🦊🍄🦊🍄🦊🍄
לפני מספר שבועות גמדי כתבת לי סיפור קצר.
סיפור נקי, אמיתי ומלא אור.
אני חושבת שהיית שמח שיתנוסס כאן:
באר המשאלות:
בעיירה קטנה השוכנת בקצה היבשה, ממש ליד ההרים הגבוהים.
חי לו שם איש שועל קטן מידות.
בין ההמון האנושי, השועל כמעט נעלם למראה.
הוא התיישב על הדשא, בפארק עם המזרקה המפוארת.
הוא נאנח קלות והתענג על אור השמש.
*קלינק* הוא שמע לפתע. הוא הביט למקור הרעש ושם לב לילדה הקטנה.
*קלינק* שוב שמע את הקול והפעם הבחין כי היא זורקת מטבעות לתוך המזרקה.
השועל היה סקרן, אז הוא החליט לקום אל רגליו ולגשת אליה.
"תגידי, למה את זורקת כאן מטבעות"
הילדה מביטה בשועל התמים ומחייכת.
"זו מזרקה מגשימה משאלות כמובן" אמרה כאילו זה היה הדבר הכי הגיוני שאמרה אי פעם.
השועל קצת פקפק בדבריה. הוא חזר לדשא מעט מאוכזב מן המאמץ שהיה לשווא.
נאנח שוב כשנשכב על הדשא.
"יש יש יש תודה אדוני!"
השועל מיד הרים את ראשו והביט בילדה אשר החזיקה גלידה ביד.
הוא שוב קם על רגליו ומיהר אליה.
"מאיפה הגלידה?"
"ביקשתי משאלה שיהיה לי גלידה ואיש נחמד הגיע והביא לי"
"איפה הוא?" השועל מסתכל מסביב אך לא רואה אף אחד בקרבתם.
למחורת היום, השועל שוב עבר בפארק.
הוא הביט במזרקה וחשב..
הכניס את ידו לכיסו וחש במטבעותיו.
"כן? כדאי לי לנסות?" שאלתי בקול רם מצפה לתשובה מאף אחד.
השועל זרק את המטבע *קלינק*
הוא ביקש שיפגוש במישהי עוצמתית וחכמה שיוכל לסגוד לה.
השועל ידע בליבו שהוא זקוק לכך. הרי זה כל מה שייחל בחייו.
הוא זרק שוב את המטבע. *קלינק* הביט מסביב ולא קרה דבר.
הוא זרק שוב ושוב עד שנגמרו לו המטבעות מכיסו.
השועל המיואש נאנח ומתיישב על יד המזרקה.
הילדה הקטנה שוב הגיעה. זרקה מטבע והנה הגלידה שוב מגיעה אליה מהבחור הזר.
למה זה רק לה עובד הוא תהה לעצמו. האם יש לו מזל רע?
יום למחורת השועל ניסה שוב.
ועוד יום. ועוד יום. עד שחלפו חודשים ושנים.
השועל נאנח ליד המזרקה.
ולפתע איש זקן מגיע ומתיישב על ידו.
"אל ייאוש, המזרקה שומעת ומקשיבה לך"
"היא לא נתנה לי דבר"
"ככל שהמשאלה שלך גדולה יותר, כך ההקרבה שלך גדולה יותר"
השועל זכר את המשפט הזה ואף קיבל מוטיבציה.
הוא החל להבין שהילדה קיבלה גלידה עבור מטבע או שניים בגלל שזה רק גלידה שאינה כה בעלת משמעות.
השועל ביקש את הטוב ביותר. הוא ידע שדרוש פה זמן והקרבה.
השועל המשיך להגיע ולזרוק מטבעות. שוב ושוב.
חלפו 2 שנים. ולא-כלום.
חלפו 6 שנים ולא-כלום.
חלפו 12 שנים ולא כלום.
חלפו 30 שנים עד שהשועל שמע את קולה.
הוא הסתובב לאחור.
"שלום שועל ננסי" היא חייכה וכולה זהרה. עינייה חדרו את נשמת השועל.
הוא היה מהופנט מיופייה, מקולה.
הוא ידע שזו האישה שכה ביקש לסגוד לה.
השועל היה נבוך ופניו האדימו.
הוא ידע שזה רק ההתחלה ודבר לא ניתן לו בקלות, הוא צריך להקריב עוד זמן.
על אף שהיה עייף ומותש. גופו הצטבר באנרגיה חדשה והוא היה מוכן להמשיך עד שיוכל לסגוד לה.
עוד ניפגש באותה באר משאלות.
משאלתך התגשמה גמדי.
אני שלך ואתה שלי ולנצח תישאר שם.
אוהבת אותך שועל גינה ננסי שלי.
