בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

דחף.מציאות.חושך ואור.

לפני חודש. 9 בספט׳ 2021, 13:01

🦊🍄🦊🍄🦊🍄

לפני מספר שבועות גמדי כתבת לי סיפור קצר.

סיפור נקי, אמיתי ומלא אור.

אני חושבת שהיית שמח שיתנוסס כאן:

 

באר המשאלות:

בעיירה קטנה השוכנת בקצה היבשה, ממש ליד ההרים הגבוהים.
חי לו שם איש שועל קטן מידות.
בין ההמון האנושי, השועל כמעט נעלם למראה.
הוא התיישב על הדשא, בפארק עם המזרקה המפוארת.

הוא נאנח קלות והתענג על אור השמש.
*קלינק* הוא שמע לפתע. הוא הביט למקור הרעש ושם לב לילדה הקטנה.
*קלינק* שוב שמע את הקול והפעם הבחין כי היא זורקת מטבעות לתוך המזרקה.
השועל היה סקרן, אז הוא החליט לקום אל רגליו ולגשת אליה.
"תגידי, למה את זורקת כאן מטבעות"
הילדה מביטה בשועל התמים ומחייכת.
"זו מזרקה מגשימה משאלות כמובן" אמרה כאילו זה היה הדבר הכי הגיוני שאמרה אי פעם.
השועל קצת פקפק בדבריה. הוא חזר לדשא מעט מאוכזב מן המאמץ שהיה לשווא.

נאנח שוב כשנשכב על הדשא.
"יש יש יש תודה אדוני!"
השועל מיד הרים את ראשו והביט בילדה אשר החזיקה גלידה ביד.
הוא שוב קם על רגליו ומיהר אליה.
"מאיפה הגלידה?"
"ביקשתי משאלה שיהיה לי גלידה ואיש נחמד הגיע והביא לי"
"איפה הוא?" השועל מסתכל מסביב אך לא רואה אף אחד בקרבתם.

למחורת היום, השועל שוב עבר בפארק.
הוא הביט במזרקה וחשב..
הכניס את ידו לכיסו וחש במטבעותיו.
"כן? כדאי לי לנסות?" שאלתי בקול רם מצפה לתשובה מאף אחד.
השועל זרק את המטבע *קלינק*
הוא ביקש שיפגוש במישהי עוצמתית וחכמה שיוכל לסגוד לה.
השועל ידע בליבו שהוא זקוק לכך. הרי זה כל מה שייחל בחייו.
הוא זרק שוב את המטבע. *קלינק* הביט מסביב ולא קרה דבר.
הוא זרק שוב ושוב עד שנגמרו לו המטבעות מכיסו.
השועל המיואש נאנח ומתיישב על יד המזרקה.

הילדה הקטנה שוב הגיעה. זרקה מטבע והנה הגלידה שוב מגיעה אליה מהבחור הזר.
למה זה רק לה עובד הוא תהה לעצמו. האם יש לו מזל רע?

יום למחורת השועל ניסה שוב.
ועוד יום. ועוד יום. עד שחלפו חודשים ושנים.
השועל נאנח ליד המזרקה.
ולפתע איש זקן מגיע ומתיישב על ידו.
"אל ייאוש, המזרקה שומעת ומקשיבה לך"
"היא לא נתנה לי דבר"
"ככל שהמשאלה שלך גדולה יותר, כך ההקרבה שלך גדולה יותר"
השועל זכר את המשפט הזה ואף קיבל מוטיבציה.

הוא החל להבין שהילדה קיבלה גלידה עבור מטבע או שניים בגלל שזה רק גלידה שאינה כה בעלת משמעות.
השועל ביקש את הטוב ביותר. הוא ידע שדרוש פה זמן והקרבה.

השועל המשיך להגיע ולזרוק מטבעות. שוב ושוב.
חלפו 2 שנים. ולא-כלום.
חלפו 6 שנים ולא-כלום.
חלפו 12 שנים ולא כלום.
חלפו 30 שנים עד שהשועל שמע את קולה.
הוא הסתובב לאחור.

