כשהם מדברים איתה: "רק", "אנסה", ו"רוצה". 

"רק" ו"מנסה" הן מילים שמקטינות את האינטראקציה איתה, ואת השירות של הנשלט, ולכן אסורות. "אני רק רוצה לספר לך..", "רק רציתי לשרת אותך ב...", "אנסה להגיע לפגישה", וכו'. כלכך נכון. כלכך מחנך. 

ולגבי השלישית, וואו. העובדה שהיא יכולה להשתמש במילים "אני רוצה" והנשלט לא, כבר ממש מעבירה בי צמרמורת של עונג. הוא מחויב להשתמש ב

  "I wish you could..." המנומס, השקט, הכנוע, ולא ב

" want you to do..." הברברי. 

אני אפסיק עכשיו. חם לי :)

*עריכה: אתם יכולים לכתוב לי בתגובות עוד דוגמאות. זה לא יהרוג אתכם, קקות... :)*

קודם כל הפודקאסט הזה. מומלץ

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1011074&blog_id=23650

עכשיו, היה ממש מגניב לשמוע איך הם התחילו עם הבדסם כשהיו זוג: מתי הם הבינו, מה השלבים שעברו. אני חושב הם נותנים פרספקטיבה ואולי אפילו השראה, להתחלה די בריאה עם טוויסט, ועם טעויות חמודות. ודילמות על הדרך. 

פחות התחברתי להמשך הפודקאסט, כלומר להמלצות איך ואם מה כדאי להתחיל, כי אני חושב שזה משהו ממש אישי. אמנם אולי החיבור לחיובי, ולבריא יותר, נותן מן פרספקטיבה טובה.אבל עדיין, יש נושא שלא דובר עליו: 

אני מרגיש שלהתחלות, כל סוג של התחלה, יש גם  צד משמעותית פחות נעים כמו - פחדים, אובדן זהות, וסכנה אמיתית לפגיעה. ואני חושב שבפרט ההתחלה של נטייה בדסם מעצימה את כל זה.

 אני פה שנים. ראיתי ושמעתי התחלות. והתחלתי בעצמי. קודם כל התחלה זה בדרך כלל המון *לבד*. ולכן מסוכן. כי אתה לא יודע כלום. 

קיימות נשלטות שבאות לבדסם ממקום של פגיעה גדולה. הן מחפשות במה לאחז  וראיתי שהרבה פעמים בכלוב נשלפת כנגדן ( ולמה, אלוהים, להיות נגדן?!) האמירה הסופר-מטומטמת "היא באה לבדסם מהמקום הלא נכון". אמירה שבוודאי גורמת לה להרגיש ממש סבבה... 

ראיתי נשלטים שלא מסכימים עם הדחפים שלהם. דיסוננס קוגניטיבי. הם לא יכולים לתקשר, כי להירמס זה בושה, ואין להם איך בכלל לתעל את זה. 

קיימים שולטים צעירים שמתחילים עם אובדן זהות מוסרית איומה - "איך יכול להיות שיש לי כאלו פנטזיות?!". ואין להם כמובן עם מי לדבר על זה.. או כי יאבדו את הפוזה או כי ייצאו רע בעיניי אחרים. 

מכיר שולטות שעושות דברים "כי ככה אמרו שצריך". 

כשאני התחלתי לפנטז, בכיתה ז, לא היה אינטרנט. כולם היו נורמלים חוץ ממני, במשך בערך 8 שנים קריטיות - ימי התיכון ובחרות. 

ואני עוד מגדיר את עצמי במצב טוב. כלומר עם התחלה ממש טובה. 

איכשהו הייתי רוצה להגיד לכל מי שמתחיל ומפחיד לו, ולבד לו, ומסוכן לו - שאתם בסדר, ושזה הגיוני להרגיש ככה במצבכם. ושיכול להיות יותר טוב. 

סדרה מצויינת! 

התאהבתי מחדש בקטרה. 

אבל יש שש עונות, ובכל עונה, הס פן תעיר, יש עשרים פרקים. אין מצב לבינג', זה נורא מביך. אני בן 46.

בקיצור, מישהו שראה צריך לאמלק לי:

באילו פרקים קטרה נוכחת יותר, ובכלל באילו מהם היא אשכרה מנצחת?

(הפוסט הזה  נכתב כי מקורות עלומים מסויימים, שהיו עד עכשיו לעזר במדיה סקסית, החליטו היום לפוצץ לי את הפיד דווקא בסטייקים וגלידות)