לכתוב משהו

ברוב המוחלט של סרטי הפורנו הפמדומיים (עוד לא נתקלתי באחד שלא) הגבר הנשלט הוא "פאסיווי מחשבתית".

כלומר: או שהוא פסיווי לחלוטין (קשור/סופג חבטות/ סופג כאב) או שהוא ממלא הוראות (מלקק לפי פקודה, וכדומה).

שזה גם סבבה, אבל האם נתקלתם בגבר שנדרש להיות אקטיבי במוח בפורנו? גבר שצריך לחשוב על דרכים יצירתיות לענג? גבר, שכמו זונה טובה, צריך להתאמץ מיוזמתו לשרת, להעניק תשומת לב, לעשות גוד טיים למישהי? להחמיא? אפילו להתחנף למישהי כדי להשיג משהו? 

(אפשר אולי בשילוב יחסי כוח - אם לא יעשה כן ביוזמתו, הרי שיפוטר/ייזרק לרחוב/ שיימינג וכו')?

מי שמכיר/ה כזה פורנו, אנא להפנות אותי אליו

אני לא אוהב שהפמדום שלי מוגבל. וקשה לי עם ההגבלה הזו, איך יכול להיות שאשה לא תהיה מעליי בראש שלי?

אני בדיסוננס קוגניטיבי בגללה. אבל, כן היא קיימת. אז אני מנסה על עצמי משהו: אני מנסה לכתוב את זה כאן, לחשוף את זה ולראות מה שזה עושה.

יש פה בכלוב, בכל שנות שהייתי פה, סה"כ 4 נשים שאני פשוט לא סובל.

אני לא סובל כי הן מזוייפות, או שהן חסרות מודעות עצמית בצורה קיצונית, או שהן מקרינות ריחוק מאוד לא טבעי, מאוד תלוי בדבר. 

(רמז - אם פניתי אלייך בחודש האחרון אז את לא אחת מהן. לא את. וגם לא את :)

גבר מתעורר משנ"צ.

הלום שינה כבדה. שוכב על צידו לכיוון קצה המיטה, מבולבל, מנסה לחזור לחושיו. מהצד השני, מגבו, הוא שומע את את הלפטופ של זוגתו פועל, על סדרה אמריקאית כלשהי בנטפליקס. אבל לא מכך הוא התעורר: הוא מרגיש את המיטה רועדת מעט. 

בעודו הוא מנסה להסתובב הוא מרגיש את היד הנעימה של זוגתו נחה על פניו. כריות אצבעותיה הארוכות והדקות מדגישות את רקתו, ונקודות במצחו ובשערו. מקבעות אותו. והוא אכן קופא.

והוא מבין שאישתו נוגעת בעצמה בעוד היא רואה סדרה, והוא מיותר.

"אולי לעזור? לזוז? היא מצפה ממני למשהו?" לאחר כעשרים שניות של קפאון שרירים ומחשבה, עד כדי כך שהוא לא מרגיש יותר את אבריו, הוא מנסה לזוז ס"מ, רק כדי להתקל שוב בלחץ אצבעותיה שנחות על פניו, מקבעות אותו למקומו שוב.

הוא אכן קופא, והיא מלטפת מעט את מצחו, להרגיעו, כפי שמרגיעים כלב על משטח הוטרינר.

שלא יזוז, בעוד היא מתענגת. שלא יזוז, בעוד היא מרוכזת בעצמה כלכך.

היא גומרת, פעמיים, שלוש. ונחה, לא רגועה

"לצחצח שיניים?" הוא שואל בלחש. "כן, כן", היא מזרזת אותו.

היא מחכה שיחזור, וישלים.

זוג צעיר פוסע ברחובות תל אביב. ידו בידה.

הם מדברים, אבל מעט; מילה פה ומילה שם. הם בעיקר פוסעים מהר, בצעד מעט נחוש יותר מכרגיל.  כדי להספיק לאיזה סרט, או הצגה... או נניח, כדי לחפש היכן קבעו עם חבריהם.

הבחורה נעצרת, כדי להבין לאן ללכת. הבחור נעצר לידה, מחפש גם הוא. לאחר שעה קלה היא מסתובבת אליו ונושקת לו. נשיקה ארוכה. הוא מתרצה לה מייד, מרוגש. לשונה נוגעת בלשונו. לשונה חודרת לפיו ומחדירה אליו את המסטיק הלעוס שלה. לאחר מכן שפתייה מתנתקות משפתיו, אך היא עומדת מולו, קרוב, עיניה מול עיניו, בוחנות אותו. שפתיה פולטות לחישה, "ללעוס".

