דחף.מציאות.חושך ואור.

אותו היום היה בהיר, נקי, טהור, ללא כל מחשבות מטונפות.יום של שמיים כחולים, רוח נעימה. 

יום של מחשבות חיוביות ואוהבות אדם. 

יום שכזה בהחלט נראה שמיועד לאלו שלא היתלכלכו במחשבות אפלות, מחשבות מוזרות אשר מטלטלים את הנפש.

מחשבות שבימים אפלים היו נחשבות למעשי כישוף וחטא.

אולם אני צעדתי בדרכי לסיומו, לאחר ששאפתי ורוקנתי ממנו כל שביב של טוהרה.

התקדמתי בדרך בעקביי הגבוהים, ובכל צעד נראה שאני דורכת מועכת ורומסת כל מחשבה נקיה.

הגעתי למקום, אפל ועמוק כמו מחשבותיי.. 

בצעדי דרך גרם מדרגות לשער השחרור, קירות האבן האפורים והמוכתמים..

הגעתי לדלת, וליבי החל לפעום בחוזקה, לא מפחד או יראה אילא מהתרגשות.. התרגשות למלא את הקירות בדם ואת חלל החדר בצרחות ודמעות...

בעודי אוחזת בידית,שומעת קולות בכי וצרחות הקוראות לי להכנס, להתעלל, להכאיב, להנות ולהתרגש...

אני נכנסת.. וכבר סוליית עקביי מרגישה דביקה וחלקלקה.. תחושה נהדרת.

ממש כאילו היקום הוביל אותי למקום הנכון.

בעודי נכנסת עם חיוך והתרגשות אני מבחינה בsil שהקדים אותי..

הוא הכין את האווירה קודם לכן.. בעוד כלבה אחת רוכנת על הרצפה.. אני מביטה בה ובמבטה המורכן.. אני מבחינה בחיוך.

הנני מחייכת חזרה, וסיל שידיו ופניו כבר מגואלות בדם אדום ויפייפה שכזה. נושק לי בלחי, ריח הדם ממלא את אפי, צבע הדם ומרקמו על לחיי מעורר את חושיי.. אני יותר מרוצה להנות ולקחת חלק.

הכלובים צפופים צפופים.. ובכל אחד יש לי פנטזיה אחרת שממלאת אותי..