סשן הפינדום נמשך...( 400 שח )
הפעם עלה משהו חשוב - הסיבה לכך שאני לא מעז ומדבר, ויוזם שיחות שישנו את חיי, או ומתקשר לאנשים כשאני רוצה. ידעתי את הסיבה כבר, ושכחתי, והנה נזכרתי.
כי ברירת המחדל היא שאני אפריע. עד שיכוח אחרת. ואין לזה גבולות. זה מגיע למצבים הזויים.
- בי"א וי"ב אהבתי מישהי אהבה עזה בסתר, ולא אמרתי. לא מהפחד של הסירוב. אלט מהידיעה שאני אפריע לה אם אגיד. היא תצטרך לראות אותי כל השנה אח"כ...
- בשנות העשרים המוקדמות הייתי עם ההורים במלון בים המלח. ירדתי לבר לבד, והוא היה ריק, רק אני ועוד נערה. ישבתי לידה. ושתקתי. ושתקנו. עשר דקות לדעתי. עד שהיא הלכה. לא יכולתי להוציא אפילו "שלום". כי זה כנראה יפריע לה.
-הייתי הולך קבוע למסיבות בדנג'ן. נשאר שעתיים וחצי. לא מדבר עם אף אחד - כי כולם עם מישהו. כולם עושים בדיוק עכשיו משהו אחר, יותר חשוב. שחס וחלילה לא אפריע. ויוצא בוכה. עם דמעות. זה קרה שבוע שבוע,. חמש פעמים.
- פעם הייתי במסיבה שבה הייתה בחורה שדיברתי איתה קודם שעות על גבי שעות בצ'ט. הייתי מאחוריה שעתיים בשקט, עד שהלכה. לא יכולתי לגשת להציג את עצמי. כי היא מדברת כרגע, כי כרגע היא מסתכלת על משהו אחר. יותר חשוב. אני בוודאי מפריע.( אוקיי היא היום אישתי. לא משנה. חשוב, העקרון)
וגם עכשיו. אם אגיד מה שאני רוצה וצריך, אפריע.
עכשיו, לא ממש בא לי שתשפטו. זה הרי לא רציונלי, אבל כובש את כל ישותי. מאוד מעניין אותי האם יש מישהו או מישהי שמכיר את התופעה, ברמה הזאת? או מתמודד איתה?