למראה הסימן הראשון, הלא רצוני, של גועל שעולה מפניו, היא מניחה אגודל רך על סנטרו, סימן להשאיר את פיו סגור. לאחר מכן בעוד  גבותיה מתרוממות ומבטה המחנך ננעץ בו, מצפה, היא גם טורחת ומקישה באצבעה המורה של אותה היד על זוית פיו. דורשת חיוך

הם עשו זאת כבר פעם. הוא יודע. ועכשיו מראה פניה היפות ביחד עם מגע אצבעותיה הרכות והנמרצות עושים את שלהם: הוא מתרצה ומחייך אליה ומתמלא הכרת תודה על כך שהם ביחד. ולועס את המסטיק לשביעות רצונה. 

הם ממשיכים לצעוד, כשהיא כעת משוחררת ושוכחת את עולו של המסטיק חסר הטעם. הוא ילעס, משמש כאשפה זמנית. עד שיימצא פח מתאים.

יותר נכון, כתבתי פרופיל.

גם בשבילכם, אבל גם בשבילי.

כדי לזכור מה אני.

(זה נהיה יותר מדי לא חשוב לאחרונה. וזה מצב שחייב להשתנות)

הגידי לו לחכות לך בתוך מכונית בחניה לא מקורה של קניון גדול, בחצות, 

כשהוא ערום, ואוזק את עצמו להגה כשמפתחות האוטו ומפתחות האזיקים שניהם בתא המטען.

ואחרי לו קצת יותר משעה. 

אתם קוראים לי "מאונן מקלדת" כאילו זה דבר רע..:) 

ותזכו בסיפור האהבה שלכם. 

(הדבר הכי גאוני שיצא לי לראות השנה, נושא מסרים לשנה החדשה) 

https://lyricstranslate.com/en/team-salvato-your-reality-lyrics.html

Your reality

Every day, I imagine a future where I can be with you
In my hand is a pen that will write a poem of me and you
The ink flows down into a dark puddle
Just move your hand - write the way into his heart!
But in this world of infinite choices
What will it take just to find that special day?
What will it take just to find that special day?

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=107656&postid=784266

הכתבה ממש מעניינת באופן כללי - התיאור של התחושות הפנימיות שלה מהכניסה לעולם הבדסם. היא כתובה ממש מהקרביים שלה. וזה מרשים. 

וזה ריתק אותי כי דברים כאלו, כשהם אותנטיים, תמיד נותנים לי חלון למישהי,  שהיא ממש לא אני :). ומהכתבה עלה לי חזק שיש שוני מאוד עמוק בחוויה שלנו של בדסם, ואולי בכלל ביחסי כוח. זה כמובן לא שיפוט, כי אין מה לשפוט תחושות וחוויות פנימיות. זה פשוט מעניין:

אצל שנינו הבדסם נתפס כדסיקרטי, לא מקובל בחברה החיצונית וסותר מוסכמות. אבל אצלה מאוד ברור שהכניסה להיות שולטת לווה בשינוי פנימי, שקשור למוסכמות חברתיות. והשינוי אצלה הוא מה שמודגש בכתבה: "לימדו אותי לעשות... , ופתאום ירדו לי במחזור." "מקובל היה ש... ועכשיו הרשיתי לעצמי להשתחרר." "אמרו לי ש... ועכשיו אני יותר חזקה ורגישה." 

אצלי, (אולי בגלל שאני גבר, ונשלט. או אוטיסט 😄 אבל לא הייתי נכנס ישר לקלישאות), זה הפוך. אין שינוי כלל. נולדתי לבדסם, לשליטה נשית, ונתקלתי בפתאומיות במוסכמות חברתיות שסתרו את זה. ופשוט למדתי להתעלם מהמוסכמות.

דוגמא: 

אני זוכר שבגיל 14, כשלא ידעתי כלום, המורה לימדה והדגימה אפלייה חברתית נגד נשים. היא שאלה בכיתה "מה אתם חושבים על נער שיוצא ומבלה עם המון נערות, כל פעם מישהי אחרת?" וענו לה בספונטניות "וואו, אחלה גבר, איזה מלך..". 

ואז היא שאלה "ומה אתם חושבים על נערה שיוצאת לבלות עם הרבה נערים, כל פעם מישהו אחר?" ואני התחלתי להגיד "וואו, איזה מגניבה היא! איזה כיף לה, הלוואי שאכיר אותה". 

וממש הופתעתי מהתשובות. הלם תרבות. זה היה הרגע בו אני והמוסכמות נפרדנו כידידים. 

על הליכה לשולטת בתשלום.

הרעיון הוא שאני הולך עליה קבוע, והיא זו ששולטת בסיטואציה - מסיבות אובייקטיביות (אני חייב אותה ורק אותה, והיא לא חייבת אותי). יש לי כמה רעיונות איך זה ייקרה, אבל כשאני מפתח את זה זה לא יוצא כלכך טוב.

מה עושים? רעיונות, מישהו?