"שלום שועל ננסי" היא חייכה וכולה זהרה. עינייה חדרו את נשמת השועל.
הוא היה מהופנט מיופייה, מקולה.

הוא ידע שזו האישה שכה ביקש לסגוד לה.
השועל היה נבוך ופניו האדימו.
הוא ידע שזה רק ההתחלה ודבר לא ניתן לו בקלות, הוא צריך להקריב עוד זמן.
על אף שהיה עייף ומותש. גופו הצטבר באנרגיה חדשה והוא היה מוכן להמשיך עד שיוכל לסגוד לה.

 

עוד ניפגש באותה באר משאלות.

משאלתך התגשמה גמדי.

אני שלך ואתה שלי ולנצח תישאר שם.

אוהבת אותך שועל גינה ננסי שלי. 

לפני חודש. 9 בספט׳ 2021, 10:30

שועל ערבות ננסי כך קראתי לך.

מילאת את עולמי בטוב בהומור באמת כנה ונקייה מכל דבר.

היינו מדברים המון אל תוך הלילה, צוחקים על כל העולם.

היית אור ענק שהאיר כל מקום שבו היית.

היית חבר אמיתי, אוהב, מכיל וכל כך אמיתי.

קשה לי להכיל את העובדה שאינך לצידי יותר.

אתה לא יכול להשאיר את היקום בלעדיך, הוא ברגע אחד הפך למקום פחות טוב משהיה.

לנצח תהיה השועל  הננסי שלי.

לנצח תהיה חברי הטוב.

לנצח אזכור אותך בתור האדם הנקי ביותר בכלוב.

לנצח תהיה ותשאר בליבי חרוט עמוק.

לא אשכח את הלילות הרבים שבו היינו מבלים כאן יחד, בכל רגע ופשוט נהנים, צוחקים ומעבירים את הזמן.

פעם אחרונה שהיית אצלי מילאת אותי בכל כך הרבה אור ושמחה, היית אתה ואני הייתי אני.

והחיבור ביננו קרה כל כך מהר והתחזק מיום ליום.

לא חשבתי שתילקח ממני כך ובכזו מהירות.

יש לנו עוד כל כך הרבה לחוות יחד.

תמיד תדע שבגלגול הבא אני עדיין אשאר שלך ואתה תישאר שלי.

אוהבת אותך לנצח.

תישאר הגמד הנצחי עם הלב הענק.

לא אשכח אותך לעולם. 

לפני 3 חודשים. 18 ביולי 2021, 14:21

סקרנית הקושרת המקושרת.

אני רוצה לכתוב היום על סקרנית.

 

שולטת, קושרת, אדם מעניין נעים שרוצה להכיר ללמוד ולהשתפר בכדי להפוך את החוויה הבדסמית

טובה יותר, אמיתית יותר ואיכותית יותר לה ולאדם שמולה.

התמונות מדברות בעד עצמן! 

אמנות שלמה בעולם הבדסמ. 

אמנות שדורשת מיומנות, סבלנות, איפוק ויכולת. 

וכל אלו לסקרנית אכן יש באמתחתה. 

תחום הקשירה שדורש מיומנות רבה, למידה ועקביות. 

אני צופה בסקרנית לאורך זמן ויכולה לומר שלאדם כמוה יש את הסבלנות, המאמץ ללמוד ולהשתפר. 

וכמובן יש לה את הכלים להשאר אמנית חבלים ועם זאת בן אדם שרואה את הצד הנקשר. 

אבל יותר מכל, הצניעות והענווה ללמוד ולשאוף ידע מכל מי ומה שיוכלו לתת לה ערך מוסף. 

מודה שאני אינני חובבת התחום אבל אם אי פעם שקלתם להיקשר.. 

ממליצה בחום שאם כבר להקשר על ידי אדם שיודע מה הוא עושה.. 

 

 

 

לפני 4 חודשים. 16 ביוני 2021, 16:15

צבע הדם.

הצבע האדום המבריק והכל כך מושך- מהפנט.

אני נמשכת אליו כמו פרפר לאש.

לא בכדי החומר הכל כך יקר הזה זורם בכל אחד מאיתנו, נשמר, עד לאדם הנכון, לנוכחות הנכונה שלמענה-דבר יקר שכזה יינתן בכאב ברצון באהבה.

לתת מגופך ולהפוך לקנבס, קנבס אישי שלי שבו אצייר, אחרוט, אלטף במברשת מוחי. 

בעודי מסתובבת בין הכלובים הכבדים.. אני מבחינה בכלב אנושי.מכור לכאב. 

אני מביטה בו ומחייכת חיוך מרושע, ונראה שלפתע , עיניו נוצצות, מתרגשות למראה החיוך. נראה לפתע, שכל עולמו הצר בתוך הכלוב הצפוף והאפל  זה כל מה שהוא צריך בחייו-החיוך..

אני מוציאה אותו מן הכלוב, לאט..

מסירה ממנו את האזיקים, מודעת כבר לעובדה שכל כולו רוצה להיות כאן לצידי.לתת מגופו ונפשו. 

אין לי צורך לצעוק. לאזוק או אפילו לדבר.

הוא כאן בכדי לגרום לי הנאה והתרגשות..

הוא כאן בכדי לתת לי את התמצית הכה יקרה.

הוא נעמד בפקודתי מול קירות האבן המוכתמים עם גבו אליי, הוא חש באצבעותיו את הדם שהתייבש על הקירות, ורוצה גם הוא להיות חלק של זכרון שהתקרש, התקשה והפך להיות חלק מן החלל שבו קיסאקי שוכנת.

הוא רועד מן המעמד. 

אני מתחילה לשרוט אותו בגבו.. ותחושת קריעת העור על ציפורניי מעוררת יצר עתיק יומין, חייתי, לא אנושי כמעט. 

אבל מרגיש טבעי כל כך. 

החתכים אט אט גדלים, ואיתם הדם הכה יפייפה. 

מכור לכאב מביט לאחור, ופוגש פנים שונות של קיסאקי. 

החיוך שלי מתחלף לצחוק, צחוק של התרגשות שמציף את כל נימיי, צחוק של טרף שנתפס ומוצג לראווה על הקיר..

הוא מביט בי ודמעות כאב זולגות לו..

ואני ממשיכה להתרגש להצליף לתת לדם להתערבב ולהמרח על כל גבו. 

דמעות מהולות בדם. 

חומר סיכה מושלם לחדירות עמוקות שכאלה אל תוך הבשר, אל תוך הנפש.. 

 

 

לפני 4 חודשים. 15 ביוני 2021, 12:51

הכלובים הצפופים, השרשראות המרשרשות על גבי הסורגים.. קולות רקע כמנגינה לאזניי..

ובכלוב אחד קטן ופצפון יושב לו גמד קטן ושקט.

סמוק ואדמדם ממבוכה, ממתין לתורו..

ממתין לאתגר את נפשו וגופו.

גמדי שמו.

גוף קטן ונפש ענקית, מוכן לאתגר בכל כולו.

אני פותחת את כלובו ומאפשרת לו לצאת, לחוש את החלל.

הוא יוצא ומוכן לעולם, מוכן לאתגר את גופו, מוכן לצאת אל הלא נודע.

מוכן לסבול, מוכן להכיל, מוכן לקיסאקי.

השמועות אכן היו מרתיעות לגמד הקטן אבל הוא מבין שהוא במקום הנכון.

בבית.

על כל הצלפה ועל כל רגע של כאב הוא מתעלה על עצמו יוצא חזק יותר ומושך ומותח את גבולותיו.

קולות ההצלפות מצלצלות ומרעידות את קירות האבן.

אבל הוא בתוך עולמו, סופג ומתחזק.

בעודני מחייכת ומצחקקת על כל כאב שאני מזכה בייצור הקטן, הנראה שברירי למראה.

בעצם קיים דמות קשוחה חזקה ומכילה. 

 יודעת שבפנים בנבכיי נשמתו הוא רוצה להיות במקום הזה כאן ועכשיו.

בין קירות האבן וכתמי הדם הדביקים על הרצפה. 

להתמודד עם עצמו ואל מול העולם. 

חזק כתמיד.. 

 

לפני 4 חודשים. 15 ביוני 2021, 0:11

אותו היום היה בהיר, נקי, טהור, ללא כל מחשבות מטונפות.יום של שמיים כחולים, רוח נעימה. 

יום של מחשבות חיוביות ואוהבות אדם. 

יום שכזה בהחלט נראה שמיועד לאלו שלא היתלכלכו במחשבות אפלות, מחשבות מוזרות אשר מטלטלים את הנפש.

מחשבות שבימים אפלים היו נחשבות למעשי כישוף וחטא.

אולם אני צעדתי בדרכי לסיומו, לאחר ששאפתי ורוקנתי ממנו כל שביב של טוהרה.

התקדמתי בדרך בעקביי הגבוהים, ובכל צעד נראה שאני דורכת מועכת ורומסת כל מחשבה נקיה.

הגעתי למקום, אפל ועמוק כמו מחשבותיי.. 

בצעדי דרך גרם מדרגות לשער השחרור, קירות האבן האפורים והמוכתמים..

הגעתי לדלת, וליבי החל לפעום בחוזקה, לא מפחד או יראה אילא מהתרגשות.. התרגשות למלא את הקירות בדם ואת חלל החדר בצרחות ודמעות...

בעודי אוחזת בידית,שומעת קולות בכי וצרחות הקוראות לי להכנס, להתעלל, להכאיב, להנות ולהתרגש...

אני נכנסת.. וכבר סוליית עקביי מרגישה דביקה וחלקלקה.. תחושה נהדרת.

ממש כאילו היקום הוביל אותי למקום הנכון.

בעודי נכנסת עם חיוך והתרגשות אני מבחינה בsil שהקדים אותי..

הוא הכין את האווירה קודם לכן.. בעוד כלבה אחת רוכנת על הרצפה.. אני מביטה בה ובמבטה המורכן.. אני מבחינה בחיוך.

הנני מחייכת חזרה, וסיל שידיו ופניו כבר מגואלות בדם אדום ויפייפה שכזה. נושק לי בלחי, ריח הדם ממלא את אפי, צבע הדם ומרקמו על לחיי מעורר את חושיי.. אני יותר מרוצה להנות ולקחת חלק.

הכלובים צפופים צפופים.. ובכל אחד יש לי פנטזיה אחרת שממלאת אותי..

 

לפני 5 שנים. 7 ביוני 2016, 13:06

בזמן הזורם,ניצוץ רגעי מופיע.
אני אמשיך לצעוד בכדי לחרוט את זכרונות העולם
-כך מאמינה.
היה לי חלום שטרם היה לאף אדם.
זרקתי את כל מה שלא הייתי צריכה.
לא יכולה להיכנע לתחושות ששמרתי בליבי.
גם אם אני נמצאת בין מציאות לאידילייה, הדחף שמציף אותי כבר לא ניתן לדיכוי-חרף העובדה שליבי משתוקק בעוצמה.
"שקרים", "פחד", "ריקנות", "צער"
אינני חלשה מספיק בכדי להיות אחוזה בשליליות שכזו.
העולם הזה מוצף בבני אדם נגועים.
עיניי סגורות מעל פני השטח בים התודעה.
זה הרגע בו אשאב את הרעיונות שדמיינתי.
פשוט לקבל את החיים ולנבול
טיפשי בדיוק באותה מידה כמו למות.
אני מוכרחה להשיג את מה שאין לאף אחד.אבן חן-"עצמה"
לחדור לתוך הפשטות-

יום אחד ישנה את האמת.
אני רוצה להאמין בכך
- זו אמונתי
האמת המוחלטת.